הניצחון של אולמרט, תחילת הקרב של לדור

למרות הזיכוי בשני סעיפים, ההתנהגות המשתקפת מהכרעת הדין במשפטו של אהוד אולמרט כה נפסדת, שקשה להאמין שנותר מישהו שרואה בגיבור התיק מנהיג. אבל את המחיר הציבורי בפרשה נדרש לשלם דווקא פרקליט המדינה, משה לדור. לא איש כמוהו יברח

אמיר אורן
אמיר אורן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמיר אורן
אמיר אורן

כאשר תיכתב הביוגרפיה של אהוד אולמרט, אולי בידי אחד ממעריציו החמושים בעט (אם כי לא בפריט יקר מהאוסף שלו), יימצא לה חומר גלם מרתק בהכרעת הדין שניתנה השבוע בעניינו. "הלשכה כמרקחה", התפעמו השופטים מסדר יומו בהיותו שר. אולמרט עבד מבוקר עד ליל. משרדיו רחשו פעילות. זה בא וזה יוצא. "טלפונים צילצלו ומיד נענו. פגישה רדפה פגישה". מי הנפגשים אתו? משה טלנסקי? אורי מסר? לא חשוב.

תיאור עיסוקיו הרבים של אולמרט נועד להסביר מדוע חמקו מתחת למכ"ם שלו עניינים קטנוניים כמו מימון הוצאותיו. אמנם התיאור יכול להלום גם מוסך הומה או מסעדה מצליחה, שאוי לבעליהם אם ינסו לתרץ מעידות כספיות בטרדתם כי רבה; אבל המיניסטר אינו סתם גראז'ניק. סתירות פנימיות בולטות, כמו תביעתו לאשר אישית כל שימוש של בני משפחתו בנקודות הנוסע המתמיד שצבר, אינן מפריעות לשופטים לצטט את התוספת החדשה של אולמרט להתחמקויות שהיו שגורות בפיו בתיקיו הקודמים ("לא יודע. לא זוכר") - "לא ירדתי לרזולוציות האלה".

הנקודות הללו, לפחות בנסיעות מטעם הממשלה, אמורות להיות רכושה של המדינה ולא קניינו הפרטי של נבחר הציבור. אבל לא התובעים ולא השופטים - ההגנה, כמובן, לא השתגעה להעיר נמים מרבצם - מתייחסים לכך. ואם לא די בכך שממשלת ישראל קונה לאולמרט כרטיסים במחלקת עסקים, המביאים בכנפיהם ניקוד המאפשר טיסות פרטיות לבני משפחתו, מתברר גם שעובדי מדינה - מנהלת לשכה, מתאמת נסיעות - מטפלים על חשבון הציבור בהסדרת הטיסות המשפחתיות. מאחר שהיבטים אלה נזכרים ונסקרים בלי הערה שלילית אחת של בית המשפט, מותר לראות בכך עידוד לשימושים פרטיים ברכוש הציבור ובעובדיו.

אולמרט לאחר זיכויו צילום: אמיל סלמן

ואין זו הצרימה היחידה בהכרעת הדין. השופטים עוסקים גם בעניין שלא טרחו לברר ולכן אין להם מושג לגביו: בבוקר תשאולו הראשון של אולמרט ב"ראשונטורס", בדיוק לפני ארבע שנים, פורסמה בעמודים אלה פרשנות מקדימה שצפתה את השפעות החקירה. השופטים, בלי לדעת מי היו מקורותיו של הפרסום ואולי גם בלי להבין איך העיתונות עובדת, כותבים שאולמרט נפגע ממנו ולכן הגיב בעצבנות לשאלות החוקרים. ראוי לקוות שהנסיבות המקילות האחרות, הפזורות לאורך 743 העמודים שחיברו, מבוססות יותר.

דו-קוטבי

אולמרט מצטייר בהכרעת הדין כדמות דו-קוטבית - דלפון בביתו וגביר בצאתו. השופטים ספק חומלים עליו, ספק מתארים אותו כמי שאינו יודע כלכלת בית, מה שאינו מפריע לו להתיימר לנהל מדינה. בין נושיו, הממתינים באורך רוח לכספם: רופא השיניים, סוכן הנסיעות, סניף הבנק. "חשבונו בבנק היה ביתרת חובה משמעותית והוא לא פרע את חובותיו במשך שנים. צבר חובות, נזקק להלוואות, היה ביתרת חובה גבוהה וכמעט תמידית בבנק ולא מיהר לפרוע תשלומים והלוואות".

כך, עד שפעם ביומיים-שלושה הוא אורז מזוודה ויוצא לנמל התעופה. בדרך, כמו סופרמן, הוא פושט צורת אביון מרוד ולובש מחלצות של איש האלפיון העליון. אולמרט, מסבירים השופטים, "נהג לנסוע במחלקה ראשונה כדי לחסוך זמן". בכך מתאשר חשד רב שנים שהמחלקה הראשונה, המצויה בקדמת המטוס, אכן מגיעה ליעדה לפני הנוסעים שמאחור, בטיסות לילה לניו יורק חובר אליה איכשהו עם שחר מחלק העיתונים ובמקרה של התרסקות בים יש לה זכות קדימה לכרישים הטובים ביותר.

טעם נוסף להתעקשותו של אולמרט להוציא אלפי דולרים, מכיס הזולת, לתשלום ההפרש שבין מחלקת העסקים לבין המחלקה הראשונה, הוא "רצונו לנצל את הטיסה באופן מיטבי". זה, כידוע, לא אפשרי במחלקת העסקים, השורצת שרים אחרים. לאחר הנחיתה יש לאכסנו אך ורק במלונות של חמישה כוכבים. אלה בלבד ראויים לארח העברת מעטפות מזומנים, כמו 15 אלף הדולרים שנתן לו טלנסקי באחד מהם, למרות הכחשת אולמרט שהשופטים טיאטאו הצדה כשקרית.

פרקליט המדינה משה לדורצילום: אמיל סלמן

ההתנהגות המשתקפת כה נפסדת, עד שקשה להאמין בעקבותיה שנותר אזרח החושק בגיבור התיק למנהיגו, אך אין גיבור בלי גיבורה. עד לאחרונה דומה היה שאשת השנה של ישראל היא אראלה ממפעל הפיס, מבשרת הזכיות. עכשיו חלפה על פניה שולה ממפעל הפיס של אולמרט, זאת ששתיקתה שווה זהב ושפיה חתום יותר מהכספת של מסר. לפי אחת העדויות, "שולה ואהוד היו כמעט בן אדם אחד". לכך בוודאי כיוון המשורר כשכתב "בלעדייך, אני חצי בן אדם". אבל רק החצי של שולה הורשע.

בניהול אחר של התביעה, ייתכן שגם התוצאה היתה אחרת. אילו הופרדו תיקי זקן ואולמרט, היה על זקן להעיד. התובעים שקלו בעד ונגד והחליטו שלא להפריד. הם התאמצו לפתות את זקן לחתום על הסדר טיעון נוח ובמסגרתו להעיד. עורך דינה, האמון על טובתה, תמך בכך. היא עמדה במריה וחצצה בין הראיות לבין אולמרט. לפני 35 שנה, כשהתאבד השר אברהם עופר כשהחלה חקירה פלילית נגדו, ציין היועץ המשפטי לממשלה אהרן ברק שעופר נותר חף מכל עוון. שולה זקן התאבדה, משפטית, כדי שאולמרט יישאר חף מהרשעה בפרשת "ראשונטורס".

מושך אש

במציאות הישראלית, מאליו מובן שאת המחיר הציבורי על כל אלה נדרש לשלם לא אולמרט, אלא משה לדור. מאז שממשלת אולמרט מינתה אותו לפרקליט המדינה, לדור מושך אש. הוא לוחמני וממהר להסתער. זה טוב. היה עוד יותר טוב, אילו לפני ההסתערות וידא שיש לו די מחסניות.

מכל התיקים שהעסיקו אותו ושבגללם ספג לפעמים ביקורת מוצדקת, בתוך הפרקליטות ומחוצה לה, דווקא בפרשיות אולמרט לדור הוא קורבן שווא, אם כי לא עובר אורח שנפגע בשגגה אלא יעד שנבחר בקפידה. לא לדור הוביל את הגשת כתבי האישום נגד אולמרט. הכבוד הזה נשמר ליועץ המשפטי עד סוף 2009, מני מזוז. לדור סגר את תיק בל"ל של אולמרט, למצהלות מי שהיה אז ראש הממשלה ולמגינת לבם של מי שהעריכו שבתיק זה אפשר להשיג הרשעה.

בניגוד לאגדה המופצת ברבים על הפיכה משפטית, לדור לא הפיל את אולמרט מראשות הממשלה. להפך, הוא הודיע לבג"ץ, בתגובה לעתירה בעד הוצאת אולמרט לנבצרות, שאין בסיס לכך. אולמרט, שנחלש פוליטית, התפטר שנה לפני שהוגש נגדו כתב אישום, המשיך לכהן עוד חמישה חודשים (בכלל זה במבצע "עופרת יצוקה") והיה אזרח מן המניין כשהועמד לדין.

בתוך מערכת אכיפת החוק לא היה לדור ראש חץ נגד אולמרט. היתה, בסך הכל, תמימות דעים בין חוקרי המשטרה, בראשות יוחנן דנינו ויואב סגלוביץ; בכירי פרקליטות המדינה ומחוז ירושלים; והייעוץ המשפטי בראשות מזוז. כולם העריכו, כדברי לדור השבוע, ש"זה תיק מאוזן וראוי", שהימנעות מהגשת כתב אישום תהיה שערורייתית. היו אף שהרחיקו לכת והמליצו לנקוב בעבירות חמורות יותר. לדור הוא הפרצוף הייצוגי של המערכת, מפני שמזוז נמוג לגמלאות ויורשו, יהודה וינשטיין, היה מנוע מעיסוק בתיקי אולמרט. וינשטיין, המפכ"ל דנינו וראש אגף החקירות והמודיעין סגלוביץ, ששהה השבוע בכנס מפקדי משטרות במדריד, התייצבו ללא סייג מאחורי לדור.

לדור לא יתפטר, הן מפני שאין עילה לכך והן כדי שלא לשחק לידיהם של אויבי מערכת אכיפת החוק, השואפים לסוכך על השחיתות הפוליטית ולהעניק לה מרחב חסינות - מי שהגיע לתפקיד בכיר, לא חשוב איך, יהיה פטור מחיטוט בשלדים הטריים בארונותיו.

מחוללי המסע נגד לדור אינם מאמינים באמת שהוא ייענה לדרישתם ויסתלק מהבניין שברחוב סלאח א-דין במזרח ירושלים, שמחלונותיו הצפוניים ניבט, מעבר לכביש, בית המשפט המחוזי שבאחד מאולמותיו התנהל תיק אולמרט. הכוונה היא להחליש את סמכותו של פרקליט המדינה ולהכשיר את הקרקע למאבק על מינוי הפרקליט הבא, לאחר פרישת לדור בתום שש שנים, בדצמבר 2013.

המאבק יתנהל בקיץ הבא. תתמנה ועדת איתור בראשות וינשטיין, שבסיבוב הקודם, ב-2007, התמודד נגד לדור ואחרים והפסיד. אם הבחירות לא יקדמו להרכבת הוועדה, שר המשפטים, יעקב נאמן, יחתור מן הסתם למינוי פרקליט נוח. נאמן יעדיף סניגור פרטי בעברו שאינו נחפז להאשים שרים וראשי ממשלה, כמו וינשטיין, או שופט מחוזי אפור, כמו מבקר המדינה יוסף שפירא.

ברחובות תל אביב אפשר לאחרונה להיתקל ברוכב אופניים נינוח, בעל ארשת פנים רוחנית. זה ערן שנדר, פרקליט המדינה שקדם ללדור ושהסתפק בשלוש שנים בתפקיד. לפני שנדר שלטו בפרקליטות שתי ידידות, דורית ביניש ועדנה ארבל. לדגם של ארבל, שחזרה לפרקליטות לאחר שהיתה שופטת מחוזית, יכולה להיות עדנה בדמות השופטת המחוזית (זה חמש שנים) נאווה בן-אור, לשעבר המשנה של ארבל לעניינים פליליים. צפויים מועמדים מתוך הפרקליטות ומקרב יוצאיה, כמו שהיו שנדר ולדור בשעתם. בפעם שעברה התמודד גם אביחי מנדלבליט, אז הפרקליט הצבאי הראשי. בממשלת בנימין נתניהו סיכוייו קלושים: הוא מקורב לגבי אשכנזי ולכן מוכתם בעיני אהוד ברק.

רשימת המועמדים ויחסי הכוחות ביניהם יושפעו מגלגוליו הבאים של תיק אולמרט - פרשת הולילנד. בשלב הבא, ב-5 בספטמבר, ייגזר עונשו על אולמרט בעקבות הרשעתו בהפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות. השופטים, שלא ציפו לנחשול התקשורתי של השבוע, עשויים לנצל את ההזדמנות להדגיש, בהיקף הענישה ובניסוח האמירות שיתלוו אליה, נקודות מרכזיות בעיניהם בהכרעת הדין.

עם הקראת גזר הדין תתחיל ספירת 45 הימים להחלטת הצדדים אם לערער לבית המשפט העליון על הזיכוי, על ההרשעה או על חומרת העונש. מותר להמר, אם לא במעטפת מזומנים כי אז לפחות בנקודות נוסע מתמיד, שלדור יערער. דומה שהשופטים עצמם מייחלים לכך, כדי שבעליון תיוצב אסכולה קובעת בשאלת שחיתותם של אישי ציבור. לא במקרה טרחו השופטים לצטט בעניין זה מאמר של חברתם בן-אור, שכתבה כי "העליון הציג נורמה אחת ויישם אחרת", כך שהלך והתרחב הפער בין תפישתו המוצהרת של בית המשפט לבין גישתו המעשית בבואו לשקול ראיות ולהכריע. אם השופטים קוראים לעליון להתערב ולפסוק במחלוקת, לדור לא יישאר מאחור.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ