בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סטטיסטית, רוב הסיכויים שחם לכם

על פי מחקר שהמצאתי, החום משבש את האינטליגנציה. עובדה שמרבית המחקרים המטופשים מתפרסמים בקיץ

2תגובות

בכל פעם ששואלים אותי אנשים מחו"ל מה למדתי בשירותי הצבאי, אם למדתי לירות בעוזי או אולי maga-krav, אני מתחמקת מהשאלה שהרי לא נעים לי לומר שהדבר העיקרי שלמדתי היה איך להכין קפה בוץ עם חצי סוכרזית למפקדי, איש בעל זכויות במורשת הקרב של צה"ל. מפקדי, למרבה ההשתוממות, היה מסתפק בלגימת רבע מתכולתה של כל אחת מבין שלושים ומשהו הכוסות שהייתי מכינה לו ביום רגוע, ושאר הזמן היה נהנה מאחיזתה בין שתי כפות ידיו המסוקסות עד שהצטנן הנוזל שבתוכה ואני הייתי מתבקשת להכין כוס קפה חדשה. תהיותי על הרגלו המוזר תמו כשקראתי שעל פי מחקר אחד "החזקת כוס משקה חם משפרת את מצב הרוח". המחקר הזה נערך בארץ קרירה, ודאי לא ביולי, בתל אביב, אלא אם כן נערך במשרד ממוזג היטב כמו זה של מפקדי או כמו אולפני טלוויזיה של מגישים גברים שיש בהם בדרך כלל 16 מעלות לכל היותר.

אל המחקר הזה כמו אל אחרים שאצטט בהמשך הגעתי בעקבות המחקר המקיף שלו אני מקדישה את גופי, כמו רבים מתושבי השפלה ורצועת החוף, מבלי שהתנדבתי לכך, והוא המחקר על הקשר בין רמת ההבילות לרצוני לשלוח יד בנפשי או בנפש הזולת בכל פעם שאני נאלצת לצאת אל מקום בלתי ממוזג בדרכי למכולת או כשאני נאלצת להוציא את כלבתי שושנה אל הגינה הסמוכה מכיוון שבשום פנים ואופן אינה מוכנה לעשות את צרכיה במונית ממוזגת.

עד היום שמעתי רק על הקשר בין דיכאון לחורף ועל כל מיני מחקרים המוכיחים ששיעור המתאבדים בארצות סקנדינביה הוא הגבוה בעולם אף כי אין שם שום צורך במחאה חברתית, ואנשים אינם שורפים את עצמם בגלל שמשרד השיכון אינו מסוגל לספק להם פתרונות דיור. אבל מתברר, לפי אחד המחקרים, שמרבית המתאבדים בארצות סקנדינביה נוטים לעשות זאת דווקא בקיץ משום שהיום הבלתי נגמר מעביר אותם על דעתם ואילו מחקר אחר שנערך בבריטניה דווקא הוכיח, לכאורה, את הקשר שבין עליית הטמפרטורות בחוץ לבין הרצון להתאבד. על פי אותו מחקר שנעשה בארץ הסגרירית כל מעלת חום מעל 18 מעלות צלזיוס (כלומר, יום סתיו תל-אביבי), מעלה בארבעה אחוזים את שכיחות ההתאבדות. כלומר, ביום של 38 מעלות כפי שנחווה השבוע במרבית חלקי הארץ, מתאבדים בשמונים (80!) אחוז יותר אנשים מאשר ביום חורף ממוצע.

המחקר הזה עומד כמובן בסתירה מוחלטת למחקר אחר המוכיח שטמפרטורות גבוהות דווקא מעוררות אינטימיות. האחרון, כשלעצמו, מנוגד למחקרים האחרונים על דיכאון-קיץ הקשור לא רק לעליית הטמפרטורות אלא לדימוי הגוף, לצורך לחשוף אותו, לעובדה שאין מנוס מלהזיע וכיו"ב עניינים הגורמים לשכמותי לאבד את כל כבודם ואהבתם העצמיים ולהתמלא איבה לכל מי שרוצה לגעת בהם ולשאול את עצמם מדוע, לעזאזל, עזבו את ירושלים שבה ההזעה נדירה כמו הבריזה בתל אביב.

אף כי גברים נוהגים להקפיא את החדרים לטמפרטורות בלתי סבירות, דווקא גופן של נשים הוא המתחמם יותר, על פי מחקר נוסף, מה שמעלה את הסבירות הגבוהה יותר של נשים ללקות בדיכאון קיץ ובפרט אם אינן מוכנות להסתובב ברחובות תל אביב כמו התיירות הצרפתיות המקשישות, בחזייה וחצאית פראו משום שהקיץ אינו מחבל בכישורי הביקורת העצמית שלהן.

אין לי ספק, אף כי טרם נערך מחקר בנושא, כי החום משבש את האינטליגנציה. עובדה - מרבית המחקרים המטופשים מתפרסמים בקיץ. עובדה שנייה - נהניתי מאוד מ"לרומא באהבה", סרטו החדש והמושמץ להפליא של וודי אלן. אפילו במוחי מוכה החום מקננת אי שם הידיעה שמדובר בסרט בעל תסריט בלתי סביר בעליל העשוי שברי עלילות, בדיחות ממוחזרות וצילומים שנראה כאילו צולמו על ידי חברת התיירות הממשלתית האיטלקית.

ייתכן שכמו המבקר המוערך על ידי הייתי גם אני מתקצפת על אלן לו הייתי רואה את הסרט בחורף או בסתיו. אבל בקיץ התל-אביבי? כשהאולם ממוזג היטב וברקע הסרט מתנגנים "וולארה" ו"אריבידרצ'י רומא" (אודה, אפילו הבחירות המוזיקליות של אלן בסרט הזה מוגבלות) ואלק בולדווין משחק להפליא תפקיד גרוע להפליא ופנלופה קרוז יפהפייה ואף טיפת זיעה לא נגלית על מצחי השחקנים ואת פונטנה די טרווי אפשר לראות פתאום מקרוב, כאילו מדובר ב"לה דולצ'ה ויטה" של פליני, ולא בתוך דוחק של מאות תיירים כפי שנגזר עלינו לראות אותה בדרך כלל, מה עוד אפשר לבקש?

"לדבר על זה", ממליץ אחד הפסיכיאטרים במאמר שהתפרסם על דיכאון הקיץ באחד האתרים. כטובה אישית לציבור אני מגישה בזאת המלצה הפוכה - אל תדברו על זה. רואים עליכם שחם לכם כשאתם נכנסים אל בית הקפה או המשרד או הבית או כל מקום ממוזג אחר, שערותיכם דבוקות למצחכם ובעיניכם מבט מבועת של מי שראו זוועות גדולות בעולם החיצון ולא יכלו להן. שנית - זה לא מקדם אותנו לשום מקום ולדיבורים אין שום השפעה על אחוזי הלחות. במקום לדבר, עברו למעשים! במקום דפרסיה - אגרסיה! נצא כולנו להפגין. גם אם לא יועיל כנגד גובה הלחות אולי לפחות יועיל כנגד יוקר המחיה וחשבון החשמל שבאמת גורם לי לרצות להתאבד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו