בת הטוחן טוחנת משמרות

מה הערך האמנותי של הצגה שעולה פעמיים, שלוש וארבע ביום?

שני ליטמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שני ליטמן

כבר שנה בערך אנחנו שומעות, בתי בת השלוש ואני, את הדיסק של המחזמר "עוץ לי גוץ לי" בגרסתו המקורית, כפי שהועלה לראשונה ב-65'. ההפקה הנוכחית של הקאמרי זכתה לשבחים רבים ומשבצים אותה שוב ושוב בחופשות הילדים. בקיץ הנוכחי היא מוצגת לפעמים פעמיים או שלוש ביום. אנחנו צפינו בה בפורים האחרון, ביום שבו היא הוצגה לא פחות מארבע פעמים.

בחרנו בהצגה הראשונה, כדי לא להגיע כשהשחקנים כבר עייפים ומרוטים אבל לא לקחנו בחשבון את האפשרות שהם יעדיפו לשמור את כוחותיהם להמשך היום. זה בדיוק מה שהם עשו. די מהר הילדה פסקה, "זה משעמם". וצדקה.

להצגות ילדים בתיאטרון רפרטוארי, בניגוד למופעי הראווה הגדולים של חנוכה, אמור להיות ערך אמנותי ולא רק מסחרי. לא השפה הגבוהה של אברהם שלונסקי היא שהפכה את "עוץ לי גוץ לי" לאירוע משעמם - את המחזה בתי מוכנה לשמוע לפני השינה מתוך ספר שאין בו כמעט ציורים.

עוץ לי גוץ לי. קהל נכבד, אין לנו כוח צילום: גדי דגון

ההצגה זלזלה בקהל צעיר, כנראה שכחו בקאמרי שילדים רגישים אפילו יותר ממבוגרים לזיופים. שחקנים שממלמלים את הטקסט שלהם כלאחר יד, בחוסר אנרגיה ובחוסר עניין, בשילוב תפאורה ישנה ומתפוררת שראתה הרבה מדי פירוקים והקמות, מבהירים גם לבתי שהדבר הכי חשוב נשכח: שמעבר לסימון וי ליד הסעיף "איפה נבזבז את הכסף שלנו בחופש", יש כאן צופים קטנים שצריך להתאמץ לרגש ולעניין.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ