בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שנה למחאה החברתית

בחזרה לקוטג', המאבק שהצית את המחאה

יוקר המחיה הוא מוקד המחאה החברתית, סבורים איציק אלרוב ויעקב לבי. בקיץ שעבר הם הציתו את המאבק להוזלת הקוטג'. סביבו יכולים להתאחד תל אביבים, תושבי שכונות, חילונים וחרדים כמוהם. המחאה, הם מדגישים, שייכת לכולם

12תגובות

בזמן שהמונים הפגינו, במוצאי שבת שעברה, ברחבת מוזיאון תל אביב נגד מתן פטור משירות צבאי לחרדים, איציק אלרוב השתתף בהפגנה נגד יוקר המחיה בשדרות רוטשילד. זאת היתה הפגנה צנועה, כאלף משתתפים, עם התעניינות תקשורתית זניחה וללא צל צלו של פוליטיקאי.

מאחורי אלרוב וחבריו יש השנה לא מעט עצרות ופעולות מחאה, אבל מהאחרונה הוא יצא עם מסקנה חותכת בנוגע להשתמטות החרדים. לא מהצבא, מהמחאה. "החרדים עשו טעות", אמר הצעיר החרדי, תושב בני ברק. "אחד החששות של החרדים מהמחאה החברתית היה שהיא עוינת, שמנסים לשסות אוכלוסייה אחת באחרת. ופתאום אתה בא להפגנה במוצאי שבת ומוצא המונים מרימים שלטים ‘כולנו אחים, לא מפולגים', וצועקים ‘חרדים וחילונים מסרבים להיות אויבים'. אז אתה אומר לעצמך, ‘אולי חלק מהמגזר החרדי טעה, נפל בפח שמקטלג את המחאה כשמאלנית ורדיקלית וכל מיני דברים שהם פשוט לא נכונים'. זה עשה נזק, וכעת חלק מהמאבק שלנו הוא לתקן את הכשלים של אותם מסרים הזויים, כי המחאה היא באמת עממית. רוב אלה שצועקים ‘מסרבים להיות אויבים' הם חילונים לגמרי, אנשים שלדעתי לא פגשו חרדי, אבל הם מבינים שלא הוא האויב. הם מספיק מפוכחים להבין שאצל אותם האנשים שהם הבעיה של יוקר המחיה, יש רצון להסיט את האש לכיוון אוכלוסיות כאלה ואחרות".

ביוני 2011 יזם אלרוב את חרם הצרכנים על הקוטג', הגבינה שמחיריה עלו ללא מעצור בחסות המחלבות הגדולות, ובראשן תנובה. בתוך זמן קצר הצטרפו לקבוצה שפתח בפייסבוק יותר מ-100 אלף ישראלים שהתחייבו להתנזר מקוטג', מהלך שהכניס את תעשיית החלב למערבולת. היה למהלך חלק מרכזי בהתנעת מחאת האוהלים שבועות אחדים לאחר מכן. מאז הוביל אלרוב מאבקים צרכניים נוספים. הוא סיכל, למשל, כוונה לאפשר לחברת אסם להפוך את דמות התינוק של במבה לקמיע של המשלחת הישראלית לאולימפיאדה. לאחרונה אילץ את גליה מאור, מנכ"לית בנק לאומי לשעבר, לוותר על מענק של 3.25 מיליוני שקלים. אבל מחאת הצרכנים לא גרמה להורדת מחירים לאורך זמן. בתחומים רבים לא הצליחה לבלום את ההתייקרות.

דניאל צ'צ'יק

אלרוב, בן 26, אינו יחיד. הוא חלק מגרעין פעילים, בהם עדי מל, יפתח שקד, דודי מחפוד ויעקב לבי, המכונים אנשי מחאת הקוטג'. הפעילות שלהם לא פסקה לרגע מאז יוני 2011, ודפי הפייסבוק שלהם שוקקים עשייה. נפגשנו בפאתי בני ברק עם אלרוב ולבי, תושב רמת בית שמש, נשוי ואב לארבעה ילדים, בן 30. שניהם חרדים, שפנו אחרי לימודיהם בישיבות ללימודים בשלוחה החרדית של המכללה האקדמית אונו. הם מגדירים את עצמם "פעילים אזרחיים-ישראלים, ואין לזה שום קשר לכיפה השחורה".

הפעילים החרדים, שהמדינה הכירה ש"תורתם אומנותם", לא נבהלים מהדרישות לגייס חרדים. הם לא מגנים את "מאהל הפראיירים" של המילואימניקים. תשומת הלב שהוא מושך בימים אלה אינה מפריעה להם. שלשום יזם לבי את "מאהל האברכים", המציע תוכנית מהפכנית לשוויון בנטל, במקום ההצעה המתגבשת להחליף את חוק טל. במרכז ההצעה - אמנה חדשה בין הציבור החרדי לציבור הלא חרדי. לדברי לבי, המאבק על יוקר המחיה רלוונטי גם למחנה החרדי, כי הוא עשוי לעודד גברים חרדים לצאת לעבוד.

"כשאתה מוריד את יוקר המחיה אתה מעודד אנשים לצאת לעבוד. אתה אומר להם, 'אתם יכולים לשנות את חייכם לטובה'. גם אנשים שעובדים לא רואים היום אור בקצה המנהרה. יוקר המחיה נותן לאנשים תמריצים כלכליים לעשות מעשה ולהשקיע. היום אנשים פסיבים, מסתובבים סביב עצמם", אומר לבי.

"אין מתח בין המאבקים", אמר אלרוב. "אוקיי, חודש-חודשיים תשומת הלב התקשורתית תתמקד בנושא הזה, אבל יש בעיה שצריך לפתור. לאותם 400 אלף איש שיצאו בקיץ הקודם להפגין לא נמצא פתרון. המחאה הזאת לא היתה אבחה של קיץ נחמד וסוער. המחאה הזאת כאן, עד שהבעיה תיפתר. זה יכול לקחת שנה, שנתיים וגם חמש שנים, כי כל עוד הבעיה קיימת, המחאה קיימת. זה בדיוק הדבר שהפוליטיקאים מפחדים ממנו. יש בממשלת ישראל קואליציה מהרחבות שהיו בתולדות המדינה. הקואליציה יכולה לנהוג בדורסנות כלפי מעמד הביניים והיא יכולה גם לבשר שינוי. עכשיו השאלה היא אם הקואליציה מחליטה להיאבק למען מעמד הביניים או נגדו".

יום-יום

אלרוב ולבי אינם שותפים לתחושת החמיצות המלווה את המחאה החברתית בפרוס הקיץ הנוכחי. אלרוב משוכנע שמחאת הצרכנים עשתה היסטוריה, שעתידה לפניה. "אם נחשוב שהכותרת של העיתון היום קובעת, נחשוב שהפסדנו. אבל אם בוחנים את זה לאורך זמן, לאחר שנה, רואים כמה התקדמנו וכמה עוד נשאר לנו להתקדם. אנחנו בהחלט בדרך הנכונה", אמר.

מה גורם לכם לחשוב שאתם מצליחים? המחירים עדיין גבוהים.

"דרך המחאה הצרכנית הבנו שאנחנו בוחרים יום-יום את הבחירות, משפיעים על ח"כים ובכיכרות. אנחנו לא פסיבים", אומר לבי. אלרוב מוסיף: "הבחירות נעשות יום-יום, ולא רק פעם בארבע שנים. הן נעשות בכל דבר, לא רק בסופרמרקט. פתאום אתה רואה אזרחים שעומדים על שלהם. אישיות ציבורית מפורסמת אמרה לי, ‘המאבק שלכם גרם לי, בפעם הראשונה אחרי עשרות שנים, לעבור בנק. זה מה שנתן לי אמביציה'. יש קבוצות צרכנות באבן יהודה ובהוד השרון, אזרחים שיוצאים למקומות צרכניים מסבירים מהי תודעה ציבורית במאבק. אזרחים מתעניינים ואכפתיים יעשו את השינוי. העם יעשה את השינוי הרבה יותר מאשר הפוליטיקה".

איפה נכשלתם?

אלרוב: "הכישלון שייך לממשלה שלוקחת את יוקר המחיה למקומות לא רלוונטיים, שעוסקת בעניינים אחרים. חלק גדול מהמלצות ועדת טרכטנברג מוסמסו. תראה את הדיור, שהיה גולת הכותרת של המחאה. האם התחילה מגמת ירידה בשוק הדיור? ממש לא. המחירים ממש גבוהים ובחלק מהמקומות הם ממשיכים לעלות. זה מה שהוציא אנשים לרחובות, ובמקום זה מתמקדים בפלסטרים של דיור ציבורי ודיור בר השגה. מעמד הביניים, שיצא לרחובות, בכלל לא ייהנה מההצעות האלה. במשפחה נורמטיבית, שבה הבעל והאשה יוצאים לעבוד, הם מרוויחים ביחד 10,000-15,000 שקל. הם לא מצליחים להגיע למצב שהם רוכשים דירה ב-1.5 מיליון שקל. הם לא יקבלו דיור ציבורי ולא דיור בר השגה, וגם לא יעמדו במחיר השוק החופשי. על המצוקות שלהם אף אחד לא מדבר. אלו המצוקות של מעמד הביניים. מדברים בשמו, אבל לא בשבילו".

לבי: "לא ציפיתי מהממשלה לכלום, אז לא התאכזבתי. האכזבה שלי, שהיא גם כישלון שלנו, נובעת מזה שאנחנו מתמקדים בקומץ משפחות חזיריות. כל העסקים הקטנים והבינוניים, אנחנו אתם, בעדם. העסקים הקטנים והבינוניים, ואולי גם הגדולים, הלא קרטליסטיים ולא מונופוליסטיים, חייבים להשתמש בנו כצרכנים".

אלרוב מדבר בלהט, בלי להתבלבל. לפעמים הוא נשמע נאיבי, מסרב להסכים לטענה שהישראלים איבדו עניין, שהמחאה איבדה גובה. "הסיבה לכך ש-400 אלף אנשים לא יוצאים כרגע לרחובות היא שאדם אחד עשה נזק עצום בשבירת זגוגית, שהיתה נקודת מפנה במחאה", אמר. "אותם 400 אלף איש היו שמחים לצאת לרחובות ולהביע את מחאתם, הם עדיין קורסים תחת הנטל של יוקר המחיה. הם מצביעים ברגליים, בכסף שלהם, ביכולת שלהם לשנות, אבל הם נורא חוששים לצאת לרחובות בגלל אותו ונדליסט אלים שעשה נזק למהפכה החברתית".

אהבת הארץ

כשמדברים על הדם הרע בין מנהיגי המחאה, משתדל אלרוב להישמע ממלכתי, א-פוליטי, לא להשמיץ איש. "אף אחד לא גונב את המחאה של אף אחד", הסביר את הפלגים השונים המרכיבים כעת את מחאת מעמד הביניים. "המכנה המשותף של כל המחאות האלה הוא אהבת המדינה, אהבת הארץ, הזיקה שלנו למקום שאנחנו גדלים בו ואיך אנחנו משמרים אותו לעתיד טוב יותר. יש המון דרכים, יש המון קבוצות, כל אחת מתמקדת בדרך אחרת. ההתמקדות שלנו היא ביוקר המחיה. אבל יש הרבה קבוצות שעושות את זה בדרך לא פחות טובה. אסור לחשוב לרגע שזה בא האחד על חשבון השני".

לבי מרשה לעצמו קצת יותר. "יש פה נקודות בעייתיות. קח, לדוגמה, את הסטודנטים. המחאה התחילה בקיץ שעבר: מחאת הקוטג' התגלגלה למחאת האוהלים והופ, איציק שמולי והסטודנטים באו ואמרו, ‘זאת מחאה צודקת, נצטרף'. הם דיברו על יוקר המחיה, ואז פתאום שינו פאזה. פתאום אין יוקר המחיה, פתאום סידרנו את כל הבעיות והשאלות שעומדות לפתחנו הן בעיות של עובדי קבלן, שוויון בנטל, תקציב המדינה. אלה בעיות חשובות ובוערות, אבל הן לא המרכזיות. לא בשביל זה יצאו לרחובות 400 אלף איש. אנשים פתאום לקחו צד מאוד פוליטי. מי שהיה בהפגנות של ההסתדרות עם סתיו שפיר ראה את זה באופן מובהק.

"הרוח של מפלגה פוליטית מסוימת היתה שם באוויר. הסתדרות וצדק חברתי? נו, באמת. עופר עיני, ההוא מהוועדים החזקים והשמנים והאלימים, הוא זה שיטיף לנו על צדק חברתי? אנחנו מחאה א-פוליטית. יש לנו מטרות מסוימות וממוקדות. יוקר המחיה, אגב, מכיל גם בעיית שילוב חרדים בשוק העבודה. גם זה כלול במאבק. אבל קודם צריך להשיג את המטרות שלנו".

בהמשך השיחה מצטרף אלרוב לביקורת: "אני לא דובר אגודת הסטודנטים ואני לא חושב שלמחאת יוקר המחיה יש זכות להיתלות בגוף כזה או אחר. אם אגודת הסטודנטים היתה מובילה את המחאה לבדה, היינו בצרה גדולה היום, כי כרגע הם מתעסקים בנושאים אחרים".

כשנשאל על היעדרותה של סתיו שפיר מההפגנה החברתית במוצאי שבת אמר אלרוב: "אנחנו לא נמצאים היום תחת אותה המטרייה הא-פוליטית. בנקודת הזמן הנוכחית, סתיו שפיר מוטרדת מבעיות אחרות. היא משתמשת ביוקר המחיה כדי למשוך לדיונים שהם לדעתי רדיקליים ועושים נזק למאבק. היא מייצגת אג'נדה מסוימת ומדברת בשם אוכלוסייה מצומצמת. מעמד הביניים, השכבות החלשות, האנשים שאנחנו מדברים בשמם - החילונים, החרדים, הערבים, היהודים, העולים והוותיקים - כולם יחד לא יכולים להיכנס תחת המטרייה של סתיו. גם דפני ליף מדברת היום על יוקר המחיה. אני חושב שהיא מבינה שיוקר המחיה הוא הדבר שצריך להתמקד בו. היא מנסה לכפר על הטעויות שנעשו בשמה בעבר".

מנהיגי המחאה נעלמו?

"ברגע שאנחנו מדברים על בעיית יוקר המחיה, אוטומטית רוב העם שמה. אנשים שמדברים על יוקר המחיה הם המנהיגים שלי. האחרים הם מנהיגים של דברים אחרים".

אלרוב מתגורר בשנה האחרונה בבני ברק, עם אשתו ובתו. הוא מסרב לומר ממה הוא מתפרנס, אבל אומר שהמחויבות למחאה פגעה קשות ביכולת ההשתכרות שלו. בשנה האחרונה דחה הצעות פוליטיות ("זה אפילו לא הגיע לשלב המו"מ"), עסקיות ופילנתרופיות.

"לנוחי דנקנר לא היה סיכוי", סיפר לבי. "היינו בפגישה עם נוחי דנקנר, בשתי פגישות איציק (אלרוב) היה יחד אתו. היתה גם פגישה עם ראשי שופרסל, דנקנר הבין עם מי יש לו עסק. רצו להציע לנו הצעה משודרגת ויפה. היינו יכולים להביא לציבור הישגים יפהפיים, התחייבות לשנתיים על רשימה גדולה של המון מוצרים, וזה רק כפתיחה למו"מ. אבל כשהבנו שהרוח נושבת לכיוון של טיפול קוסמטי ולא מעמיק בכל בעיות השורש, הבהרנו, והם הבינו יפה מאוד, שלא נתפשר. היום כשקוראים את הדו"חות השנתיים שלהם מבינים שמחאת הצרכנים אכן פגעה בהם. רואים שהם מבינים שאם היו עושים שינוי מבעוד מועד, הם לא היו נמצאים במצב הזה. זה כואב לנו. בסופו של דבר גם הפנסיות שלנו קשורות לזה, אבל היו צריכים לעשות את זה בזמן".

"אנחנו לא יכולים לטפוח לעצמנו על השכם", אומר אלרוב, "המחירים עדיין גבוהים, ומה שעשינו זה צעד אחד ממאה. בשבת הסתכלתי על הבת שלי בונה בלגו. היא פשוט לקחה את כל החלקים שיש לה ובנתה אחד על השני. באיזשהו שלב הכל נפל לה. אמרתי לאשתי, תראי, זה מה שקורה למחאה. מתחילים להוסיף את כל הבעיות של המשק ובסוף הכל קורס וכולנו מפסידים. ברגע שאנחנו מתמקדים, אנחנו בונים. בשנה שעברה לא הצבנו יעדים ברורים, לא הגדרנו מה אנחנו רוצים להשיג. למשל, הורדת מחירי הדיור והמזון ב-30%. ברגע שזה הפך ל'העם דורש כל מיני דברים', המגדל נפל. האם אני עדיין אופטימי? אנחנו מאוד אופטימים. כי כשהבעיה נמצאת, העם נמצא".

לבי: "אנחנו מרגישים כמו קומץ חשמונאים שעומדים מול הכוח הכי גדול במשק, עם ההשפעה, הפוליטיקה והכסף. בדבר אחד אנחנו יותר חזקים מהם: אנחנו קול הציבור. כל הדברים האחרים לא רלוונטיים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו