בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צחי סולטן, טייקון בהתהוות

איש העסקים בן ה-46 רכב על זנבו של כוכב השביט הכלכלי נוחי דנקנר בשנים הגדולות של איי.די.בי. היום הוא כבר שווה כמו נוחי דנקנר, ועדיין מצליח להישאר מתחת לרדאר. האם הוא בדרך להיות הטייקון הישראלי הגדול הבא, באדיבות עסקי הגז ודנקנר? פרופיל

67תגובות

הם היו ארבעה. "המסודרים" של שוק ההון. בין השנים 2005-2007 אי אפשר היה לפתוח עיתון כלכלי בלי להיתקל בשמותיהם: כאן הם מובילים הנפקה גדולה, שם רוקחים עסקה חדשה - ובכל מקרה גוזרים עמלה שמנה מכספי קופות הגמל וקרנות הפנסיה. רונן צלניר, מאיר דלאל, דני ברק וצחי סולטן. הם היו חתמים, אלה שמגייסים כסף מהציבור בהנפקות עבור החברות ששוכרות את שירותיהם, ובמילים פשוטות יותר, מתווכים. איזו תקופה משוגעת היתה להם, אחת הסוערות שידעה הבורסה בתל אביב - לא חלף כמעט יום מבלי שחברה חדשה התדפקה על דלתותיהם. הארבעה עבדו מבוקר עד לילה וגייסו מאות מיליארדים עבור מאות חברות, ואגב כך הפכו למיליונרים.

שש שנים חלפו מאז. מניות ואג"חים של חברות רבות צנחו. חלק מהחברות פשטו רגל, אחרות נקלעו לקשיים וביקשו הסדר חוב. במקרה הטוב, הציבור ראה חלק מהכסף. במקרה הרע - כלום. ובקרוב יהיה גל נוסף של הסדרי חוב, גדול וכואב מקודמיו. הפעם יעלו לקדמת הבמה חובות הענק של הטייקונים.

ומה עם ארבעת המסודרים? ברק כבר אינו בחיים. לפני כשנתיים, בגיל 46, כשהוא סובל מדיכאון, קפץ אחד המנהלים המוכשרים, השאפתניים והעשירים בשוק ההון אל מותו מהקומה ה-17 של מגדל פלטינום ברחוב הארבעה בתל אביב - המגדל שבו שכנו משרדיה של לידר שוקי הון, החברה שניהל ונמנה עם בעליה. צלניר, מבעלי פועלים איי.בי.איי, שבה שותף בנק הפועלים, לקה בלבו ימים ספורים אחרי שנחשפה ההונאה בחפציבה. לצלניר לא היה קשר להונאה, אבל הוא עזר לה לגייס עשרות מיליוני שקלים במשך שנים רבות. צלניר אמנם חזר לעבוד בפועלים איי.בי.איי, אבל את כיסא המנהל הוא פינה ומעמדו בשוק נחלש. דלאל הסתכסך עם הנהלת בנק לאומי ועזב את תפקיד מנכ"ל חברת החיתום של הבנק, אחרי שקיבל שכר שנתי של 8 מיליון שקל, 3 מיליון שקל יותר ממנכ"לית הבנק דאז, גליה מאור. אחרי שכיהן לתקופת מה בתפקיד דומה גם בבית ההשקעות אנליסט, הוא עדיין מתפרנס מחיתום, אבל בחברה קטנה ומשמעותית פחות.

רק סולטן עוד מככב בעיתונים הכלכליים, ובגדול. היום, בגיל 46, הוא אינו עוד חתם בלבד, למעשה נראה שהוא בדרך להפוך לטייקון. החברה שבבעלותו, כלל חיתום, אמנם נהנתה מהכנסות של 360 מיליון שקל בין השנים 2005 ל-2011, אבל סולטן לא הסתפק בכך והרחיב את עיסוקיו לחיפושי גז ונפט, ייצור אנרגיה סולארית ובנוסף הוא משקיע בשורה ארוכה של חברות.

צילום: מוטי מלרוד

כך קרה שבעוד טייקונים כמוטי זיסר, יוסי מימן, יצחק תשובה או נוחי דנקנר סובלים ממצוקת נזילות, ושווי חברותיהם הולך ומתכווץ, עד כדי חשש שחלק ניכר מהמיליארדים שלוו מהציבור לא יחזרו אליו לעולם, האיש שסייע להם לגייס את הכסף הגדול הזה עושה את דרכו למעלה - תוך שהוא עוקף גם אותם. על פי הערכות, סולטן שווה כבר יותר מ-100 מיליון שקל. רק לשם השוואה, הונו האישי של נוחי דנקנר, האיש בעל קבוצת האחזקות שאחראית ליותר מ-5% מהתמ"ג של ישראל, נאמד היום, אחרי הצניחה החדה במניות החברות שלו, בסכום דומה של כ-100 מיליון שקל.

הנגיף של שוק ההון

סולטן אוהב להשוות את עצמו לפול התמנון, שהצליח לנחש מיהן הנבחרות המנצחות במונדיאל 2010. "ממש כמו פול, היו לי כמה פעמים של מזל רצוף, בעיקר מבחינת הטיימינג", אומר על עצמו, בשיחות עם מקורביו, מי שכילד בכלל רצה להיות חוקר. זו כמובן הצטנעות - בדרך לאולימפוס הפיננסי סייעו לו כמובן גם לא מעט תושיה עסקית וחוכמה. אבל מי שבוחן את התמונה הכללית של שוק ההון הישראלי יודע שאפילו כל אלה - תושיה, חוכמה ומזל - ככל שהם קיימים במתכון המנצח של סולטן, חסרים רכיב עיקרי אחד שמסביר את הצלחתו לא פחות: המבנה המעוות של שוק ההון הישראלי, מבנה שאיפשר במשך שנים למתי מעט, בהם החברים של הסולטן, לצבור עושר רב מעסקות הקשורות בכסף של אחרים (כספי קרנות פנסיה, קופות גמל וכו').

היטיב להגדיר זאת אחד מבכירי שוק ההון הישראלי, שאמר: "ה-other's people money) OPM) הוא הנגיף הנורא ביותר שהונפק במאה ה-20, הרבה יותר מנגיף HIV". סולטן הוא כמובן רק אחד מאותם מתעשרים מעטים, אבל הסיפור שלו ממחיש היטב את העיוותים - במיוחד לנוכח מערכת יחסי הגומלין ההדוקה שלו עם אחד הטייקונים החזקים במשק עד לאחרונה, נוחי דנקנר, בעל השליטה בקבוצת איי.די.בי.

בקרוב עשוי סולטן לבצע עוד קפיצת מדרגה עסקית משמעותית: בתוך שלושה חודשים יפורסמו ממצאי הקידוח הימיים "מירה" ו"שרה" הממוקמים כ-40 ק"מ מערבית לחדרה. ברישיונות מחזיקים במשותף חברת מודיעין חיפושי גז ונפט שבשליטת סולטן, איי.די.בי שבשליטת דנקנר וכן עופר נמרודי - באמצעות חברת חיפושי הנפט שלו הכשרה אנרגיה. סולטן ואיי.די.בי השקיעו בהשתלטות על מודיעין פחות מ-100 אלף שקל כל אחד, ועכשיו ייתכן שהם מחזיקים באחת מתגליות הגז והנפט הגדולות בישראל בעשור האחרון - מה שיזניק את סולטן עמוק לרשימת 500 העשירים בישראל.

עופר וקנין

מצד שני, קיים סיכוי לא רע שהקידוחים ייגמרו במפח נפש, וגם סולטן מבין את זה. "אם זה יצליח ונמצא גז, הרכישה שלי את שותפות מודיעין תהיה קייס סטאדי להארוורד ואם לא, זה יילך לפח", אמר לאחרונה סולטן למקורביו. ה"זה" שסולטן מדבר עליו הוא 180 מיליון שקל שגייס מהציבור לשותפות מודיעין מאז נכנס אליה בסוף 2009. אבל גם אם הקידוח יעלה אוויר חם בלבד, סולטן לא ייצא מקופח לחלוטין: חברת החיתום שלו, שאחראית לגיוס הכספים של מודיעין מהציבור, הרוויחה כבר 4 מיליון דולר.

הזינוק מהמעמד הבינוני

סולטן לא נולד עשיר. הוא גדל בחולון לבית מהמעמד הבינוני. לאבא שלו, שעלה מלבנון ב-49', היה מפעל להדפסות משי ביפו ואמא שלו, ילידת ישראל, היתה עקרת בית. איך הפך הילד החולוני שבכלל רצה להיות חוקר לאיש כל כך מצליח ועשיר? כבר במגמת המחשבים היוקרתית שבה למד בתיכון מיטרני בחולון - בימים שבהם עוד לא היו כלל מחשבים בבתי הספר, והלימודים התבצעו במכון הטכנולוגי בחולון - הוא בלט לטובה. אחר כך שירת כקצין ביחידה לסילוק פצצות של ההנדסה הקרבית, ומיד עם שחרורו נרשם לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטה העברית, שאותו סיים בהצטיינות. הוא קיבל מלגה והמשיך לתואר שני בכלכלה ומינהל עסקים, שגם אותו סיים בהצטיינות.

היה נחמד אולי לראות בהצלחתו של סולטן, שעשה את הונו בשתי ידיו, סיפור סינדרלה קלאסי, שמעיד על המוביליות הרבה הקיימת בחברה הישראלית בין המעמד הבינוני לאלפיון העליון. אלא שסולטן הוא דוגמה קיצונית לעובדה שמרבית האנשים שכן מצליחים בסופו של דבר להתקדם דרמטית נמנים עם שתי קבוצות מצומצמות בלבד: האנשים שעשו את הונם מתיווך בכסף של אחרים, והאנשים שהצליחו לחבור לקליקה המצומצמת של האנשים החזקים והמקושרים במשק.

סולטן שונה מרוב המנהלים שמקיפים את נוחי דנקנר, למשל חיים גבריאלי, אריה מינטקביץ או עמי אראל. לא תראו אותו מתחכך בטייקונים בחתונות ילדיהם והוא גם לא פוקד אירועים פילנתרופיים מיוחצנים. כשהוא כבר מופיע במדורי הרכילות זה בדרך כלל בשל תחרויות המרתון שבהן הוא משתתף קבוע, ואשר הודות להן הצליח להשיל 20 קילוגרם ממשקלו. שום דבר בגינונים שלו - לא בגדיו ולא אופן דיבורו הפשוט והישיר - יעידו על עושרו ועל קרבתו לאחד האנשים שהיו עד לשנה האחרונה החזקים במשק הישראלי. אבל קרבה כזו קיימת, או כפי שהוא הגדיר זאת באנדרסטייטמנט, כשמקורב שאל אותו לאחרונה על דנקנר: "אני לא חבר של נוחי, אבל אנחנו מעריכים אחד את השני".

יח"צ

האמת היא שמערכת היחסים בין השניים, שהתחילו כמעט יחד בטיפוס מעלה לפני כעשור, קצת יותר מורכבת. בתחילת לימודיו של סולטן באוניברסיטה הוא עוד שקל לדבוק בחלום הילדות שלו ולהמשיך לדוקטורט, אבל בהמשך קסם לו שוק ההון יותר. הוא התחיל מתפקידי חיתום בחברות פועלים שוקי הון, לאומי ושות' ובנק ההשקעות הבינלאומי הגדול HSBC. ב-2002, בגיל 36, עם ותק של עשר שנים בשוק ההון, החליט לצאת דרך עצמאית. הוא קיבל הצעה ממגדל שוקי הון להקים חברת חיתום, אבל העדיף את החברה הצעירה בשם כלל פיננסים שבדיוק הוקמה על ידי כלל ביטוח. זה היה בעידן שקשה לדמיינו היום - טרום נוחי דנקנר - כשאיי.די.בי, בעלת הבית בכלל, עוד נשלטה על ידי משפחת רקנאטי. גבי פרל, המנכ"ל, הרשים אותו עם חזונו להפוך את כלל פיננסים ל-HSBC הישראלית. סולטן, מצדו, שיכנע את פרל לתת לו 30% בחברה, וכלל פיננסים נותרה שותפה ב-70%.

זמן קצר לאחר מכן ביצע דנקנר - באמצעות אשראי שקיבל מבנק לאומי - את הצעד העסקי הגדול הראשון שלו, ורכש את איי.די.בי מידי משפחת רקנאטי. כדי להתחיל במסע רכישות והשקעות ולהרחיב את עסקי הקבוצה נזקק דנקנר לאשראי. מכיוון שהבנקים כבר העניקו לו אשראי לא קטן, פנה למה שמכונה שוק האשראי החוץ-בנקאי, אותו שוק המורכב בעיקר מהגופים המוסדיים עתירי הממון, שמנהלים את קרנות הנאמנות, קופות הגמל וקרנות הפנסיה של הציבור (אותו OPM מפורסם). זה היה העיתוי הטוב ביותר שסולטן ודנקנר יכולים היו לדמיין. עבור סולטן - העיתוי להפוך לבעלים של חברת חיתום, ועוד כזו שהשותף הגדול בה הוא דנקנר, ועבור דנקנר - העיתוי הטוב ביותר לבנות אימפריה, עם הרבה כסף של הציבור, שניתן אז בזול, בסיועו הנמרץ של סולטן.

40 מיליארד שקל מהציבור

שוק האג"ח בישראל - אותן איגרות שבאמצעותן מגייס המגזר העסקי אשראי מקופות הגמל, קרנות הפנסיה וקרנות נאמנות - היה אז קטנטן, והבנקים היו אחראים ל-75% מהאשראי במשק. אבל החל מאותו הרגע, בין היתר הודות לרפורמות בשוק ההון, לריבית נמוכה שנגבתה עבור ההלוואות באותה תקופה ולגאות בכלכלות העולם, החל שוק האשראי החוץ-בנקאי בישראל לצמוח בעשרות אחוזים בשנה: מאג"ח בהיקף של תשעה מיליארד שקל ב-2002 - ל-150 מיליארד שקל ב-2007, שנת השיא. ההתפתחות הזאת של שוק האשראי החוץ-בנקאי סיפקה אלטרנטיבה עבור חברות שעד אז היו תלויות אך ורק במערכת הבנקאית. אלא שהגידול הפתאומי הזה בהיקף החובות של חברות בישראל נעשה בצורה לא מבוקרת. השוק היה חסר ניסיון.

דנקנר וסולטן, בכל מקרה, לא פיספסו את ההזדמנות. הם ממש התנפלו על השוק. בשנים 2005-2011 גייס דנקנר לקבוצת איי.די.בי, באמצעות סולטן, סכום בלתי נתפס של כמעט 40 מיליארד שקל מהציבור - רובו באג"ח. למרות הסיכונים הברורים שבמתן הלוואות גדולות לקבוצה אחת, מנהלי החסכונות וההשקעות של הציבור לא היססו לתת לסולטן ולדנקנר כסף בזול ומבלי שדרשו ביטחונות. ב-2007, לפני המשבר הכלכלי הגדול שפקד את העולם ואת ישראל, הגיע היקף הגיוס באג"ח של קבוצת איי.די.בי על החברות השונות שלה לשיא של 10.5 מיליארד שקל בשנה, קרוב ל-12% מסך הגיוסים באיגרות חוב בישראל באותה השנה. "צחי הוא האנג'יניר של נוחי", אומר אחד מבכירי שוק החיתום. "כלל חיתום היתה זרוע הגיוסים של נוחי, וצחי הוא האיש שהביא לנוחי את כל הכסף. צחי הוא מנוע של רעיונות איך לגייס כסף מהמוסדיים עבור האימפריה של דנקנר".

במשך השנים הלכה והתהדקה מערכת היחסים בין סולטן לדנקנר, הגם שלא הפכה לחברות קרובה. מקורבים לסולטן מספרים כי הוא נוהג לדבר עם דנקנר כמה פעמים בשבוע, ופוקד מדי פעם את משרדי קבוצת איי.די.בי בעזריאלי. "יש לדנקנר הרבה יועצים", מספר אחד ממקורביו, "אבל סולטן קנה לאט לאט את מקומו והפך לאיש אמונו. דנקנר, שבדרך כלל אינו נוהג להקשיב לאנשים כי הוא מאוד ריכוזי, מקשיב לניתוחים ולהמלצות של סולטן ומאוד מעריך אותו".

בשנתיים האחרונות, סולטן, שמעדיף להתמקד היום בעסקי חיפושי הגז והנפט שלו ושל דנקנר וביתר עסקיו, הותיר את ניהולה בפועל של כלל חיתום לטובת שני מנהלים צעירים יותר, אותם הפך גם לשותפים קטנים בחברה - המנכ"לית טל רובינשטיין והמשנה שלה, יונתן כהן. רבים רואים בכהן - שהיה בעבר גם דוגמן הבית של רשת גולף מקבוצת איי.די.בי - את היורש של סולטן.

למרות ההתמקדות בעסקי הגז והנפט, ממשיך סולטן להיות מעורב עד היום בהנפקות של דנקנר. "בכלל חיתום", אומרים בשוק ההון, "סולטן הוא היום בעיקר מותג - אבל בכל מה שקשור להנפקות של דנקנר הוא עדיין מנהל. הוא מעורב ישירות בכל הנפקה". כך למשל הוביל סולטן את הגיוס האחרון של איי.די.בי בפברואר האחרון. דנקנר ואיי.די.בי כבר היו אז בעיצומה של ההידרדרות שלהם, והפעם גם המזל המפורסם של סולטן לא שיחק לו. הוא לא הצליח לגייס להנפקה את המשקיעים המוסדיים, שחששו מביקורת ציבורית. מי שכן רכשו מניות בהנפקה הזאת היו שורה של בכירים במשק המקורבים לדנקנר. חלקם עשו זאת באמצעות כספם האישי, אבל חלק השקיעו בהנפקה הזאת גם כסף ציבורי. איש העסקים מאיר שמיר, למשל, השקיע בהנפקה הזאת באמצעות חברה בת של מבטח שמיר, שהיא חברה ציבורית. עופר נמרודי, הבעלים של הכשרת היישוב הציבורית, ושותפם של דנקנר וסולטן לעסקי הגז והנפט, השקיע גם הוא כסף ציבורי בהנפקה. כך גם עשתה חברת ויליפוד.

הודות להתגייסות המוזרה הזאת - שהתבצעה למרות שרוב המשקיעים בה היו מודעים לכך שקיימת אפשרות סבירה ביותר כי יפסידו את רוב השקעתם - איי.די.בי גייסה 340 מיליון שקל ודנקנר השיג עוד קצת אוויר לנשימה. סולטן, שהוביל את ההנפקה, והחתמים שהתלוו אליו, הרוויחו ממנה 9 מיליון שקל. והמשקיעים? כצפוי, הם הפסידו בגדול - 60% בתוך כחמישה חודשים בלבד.

סולטן ודנקנר צריכים להיות אסירי תודה למנהגו של הציבור הישראלי ושל מנהלי כספי הפנסיה והגמל שלו, לעבור בשתיקה על הכישלונות הגדולים של שוק החיתום הישראלי. בארצות הברית, שם תפקיד החתם כולל אחריות רבה יותר, לא בטוח שזה היה עובר בשלום. כך למשל, כאשר מניות חברת פייסבוק צנחו ב-30% בתוך חודש מרגע הנפקת הענק של החברה בוול סטריט במאי, המשקיעים בהנפקה הגישו תביעה נגד פייסבוק והחתם הראשי שלה, מורגן סטנלי, וטענו כי "החתמים עשו כסף, מנהלי פייסבוק עשו כסף ואילו המשקיע הקטן נותר פחות או יותר ללא דבר. ברור כי מדובר כאן בחוליה נוספת בשרשרת אירועים שמערערים את אמון המשקיעים בשווקים".

עקף את איי.די.בי

מוטי קמחי

בעשור של שיתוף הפעולה עם דנקנר, שבו היה אחראי לגייס לאיי.די.בי עשרות מיליארדי שקלים, גרף סולטן לכיסו יותר מ-90 מיליון שקל בשכר ובעיקר בדיבידנדים (רווחי כלל חיתום שחולקו לבעלי המניות שלה). ההנפקות של איי.די.בי היו אחראיות ל-20% מהכנסותיה של כלל חיתום באופן ישיר, אבל באופן עקיף, החבירה לקבוצתו החזקה של דנקנר היתה גם כרטיס כניסה להנפקות רבות אחרות. בעולם העסקים הקטן והאינטימי של ישראל, קשר לאיש החזק במשק הישראלי לא יכול להזיק.

לציבור הרחב, הקשר הזה פחות הועיל. איי.די.בי חייבת היום יותר מ-5 מיליארד שקל לגופים המוסדיים, ויש לה חוב של 2 מיליארד שקל נוספים לבנקים. את חובות הענק, שצברה בניצוחו של סולטן, היא תצטרך לפרוע בשנים הקרובות, אלא שבינתיים החמצן שלה אזל ואפילו סולטן אינו יכול להועיל. הסחרור הפיננסי שדנקנר נכנס אליו עלול להסב נזק גדול לקופות הגמל וקרנות הפנסיה של החוסכים בישראל. הסיבות לכך רבות: שוק האשראי החוץ-בנקאי בישראל נסגר בעקבות המשבר בכלכלה העולמית; השקעות כושלות; שינויים רגולטורים - כל אלה פגעו בהכנסות החברות הגדולות של דנקנר, כמו סלקום או שופרסל. כתוצאה מכל אלה המשקיעים בשוק ההון כבר לא מאמינים בו. למרות שהוא עדיין עומד בתשלומי החובות שלו, נסחרות איגרות החוב שלו בתשואות גבוהות המלמדות כי המשקיעים לא סבורים כי יחזיר את מלוא החוב בחזרה. גם המניות של החברות שלו מתרסקות. איי.די.בי אחזקות, שהיתה שווה בשיא הגאות, לפני כחמש שנים, 5.5 מיליארד שקל, שווה היום כ-650 מיליון שקל בלבד.

זה נשמע כמעט בלתי נתפס אבל מודיעין - שותפות הנפט של סולטן ודנקנר, שטרם מצאה ולו חבית נפט אחת, ורק מצויה בשלב הראשוני של החיפושים - שווה היום כבר 780 מיליון שקל, יותר ממאה מיליון שקל יותר מקבוצת איי.די.בי כולה, על חברות הענק שבהן היא שולטת. מה שאפילו עוד יותר בלתי נתפס הוא העובדה שכשסולטן החליט להיכנס לתחום חיפושי הגז והנפט באמצעות מודיעין - היא היתה שווה רק 2 מיליון שקל ועמדה להימחק מהמסחר בבורסה.

זה התחיל בינואר 2009. כמו בקייס סטאדי פסיכולוגי מושלם על משבר גיל ה-40. סולטן, בן 42 אמנם כבר, החל להרהר על חייו המקצועיים. אחרי 17 שנה שהוא עובד כחתם, הביט בקריירה של החתמים המתחרים בו, מיליונרים כולם, והרגיש "כאילו הם כלואים בקומדיה שלא נגמרת", כפי שהתנסח באוזני חבריו. הוא החליט לפרוש ולהרהר מה יעשה בעתיד, כשיהיה גדול. ובינתיים, חשב, יילך קצת לים.

מוטי מילרוד

ההפתעה לא היתה מוחלטת. שנתיים קודם לכן כבר החל בשינויים מופלגים באורח חייו: הוא החל לאכול בריא, השיל כאמור 20 קילו ממשקלו והחל לעסוק בספורט במרץ רב, כמו רבים מבכירי שוק ההון הישראלי. הוא לא הסתפק בריצות מרתון, והתחרה גם בתחרות איש הברזל. היום הוא רץ חמש-שש פעמים בשבוע בין 8 ל-20 ק"מ בכל פעם. סולטן יכול היה להרשות לעצמו לפרוש בשלב זה, כי בחשבון הבנק שלו כבר היו עשרות מיליוני שקלים. הוא נפרד מעובדיו וממשרדו שבקומה ה-25 במגדל רובינשטיין בתל אביב - והתפנה לחיי הבטלה שאירגן לעצמו.

בדיוק חודשיים לאחר ההחלטה הזאת, הוא מיצה את חיי הבטלה וחזר לחברה שייסד. זה קרה אחרי שגילה שבמקום לבלות בים הוא עסוק בעיקר בהסעות של שלושת בנותיו, וביתר הזמן בשמיעת רעיונות - מוזרים לא פעם - של יזמים שקראו על המיליונים שלו ועלו לרגל לבקש שישקיע בסטארטאפים שלהם. הוא גם גילה שהוא מתגעגע לעבודה, לאותה קומדיה שאך לפני רגע נראתה לו משעממת.

באיי.די.בי קיבלו אותו בחזרה בידיים פתוחות. שוק ההנפקות הישראלי נחשב לג'ונגל של שוק ההון הישראלי - והתחרות בו חריפה ונטולת סנטימנטים. בלעדיו, הם הבינו, כלל חיתום תתקשה לשרוד בו. וכבר היה מי שחתר תחתיה - בעיקר דני ברק ז"ל, המתחרה מלידר שוקי הון, שהחל לנגוס בנתח לקוחותיה והצליח אפילו לשכנע את חברת מכתשים אגן, אז עדיין בשליטת קבוצת איי.די.בי, הבעלים של כלל חיתום, להוביל עבורה הנפקה. היתה זו ההנפקה הראשונה וגם האחרונה שהובילה עבור איי.די.בי חברה שאינה כלל חיתום. במקביל חלו גם שינויים רגולטורים בשוק שדחפו את איי.די.בי להקטין את אחזקותיה בחברת החיתום. סולטן, שעד אז החזיק 25% ממנה, הגדיל את חלקו ל-80% והפך לבעל הבית הדומיננטי.

זה היה אך סמלי: סולטן חזר מהחופשה במודל שונה קצת של עצמו בכל זאת - הוא הפך ממתווך בעסקות לאיש עסקים בעצמו.

סינדרום תשובה

במקביל לחופשה של סולטן, נפל דבר במדינת ישראל. זה קרה עם מציאת תגלית הגז הענקית תמר של יצחק תשובה ושותפיו אל מול חופי חדרה. אחרי שנים של חיפושי גז ונפט שלא הובילו לתגליות בסדרי גודל בינלאומיים במדינת ישראל - הממצאים בתמר הראו כי באגן הים התיכון יש הסתברות גבוהה מאוד להימצאות מאגרי גז נוספים, בעלי פוטנציאל כלכלי אדיר. בעקבות זאת החל כל תחום חיפושי הגז והנפט בבורסה בישראל - שהיה עד אז רדום יחסית ובעיקר מנת חלקם של משקיעים הרפתקנים - לצבור תאוצה מחודשת.

סולטן היה הראשון לזהות את הטרנד. הפעם, לפול התמנון לא היה קשר לכך. זו דווקא היתה תושיותו העסקית. הוא הספיק ללמוד את תחום הגז והנפט כשניהל הנפקות קודמות. הגיאולוגים עימם שוחח שיכנעו אותו בפוטנציאל הגדול של הגז הטמון בים התיכון. הוא גם ידע כי לניסיונו בשוק החיתום יכול להיות כאן יתרון אדיר: זהו תחום עתיר מימון, בשל עלותו של ציוד הקידוח, עלויות ההובלה וכו' - כלומר זה שמצריך את החברות לבצע גיוסים גדולים.

כמה חודשים אחרי שחזר מחופשתו, מבצע סולטן את מה שנראה כאחד המהלכים המשמעותיים שלו בשנים האחרונות. הוא רוכש את חברת הניהול נויה שמחזיקה בשותפות חיפושי הגז מודיעין תמורת סכום זעום של פחות מ-200 אלף שקל. כעבור כמה חודשים הוא משיב טובה למי שהפך אותו לאיש עשיר - נוחי דנקנר. למרות שמודיעין כבר ביצעה זינוק אדיר בבורסה לני"ע, וחברת הניהול שלה כבר שווה הרבה יותר מכמה מאות אלפי שקלים, הוא מכניס את קבוצת איי.די.בי לשותפות בחברת הניהול על בסיס המחיר הנמוך שבו קנה אותה כמה חודשים קודם לכן. זה היה בימים שהסחרור הפיננסי של איי.די.בי עוד לא נראה אפשרי, הגם שכבר נראו סימנים מקדימים באופק. סולטן חשב כי הודות לקשר עם איי.די.בי ועם דנקנר יהיה לו גב חזק עם כיסים עמוקים, שיוכל להועיל לו בגיוס הכספים לצורך ההשקעות בקידוחים. הוא בוודאי גם התכוון להשיב טובה לאיש שהביא אותו עד הלום.

בתוך זמן קצר מתחילים סולטן ודנקנר לצקת תוכן לשותפות. הם מגייסים לה 180 מיליון שקל, מזרימים לה בעצמם מיליונים ורוכשים כמה רישיונות לחיפושי גז ונפט. רישיונות מירה ושרה, אליהם נכנסו בשותפות עם חברת הכשרה אנרגיה ועופר נמרודי - מי שדנקנר ירכוש ממנו כעבור זמן קצר את העיתון המפסיד "מעריב" - כבר נמצאים בשלב הקידוח. למנכ"ל מודיעין הם ממנים את רון מאור - לשעבר מבכירי קבוצת אפריקה ישראל של לב לבייב, ובנה של גליה מאור, מנכ"ל בנק לאומי לשעבר, אותו בנק שהעמיד לדנקנר את האשראי הגדול לרכישת קבוצת איי.די.בי בתחילת הדרך.

היום ממתינים סולטן, דנקנר ונמרודי לתוצאות הקידוח במירה ובשרה. אם יתגלה באתרים האלו גז בהיקף משמעותי הן יכולות להפוך את סולטן ממיני טייקון לטייקון, להזניק את מניות הכשרה אנרגיה שבשליטת נמרודי ולספק מעט חמצן גם לדנקנר - אם כי, על פי הערכות, לא במידה כזו שתוכל לחלץ אותו מהסערה הפיננסית אליה נקלע.

אייל טואג

סולטן מחזיק אמנם בשותפות מודיעין הנסחרת בבורסה רק ב-2% - ששוויים אינו מבוטל, 16 מיליון שקל, אך גם אינו גדול במונחי שוק ההון. עם זאת הוא מחזיק בכ-47% מחברת הניהול נויה, לצד איי.די.בי, שמחזיקה באותו השיעור. בנויה מצוי הפוטנציאל לבור השומן הגדול באמת. אם יימצא גז או נפט באתרי הקידוח מירה ושרה, נויה תהיה זכאית לתמלוגים של 6% מההכנסות שינבעו ממכירות משאבי הטבע הללו. כמה שווים התמלוגים האלו? זה כמובן תלוי בכמות שתימצא. מבחינת מקורבים למודיעין תרחיש אמצע - לא האופטימי ביותר ולא הגרוע ביותר - מדבר על 150 מיליון חביות נפט. בהנחה שהמחיר לחבית הוא 100 דולר, התמלוגים לנויה יכולים להגיע ל-270 מיליון דולר כלומר 135 מיליון דולר לסולטן ו-135 מיליון דולר לאיי.די.בי.

לא רק שהדבר יכול להפוך את סולטן לטייקון, התגלית תוכל גם ליצור תחרות ראשונה ליצחק תשובה, מי שסולטן רואה בו את "מלך המזל" של שוק ההון הישראלי, ושבעקבות תגלית תמר חתם על הסכם מול חברת החשמל לאספקת תצרוכת הגז למדינה ל-15 שנה בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים. כיום נהנה תשובה למעשה ממונופול בתחום אספקת הגז בישראל.

אף שחיפושי הגז והנפט יכולים להיגמר בלא כלום, סולטן כבר החל בקטיף הפירות מן המהלך שלו. חברת החיתום שלו, שגייסה למודיעין את הכסף, כבר קיבלה ממנו עמלות הנפקה בגובה של 4 מיליון דולר - רובן הגיעו בסופו של דבר, אחרי שכלל חיתום גזרה את רווחיה, לכיסו הפרטי. בזכות השקעתו בתחום חיפושי הגז הוא גם הפך למנפיק הדומיננטי ביותר בקרב שותפויות הגז והנפט בישראל, מה שהזרים לחברת החיתום שלו הכנסות של 27 מיליון שקל (כולל ההכנסות ממודיעין) בשלוש השנים האחרונות.

רק איום אחד מרחף מעל סולטן ומודיעין. קוראים לו מרטין שלאף, המיליארדר האוסטרי בעל הקשרים ההדוקים עם פוליטיקאים בכירים בישראל, שמבוקש כבר שנים על ידי משטרת ישראל בחשד לשוחד לכאורה, ולכן אינו מגיע לארץ.

באוקטובר 2010, זמן קצר אחרי שסולטן רכש את נויה, חברת הניהול של מודיעין, הגישה אלפא קפיטל - חברה זרה בבעלות שלאף - תביעה נגד נויה, איי.די.בי ונגד דו צח, החברה דרכה סולטן מחזיק בנויה. אלפא קפיטל טוענת שהיא הבעלים של נויה - באמצעות חברה הרשומה בטקסס - וכי סולטן ודנקנר השתלטו באמצעות החברות שלהם על נויה שלא כדין. סולטן ודנקנר טוענים, מצדם, כי התביעה הזאת היא ניסיון מופרך של אלפא קפיטל לנכס לעצמה נכסים שהיא לא זכאית להם. הסכסוך הזה מתברר בימים אלו בבית המשפט, ואם יימצא גז במאגרי הקידוח של שרה ומירה הוא כנראה עוד יסלים.

עסקי השמש

לא רק דנקנר מעריך את סולטן. למרות ששוק החיתום הוא אחד התחומים היצריים ביותר בשוק ההון - שוק שבו המתחרים הנאבקים בכל כוחם על העמלות בהנפקות אינם מהססים להשמיץ אחד את השני בכל הזדמנות אפשרית - גם מתחריו מתקשים לבקר אותו באופן אישי. הם מדברים על איש נחמד, נוח, שלא נוהג להתעמת. חתם מתחרה אומר כי "גם אם הוא 'דופק אותך' כמו שרבים עושים בשוק הזה, הוא תמיד עושה את זה בנחמדות. הוא לא משפיל אותך. אין לו צורך לרמוס אנשים. הוא תמיד עושה דברים בצורה נעימה. זה הפך אותו, כשאני חושב על זה, לסוג של טפלון".

החברויות האלה, כמקובל, מיתרגמות גם לעסקים. אחד האנשים הקרובים ביותר לסולטן היום הוא ניר פלג, לשעבר מנכ"ל חברת אבגול, יצרנית בדים לא ארוגים. הם רצים ביחד כמעט מדי יום, ומשפחותיהם נוהגות לבלות ביחד. בנוסף הם גם הקימו לפני כשנה חברה חדשה בשם סולג - שהחלה לעסוק בתחום המערכות הסולאריות ולבצע גם השקעות בטכנולוגיה ובביוטכנולוגיה.

אחת מההשקעות הללו היא סיפור מעניין שמלמד משהו על ההפכפכות של שוק החיתום ושוק ההון בכלל: סולג רכשה 30% מחברת פרוקוגניה, המפתחת מוצרים לתעשיית התרופות, ב-3.3 מיליון שקל. סולטן השקיע בחברה הזאת דרך סולג לפי שווי של כ-10 מיליון שקל - חמש שנים אחרי שהוא עצמו הנפיק אותה כחתם לציבור בשווי של יותר מ-90 מיליון שקל. זמן לא רב אחרי ההנפקה ההיא החברה כמעט פשטה את הרגל, אבל הוא עצמו גרף, עם שורה של חתמים, 5 מיליון שקל מהעסקה.

החברות הקרובה בין פלג לסולטן נולדה בעקבות הנפקה שהאחרון הוביל עבור אבגול, אחת הדוגמאות להנפקות שנערכו ב-2005-2007, ודווקא הניבו רווחים לציבור וייצרו ערך אמיתי עד היום (והיו גם כאלה באותן שנים). אבגול שנוהלה אז על ידי פלג ניסתה להגיע פעמיים לבורסה עוד קודם לכן ונכשלה. כשחברה לסולטן היא הצליחה לגייס כסף מהציבור.

צילום: אלבטרוס

בסוף 2009 פרש פלג מאבגול, ושנה אחר כך חבר לסולטן והקים עמו את חברת סולג, ששמה הוא צירוף ראשי התיבות של שמות המשפחה של החברים. בחודשים הראשונים להקמתה, החברה ביצעה כמה השקעות קטנות ובינוניות, בהן רכישת מערכות לייצור אנרגיות סולאריות ב-25 מיליון שקל . כנראה שהתחום קרץ לסולטן ושותפו החדש, ולאחרונה הם החליטו לעלות מדרגה. בזמן שרוב הטייקונים הגדולים של ישראל עסוקים בניסיונות למכור את נכסיהם בכדי שיוכלו לעמוד בהחזרי החובות, מאחר שמצבם הקשה לא מאפשר להם להשיג אשראי נוסף מן הבנקים או משוק האשראי החוץ-בנקאי, הזוג סולג עסוקים במסע רכישות. במאי 2012 הם ביצעו את העסקה הגדולה ביותר עבורם עד כה: הם רכשו מאליעזר פישמן 100 מערכות סולאריות לייצור חשמל ב-128.5 מיליון שקל.

בעסקה הזאת היתה מעורבת הפעם גם מיכל, אשתו של סולטן, בעלת רקע פיננסי בעצמה. היא ופלג, אומר בכיר בשוק ההון המכיר את סולטן, מאזנים אותו, כי הוא קצת אימפולסיבי יותר. הוא לא ראוי לכינוי מהמר, לדבריו, אבל הוא גם לא ייתן לפרט קטן בבדיקות לפני העסקה להפיל אותה, אם הוא חושב שהיא טובה פיננסית. פלג ואשתו נוטים לבדוק יותר בציציות העסקה.

לעסקה הזאת יביאו סולטן ופלג מהבית 8 מיליון שקל כל אחד. את היתר הם יגייסו. בינתיים, החתם סולטן לא יפנה לשוק החוץ-בנקאי, אלא יקבל את האשראי מהבנקים. מקורבים לסולטן מספרים כי החליט להשקיע במערכות סולאריות כי בעיניו זה תחום סולידי שמניב תשואה קבועה לאורך זמן. "כשהשמש קופחת - הקופה תופחת", אמר אחד מהם. סולטן משאיר את הניהול של המערכות הסולאריות ושל סולג בכלל לאשתו ולפלג. מלבד העסקים הללו, יש לחברה גם מעט נדל"ן בחו"ל. בעתיד הקרוב מתכנן סולטן גם לרכוש פעילות תעשייתית באמצעות סולג שכן זה תחום שלפלג, כמנכ"ל חברה תעשייתית בעבר, יש בו יתרון לדעתו. סולטן יוכל, כמובן, לסייע בצד הגיוסים.

האם יום אחד, אותו חתם שהביא עשרות חברות לבורסה בתל אביב ינפיק גם את החברה שלו, ויגייס עבורה כסף מהציבור? נראה שלא. באופן אירוני, אומרים בשוק ההון הישראלי, סולטן מעדיף להתנהל הרחק מאותה עין ציבורית. גם זה, מסתבר, עוד אחד מהדברים שהכסף משחרר אותך מהם.

תגובות

מכלל חיתום נמסר בתגובה: "כלל פיננסים חיתום רואה חשיבות רבה להוביל מקצועית את שוק החיתום ורואה לנגד עיניה את טובת הלקוחות והמשקיעים. כלל חיתום מנהלת את פעילותה בסטנדרטים קפדניים ומקצועיים המקובלים בחברות ציבוריות: בכלל חיתום פועלת ועדת ביקורת בעלת כל הסמכויות על פי הדין. החברה נתונה לביקורת של מבקר פנים חיצוני שהוא בעל כל הסמכויות כבחברה ציבורית. לכלל חיתום מחלקה משפטית בעלת ניסיון ומוניטין רב. כל עסקה נבחנת על ידינו קודם כל על ידי המחלקה המשפטית, ורק אם היא ניתנת לביצוע ברמה המשפטית, היא מועברת לטיפול ברמה העסקית. כלל חיתום סירבה להוביל לא מעט עסקות מטעמים ומנימוקים משפטיים ו/או עסקיים שונים, וזאת על אף שעסקות אלו יכלו להניב לכלל חיתום הכנסות נוספות.

"אין לכלל חיתום עניין להתייחס לאמירות של גורמים עלומי שם ואינטרסנטים שמפריחים לאוויר ססמאות ואמירות לא אחראיות. כלל חיתום פעלה לקידום רפורמה בתחום החיתום, במסגרתה כל התשקיפים שיפורסמו ילוו בידי חתם, שישמש כשומר סף לתשקיף. החברה, הובילה בהצלחה כחתם המוביל הנפקות רבות של חברות מגוונות במשך תקופה ממושכת, וכך נהגה גם בהנפקות הקשורות לקבוצת איי.די.בי ולצחי סולטן".

החברה הובילה את מרבית ההנפקות המשמעותיות והמוצלחות בשנים האחרונות, לדוגמה עזריאלי, קרסו, גיוסי קבוצת פישמן וגזית גלוב. לעניין הטענות של שלאף לגבי נויה, מסר צחי סולטן כי "אנו דוחים מכל וכל את טענות התובעת. הטענות מופרכות והתביעה תתנהל בבית המשפט ולא על גבי העיתון".

מאיי.די.בי נמסר בתגובה: "מפליא ומקומם הדבר, שעיתון 'הארץ-TheMarker', הדוגל בקנאות בדרך של יזמות וחדשנות, בשוויון הזדמנויות ובתחלופה מהירה של כוח והשפעה במשק, מחליף עורו כזיקית ופועל נגד האג'נדה שלו עצמו, תוך שהוא בוחר במדיניות של דיכוי והתרסה כלפי איש עסקים ויזם דוגמת צחי סולטן, שבנה בשנים האחרונות בעשר אצבעותיו, במרץ ובעמל רב, פעילות עסקית מצליחה בתחומי הפיננסים והאנרגיה.

איי.די.בי שמחה על שיתופי הפעולה עם סולטן, שהניבו עשרות רבות של הנפקות מוצלחות, לצד בנייה מאפס של שותפות נפט מהמובילות ומהמקצועיות במדינת ישראל - מתוך חזון משותף של השקעה בתעשייה הישראלית - ומאחלת לסולטן הצלחה רבה בדרכו העסקית". *

sharon.shpurer@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו