בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שוויון בסבל

הפראיירים מקריבים את החלשים

"מחאת הפראיירים" אינה מבקשת לגייס קבוצות אחרות, היא מבקשת לרמוז לממסד שמלאכת תחזוקת התשתית שעליה החיים בישראל מונחים, הופכת להיות קשה יותר ויותר

19תגובות

תחושת הפראייריות אינה קשורה לעובדה שחרדים וערבים לא משרתים שלוש שנים בצבא. "ערבים" ו"חרדים" הם רק אמצעי שבעזרתו ניתן לומר למדינה - מבלי שהיא תתרגז ותוקיע באלימות את האזרחים - שהחיים פה קשים. "מחאת הפראיירים" אינה מבקשת לגייס קבוצות אחרות, היא מבקשת לרמוז לממסד שמלאכת תחזוקת התשתית שעליה החיים בישראל מונחים, הופכת להיות קשה יותר ויותר.

השימוש האינסטרומנטלי ב"ערבים" וב"חרדים" למטרת הבעת תסכול על הממסד, מלמד על הפחד והמתח שעומדים בבסיס היחסים שבין האזרחים למדינה. הפחד לומר לריבון את הדברים באופן ישיר מאלץ חלקים חזקים באוכלוסייה להקריב חלקים חלשים יותר על מנת להעביר מסר עמוק מבלי לשאת בעונש. כמו בדיקטטורה, שם הסאטירה היא האמצעי היחיד להעברת מסרים חתרניים נגד השלטון, גם "מחאת הפראיירים" עושה שימוש בגורמים עקיפים - אחים - כדי לומר משהו לאבא ולאמא.

השימוש בשירות הצבאי לא נבחר במקרה. האזרח פונה למדינה כמי שמודאג מאוד מכך שקבוצות באוכלוסייה לא מוכנות לקחת חלק במנגנון החשוב ביותר עבורה. הוא מתחנף למדינה על ידי כך שהוא מציג עצמו כמי שמבקש לחזק אותה ואת מנגנוניה. באופן הזה הוא מסרס כל כעס אפשרי של המדינה על עצם התלונה שמושתת נגדה. לאחר מכן, כשהמדינה מוכנה להקשיב ואין חשש שתפעיל אלימות נגד המוחה, האזרח מכנה את מצבו של זה שכן לוקח חלק במנגנון החשוב הזה - צבא - במילה "פראייר".

המילה "פראייר" מדויקת. פראייר הוא מושג יחסי, כי הוא מודד את מצבו של האדם ביחס לסביבה. פראייר הוא מישהו שנאלץ לעשות משהו שמישהו אחר לא מחויב לעשות. על פניו, המסר שמועבר הוא שהאזרח משתוקק ל"שוויון בנטל" - כלומר אין לו בעיה לסבול, בתנאי שגם אחרים יסבלו. זו עמדה שהמדינה מאמצת בשמחה, משום שכל עוד אין חתירה נגד הנטל עצמו, הכל בסדר. הברגים מוכנים לעבוד, המכונה יכולה להמשיך לפעול.

אלא שה"פראייר" עובד גם במישור אחר, חבוי. המסר החשוב באמת באמירה "אין לי בעיה לסבול, בתנאי שגם אחרים יסבלו" - הוא המלה "לסבול". האזרח מחבק את השירות הצבאי, רק כדי לומר שנמאס לו מהשירות הצבאי. האזרח רוצה שגם אחרים יסבלו איתו - לא כדי שיסבלו, אלא כדי שהמדינה תתחיל להפנים שמדובר בסבל. כדי שהמדינה תפנים שדור החלוצים ודור הצברים, שראו בשירות הצבאי ערך וזכות, התחלף בדור שטס פעמיים בשנה לחו"ל, וחי בתוך האינטרנט, ופתוח לכל העולם - ומבין שאנשים אחרים, במקומות אחרים, לא מעבירים חיים שלמים עם איום איראני, וסכסוך בלתי נגמר, ומילואים, ומחירי דיור, ומסים עקיפים, וישירים, ובלו, או איך שלא קוראים לדבר הזה שמייקר את הדלק.

"השירות הצבאי" משמש מטאפורה למטלות היומיומיות שהמדינה כופה על אזרחיה. למעשה, למצב הבסיסי של "לחיות בישראל". הרצון של ה"פראיירים" להכניס למעגל הפראייריות עוד קבוצות באוכלוסייה, הוא הרצון לומר למדינה שהמקום שבו הם נמצאים הוא מדכא. הם מוכיחים זאת על ידי כך שבקשתם מהמדינה לצרף אנשים נוספים צפויה להיכשל. כלומר, אף אחד לא מוכן לחיות בהתאם לסטנדרט הנהוג במקום.

המושג "שוויון בנטל" מספר את כל הסיפור. לכאורה, המילה החשובה בצימוד היא "שוויון"; למעשה, המילה החשובה היא "נטל". הקריאה לשוויון בנטל היא קריאה לשוויון בסבל. החיים בישראל נתפסים כסבל. ו"פראייר" הוא כינוי למי שמסכים לשאת את הסבל הזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו