שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הסכנות הגלומות בהפצצה ישראלית באיראן

גיורא איילנד, ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, מאמין שהיה פתרון מדיני לבעיה האיראנית. כעת, כשהבחירה היא בין פצצה להפצצה הוא מגדיר את השאלות שעליהן צריכה לענות הממשלה כדי לקבל החלטה נכונה

ארי שביט
ארי שביט
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ארי שביט
ארי שביט

גיורא איילנד הוא אחד האנשים המתעתעים ביותר שאני מכיר. בשיער שיבה ובארשת פנים מנומנמת הוא נראה כמו פקיד ממשלתי אפור של בתוך-תוככי הקופסה. אבל ברגע שאיילנד פותח את פיו, הדברים שהוא אומר תמיד מפתיעים בחדשנותם. אין תחום שבו מחשבתו מקובעת ומקובלת. אין עניין שבו התובנות שלו סתמיות ושגרתיות. האלוף אשר שימש בעבר ראש אגף התכנון (2001-2003) וראש המועצה לביטחון לאומי (2003-2006), הוא אחד מהקצינים המקוריים והפוריים ביותר שצה"ל ניפק.

לעולם איילנד יניח ארבע-חמש חלופות על השולחן ולעולם יעמוד על המשמעות של כל אחת מהן. על פי רוב יבחר לבסוף בפחות גרועה מבין החלופות אך ישדרג אותה באופן כזה או אחר. למרות שהוא איש צבא לשעבר, מהנדס המחשבות יליד כפר הס הוא בעל חשיבה מדינית, יצירתית ורב-ממדית. במשרד המודרניסטי ברעננה שבו אני פוגש את איילנד אינני יכול שלא להתפעל מהאזמל שבאמצעותו הוא מנתח את מצבה של ישראל אל מול איראן.

"הבחירה בין פצצה להפצצה היא בחירה בין דבר לכולרה", אומר איילנד. "בפצצת גרעין איראנית גלומים ארבעה סיכונים עיקריים. הסיכון הראשון הוא הדרמטי ביותר: בנסיבות מסוימות עלולה איראן לשגר טיל גרעיני לעבר ישראל. אם פצצה גרעינית תיפול בגוש דן מדינת ישראל לא תיהרס באופן ישיר אבל ההשלכות יהיו בלתי נסבלות. הסבירות שאירוע כזה יתרחש נמוכה אך לא אפסית. המכפלה של הסבירות הנמוכה והמשמעות החמורה היא מכפלה שישראל תתקשה לעמוד בה".

איילנד. אם לא יקרה שום דבר בקרוב, זו השלמה עם איראן גרעיניתצילום: מוטי מילרוד

"הסיכון השני", ממשיך איילנד בשיטתיות, "הרבה פחות דרמטי, אבל סבירות ההתרחשות שלו הרבה יותר גבוהה - מירוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון. כך גם הסיכון השלישי - הרעה חמורה במצבה האסטרטגי של ישראל דווקא בתחום הקונבנציונלי. בעקבות ההתגרענות של איראן, כל עימות בגבולותינו יתרחש תחת מטרייה גרעינית איראנית. אם במהלך מלחמה עם סוריה או עם חיזבאללה האיראנים יאיימו עלינו ובו בזמן יעלו את הכוננות של מערך הטילים הגרעיניים שלהם, אנחנו נורתע וניאלץ להסכים לפשרות גרועות. כתוצאה מכך כוח ההרתעה האזורי של ישראל ייחלש והיא תיאלץ להתמודד עם יותר ויותר עימותים קונבנציונליים שיקיזו את דמה. מה שיסבך את המצב עוד יותר הוא הסיכון הרביעי: פצצה גרעינית איראנית תעלה נחשול רדיקלי בעולם המוסלמי. המסר שיהדהד מאינדונזיה, מלזיה והודו ועד למצרים, אלג'יריה ומרוקו יהיה שהנחישות האיסלאמית ניצחה. שהניצחון על המערב אפשרי. כתוצאה מכך ייווצר הלך רוח מיליטנטי בארצות האיסלאם שיהיו לו השלכות חמורות גם על המערב וגם על ישראל".

יפה וטוב, אני אומר לקצין החושב, אבל מה בדבר הסכנות הגלומות בהפצצה ישראלית של מתקני הגרעין באיראן? האם ההפצצה אינה מסוכנת עוד יותר מהפצצה?

ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר לא מבזבז רגע ועובר מתיאור מפורט של הדבר לתיאור מפורט של הכולרה: "בהפצצה ישראלית באיראן גלומות ארבע סכנות. הסכנה הראשונה היא שהפעולה תיכשל. החשש הוא שגם אם נפגע לא נחדור, וגם אם נחדור נגרום נזק פיזי קטן, וגם אם נגרום נזק פיזי גדול התוצאה הסופית לא תהיה מוצלחת. אם נאבד עשרה מטוסים ויהיו לנו עשרה טייסים בשבי וכל האיום הגדול שלנו ייגמר בקול ענות חלושה - מצבנו יהיה לא טוב. אם זו תהיה התוצאה, נמצא את עצמנו מיד עומדים מול הסכנה השנייה: כרסום נורא של כושר ההרתעה אשר יעודד כל מיני כרישים לתקוף את ישראל שאיימה ונכשלה וכעת היא מדממת אל תוך המים. סכנה שלישית: בין אם ההתקפה תצליח ובין אם היא תיכשל, היא תיתן לאיראנים את העילה הטובה ביותר לשעוט אל הגרעין בגלוי ולהרכיב פצצות אטומיות ראשונות בתוך זמן קצר. האיראנים יאמרו שהם כלל לא התכוונו לכך. הם רצו גרעין לצורכי שלום. אבל אחרי שישראל תקפה אותם אין להם ברירה - וגם יש להם הצדקה מלאה. הסכנה הרביעית היא שבתגובה להתקפה הישראלית איראן תתקוף במפרץ ותתקוף יעדים אמריקאיים ובכך תעלה את מחיר הנפט ל-200 דולר לחבית. אם כך יקרה, העולם יזעם על ישראל והקהילה הבינלאומית תפעל נגדה באופן נחרץ. ההשלכות עלולות להיות מרחיקות לכת: מפיקוח הדוק על דימונה ועד לסנקציות כלכליות של האו"ם דווקא עלינו".

בשלב זה אני זקוק להפוגה ואיילנד מעניק לי הפוגה. הוא מלמד אותי שישראל לא היתה אמורה להגיע אל הבחירה בין הדבר לכולרה. הדרך הנכונה להתמודד עם האתגר האיראני היתה הדרך המדינית, הוא אומר. הפתרון המדיני הרציני היחיד היה הפתרון הרוסי. רק שיתוף פעולה אמריקאי-רוסי היה יכול לסגור את איראן בטבעת של סנקציות שהיו מכריעות אותה. אבל שיתוף פעולה אמריקאי-רוסי חייב את וושינגטון לשלם למוסקבה בכמה וכמה תחומים חיוניים. גם וושינגטון הרפובליקאית וגם וושינגטון הדמוקרטית לא היו מוכנות לשלם את המחירים האלו. כך קרה שארצות הברית לא חדלה מלהתגרות ברוסיה בשבע השנים האחרונות. גם ממשל בוש וגם ממשל אובמה תקפו את פוטין שוב ושוב כאילו אין איראן בעולם. המחדל האמריקאי הגדול הזה גרם לכך שהאופציה המדינית מול טהראן מעולם לא נוסתה ברצינות. נעשו הרבה מאוד מהלכי סרק ראוותניים אבל המהלך האמיתי האחד לא נעשה. לכן הגענו אל המקום שבו אנחנו עומדים היום. לכן ישראל נקלעה אל הפינה שבה היא עלולה להיאלץ לבחור בין פצצה להפצצה.

אז איך בוחרים, אני שואל את מי שהיה היועץ לביטחון לאומי של אריאל שרון. אם וכאשר העניין יובא אל שולחן התשיעייה ואל שולחן הקבינט כיצד על השרים לנהוג?

פוטין ואובמה. שיתוף פעולה אמריקאי-רוסי היה מכריע את איראןצילום: אי-פי

"ביום ההכרעה", אומר איילנד, "על הדרג המדיני לדרוש מהדרג הצבאי שייתן תשובה חיובית נחרצת על כל אחת מארבע השאלות הבאות:

1. האם יש לנו מודיעין די טוב? האם אנחנו יודעים בדיוק מה נמצא היכן?

2. האם אנחנו יודעים להביא מסה קריטית של תקיפה אל נקודות הציון שאותן המודיעין יודע לתת?

3. האם אנחנו יודעים בוודאות שחומר הנפץ שאותו התקיפה תביא אל נקודות הציון הנכונות אכן יחדור את מה שהוא צריך לחדור ויגרום נזק משמעותי?

4. האם התוצאה הכוללת של התקיפה תגרום לכך שתוכנית הגרעין האיראנית אכן תיעצר? האם היא תעניק לנו מרווח זמן של לפחות כמה וכמה שנים?"

תחושה של הנה-הנה

לפי ראש אגף התכנון לשעבר, העיתוי האופטימלי לתקיפה צבאית היה ב-2007-2008. "אבל גם היום, התשובות על השאלות הראשונות פחות או יותר טובות. אבל התשובה על השאלה הרביעית והמכרעת היא הרבה פחות מטובה. זאת מפני שכאן השאלה אינה צבאית בלבד אלא צבאית-מדינית משולבת. אם תהיה תמיכה בינלאומית בהתקפה הישראלית, לאיראן יהיה קשה מאוד לשקם את היכולת הגרעינית שלה ביום שלמחרת. אבל אם המתקפה הישראלית תיתפס כפראית ובלתי לגיטימית - איראן דווקא תקבל רוח גבית ותגיע ליכולת גרעינית צבאית במהירות. בתרחיש כזה, דווקא ההפצצה הישראלית תאיץ את הרכבתה של הפצצה האיראנית. ישראל תצא קירחת מכאן ומכאן".

גיורא איילנד מעניק לבנימין נתניהו ולאהוד ברק ציון גבוה למדי על האופן שבו ניהלו את המערכה מול איראן בשלוש השנים האחרונות. הוא חושב שנכון היה להצטייד, להתאמן ולהכין אופציה צבאית רצינית. גם נכון היה ליצור בקהילה הבינלאומית את הרושם שישראל עומדת להפעיל בכל רגע את האופציה הצבאית. את שתי המטרות האלה אי אפשר היה להשיג בלי להלחיץ את ראשי הצבא וראשי המוסד ובלי ליצור אצלם תחושה של הנה-הנה. איילנד גם אינו פוסל את האפשרות שבנסיבות מסוימות נכון יהיה לממש את האופציה הצבאית אבל הוא אינו נשמע להוט. הוא מייחס חשיבות עליונה לנסיבות המדיניות וללגיטימיות הבינלאומית. הוא קובע באופן נחרץ שאם נשיא ארצות הברית יורה לישראל לא לתקוף - אסור לה לתקוף.

בוא נעשה סדר בדברים, אני אומר לאיילנד. מה שאתה אומר הוא שהסבירות לבלימה מדינית של איראן היא נמוכה. נכון? נכון. ומה שאתה אומר הוא שהסבירות שהנשיא אובמה יתקוף באיראן היא נמוכה. נכון? נכון. ומה שאתה אומר הוא שכדי שתתבצע תקיפה צבאית ישראלית מוצלחת באיראן נדרש מצב מדיני שכרגע לא קיים. נכון? נכון. אם כך, אני אומר, איראן עומדת להפוך בקרוב למעצמה גרעינית.

איילנד שותק. הוא מבין היטב את המשמעות של השאלה שלי ומבין היטב את המשמעות של תשובתו. הפעם הוא מהסס, שוקל את מילותיו ולבסוף אומר כך: "אם לא יימצא פתרון מדיני מפתיע ואם לא תיערך תקיפה צבאית ב-2013-2012, פירוש הדבר הוא השלמה דה-פקטו עם איראן גרעינית. כדי שישראל תתקוף, על הדרג המדיני לקבל מהדרג הצבאי תשובות טובות מאוד על השאלות שמניתי ועליו לוודא שהתנאים המדיניים לתקיפה הבשילו. ההסתברות לכך שכל התנאים הללו יתמלאו אינה אפסית אך היא הרבה פחות מ-50%. כך שהסבירות לכך שאיראן תהפוך למעצמת סף גרעינית גבוהה למדי. היא עולה על 50%".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ