הפנים של המחאה

שיר נוסצקי

עופר אדרת
צילום: יובל טבול
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר אדרת
צילום: יובל טבול

שיר נוסצקי איחרה בחצי שעה לראיון, שהתקיים במקום שבחרה בו: בית הקפה "נחמה וחצי" - מול כיכר הבימה בתל אביב. היא אמנם העידה על עצמה, בראיונות קודמים, שהיא "מאחרת סדרתית", אבל הפעם היתה סיבה טובה. מישהו גנב לה את התיק בכיכר רבין, שם הוקם השבוע אוהל מחאה.

"אני לא עובדת בכלום בשנה האחרונה ולא מתפרנסת. רק במחאה", היא אומרת. נוסצקי, חברתו לחיים של רגב קונטס, אחד הפעילים הבולטים במחאה, היתה עיתונאית ואחת מכוכבות העונה השנייה של הסדרה "מחוברות". השבוע הקדישה את הזמן לתכנון העצרת שתתקיים במוצאי שבת בכיכר המדינה, במלאת שנה למחאת האוהלים. "מכל שביל של הכיכר תיכנס צעדה בהובלת כל אחת מהמחאות שצמחו בשנה הזו. הקונספט הוא ערבות הדדית. כל המאבקים מובילים לצדק חברתי. יש מקום לכל מאבק ולצרכים שלו, אבל בסוף כולם מתכנסים בכיכר", היא מסבירה.

"אני בקשר עם כל מי שלא לקח את המחאה הזאת לכיוון פוליטי", היא אומרת, ומשלחת חץ בחלק מעמיתיה למחאה של קיץ 2011. "מדי שבוע אנחנו רואים ניסיון השתלטות של גופים עם אינטרסים זרים, שמנסים לקחת שליטה על המחאה, בלי שיש להם דבר וחצי דבר עם ערכיה ומטרותיה".

את הקיץ שעבר היא מגדירה "הצלחה מסחררת בתוך הגבולות האפשריים". את המלה "כישלון" היא מייחסת רק ל"הבטחה לשינוי מיידי, שאיכזבה את האנשים", ומסבירה כי "זאת הבטחה שמעולם לא יכולנו לקיים. סוג של תמימות שהתפכחנו ממנה".

כשהיא מתבקשת לפרט, היא מסבירה ש"השלטון לא הרגיש מאוים בשום רגע. גם אם שבעה מיליון אזרחים היו יוצאים לרחוב לא היינו רואים שינוי, כי למאבק הזה לא יכולים להיות הישגים אמיתיים במסגרת הקיימת".

השינוי האמיתי, בראייתה, הוא השינוי התודעתי. "זה לוקח זמן. אי אפשר להוריד תודעה כמו שמורידים אפליקציה באייפון. לקח 60 שנה להגיע מרוזה פארקס לברק אובמה. השינוי שאנחנו דורשים הוא לא קטן יותר. אנחנו מנסים להעביר את החברה מדגש של אתוס ביטחוני והישרדות, לתשומת לב למה שקורה בפנים. זה דורש עבודה של עשרות שנים. עוד 30 שנה, כששוב נשב לקפה, קצת יותר מקומטים, נוכל להבין את המשמעות של הקיץ שעבר".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ