בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שנה למחאה החברתית

ציון לא מספיק ליישום דו"ח טרכטנברג

אסתר דומיניסיני ופרופ' פנינה קליין, שהיו חברות בוועדת טרכטנברג, בוחנות את יישום מסקנות הדו"ח. הן מסכימות שגם אם נעשה הרבה, המטרה עדיין רחוקה: הפערים בחברה גדולים, והשינוי במערכת החינוך לוקה בחסר

48תגובות

ב-14 ביולי 2011 נטו דפני ליף וכמה מחבריה את האוהלים הראשונים בשדרות רוטשילד בתל אביב, והמחאה האזרחית הגדולה בתולדות מדינת ישראל יצאה לדרך. ב-26 בספטמבר 2011 הגיש פרופ' מנואל טרכטנברג את המלצות "הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי" בראשותו לראש הממשלה, בנימין נתניהו, ומאז נפרט והתפצל המענה הממשלתי לדרישות המפגינים, כמו גם המחאה עצמה, לאיים רבים הרחוקים מלהתגבש ליבשה חדשה.

כבר עם פרסום המלצות ועדת טרכטנברג, התייחסו אליהן פעילי המחאה בספקנות. היישום החלקי שלהן רק חיזק אצלם את החשד שהוועדה היא תכסיס ממשלתי, המשך ישיר להאשמתם בכך שהם מעוניינים בעיקר באכילת סושי ובעישון נרגילות. "העבודה שלכם היא בשורה ומהפכה של ממש", אמר נתניהו לטרכטנברג כשקיבל לידיו את המלצותיו.

על פי בדיקה ראשונית של בנק ישראל, 68% מהמלצות הוועדה אומצו על ידי הממשלה. הערכת היישום חמקמקה יותר. על פי עמדת הממשלה, שינויים רבים כבר יושמו, ואחרים נמצאים בדרך ליישום. סבלנות, היא מבקשת. אבל בשביל פעילי המחאה ניסיון השנה האחרונה מעיד שהמהפכה המובטחת של נתניהו היא הבטחה חלולה. המצוקה הכלכלית והחברתית שהוציאה מאות אלפי מפגינים לרחובות לא נפתרה. כך גם התחושה בדבר התהום שנפערה בין השלטון לאזרחים.

ניר קידר

שנה לאחר פרוץ המחאה וכמעט עשרה חודשים לאחר שפורסמו המלצות ועדת טרכטנברג, אומרת חברת הוועדה אסתר דומיניסיני, עד לאחרונה מנכ"ל הביטוח הלאומי, ש"ברור שאין עדיין מספיק צדק חברתי, אין חלוקה נכונה של המשאבים בראייה של כלל מרכיבי החברה. אף מדינת רווחה בעולם לא הצליחה אמנם לבער לגמרי את העוני, אבל אין ספק שישראל לא יכולה להרשות לעצמה פערים כה גדולים".

המחאה החברתית, לדבריה, לא סיימה את תפקידה. "הציבור צריך להמשיך ללחוץ בכל האפיקים האפשריים כדי שהשינוי בסדרי העדיפויות יהיה ברור, שהשינוי שבו התחילה הוועדה לא ייעצר", היא אומרת. "אסור שהמאבק יישבר ויישכח. חייבים לתחזק אותו כל הזמן, להשאיר אותו בתודעה הציבורית, עד שמדינת ישראל תדאג יותר לרווחת אזרחיה". לפני כארבעה חודשים פרשה דומיניסיני מהביטוח הלאומי, לאחר כארבע שנים בתפקיד, ומונתה ליו"ר המרכז הרפואי הדסה. בעבר היתה גם מנכ"ל שירות התעסוקה.

מבחינת דומיניסיני, הישגי המחאה של הקיץ הקודם גדולים, וטעות היא לזלזל בהם. אפשר להתחיל בניתוח הסיסמה ‘העם דורש צדק חברתי'. "יש בסיסמה הזו משהו חדש, מעורר", היא מסבירה, "העם הביע דרישה - ולא קבוצה סקטוריאלית כזו או אחרת. פירושו של צדק חברתי הוא נתח גדול יותר במשאבים, לצד סולידריות וערכים שלא דיברו עליהם הרבה זמן. הרי אחת הסיבות למחאה היתה העובדה שאנשים התעשרו כאן בזכות משאבים השייכים לכלל הציבור, ובזכות מיסוי בעייתי שהטיב בעיקר עם העשירונים העליונים".

"ההישגים של מכונני המחאה יזכו להערכה רק בפרספקטיבה של שנים, אבל כבר כעת ברור שהם הצליחו לשנות את התודעה ואת השיח הציבוריים. כל השנים שלט כאן השיח הביטחוני. היום יש כבר שיח אחר, והפוליטיקאים יודעים שלעניין החברתי יהיה משקל רב בסיכוייהם להיבחר לכנסת הבאה. המחאה גם השפיעה מאוד על עולם העסקים: פעם החברות עשו כל מה שהן רוצות, עכשיו הן יודעות שיש מי שבודק את ההחלטות שלהן. הידיעה הזו הפכה להיות חלק מהשיקולים כיצד להתנהל. פירמות שלא הקשיבו לציבור שילמו על כך מחיר כבד. מתי היה דבר כזה?"

טאבו יחסי

ועדת טרכטנברג פעלה תחת המגבלה של אי חריגה מהתקציב, עובדה שזכתה לביקורת מצד פעילי המחאה, שטענו כי הדבר יהפוך את ההמלצות לתיקון קוסמטי ולא לטיפול שורש בבעיות הכלכליות-חברתיות. הגדלת הגירעון הממשלתי המותר היתה טאבו לפני שנה. החלטת נתניהו לפני כשבועיים להעלות את יעד הגירעון ל-3% מראה שגם טאבו הוא עניין יחסי.

"המגבלות התקציביות שהוטלו עלינו היו אמנם קשות, אבל אי אפשר לבטל את ההמלצה שלנו להעביר, באמצעות הסטת משאבים פנימית, כ-30 מיליארד שקלים בחמש שנים לשירותים החברתיים", אומרת דומיניסיני. "יש גם סעיף מפורש בדו"ח, שהמחאה צריכה להקפיד ולדרוש את יישומו, שממליץ להגדיל את שיעור ההוצאה האזרחית בתקציב, אחרי שנים שהאזרחים מקבלים פחות ופחות. זו אמירה חשובה, וחבל שלא התוסף לה ערך מספרי, שהיה מאפשר לציבור לעקוב אחרי הממשלה. החלק שהשירותים החברתיים יקבלו בתקציב 2013 יהיה מבחן חשוב".

זו לא ההשמטה היחידה של יעדים מדידים מדו"ח טרכטנברג, שבתחומים אחרים דווקא ידע לנקוב במספרים מדויקים. ב-2007, כשעמד בראש המועצה לתכנון כלכלי במשרד ראש הממשלה, המליץ פרופ' טרכטנברג על קביעת יעד: הגדלת הכנסות המשפחות הנמצאות בחמישון התחתון בכ-15% עד 2010. בדו"ח שהגיש לנתניהו הסתפק טרכטנברג באמירה כללית ומעורפלת למדי, כי "על הממשלה לקבוע ולעדכן מעת לעת יעדים חברתיים לצד יעדים מאקרו כלכליים מסורתיים, ובכלל זה יעדים כמותיים להגדלת התעסוקה ולהקטנת העוני והאי-שוויון".

"כאשר לא קובעים יעדים ברורים, שמחייבים תוכנית עבודה מסודרת והקצאת משאבים מתאימה, השאיפה להקטין את העוני והאי-שוויון נשארת סיסמה, עוד שורה בדו"ח", אומרת דומיניסיני. פרופ' טרכטנברג החליט שלא להתראיין לכתבה זו.

איכות החינוך

ובכל זאת, אומרים בממשלה, אי אפשר להתעלם מהחלטות שהתקבלו על סמך המלצות טרכטנברג. למשל, חינוך חינם לגילים שלוש-ארבע. כך מצטלם שר החינוך, גדעון סער, על רקע גני ילדים שנבנים, ואומר כי "ניתן להסתכל על החודשים האחרונים בסיפוק", ובמשרדו מעריכים ש-40 אלף ילדים בגילים הרלוונטיים יתחילו ללמוד בשנה הקרובה בגנים הציבוריים. גם החשש ממחסור בגננות חסר בסיס, לפי מנכ"לית המשרד דלית שטאובר, שאמרה לאחרונה כי "כל רואי השחורות התבדו".

ייתכן שסער ושטאובר צודקים, אבל בעיני חברת הוועדה, פרופ' פנינה קליין מאוניברסיטת בר-אילן, שבלטה בתמיכתה בחיזוק החינוך לגיל הרך בדיונים, תנופת הבנייה של גני ילדים היא רק פרק אחד, ולא החשוב ביותר, בשינוי הנדרש.

"אני מאוד מרוצה מכך שאפשר לעזור להורים, ושליחת הילד לגן ציבורי תחסוך להם אלפי שקלים, אבל כאיש חינוך ההיבט הזה אינו מספיק בעיני. הייתי רוצה לראות גם שיפור באיכות החינוך שניתן לגיל הרך. מתן האפשרות להכניס ילדים למסגרות חינם אינה יכולה להספיק", אומרת פרופ' קליין, שקיבלה בשנה שעברה את פרס ישראל לחקר החינוך.

בשבועות האחרונים מנסות סטודנטיות לחינוך לגיל הרך לנהל מאבק ציבורי על התנאים הפדגוגיים שבהם ילמדו ילדים בני שלוש-ארבע בעוד פחות מחודשיים. יש להבין: התקן הבסיסי של משרד החינוך, שבו מופקדות גננת וסייעת על 30-35 ילדים, לא השתנה. הסטודנטיות דורשות להגדיל את כוח האדם בכל גן, לגננת ושתי סייעות, ולצמצם באופן משמעותי את מספר הילדים. במאבק הזה הן מסתמכות גם על פרופ' קליין, שוועדה בראשותה קבעה לפני כמה שנים שמספר בני שלוש-ארבע בכל כיתה צריך להיות 16, לכל היותר. לטענתן, לימוד בתנאים הצפויים, הצפופים, גובל בחוסר אחריות.

"אני מאוד מודאגת מהעובדה שגננת וסייעת יהיו אחראיות על 30-35 ילדים בני שלוש", אומרת קליין. "לילדים בגיל הרך יש צרכים ברורים ואוניברסליים. צריך להגיב אליהם, ללמד אותם לפתח סקרנות ולווסת התנהגויות. הממד הפדגוגי הוא קריטי. ילדים בני שלוש הם עדיין פעוטות, ואי אפשר להתייחס אליהם כמו לילדי גן. אני חוששת מכך שאם יהיו כל כך הרבה ילדים, הצוות החינוכי לא יוכל לתת את המענה הרגשי הדרוש, לא לילדים החריגים ולא לאלה שנמצאים בטווח הנורמטיבי".

קליין מברכת על "המאמץ הגדול בשטח", שמשרד החינוך משקיע בבניית גנים חדשים ובהתאמת מתחמים קיימים. ועם זאת, היא מדגישה כי "יש חוסר בהירות מטריד בעניין איכות הטיפול שיקבלו הילדים. חייבים לדאוג שיהיה פיקוח אמיתי על הגנים, שהמפקחת תבוא לביקור פעם בתקופה ארוכה, ולכבודה מנקים את הגן. זו לא הסתכלות לעומק. אני חוששת שלא טיפלנו בשורש הבעיה: אם לא תשתנה איכות הטיפול, נישאר רק עם ההקלה הכספית על ההורים. הייתי רוצה לראות את משרד החינוך שם יותר דגש על מה יקרה בגנים מבחינה רגשית-חינוכית. איכות החינוך חייבת להישמר, ואולי לעמוד בראש סדר העדיפויות".

במשרד החינוך סירבו לענות לשאלה מהו הגידול במספר המפקחים על גני הילדים, ועל כמה גנים כל אחד מהם מפקח כעת. במשרד גם סירבו לענות לשאלה האם כ-250 הגנים הפרטיים, שהמדינה מסבסדת את שכר הלימוד בהם במסגרת יישום חינוך חינם לבני שלוש-ארבע, יהיו תחת פיקוח ממלכתי. במשרד הסתפקו בתגובה ש"מספר המפקחים עלה בהתאמה לתוספת גני הילדים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו