בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המדען המטורף שהפך צפרדע לנסיכה

זהו סיפורו של צפרדע שחי חיים שקטים במעבדה - עד שנחשף לחומר הדברה נפוץ, הפך לנקבה, ועורר את אחד הפולמוסים האקדמיים המוזרים בהיסטוריה. והכל בזכותו של מדען עם סטייל של כוכב רוק, שלא חושש לפתוח חזית מול חברות הכימיקלים

42תגובות

דרנל חי עמוק במרתף בבניין מדעי הטבע באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. ביתו הוא מכל פלסטיק המונח על מדף מפלדה לצד מכלים אחרים. דרנל הוא צפרדע רפואית מצויה (Xenopus laevis), המכונה לעתים עכבר המעבדה של הדו-חיים. כמו רבים מבני מינו, הוא קופצני ומאריך חיים. הוא שחיין מיומן, מתקשה בזחילה, וזללן בלתי נלאה. הוא גם "סוס הרבעה" לא קטן, וכבר אב וסב לאינספור צפרדעונים. ואולם, יש עניין יוצא דופן אחד בנוגע לדרנל: הוא נקבה.

דרנל הוא זכר מבחינה גנטית. ואולם, לאחר שגדל במים שזוהמו בקוטל עשבים בשם אטרזין (atrazine) בריכוז של 2.5 חלקים למיליארד, מעט פחות מהרמה המותרת במי השתייה בארצות הברית, הוא החל לפתח גוף של נקבה - מבפנים ומבחוץ. דרנל הוא גם אמא לחלק מילדיו, לאחר שהזדווג בהצלחה עם זכרים אחרים והטיל גושי ביצים. לאחרונה, הוא הועבר למכל ללא אטרזין ומאז הפך כחוש, איבד ממשקלו ודומה פחות לכרית הסיכות, מראה המאפיין את נקבות הצפרדע. עם זאת, בחודש מארס בשנה שעברה, בשעה שהביולוג טיירון ב. הייס ניתח אותו כדי להעיף בו מבט, התגלה כי איבריו הפנימיים של דרנל היו עדיין נקביים. "עדיין יש לו שחלות, אבל אין בהן ביציות", אומר למחרת הייס, בשעה שאנחנו עומדים ומתבוננים בצפרדע, ששוחה לעברנו ובוחנת אותנו במבט מפוכח, ואז משנה כיוון ומפנה לנו את הגב.

הייס הוא פצצת אנרגיה בגובה של 160 סנטימטר. קולו עדין וחיוכו נעים. הוא מעדיף ללבוש חליפות שחורות כשהוא מרצה, וסווטשירט ומכנסי ריצה בכל זמן אחר. הוא עוף מוזר. לא תמצאו עוד הרבה חברים בפקולטה למדעים שלא שומרים את כספם ותעודת הזהות שלהם בארנק, אלא בגרב ספיידרמן לילדים, או רצים 18 קילומטר מדי יום לעבודה, או מחברים שירי ראפ על מחקרם, ושרים אותם בהרצאות. גם חוג האנדוקרינולוגים וההרפטולוגים שיכולים לציין כבדרך אגב שהכינו לארוחת צהריים דביבון בקארי הוא מצומצם למדי.

רוב המדענים, לאחר שגילו כי חומר הדברה נפוץ גורם לחריגות במערכות הרבייה של הצפרדעים, היו שמחים בוודאי לפרסם את מחקרם ולהניח לרשויות הפיקוח והאכיפה והיצרנים להתווכח בעניין. אך הייס שונה ממדענים אחרים. הוא מפרסם מאמרים בכל כתבי העת הנכונים ומציג את עבודתו בכנסים מדעיים חשובים - ולצד זאת, הוא גם מנהל קמפיין נמרץ נגד האטרזין, מעיד בשימועים בוועדות שונות, ומופיע בתקשורת בכל הזדמנות. הוא אפילו הקים אתר בשם AtrazineLovers.com, המוקדש למלחמה באטרזין.

אני טריט

פעילויות אלה ואחרות הקנו לו מעמד שדומה יותר לזה של כוכב רוק. הוא הפך לגיבור של ספר ילדים, ומרצה בכנסים ברחבי העולם. לפי הערכתו, הוא הופיע בתריסר סרטים תיעודיים, ובשעה שעשרות חוקרים מלבד הייס תיארו את ההשפעות המטרידות של האטרזין, היתה זו יכולתו לעורר סערות שהעלתה את הבעיה לסדר היום.

בלעדיו, יש להניח שהאטרזין לא היה נתון לביקורת שלישית של הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) תוך פחות מעשור, וסביר שסינגנטה (Syngenta), יצרנית קוטל העשבים השווייצרית, לא היתה מתגוננת מפני שורה של תביעות בבתי משפט מדינתיים ופדרליים בארצות הברית. 40 רשויות מים במערב התיכון תובעות את סינגנטה וטוענות כי האטרזין זיהם את מי השתייה שלהן.

"הוא אדם יוצא דופן", אומר דיוויד סקלי, אקולוג מאוניברסיטת ייל שהשתתף בשתי ועדות שמייעצות לסוכנות להגנת הסביבה לבחון לעומק את המחקרים על האטרזין, "והוא הפך בזכות כך לדמות המזוהה ביותר עם העניין".

ואולם, עם השנים, החל הייס לקיים יחסי גומלין עוינים במיוחד עם סינגנטה. נציגים של החברה עוקבים אחריו מכנס לכנס ותוקפים את מחקרו. הייס בתגובה מפציץ את סינגנטה במטר קבוע של מיילים המלאים בשירים בוטים, הטחת עלבונות, ואפילו תיאור של חלומותיו. כשכמה ממכתבים אלה התפרסמו ברבים ב-2010, הוכו מבקריו וחסידיו בתדהמה. בעיקר בגלל העובדה שאחד מבכירי המדענים בתחום תוקף את אחת החברות האגרוכימיות הגדולות בעולם תוך שימוש ברמיזות מיניות בוטות ושירים שההשראה שלהם באה מאמן ההיפ-ההופ אל.אל. קול ג'יי:

"טיירון ב. הייס שולט ולא מוותר

נלחם בכולם, ולא משנה מה אתה אומר

אתם תיכשלו, אתם ולא אחר!

הרחמים על החלשים אינם למכירה"

"זה לא היה יעיל בוויכוח, ולא עזר לו", אומר סקלי על המיילים האלה. "אז למה לעשות את זה?"

בדידות בהרווארד

הייס נולד ב-67' בבית חולים לשחורים בקולומביה שבדרום קרוליינה. בילדותו למד לתפוס לטאות, צפרדעים וצבים בביצות שליד ביתה של סבתו, שנבנה על קרקע שבה עבדו אבותיו בפרך כעבדים. הוא מודה שהיה "ילד מוזר", שגידל ראשנים בבריכות קטנות והקים מחבוא לצפייה בציפורים שאותו למד כיצד לבנות מסדרת הטבע "ממלכת הפרא". הוא חבש סירים על ראשו כדי להתגונן מפני התקפות של יונים ועורבים בשעה שצילם את קניהן של הציפורים, למד בעל פה את השמות הלטיניים של חיפושיות דרום קרוליינה במדריכי שדה של סבתו ואייר חיות, בני אדם ויצורים מהחלל החיצון.

רומיאו, אביו של הייס, היה מתקין שטיחים שמעולם לא סיים תיכון. גם הייס נתקל בקשיים רבים בבית הספר, בעיקר משום שהיה משועמם. "סיימתי לקרוא את כל ספרי המתמטיקה ואת רוב חומר הקריאה כבר בכיתה ג'", הוא נזכר. "ולכן נחשבתי לתלמיד בעייתי". בחטיבת הביניים, משך הכישרון שלו את תשומת לבם של המורים, ששיבצו אותו בכיתת מחוננים.

הוא התעניין אך ורק במדעי הטבע, בילה שעות ארוכות בחברת לטאות דמויות זיקית שנקראות אנולות וניסה להבין מה גורם להן לשנות את צבען. הוא חימם אותן במייבש שיער כדי לראות אם הסיבה לכך היא חום, החביא אותן במלונה כדי לראות אם הסיבה היא אור, וגילה בסופו של דבר שהיצורים היו צריכים להיות ערים לאפשרות של התאמת צבעים. תגלית זו זיכתה אותו בפרס ביריד מדע בדרום קרוליינה. מאוחר יותר, כשהגיע הזמן לחשוב על מכללה, הגיש הייס בקשה רק להרווארד כי שמע על השם בסדרת הטלוויזיה "Green Acres". הוא התקבל.

המעבר לאוניברסיטה היוקרתית לא היה פשוט. הייס נזכר כיצד ביומו הראשון בהרווארד ב-85', במפגש היכרות של תלמידי השנה הראשונה, הוא הציג את עצמו לתלמיד לבן, שהביט בידו המושטת ואמר "בגלל אפליה מתקנת נאלצתי להיות ברשימת ההמתנה לכאן". הוא חש מבודד, שתה יותר מדי וחשב לעזוב. הוא חזר לעצמו בעזרתו של מומחה לדו-חיים בשם ברוס וולדמן, שהיה המנחה שלו ושל חברתו קאתי קים, שהפכה לימים לאשתו ואם שני ילדיו. בסופו של דבר, הוא סיים את התואר בביולוגיה בהצטיינות יתרה. "אלה היו ארבע השנים האיומות בחיי", הוא אומר. "אבל אם הייתי יכול לחזור על הכל מחדש, הייתי עושה בדיוק אותו הדבר".

לאחר ההתחלה המקרטעת, ההצלחה של הייס היתה מטאורית. הוא קיבל דוקטורט בביולוגיה אינטגרטיבית בברקלי בשלוש שנים וחצי בלבד. פחות משנה אחר כך שכרה אותו האוניברסיטה כמרצה זוטר, ותוך זמן קצר הפך לאחד המרצים הצעירים ביותר שקיבלו קביעות במחלקה. הייס היה יכול בקלות לבלות את הקריירה שלו כסמכות מעט אלמונית אך מוערכת בכל הנוגע למערכת האנדוקרינית של הצפרדעים, זאת אם מחקרו לא היה מושך את תשומת לבה של חברת ייעוץ בשם פסיפיק אקו-ריסק (Pacific EcoRisk), שביקשה ממנו להעריך מהן השפעות האטרזין על דו-חיים.

אשכים ושחלות

אטרזין הוא חלק בלתי נפרד מהחקלאות בארצות הברית. הוא אושר לראשונה ב-59', ומשתמשים בו עתה במחצית מגידולי התירס וב-90% מגידולי קנה הסוכר במדינה. הוא נמצא בכל מקום, במדשאות, מגרשי גולף ובחוות לגידולי עצי חג המולד. בכל שנה משתמשים ב-35 מיליון טונות של אטרזין, שהפך עם השנים לחומר ההדברה הנפוץ ביותר מלבד "גלייפוסט" (glyphosate), הנמכר בשם המותג "ראונד-אפ".

חברת סינגנטה, היצרנית הגדולה ביותר של אטרזין, לא חושפת את רווחיה מחומר ההדברה. עם זאת, לפי הערכות, ב-2010 הרוויחה החברה 2.3 מיליארד דולר ממכירת קוטלי עשבים בררניים שמשמידים רק צמחים מסוימים. אטרזין היה המוצר הנמכר ביותר של החברה. המכירות ממשיכות להרקיע שחקים בשעה שיותר ויותר עשבים מפתחים עמידות ל"ראונד-אפ". סינגנטה דיווחה על עלייה בשיעור של 14% במכירות במחצית הראשונה של 2011. ב-97', פנתה "אקו-ריסק" להייס בשמה של "נובארטיס" (Novartis), החברה שקדמה להקמת סינגנטה. נציגיה ביקשו ממנו לחקור את האטרזין, שבאותה תקופה היה בהליך של אישור מחדש של הסוכנות להגנת הסביבה. הייס קיבל על עצמו את העבודה והניח שהחברה לא היתה מבקשת ממנו לבדוק את השפעות חומר ההדברה, אם היא היתה חושבת שהוא עלול למצוא במחקרו משהו בעייתי. "הנחתי ששום דבר לא הולך לקרות", הוא אומר. אבל משהו קרה.

בניסוייו הוא גילה שבית הקול של צפרדע זכר שנחשף לאטרזין התכווץ, וכתוצאה מכך הוא היה בעמדת נחיתות בכל הקשור לחיזור אחר נקבות. גילוי זה היה מבהיל דיו, אולם בשעה שהייס בחן את בלוטות המין של הצפרדע, הוא גילה משהו מטריד הרבה יותר. כשליש מהזכרים שנחשפו לאטרזין סבלו מפגיעה קשה וחוסר תפקוד במערכת הרבייה שלהם. רבים היו דו-מיניים (הרמפרודיטים), והיו גם בעלי שחלות וגם בעלי אשכים. לכמה מהם היו יותר משני איברים שכאלה, וכמה מהאשכים ייצרו ביציות במקום זרע.

אני טריט

הצפרדע הרפואית אינה מטבעה יצור דו-מיני, ובמכלים שבהם השתמש הייס לא היו קודם לכן צפרדעים בעלי סימני מין נקביים וזכריים שכאלה. השינויים במערכות הרבייה התרחשו בקרב צפרדעים שנחשפו לריכוז אטרזין של 0.1 חלקים למיליארד (דמיינו אלפית גרגיר מלח במכל מלא בשני ליטרים של מים). ריכוז זה נמוך פי 30 מריכוז של שלושה חלקים למיליארד, שמאשרת סוכנות הגנת הסביבה במי השתייה בארצות הברית.

מאז 80', מדווחים המדענים על התכווצות אוכלוסייות הדו-חיים. קרוב לשליש מהמינים המוכרים נמצאים עתה בסכנת הכחדה. הייס הוקסם מהאפשרות שהוא גילה את הסיבה לכך. "כולם מחפשים צפרדעים מתות ואת הסיבות למותן", הוא מסביר. "אנחנו שואלים מדוע אין צפרדעים חדשות. אטרזין לא הורג את הצפרדעים. אבל אם הפריון שלהן לקוי, הן ימותו".

להפתעתו של הייס, אקו-ריסק ונובארטיס לא נראו מודאגות במיוחד מממצאיו. הוא התבקש לחזור על מחקריו, אולם לדבריו, הוא לא קיבל מהן את המימון הדרוש לכך. מדעני אקו-ריסק אף רמזו כי הוא השתמש במניפולציות סטטיסטיות כדי להוכיח שבית הקול של הצפרדע הלך ונעלם. הייס שקל אז פשוט להעביר להם את הנתונים שבידיו. אחרי הכל, היתה זו עבודה לפי חוזה. "אני הייתי כמו אמן שאומרים לו לצייר משהו בצבע כלשהו, ואחרי שציירתי בצבע המבוקש קונים ממני את הציור, וזהו, אין לי יותר קשר לעבודה", הוא אומר.

בסופו של דבר, הוא לא יכול היה לעשות זאת. ב-2000, הוא התפטר מחברותו בקבוצת מדענים שעבדו בשביל אקו-ריסק. הוא חזר לאחר מכן על הניסוי, פעמיים, ובאפריל 2002 הוא פירסם את ממצאיו בכתב העת "Pnas" (Proceedings of the National Academy of Sciences). מאז הוא פירסם תריסר מאמרים על אטרזין בכתבי עת חשובים ואף ערך את אותו ניסוי בשני מינים אחרים של צפרדעים בתנאי מעבדה ובטבע. אחד ממחקריו, שפורסם ב-2010, קבע כי חל שינוי קיצוני במערכות הרבייה של 40 צפרדעים זכרים שבקעו כראשנים במים שמזוהמים באטרזין בריכוז של 2.5 חלקים למיליארד. 30 סורסו או שינו חלקית את מינם. ארבעה זכרים, בהם דרנל, שינו לחלוטין את מינם. הוא גם עקב במשך עשור אחרי אוכלוסייה של צפרדעים נפוצות בשלולית בוויומינג ותיעד כיצד היחס בין נקבות לזכרים משתנה לפי רמות האטרזין.

הייס קבע שהאטרזין נספג דרך עורן של הצפרדעים, ומפעיל גן שאינו פעיל בדרך כלל אצל זכרים, המייצר אנזים הנקרא ארומטאז (aromatase). האנזים ממיר אנדרוגנים, הורמוני מין זכריים, לאסטרוגנים, הורמוני מין נקביים. הוא מדגיש את העובדה שאסטרוגן בקרב צפרדעים ובני אדם הוא אותו הדבר. כמו הצפרדעים, בני האדם מתחילים להתפתח בסביבה מימית: מי השפיר. המרכיב הכימי ששינה בעוצמה את בלוטות המין של הצפרדע עלול להשפיע גם עלינו.

באותה שקדנות שבה חוקר הייס קשרים בין אטרזין לשינוי מערכת הרבייה של הצפרדעים, כך מנסה סינגנטה להפריכם. החברה מימנה מחקרים שקבעו כי חשיפה לאטרזין לא הביאה ליצירת צפרדעים דו-מיניים וכי צפרדעים בעלות סימנים זכריים ונקביים כאחד יכולות להתגלות ללא קשר לחומר ההדברה. לפי אותם מחקרים, סימנים אלה בקרב הצפרדעים יכולים להיווצר רק בריכוזים מאוד גבוהים של אטרזין.

"שום מחקר מהימן שניתן לשחזרו לא הצליח למצוא קשר בין אטרזין להשפעות על ההתפתחות המינית של הצפרדע", אמרה דוברת סינגנטה, אן בריאן, שהקפידה לציין כי בדיקות קודמות שערכה הסוכנות להגנת הסביבה הראו כי "אטרזין אינו משפיע לרעה על התפתחות בלוטות המין של דו-חיים". בכירים בסינגנטה סירבו להתראיין, אולם הסכימו לענות על כמה שאלות בכתב.

ויז'ואל פוטוס

למעשה, ההשפעות הלא מכוונות של האטרזין תועדו בעשרות מחקרים. בשנה שעברה, ג'ייסון רור וכריסטה מקוי מאוניברסיטת דרום פלורידה פירסמו מחקר מקיף על דו-חיים ודגים. הם הגיעו למסקנה שחומר ההדברה משפיע על הפריון והמערכת החיסונית. בשנה שעברה אסף הייס 21 חוקרים לפרסום מאמר שבו נקבע כי אטרזין פוגע בתפקוד ההורמונלי ובעל השפעות מסרסות על בלוטות המין הזכריות בקרב זוחלים, דגים, דו-חיים ויונקים. הייס ו-40 חוקרים מ-13 מדינות מתכוונים לפרסם השנה מאמר נוסף שמגיע למסקנות דומות. "למעט כמה יוצאים מן הכלל, כל חוקר בתחום יצטרף אלי ויגיד: אנחנו ביחד", הוא מבטיח.

ייתכן שאם סינגנטה היתה רק מערערת על מחקרו של הייס בכתבי עת, הפולמוס היה נשאר בגבולות האקדמיה ומתמקד בשאלות על תנאי המעבדה או גודל הדגימות. אך החברה התחילה לשלוח נציגים מטעמה להרצאות של הייס בארצות הברית ומחוצה לה. לדבריו, לעתים הם חילקו בהרצאות אלה עלונים, שבהם נמתחה ביקורת שמלגלגת על שיטות המחקר שלו ומאשימה אותו בהטיית תוצאות ובסירוב לשתף מידע. "נציג מטעם סינגנטה מקפיד להשתתף באירועים שבהם מדבר הייס", מאשרת דוברת החברה. "זהו האינטרס שלנו ושל החקלאים. חשוב שתהיה לנו ההזדמנות להציע חלופה להאשמותיו המופרכות".

עם הזמן, הלכו והסלימו המפגשים המתוחים האלה, והתפתחו לסוג של תגרות מילוליות שסביר יותר להיתקל בהן במסדרונות בית ספר תיכון. לפי הייס, בכירים בסינגנטה תקפו אותו בשורה של אמירות פוגעניות על הופעתו החיצונית, סגנון הדיבור שלו ואף נטייתו המינית. דבריו נשמעים לכאורה מופרכים עד שמתייחסים לכך ש"ג'יין תומפסון", חברת יחסי הציבור ששכרה סינגנטה, הציעה בעבר לפגוע בשמה הטוב של מערכת המשפט של מחוז במדינת אילינוי, שבו דנו שופטים בתביעה הקשורה לאטרזין.

הייס טוען שבכנס מדעי ב-2005, האשים אותו טים פסטור, מדען של סינגנטה, ב"קטיף דובדבנים", ביטוי שמשמעותו בחירה סלקטיבית של נתונים כדי להתאימם להשערת המחקר, ושאל אם הוא קוטף דובדבנים גם בכל הנוגע למפגשיו הרומנטיים. הייס הגיב בהודעה בדואר האלקטרוני: "אל תדאג, לאבאל'ה אין שום כוונה לקטוף את הדובדבן שלך". באירוע אחר, טען פסטור שאטרזין משמש כלי חיוני לחקלאי ארצות הברית. הייס שלח לו מייל שבו כתב "כמה זמן אתה היית 'כלי חיוני'? והוסיף "לי יש את הכלי החיוני שלך ממש כאן".

בהתכתשויות המדעיות האלה היה מעט הומור של תלמידי מכללות, אולם הן כללו גם מרכיב של לוחמה פסיכולוגית. לאחר שהייס נאם ב-2007 בכנס של החברה לכימיה וטוקסיקולוגיה סביבתית, הוא קיבל מייל מאלן הוסמר, מדען של סינגנטה, שאותו הכיר מעבודתו עם אקו-ריסק. "הפסדת וכל אחד בכנס כינה אותך נוכל משעשע", כתב הוסמר.

הייס חש כי הודעה זו נועדה לעורר את החרדות הגדולות ביותר של אקדמאי שחור: הפחד להיות מוצג כליצן או טעות של מדיניות האפליה המתקנת. הפעם, קיבלו נציגי סינגנטה תשובה במייל באורך של שישה עמודים.

כותרת המייל היתה: "מניפסט של משוגע". במכתב, התרברב הייס בהערכה ובפרסום הרב שהוא מקבל ("משלמים לי עשרת אלפים דולר להרצאה של שעה"), זילזל במחקר של סינגנטה ("שום דבר שעשיתם אינו משתווה לעבודתי") וסיפר כי ילדיו "לומדים בבתי ספר לבנים" שלא היו פתוחים בפניו. הוא גם השתמש במשפט האהוב עליו "לא שם זין", שאותו קיצר לראשי התיבות: I Don't - IDGAF Give A Fuck, נראה לכם? אתם חושבים שאכפת לי מנימוס ומקצועיות? אני משתמש במילים גסות בהרצאות, ומצטט משירים של DMX, באסטה ריימס, טיירה בנקס ומרווין גיי. אני ממלא את האולם עד שהם מזמינים מאבטחים, ומוזמן שוב בכל שנה. זה הבית שלי. שקרנים!"

לא עושה עסקה עם השטן

בפברואר 2010, העניינים יצאו משליטה. בשעה שהייס התכוון להעיד בשימוע בוועדה בבית המחוקקים של אילינוי, התפרץ לעברו פסטור. "טובל בתה" (Tea Bag), כך הוא כינה את הייס, "מי מטפל במשפחה ובמעבדה שלך בזמן שאתה כל הזמן בנסיעות. אתה לא מודאג מזה?"

לפי הייס, התקרית הסתיימה באיום מפורש של פסטור שאמר כי "בפעם הבאה שתדבר, אני הולך להביא כמה מהחבר'ה הטובים שלי כדי שתספר להם כיצד אטרזין הופך אותם להומואים. זה צריך להיות מצחיק. מה דעתך, טובל בתה?"

הייס היה מבולבל. הוא לא ידע אם פסטור מכנה אותו טובל בתה בגלל ראשי התיבות של שמו הפרטי והאמצעי (טיירון ב.) או משום שהביטוי רומז לפעילות מינית המכונה teabagging.

על כל פנים, הוא ראה בדברי פסטור ניסיון להוציא אותו משלוותו רגע לפני עדותו. "הוא רצה שאחשוב שאם אצא לריצה בשכונה, יבואו לכיווני כמה אנשים חשודים בטנדר", הוא אומר. פסטור לא היה מעוניין להציג את גרסתו. דוברת סינגנטה אמרה בתגובה כי "הטענות הלא מבוססות של הייס אינן קשורות לדיונים מעמיקים במדע או מדיניות ציבורית". הייס שלח תגובה זועמת ומלאת חרוזים לפסטור, הוסמר ועורך הדין של סינגנטה, אלן נדל. למחרת הגיעה לתיבת הדואר שלו הודעה מנדל לפסטור שנשלחה אליו בטעות. "טים, אני חושב שנגעת בעצב רגיש. אלן". הייס ראה בהודעה זו הוכחה לכך שבכירי סינגנטה רקחו מזימה כדי לגרום לו לצאת מהכלים. "הם בטח מקלידים בחיפוש בגוגל את המשפט 'דברים ששחורים לא אוהבים לשמוע'", הוא אומר.

אדם רגוע יותר היה יכול למחוק את ההתכתבויות האלה ולחזור לצפרדעים שלו. אבל הייס התעקש לומר את המילה האחרונה. הוא המשיך להפציץ את אויביו בשירי נאצה והיפ-הופ עד יולי, עד שסינגנטה הגישה תלונה נגדו לברקלי והאשימה אותו כי המכתבים ששלח "לא רק תוקפניים, לא מקצועיים ומעליבים, אלא בעיקר וולגריים, גסים ומלאים בניבולי פה". החברה אף פירסמה 102 עמודים של מכתביו של הייס, בהם למשל הפנינה:

"נגמר לכם המזל, בואו אני אגיד לכם מה קורה עכשיו

אתם נדפקתם. אני לא ויתרתי. גמרתי על כולכם עכשיו"

הודעה זו עברה כאש בשדה קוצים בבלוגוספרה. "דוקטור טיירון הייס: ביולוג, מגלומן, ומכור למיילים" היתה כותרת הכתבה עליו באתר גוקר (Gawker). "'לא מפחד מכם חבורה של מאפיונרים': מדען מברקלי מתנהג כמו בריון במאבק נגד חברת הדברה מפוקפקת", היתה כותרת הכתבה באתר בוסיפ (Bossip). "ניו יורק טיימס", כתב העת "Science", ואפילו כתב העת המוערך "Nature", שפירסם בעבר ממחקריו של הייס, דיווחו על השערורייה.

"שכבתי שבוע במיטה עם כאב בטן", אומר הייס, בעיקר כי חשש כיצד יתקבל הפרסום בעיני הקרנות שממנות את מחקרו. עם זאת, הוא לא מתחרט על ההודעות ששלח. מבקריו היו בשמים. אם מחפשים בגוגל את המילים "דוקטור טיירון הייס" מופיעה רשימה של אתרים שתוקפים אותו, בהם אתר AgSense, השייך לקואליציה של בעלי עסקים חקלאיים שמובילה את הקמפיין נגד הייס ומקפידה לצטט את התבטאויותיו.

אלכס אייברי, שהפיק סרטון נגד הייס במסגרת עבודתו ב"מרכז לענייני מזון גלובלי", מכון מחקר שמרני המתנגד למזון אורגני, מצטט גם הוא מתכתובות הדואר האלקטרוני של הייס ושואל "מה צריך עוד לקרות כדי שיטילו ספק במדען?"

מתברר שהתשובה היא "צריך לקרות עוד הרבה מאוד". ראשי האוניברסיטה פסקו שהייס לא הפר כללי אתיקה כלשהם והפצירו בשני הצדדים להתנהג בצורה מכובדת. לדברי מארק שליסל, דיקן לשעבר בפקולטה למדעי הטבע בברקלי, "אמרנו להייס כי ההתבטאויות שלו עלולות להציג אותו בצורה שלילית ולפגוע באופן שבו יתקבלו מחקריו. הוא אמר שהוא הבין זאת". 16 מדענים מדיסציפלינות שונות שלחו לאוניברסיטה מכתבים המביעים תמיכה בהייס. הם טענו כי התלונה של סינגנטה היא לא יותר מאשר פעולת הסחה. אחרים ניסו להבחין בין ההודעות לשולח. "מדע חצוף הוא עדיין מדע. המהימנות שלו אינה תלויה בשאלה אם אוהבים את התנהגות המדען או לא", כתב הכלכלן הסביבתי פרנק אקרמן, במאמר שפורסם באתר גריסט (Grist) וזכה לתהודה רבה.

עם זאת, בשיחות פרטיות, בעלי בריתו של הייס היו מזועזעים. החוצפה והבוטות שלו תמיד נתפסו כיתרון וסייעו להעלות את הדיון בחקר האטרזין לסדר היום כפי שהפיוטיות הנלהבת של רייצ'ל קרסון משכה את תשומת הלב המדעית לחקר די.די.טי. ואולם, עתה, הקצינה החוצפה והפכה להתנהגות חסרת היגיון. "בסופו של דבר, כמדענים, אנחנו צריכים למכור את המחקר שלנו ולוודא שאנשים מודעים לו", אומר החוקר ג'ייסון רור. "אנחנו חייבים לשמור על אובייקטיביות".

כששאלתי את הייס מה הביא אותו להתעמת בצורה שכזו עם סינגנטה, הוא שתק לזמן מה. "וואו, זו הולכת להיות שיחה ארוכה", הוא אמר. התשובה קשורה לעיקרון המתמצה בראשי התיבות: IDGAF. בשבילו, המשמעות של הביטוי "לא לשים זין" היא לא להסכים לקבל את העסקה הפאוסטיאנית עם השטן, לפיה בתמורה לכבוד והערכה מקצועית יש להשאיר את האותנטי והעצמי האמיתי בבית. בצעירותו, הוא לא רצה לחתום בשמו המלא על ציוריו כי טיירון נחשב לשם סטריאוטיפי של שחורים. ואולם, הוא סבור עתה כי חוסר אותנטיות תרבותית מקפל בחובו את חוסר היושר שמאפשר לחוקרים לזייף ולשקר בעבודתם. "איך אפשר להיות אדם אחד בחיים הפרטיים ואדם אחר בחיים המקצועיים", הוא שואל.

עתה, לאחר שקיבל קביעות, העמדת הפנים כבר אינה הכרחית. הוא יכול לשיר ראפ. הוא יכול לקלל. ואם מישהו רוצה להטיל ספק בלגיטימיות שלו, "אני אתקוף בחזרה, ולא אכפת לי מי יודע על כך". זו פחות או יותר היתה כוונתו בשעה שחתם בכל מכתביו לסינגנטה במשפט "השם שלי הוא טיירון".

עבר זמן מאז מהומת ההתכתבויות האחרונה, והייס הגיע למסקנה שהיא סייעה לו יותר מאשר פגעה בו. "בזכות הפרסום של המיילים", הוא אומר בהנאה, "אני מוזמן להרצות 129 פעמים ב-2012". הפרסום גם חשף את עבודתו לקהלים חדשים בבלוגים רבים.

"עכשיו, מיעוטים שאף פעם לא היתה להם גישה למידע יכולים לקרוא את המחקרים שלי", הוא אומר. לכך יש חשיבות רבה, בעיקר כי קבוצות מיעוטים בארצות הברית נמצאות בסיכון הגבוה ביותר לחשיפה לחומרי ההדברה. לפי משרד החקלאות האמריקאי, מחצית מעובדי החקלאות הם היספנים. "בשתן שלהם יש ריכוז אטרזין שגבוה פי 24 אלף מהריכוז שבו אנחנו משתמשים במעבדה", הוא מוסיף.

תחקיר של "ניו יורק טיימס" מ-2009 טען ש-33 מיליון אמריקאים חשופים לאטרזין במי השתייה שלהם. לפי הסוכנות להגנת הסביבה, הזיהום ב-2010 עבר את הרמה המותרת בתשע מתוך עשר מדינות שנבדקו. כמה מחוזות במערב התיכון דיווחו שריכוז האטרזין היה גבוה פי תשעה עד 18 מהמותר. הנטייה של האטרזין לזהם את מי השתייה היא אחת הסיבות לכך שהאיחוד האירופי החליט ב-2003 לאסור את השימוש בו.

הסוכנות להגנת הסביבה טענה שנתונים אלה אינם מהווים סכנה בריאותית לציבור. ואולם, מחקרים אפידמיולוגיים הראו קשרים בין חשיפה לאטרזין לפני הריון לפגמים בלידה ולידות של פגים ושל תינוקות שנולדים במשקל נמוך, אפילו בריכוזים נמוכים ביותר. "0.1 חלקים למיליארד אינו ריכוז נמוך", מסביר הייס. "האסטרוגן פעיל ברמות נמוכות פי 100 או פי 1,000, ולכן במונחים של חוסר סדר הורמונלי, מדובר ברמה גבוהה".

יותר אטרזין, יותר תירס

הסוכנות להגנת הסביבה שוקלת טיעון זה בשעה שהיא בוחנת מחדש אם לאסור את השימוש באטרזין או להגבילו. בחודש יולי אשתקד, ועדה שמייעצת לסוכנות, ציינה כי קיימות ראיות אפידמיולוגיות "ברורות", ביקרה את הסוכנות על כך שלא יצאה בתקיפות נגד הפוטנציאל המסרטן של המרכיב הכימי והמעיטה בערכו.

הוועדה המדעית של הסוכנות להגנת הסביבה מתקרבת לשנת פעילותה הרביעית, והייס לא צופה שתתקבל בעניין החלטה או פעולה. כבר ב-2005, השיגה הוועדה להגנה על משאבים טבעיים (Natural Resources Defense Council) מסמכים שחושפים כי בכירי הסוכנות נפגשו יותר מ-40 פעמים באופן פרטי עם נציגי סינגנטה בזמן שהעריכו את מידת הרעל שבאטרזין. תחקיר אתר הפינגטון פוסט טען שפחות מ-20% מהמאמרים שעליהם הסתמכה הסוכנות בקבלת ההחלטות נלקחו מכתבי עת חשובים, בשעה שמחצית מהם חוברו בידי מדענים שהמימון של מחקרם היה תלוי במוצר שבמחלוקת.

הסיבה השנייה לכך שהייס ספקן בנוגע להחלטת הסוכנות להגנת הסביבה קשורה לכוחה הרב של שדולת מגדלי התירס. חקלאי התירס אוהבים אטרזין כי הוא מגביר את היבול וחוסך בעבודת החריש. "הצפרדעים מסתדרות היטב בקנזס", אומר ג'רה ווייט, ראש מגדלי התירס במדינה. "כנראה שהן לא קראו את מחקריו של הייס".

הייס כותב עתה מאמרים חדשים, בהם אחד שלטענתו יהיה המטריד והשנוי במחלוקת מכולם. במחקר זה הוא מתכוון לטעון כי המוח של צפרדעים זכרים שנחשפו לאטרזין בשלב מוקדם בחייהם הפך למוח בעל סימנים נקביים וכי הזכרים נוטים להעדיף את תנוחת ההזדווגות שמאפיינת את הנקבות, אפילו אם מניחים אותם במכל של נקבות. אף על פי שצפרדעים אלה חסרות איברי מין נקביים, מסביר הייס, הפרופיל ההורמונלי שלהם נראה נקבי. "יש להם זהות של נקבה", הוא אומר.

בפעם האחרונה ששוחחנו, התכונן הייס לשלוח מכתב לסינגנטה, שבו הוא יודיע לבכירי החברה על פרסומיו העתידיים. "אני חושב שהמייל יהיה אינפורמטיבי", הוא אומר. "רק כדי שהם יידעו. לכן קוראים לי טיירון".

תרגום: עדי ערמון

 

בישראל: מגבלות על השימוש באטרזין מ-2013

חומרי הדברה, תרופות וממיסים אורגניים הגורמים לפגיעות רבות במערכת האקולוגית ובכלל זה להשפעות על מערכת האנדוקרינית של בעלי חיים ובני אדם, הם בין שלל החומרים הכימיים שניתן למצוא גם במי התהום של ישראל. עם זאת, התופעה של שינוי מין אצל דו-חיים כתוצאה מחשיפה לקוטל העשבים אטרזין, עדיין לא נצפתה בישראל.

לדברי פרופ' אביטל גזית מאוניברסיטת תל אביב, לפני כמה שנים התגלו ראשני צפרדעים עם ראשים מוגדלים, אולם לאחר בדיקות התברר שהדבר קשור בווירוס שפגע בהם. גזית, העוסק בחקר מקורות מים מתוקים, אומר כי עד עתה לא נצפו בישראל תופעות כמו אלו שמצא טיירון הייס בארצות הברית.

על פי נתונים שאסף לאחרונה מרכז המידע והמחקר של הכנסת, בשנים 1997-2008 נמצא אטרזין ב-16% ממקורות המים שנבדקו על ידי משרד הבריאות. בשום דגימה לא נמצא ריכוז גבוה מהתקן, אבל במשרד הבריאות קבעו שמדובר בתופעה מדאיגה בגלל השכיחות הגבוהה של אטרזין וקוטל עשבים נוסף (סימזין) בדגימות מי תהום לעומת חומרי הדברה אחרים. בבדיקות של רשות המים שכללו מקורות מים נוספים לאלו שבדק משרד הבריאות נמצאו אטרזין או סימזין ב-26% ממקורות המים. ב-18 קידוחים מתוך אלף היו חריגות מהתקנים.

אחד מאירועי הזיהום החמורים ביותר בשנים האחרונות היה במאגרי קולחים (שפכים מטוהרים) באזור עמק יזרעאל, שבהם התגלה לפני שנתיים ריכוז גבוה של חומרי הדברה. בין השאר עלה חשד שלמאגרים המשמשים להשקיית תוצרת חקלאית הוזרמו כמויות גדולות של אטרזין וקוקטייל של עוד חומרי הדברה. המשרד להגנת הסביבה פתח בחקירה לבירור האירוע, אבל לא הוגש כתב אישום נגד אף גורם.

לפני שנתיים קבעה ועדה בין-משרדית של מומחים, המייעצת למשרד החקלאות, שיש להטיל מגבלות על השימוש באטרזין, שייכנסו לתוקף עד שנת 2013. בין השאר נקבע שיש להגביל את השימוש בקוטל העשבים לגידולי תירס וסורגום ולעשות זאת רק באזורים שבהם לא קיים חשש שחומרי ההדברה יחלחלו אל מי התהום. משרד החקלאות נערך ליישם המלצה זו.

אטרזין אינו החומר היחידי בין משבשי המערכת האנדוקרינית המדאיג את המדענים בישראל. לפני שש שנים גילה מחקר במקורות מים של הירדן קשר מפתיע בין גלולות למניעת הריון ושינוי מין אצל דגים.

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב עקבו אחר שינויים שהתחוללו אצל מין נדיר יחסית של דג הנקרא לבנון ליסנר. הם מצאו ריכוז גדול מאוד של נקבות דגים באחד המעיינות ליד בית שאן והמסקנה שלהם היתה שהדגים באותו מעיין נחשפו להורמון הנמצא בגלולות, שהפרישו עם השתן אל המעיין נשים שביקרו באתר. אצל הדגים שנחשפו לחומר זה החלו להתפתח תכונות נקביות.

מקרה אחר שהתגלה בכמה מקומות בעולם וגם בישראל קשור לחומר רעיל הנקרא TBT, שבו השתמשו במשך שנים להסרת אצות וצומח אחר שנצמד לגוף של ספינות ופוגע ביכולת תנועתן. מחקרים הוכיחו שחשיפה לחומר זה גרמה לשינוי מוחלט של מין אצל רכיכות. ישראל היתה בין המדינות הראשונות לפעול בעניין והמשרד להגנת הסביבה אסר את המשך השימוש בחומר.

צפריר רינת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו