שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הפצצה החרדית שנתניהו הטיל על צה"ל

באגף כוח אדם הרימו את הכפפה והציעו לגייס חרדים לתפקידים לוגיסטיים. אבל בקצונה הבכירה יש החוששים כי המהלך יהיה כרוך בסגירה של יחידות בפני נשים

עמוס הראל
עמוס הראל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמוס הראל
עמוס הראל

אם בכלל היתה שם, אפילו לרגע, שאלת ההסדר החלופי לגיוס החרדים יצאה השבוע סופית מתחום השפעתו של צה"ל. פירוקה החד צדדי של ועדת פלסנר בידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ואחריו מופע היחיד שכינס שלשום היו"ר הנטוש יוחנן פלסנר (קדימה) כדי להציג את מה שנותר מן הדו"ח שלו, העבירו את הפרשה מהזירה העניינית-המעשית לאזור ההתכתשות הפוליטי.

מעתה ואילך זהו בעיקר נושא לניגוח בין הליכוד לקדימה, כשהמפלגות החרדיות וסיעת העבודה שבאופוזיציה, תורמות למהומה. שינוי משמעותי במציאות השירות כבר לא יתחולל כאן כנראה בסיבוב הזה. ח"כ פלסנר אמנם הרוויח בדרך סיקור תקשורתי מרשים, אבל מהכוונות הטובות בדבר קידום השוויון בנטל לא יישאר הרבה.

אף שאחרי הפרישה הסיטונית של חברי הוועדה משני אגפיו (ישראל ביתנו והחרדים), פלסנר הקצין במתכוון את הטון בדו"ח הסופי שלו, דווקא הצעתו היא היחידה שעדיין יכולה לזכות ברוב בהצבעה בכנסת. אך לנתניהו אין כמובן שום כוונה להעלות את ההצעה להצבעה במתכונתה הנוכחית. זה הרקע להתקפה החריפה של הח"כ מקדימה על ראש הממשלה (ב"ידיעות אחרונות" שלשום הוא צוטט כמי שתיאר את נתניהו כ"מסוכן"). בצל איומי הפרישה של יו"ר קדימה, שאול מופז, ינסה נתניהו לרבע את המעגל עד ל"דד-ליין" שהציב בג"ץ, בהחלטתו לפסול את חוק טל - סוף יולי. הסיכויים שיצליח בכך נראים כרגע קלושים ביותר.

ראש הממשלה מאותת זה כמה שבועות שבהתלבטות בין החרדים לקדימה, יעדיף את מה שמכונה הברית ההיסטורית. השבוע הוא הכריע לטובת החרדים, סופית ופומבית. נותר רק לראות כיצד הפרשה הזו תשפיע על המחאה החברתית. לכאורה, התרגיל של נתניהו, על חשבון הנושאים בנטל שרק לפני חודשיים נשבע להם אמונים, אמור להניע את גלגלי המחאה. אלא שהעובדה שאחדות מן הדמויות הבולטות המובילות את ההפגנות אינן בדיוק מזוהות עם שירות קונסטרוקטיבי בצבא, עשויה להקשות על כך.

חרדי משוחח עם חיילים בגבול רצועת עזהצילום: אי-אף-פי

על פי הודעת נתניהו מיום שני, עם פקיעת חוק טל ייכנס לתוקף במקומו החוק הישן, חוק שירות ביטחון, שמשמעותו אמורה להיות גיוס לכל. אבל גיוס כזה לא יתממש. נתניהו, במהלך תמוה משהו, הטיל את האחריות על צה"ל, כשקרא לצבא בהודעתו לגייס חרדים "על פי צרכיו", והוסיף: "ואני מאמין שהוא יעשה זאת תוך כדי התחשבות בציבורים השונים כדי למנוע קרע בעם". במטכ"ל הופתעו במקצת מהאופן הבוטה שבו נדרשו הפעם לנקות אחרי הפוליטיקאים. למה בדיוק מתכוון ראש הממשלה? הרי ברור שאין כוונה לשגר לוכדי עריקים למאה שערים ולבני ברק. האם ההנחיה המעורפלת נועדה להשאיר את המצב הקיים בעינו, עד שבג"ץ יחייב את הממשלה והכנסת למצוא פתרון אחר?

מה שנתניהו התכוון לעשות, כנראה, הוא בעיקר להפחית מעט מן הלחץ הציבורי שהוא נתון בו. שלשום, בהודעה נוספת שהוציא בתגובה לפרסום הדו"ח, חזר ראש הממשלה לסוגיית הערבים והדגיש את הצורך לחייבם בשירות אזרחי. עמדתו באשר לחרדים נותרה מעורפלת, ולא במקרה. כך או כך, החרדים נראים כשחקן הנחוש ביותר בזירה ולכן גם ניצחו בסיבוב הנוכחי. לא לחינם התראיינו השבוע תלמידי ישיבות לטלוויזיה בחיוכי ניצחון מופגנים. גם הערבים, בהעדר טיפול בגיוס החרדים, נהנים עדיין מחסינות זמנית.

הקו שנקטו הרמטכ"ל, בני גנץ וראש אגף כוח האדם, האלופה אורנה ברביבאי, לאורך החודשים האחרונים היה קו של "נעשה ונשמע". הדרג הפוליטי, אמרו השניים למעשה, יכתיב לנו את מסגרת הפתרון, אנחנו כבר נדע למלא אותה בתוכן. נציגי אכ"א, שהופיעו בפני ועדת פלסנר, הלכו אפילו רחוק יותר: הם הציגו צרכים ריאליים של הצבא ואת האפשרות של גיוס מוגבר מקרב החרדים כדי לענות עליהם.

צמצום מחזורי הגיוס בשנים האחרונות (המגמה צפויה להתחלף בשנתון 2015), לצד הצורך ביחידות נוספות, שהכתיבו השינויים בתמונה הביטחונית (למשל, פתיחת עוד סוללות של מערכת היירוט "כיפת ברזל" או גדוד נוסף לאיסוף מודיעין קרבי), מגדילים את הביקוש ללוחמים. בנוסף, יכול הצבא להיעזר בחרדים לאיוש תפקידים במערך הטכנולוגי והלוגיסטי, במסגרת מסלולי השח"ר. כחלק מהשינוי, הסכים צה"ל לחרוג ממדיניות ארוכת שנים ולהסכים לפתיחת שניים או שלושה גדודי נח"ל חרדי נוספים, מעבר לגדוד היחיד הפעיל כיום.

אולם כשתוכניות אכ"א הוצגו בפורומים שונים בצה"ל, לכמה מהאלופים היו הסתייגויות. היו שחששו שהצבא נסחף אחר חזיונות שווא של הפוליטיקאים, שהחרדים יתגייסו בהמוניהם וייטמעו בחברה. גם בחיל החינוך הושמעו התנגדויות דומות. הדאגה העיקרית היתה מפני פגיעה בצביון ובתרבות הארגונית של צה"ל. פתיחה של עוד גדודים ללוחמים חרדים משמעותה סגירת של עוד יחידות באופן טוטלי בפני נשים. ואילו קבלת החרדים ליחידות עורפיות, כרוכה לא רק בתשלום משכורות יקרות במונחי צה"ל, משום שמרבית החרדים שישובצו בתפקידים כאלה מבוגרים וכבר בעלי משפחות, אלא בהתאמות מרובות של אופי השירות כדי שזה יהיה קביל בעיניהם, גם כאן תוך פגיעה של ממש בקצינות ובחיילות.

לכן לא כולם במטכ"ל התפעלו מהקו שהובילו גנץ וברביבאי. היו שהזכירו כי צה"ל כבר עשה ויתורים לא מבוטלים במסגרת "השילוב הראוי", כדי להתאים את הנהלים ביחידות למגמת ההקפדה הניכרת בקרב דתיים-לאומיים. כעת, הזהירו, הצבא עלול ללכת צעד אחד רחוק מדי לטובת החרדים. בשנים האחרונות, מרוב מאמץ לתמרן בין המגמות הסותרות בחברה הישראלית, צה"ל דחק הצדה את אתוס הממלכתיות שהדריך אותו במשך עשורים רבים. גם שוויון בנטל הוא חלק מהממלכתיות, אבל צריך לשאול גם בכמה ויתורים כרוך מימושו בפועל.

מתנגדי פלסנר טענו בזמן האחרון כי הפתרון שדחף יו"ר הוועדה מאיץ תהליכים חיוביים שכבר מתקיימים, באופן שעלול לרסקם. הם הצביעו על חצי (בפועל, עשירית) הכוס המלאה, כשדיברו על קפיצה של מאות אחוזים בתוך שנים בודדות, בשיעור החרדים המתגייסים, הן בנח"ל החרדי והן במסלולי השח"ר. אולם גם ההישג הזה אינו מובטח. לא ברור כעת איך יגיבו הרבנים החרדים, היחידים בעלי זכות ההכרעה על גורל צאן מרעיתם, למשבר שחוללה פרשת הדו"ח. כבר כעת, על רקע קשיים בתקשורת בין הרבנים לצה"ל וטענות בדבר התרופפות ההקפדה על מילוי התחייבויות לחיילים החרדים, מסתמנת ירידה אפשרית במספר החרדים שיתגייסו החל ממחזור אוגוסט השנה.

סיכון

עורך "הארץ", אלוף בן, הציג השבוע פתרון פשוט למשבר הגיוס לנוכח כישלון ועדת פלסנר. צבא העם, כתב בן בבלוג שלו, הוא פיקציה. צה"ל סיים את תפקידו ככור היתוך והפך במקום זאת למוקד למריבות שבטיות בחברה הישראלית. במקום להמשיך לשקר לציבור על שוויון בנטל, צריך לבטל את שירות החובה. צה"ל יהפוך לצבא מקצועי שיגייס לשורותיו רק צעירים שירצו בכך ויצטרך להתמודד על חיילים איכותיים עם מעסיקים אחרים.

בן צודק בחלק מאבחנותיו, אבל לטעמי, הפתרון שהוא מציע שגוי בתכלית. הוא אינו לוקח בחשבון את מחיר הטעות. כשחברה עסקית מחליטה להשקיע בערוץ מסוים, למשל בטכנולוגיה חדישה על פני פלטפורמה מיושנת, היא לוקחת סיכון מחושב. ספק רב אם למדינת ישראל, במציאות הביטחונית והמדינית סביבה, יש פריווילגיה כזו. לנוכח הסכנה של מלחמה כוללת, שישראל עלולה להביא על עצמה עקב תקיפה יזומה באיראן, ומול שיעור לא מבוטל של צרות בגבולות, צה"ל עדיין זקוק לשני דברים: מסה גדולה יחסית של לוחמים והרבה חיילים מיומנים ומשכילים בחיל האוויר, בחיל המודיעין ובמקצועות הטכנולוגיים.

חרדים מפגינים בירושלים נגד הכוונה לגייסםצילום: שירן גרנות

לצורך איוש תפקידים חיוניים - בין השאר טייסים, אנשי יחידה 8200 באמ"ן וקצינים ביחידות הלוחמות - הצבא עדיין נשען על מה שהוא מגדיר כ"קבוצות האיכות" (קב"א) הגבוהות באוכלוסייה, נתון שנקבע על פי מצבה הסוציו-אקונומי של משפחת החייל ורמת הלימודים שהשלים בטרם הגיוס. צבא ארצות הברית משלם מחיר לא פשוט באיכות תפקודו, מווייטנאם ועד עיראק, בשל שיטת הגיוס שלו - והאמריקאים בוחרים מתוך אוכלוסייה של יותר מ-300 מיליון בני אדם. המבחר הישראלי זעיר בהשוואה. מה אם בן טועה ובתוך כמה שנים מתגייסי 8200 יעדיפו במקום זאת את המסלול הקצר להיי-טק דרך האקדמיה?

כשאופציית ההתחמקות משירות תהפוך לבחירה לגיטימית, עם חותמת כשרות מהמדינה, התוצאה עלולה להיות הידרדרות קריטית בתפקוד הצבא. אינני חושב שישראל יכולה לקחת את הסיכון הזה.

אני לא מאוהב ברעיון של צבא העם. דווקא בהסתכלות על צה"ל מלמטה למעלה, קל לחשוף את מנגנוני ההטעיה העצמית הכרוכים בשימור הדימוי הזה: לא רק החרדים והערבים אינם משרתים. גם השכבות הוותיקות והמבוססות צימצמו את שירותן, בוודאי בצבא הקרבי.

לפני שנתיים שאלתי מפקד חטיבת חי"ר סדירה אם משרתים אצלו לוחמים מתל אביב. בודדים, השיב, וגם הם מתגוררים "דרומית לקו הדולפינריום". זה תהליך שיחריף אם יבוטל שירות החובה. צה"ל יישען, אף יותר מאשר כיום, על הנוער הדתי-לאומי (שימשיך לשרת מתוקף מחויבות אידיאולוגית ופוליטית) ועל בני מגזרים שעדיין יראו בו כרטיס כניסה לחברה: דרוזים, בדווים, עולים מאתיופיה. עד מהרה נקים לנו כאן צבא של מיליציות מקופחות.

כוח השוק

הנהגת מודל הצבא המקצועי תבשר גם את סופו המוחלט של מערך המילואים. במשך שנים המילואימניקים משמשים כבלם אזרחי שפוי ומרסן בתוך צה"ל - הן מפני פשעי מלחמה נגד אוכלוסייה אזרחית והן נגד הרפתקנות צבאית מסוכנת (ראו המצור על ביירות ב-1982 והנסיגה לדרום לבנון כעבור שלוש שנים).

בצבא ההומוגני החדש שיקום, בלי מילואים, בלי שמאלנים, תהיה רק עמדה פוליטית אחת. את "שוברים שתיקה" כבר לא נשמע שם.

הנה עוד טיעון משמאל: כבר שנים ש"הארץ" קורא בעקביות לפינוי התנחלויות. ב-2010 הצגנו כאן נתונים שלפיהם זינק שיעור הצוערים הדתיים בקורס קציני חי"ר, בתוך 17 שנה מ-2% לכ-30%. כתבתי אז מאמר שכותרתו היתה: "בזמן שישנתם". חשבתי שהשמאל החילוני נרדם בשמירה. השורות הריקות שהותיר אחריו ביחידות הקרביות התמלאו על ידי אחרים.

גם מי שחושב שלא יהיה מנוס מפינוי מסיבי של התנחלויות, נטען, צריך לדעת שיהיה קשה מאוד לעשות זאת אחרי ההתנתקות מגוש קטיף. בשנה שעברה פורסמו נתונים חדשים: שיעור חובשי הכיפה בקורס קציני החי"ר קפץ שוב, ל-42%. נדמה לי שהמודל החדש שהוצע כאן יסתום סופית את הגולל על אפשרות הפינוי, אלא אם כן כמובן נחזה בגיוס המוני של כותבי מאמרים ב"הארץ".

בן אינו מתייחס לעוד עניין, שבעיני לפחות הוא קריטי. כור ההיתוך אולי אינו רלוונטי עוד (אפילו צה"ל כבר מדבר על "גישה רב תרבותית" לקליטת החיילים), אבל הצבא נותר תחנת מעבר, לפחות עבור גברים ישראלים. זה נכון הן באשר למיקומך בחברה אחרי השירות - השאלה האם והיכן שירתת עודנה משמעותית - והן באשר לאופן שבו אתה מבין אותה. החדר בטירונות, האוהל בבסיס, חשובים לא רק לאתיופי מנתניה אלא גם לאשכנזי הוותיק מרמת אביב.

אברך ביציאה מבסיס תל השומר. טיפה חיובית בים ההשתמטות

מסלול חיים שמתחיל ב-8200 או בגלי צה"ל ונוחת בבטחה בסטארט-אפ ברמת החייל או בחדשות ערוץ 10, מספק זווית הסתכלות צרה מאוד על החברה הישראלית (השפעתה המזיקה של גל"צ על חד-ממדיותה של התקשורת בארץ היא כבר עניין לעבודת דוקטורט). המגמה הזו עוד תקצין אם נמנע את המפגש כמעט לחלוטין באמצעות ביטול חובת השירות.

שירות החובה, על השעמום הכרוך בחלקים ארוכים ממנו, על התחזוקה הבעייתית שהוא מספק למכונת הכיבוש בשטחים, על הסיכון הלא מבוטל לחיי לוחמים - הוא עדיין החוט הדק, האחרון כמעט, שמחבר, גם אם בקושי, את תל אביב אל מה שקורה מעבר לגדות הירקון. לעתים, נדמה כאילו בלעדיו, עוד עלולה העיר להתנתק לה ולהפליג מכאן מערבה, ממש כמו שעושה חצי האי האיברי בספר "רפסודת האבן" של ז'וז'ה סאראמאגו.

יש הרבה מה לשנות בצה"ל, עוד לפני שמגייסים את החרדים. אפשר וצריך לקצץ בתקני הבטלנות במפקדות העורפיות המנופחות. רצוי היה כבר מזמן, כפי שהציע חיים רמון לאכ"א ב-2004, להנהיג מסלולי שירות דיפרנציאליים שבמסגרתם יקוצר שירות החובה בתפקידים פחות חיוניים וישולם תגמול הולם ללוחמים משנתם השלישית בשירות. אבל ביטול כולל של שירות החובה, מתוך מחשבה ש"השוק יעשה את שלו", הוא רעיון מוטעה בעיתוי הנוכחי. *

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ