בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שנה למחאה החברתית

אפילו לנגיד נמאס מהעושק של הבנקים

שמונה עשירונים בישראל מתקשים לגמור את החודש, ואילו קומץ בנקאים גורף משכורות עתק. מאיפה הכסף? מעמלות יצירתיות וריביות נשך שנגבות בעיקר ממשקי הבית ומעסקים קטנים. שנה אחרי, גם לנגיד בנק ישראל נפל האסימון, והוא מותח ביקורת חריפה על הבנקים

40תגובות

העגה הבנקאית שופעת מונחים ומושגים מוכרים רק ליודעי ח"ן. אבל אחת המלים היותר נפוצות בה דווקא מובנת לכל - "סביר". לפעמים היא מופיעה לבדה, לפעמים נלוות אליה מלים כמו "צודק" ו"ראוי", והיא זמינה תמיד לדירקטוריון המבקש להצדיק את שכר העתק שאישר לבכירי הבנק.

דוגמאות יש למכביר. בדו"חות הכספיים של בנק מזרחי טפחות, שפורסמו במארס, התברר כי עלות שכרו של המנכ"ל, אלי יונס, היתה 10.2 מיליון שקל בשנת 2011. בשבע השנים האחרונות הגיעה חבילת התגמול של יונס מהבנק (שכר בונוסים ומניות שקיבל) לגובה של יותר מ-200 מיליון שקל. יעקב פרי, יו"ר מזרחי טפחות, מיהר להצהיר שזה שכר "סביר וצודק".

חודשיים אחר כך, כשדירקטוריון בנק לאומי אישר למנכ"ל הפורשת, גליה מאור, מענק של 3.25 מיליון שקל תמורת התחייבות שלא תתמנה למשרה בבנק מתחרה (מענק אי-תחרות), הוא טען שהמענק "סביר בנסיבות העניין". עם כל סבירותו, המענק בוטל זמן קצר אחר כך בגלל ביקורת ציבורית חריפה.

ארבעה ימים אחרי ההפגנה שבה נופצו שמשות בנק הפועלים ובנק לאומי בגן העיר בתל אביב, לפני שבועיים וחצי, הזמין בנק מזרחי טפחות את בעלי המניות שלו לאסיפה. גם למזרחי טפחות יש סניף בגן העיר. הוא פחות בולט מהבנקים האחרים ונחסך ממנו זעם המפגינים. על סדר היום של האסיפה: אישור לבונוס "סביר" של 1.1 מיליון שקל, שיצטרף לשכר 16 מיליון שקל בשבע שנים ליעקב פרי, יו"ר הבנק ב-60% משרה. במלים אחרות, היו"ר עובד בבנק ארבע שעות וחצי ביום, או שלושה ימים בשבוע. האישור לבונוס, אגב, התקבל.

42 מהבנקאים בישראל גרפו לכיסם 153 מיליון שקל ב-2011 לא כולל אופציות. זאת, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בעוד שמונה מעשרת העשירונים בישראל לא גומרים את החודש, מפני שהכנסותיהם נמוכות מהוצאותיהם. אם תשאלו את הבנקאים הבכירים, הם יסבירו שהסיבה למצב העגום היא שמשקי הבית והעסקים הקטנים לא יודעים לנהל את כספם.

תומר אפלבאום

אותם בנקאים כנראה יוסיפו ויטענו, שלא רק שהשכר המשולם להם סביר, גם התחרות בין הבנקים סבירה ואפילו עזה. הדבר היחיד שאינו סביר, מוצדק או ראוי, הוא העליהום על המערכת הבנקאית.

נפל האסימון

עד החודש האחרון עמד נגיד בנק ישראל לצד הבנקים והזהיר מפני העליהום. בהופעה בוועדת הכלכלה של הכנסת, לפני שלושה חודשים, אמר הנגיד, פרופ' סטנלי פישר, כי "בישראל יש תהליך מתמשך של החלשת מערכת הבנקאות. אסור לנו לחשוב את החשיבה הפופוליסטית שניתן להמשיך ולהוזיל את עלויות הבנקאות עד אין סוף, בלי שיהיו לכך השלכות על יציבות המערכת".

אבל לאחרונה נראה שנפל לפישר אסימון. האדם שפעילי המחאה כינו בשנה האחרונה "הלוביסט הגדול של הבנקים", משום שמנע בשנים האחרונות תחרות במערכת בטענה של דאגה ליציבות המערכת הבנקאית, אינו קונה עוד את "משנת הסבירות" של הבנקים.

בסוף יוני, בשבוע שלאחר ההפגנה הסוערת בגן העיר, שיגר הנגיד לבנקים מסר חריף מעל הדוכן בכנס קיסריה. "כשאנו אומרים שעל המערכת הפיננסית להיות איתנה ויציבה ולכן רווחית, אין פירושו של דבר שאנו נותנים לבנקים רישיון לעשות ככל העולה על רוחם", אמר. "על הבנקים להאזין ללקוחות שלהם, להתחרות ולספק שירותים בנקאיים במחירים סבירים. אם הם לא יעשו זאת, הסביבה הרגולטורית תשתנה באופן משמעותי. לא ניתן להמשיך במצב הנוכחי, שבו בנק ישראל תומך ביציבות הבנקים, ודבר זה נתפש כמדיניות שמאפשרת דמי ניהול שקשה מאוד להבין ולהסכים אתם, וגם תופעות אחרות".

פישר לא פירט אלו דמי ניהול הוא מתקשה להבין, אבל לא חסרים סעיפים תמוהים שלהם. מחאת קיץ 2011 הוציאה מאות אלפי ישראלים לרחובות, אבל לא שינתה דבר בהתנהלות הבנקאים.

בכירי המערכת הבנקאית הוסיפו להכביד - ביתר שאת - על משקי הבית והעסקים הקטנים. שני המגזרים האלו הזרימו ב-2011 לא פחות מ-19.2 מיליארד שקל לבנקים, בעמלות ובריביות. הסכום הזה - כפול מההכנסות שהניב להם המגזר העסקי - העניק לבנקים כמחצית מהכנסותיהם. אם לא די בכך, סכום העמלות והריביות ששילמו משקי הבית והעסקים הקטנים גדל בשנתיים האחרונות בכשני מיליארדי שקלים.

הסכום האדיר הזה אינו מחויב המציאות. בספטמבר 2011 קבעה ועדת טרכטנברג (הוועדה לשינוי חברתי-כלכלי, שהוקמה לבדוק את יוקר המחיה בישראל), כי בפלח משקי הבית והעסקים הקטנים התחרות בין הבנקים נמוכה, ולכן המחירים בפלח שוק זה גבוהים. הוועדה הוסיפה כי הגברת התחרות במערכת עשויה להניב חיסכון שנתי של 3,000 שקל למשק בית וחיסכון של שמונה מיליארד שקל בשנה למשק כולו.

איפה מסתתרים שמונה מיליארד השקלים האלה? אפשר למצוא אותם בשורה ארוכה של עמלות מוזרות וריביות מוגזמות. אלה ואלה מתאפשרות הודות לחוסר התחרות שטרכטנברג דיבר עליו.

על פי נתוני הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, ההוצאה הממוצעת של משק בית על עמלות היא 14.11 עד 18.43 שקלים בחודש. נשמע זניח, אבל זה נתון חלקי בלבד. הנתונים שמציג הפיקוח על הבנקים מתייחסים רק לעמלות הנגבות על שירותים נפוצים בחשבון העובר ושב (כולל מסגרת אשראי). בסל לא נכללות עשרות עמלות חריגות שגובים הבנקים ושנחשפו לאחרונה ב-"TheMarker".

העמלה על שינוי מועד החיוב של כרטיס האשראי היא עשרה שקלים. מעסקים נגבית עמלה של 24 שקל לעובד על העברת משכורות. מכתב שמתריע על חריגה ממסגרת האשראי גורר עמלה של 90 שקל והעברת מטבע חוץ לחו"ל עולה 32 דולר. "(אם) לא תהיה עמלה אחת, תהיה עמלה אחרת", הצהיר לאחרונה ישראל טראו, מנכ"ל בנק אוצר החייל, בכנות מפתיעה.

המצב נותר עגום גם בתחום הריביות שהבנקים גובים מהלקוחות הקטנים על אשראי הניתן להם. מרכז המחקר והמידע של הכנסת קבע השנה שריביות הבנקים הישראליים ממשקי הבית גבוהות משמעותית מהריביות הנגבות ב-25 מדינות אחרות. הישראלים משלמים לבנקים הוצאות עודפות של 4.3 מיליארד שקל. הבנקים, מצדם, טענו שההשוואה שגויה ושהריבית שמשלמים הלקוחות הקטנים סבירה.

זה לא נגמר בכך. הבנקים הגדולים מחקו השנה מאות מיליוני שקלים מחובות של טייקונים גדולים כמו נוחי דנקנר ומוטי זיסר. אלה אותם טייקונים שלרשותם העמידו הבנקים לאורך שנים אשראי מוגזם, כפי שקבע בנק ישראל. בה בעת סגרו הבנקים את הברז למשקי הבית ולעסקים הקטנים. טבעת החנק על צוואר שני המגזרים האלה התהדקה השנה, לאחר שמספר החשבונות המוגבלים בבנקים זינק ב-77 אלף כמעט והסתכם בכחצי מיליון חשבונות - רובם של אנשים פרטיים. אם המשבר יעמיק, כפי שחוזים רבים, קצב הגבלת החשבונות (כיום מתוספים לרשימת החשבונות המוגבלים כ-9,000 בחודש) עוד יגבר.

נציגי ציבור

הבנקים מעסיקים גדודי יועצים ושתדלנים כדי לשמר את המצב הקיים. ברשימת השתדלנים בכנסת יש 20 איש המייצגים את הבנקים ואת האיגוד שלהם - שהוא עצמו גוף העוסק בשתדלנות (לובינג). חלק מהשתדלנים הם בעלי היתר קבוע, לאחרים יש היתר זמני, אבל כולם קשורים בחוט אחד: תפקידם העיקרי הוא להסביר ל-120 חברי הכנסת שהתנהלות המערכת הבנקאית בישראל סבירה.

בתמורה לעבודתם מקבלים השתדלנים מיליוני שקלים בשנה. כמה בדיוק? איש אינו יודע. בעלי המניות הגדולים בבנקים הם הציבור הרחב, אותו ציבור שמפקיד את חסכונותיו בבנקים. כלומר, הציבור הוא שמממן את הלוביסטים, שתפקידם למנוע תחרות שתקל על משקי הבית. הגופים המפקחים על הבנקים - בנק ישראל ורשות ניירות ערך, האמונה על שקיפות כלפי הציבור - אינם רואים לנכון לדרוש מהבנקים לדווח על כך והם אינם מנדבים את המידע.

בשבוע הבא תפרסם הוועדה להגברת התחרות בין הבנקים את המלצות הביניים שלה. ההמלצות יכללו צעדים חשובים - אבל דרמות לא צפויות שם.

ועם זאת לא בטוח שהבנקאים והלוביסטים ייצאו מהמאבק הנוכחי כשידם על העליונה. התמקדות המחאה בבנקים, התבטאותו האחרונה של פישר ורוח הבחירות המנשבת - כל אלה הן סיבות לאופטימיות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו