בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפקט סילמן

וזוהי רק ההתחלה

בתוך שבוע אחד התקבלו 14 איומים בהתאבדות במרכזי עמותת "ידיד". עם גידול של 20% במספר הפונים, רבים ממעמד הביניים שקרסו, אנשי העמותה לא מופתעים

84תגובות

כשיונה דיטמן-פרלסון, מנהלת מרכז הסיוע של עמותת "ידיד" באשדוד, פתחה את המשרד בתשע בבוקר ביום רביעי, כבר המתינו לה בחוץ כ-15 נשים וגברים. הם הצטופפו במסדרון צר, ונכנסו לפי התור, כדי שעובדי המרכז ינסו לסייע להם - בכתיבת בקשות לפריסת חובות להוצאה לפועל ולגופים אחרים, בהשגת דירה בדיור הציבורי, או סיוע בשכר דירה, או דחייה של צווי פינוי, בערעורים על החלטות של הביטוח הלאומי ובשמירה על זכויותיהם מול מעסיקים. עד אחת בצהריים טיפלו חמשת העובדים כאן, חלקם מתנדבים, בכ-25 פניות.

בארבע, כשהמשרד נפתח מחדש, הלחץ היה גדול יותר ותוך שעתיים טופלו עוד כ-25 בקשות. על שולחן העבודה של דיטמן-פרלסון מונחים עשרות תיקים שהעמותה בודקת. על השידה הצמודה עוד עשרות רבות של תיקים, שכל אחד מהם מייצג מצוקה קשה.

מרגריטה שימאנובסקי מבקשת עזרה בהתנהלות מול ההוצאה לפועל, אשה אחרת שואלת אם אפשר לפרוש את החזרי החובות שלה (מול ההוצאה לפועל), כך שהתשלום החודשי יעמוד על 600 שקל ולא אלף, כי "פשוט סוגרים אותנו מכל הכיוונים, ואנחנו לא יכולים יותר", היא אומרת. עולה חדש שואל אם הוא זכאי להנחה בארנונה, ואשה מנסה לברר כיצד אפשר לצמצם חוב על משכנתה, שצמח מ-68 אלף שקל ל-98 אלף. "אני באמת מנסה לצוף, אבל בעצם אני טובעת", היא אומרת.

מבקשי הסיוע מגיעים מצוידים בתלושי משכורת, מכתבים מלשכת הרווחה, מכתבי אזהרה של ההוצאה לפועל ואיומים מעורכי דין פרטיים. הם מנופפים במסמכים בייאוש, מנסים להבין מה אפשר לעשות כדי להחזיק מעמד עוד שבוע, עוד חודש, עד המועד הבא לתשלום החוב או עד צו הפינוי.

דניאל צ'צ'יק

עולים חדשים וישראלים קשישים, יושבים על כיסאות פלסטיק לבנים לצד צעירים בלבוש אופנתי, אמהות חד-הוריות, מקבלי קצבאות, עובדים שמשכורתם לא מספיקה לפרוץ את המחנק הכלכלי שהם נתונים בו, ואנשי ממעמד הביניים שהידרדרו.

כמו דומינו

שבוע לאחר שמשה סילמן הצית את עצמו בהפגנה לציון שנה לפרוץ המחאה החברתית, ב-16 מוקדי הסיוע של "ידיד", מרהט ועד צפת, מרגישים עלייה בפניות. אבל גם ללא חישוב השבוע האחרון, לפי נתוני העמותה במחצית הראשונה של 2012 טופלו כ-12 אלף פניות, עלייה של כ-20% בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שעברה. זאת, למרות סגירתם של חמישה מרכזים וצמצום ימי הפעילות לשלושה ימים בשבוע באחרים, בשל ירידה בהיקף התרומות. בסך הכל, במהלך 2011 טופלו כ-19,500 מקרים.

הגידול בהיקף הפונים ל"ידיד", הנחשב לארגון הגדול בארץ בתחום הסיוע המשפטי ומימוש הזכויות, לא מפתיע. נתונים של רשות האכיפה והגבייה של משרד המשפטים, שפורסמו לפני כחודשיים, מצביעים על עלייה בהליכי הוצאה לפועל. ב-2011 שיעור החייבים החדשים בהוצאה לפועל עמד על 10.1% מכלל החייבים, לעומת 8.4% חייבים חדשים ב-2010. מדובר ב-87,805 אנשים שההוצאה לפועל החלה לטפל בחובות שלהם בשנה שעברה.

שימאנובסקי, בת 50, הגיעה לראשונה למרכז באשדוד לפני יותר משנתיים, כשניצבו, היא ואחיה, בפני צו פינוי מדירתם. בסוף שנות ה-90 לקחו השניים משכנתה וקנו דירה. שימאנובסקי עובדת בעבודות מזדמנות, אבל לאחיה, אלכסנדר, היתה עבודה ומשכורת קבועה - כ-6,500 שקל בחודש. יחד עם הקיצבה שהיא מקבלת, הם הצליחו לעמוד במשך כעשור שנים בהחזרי המשכנתה, שטיפסו בהדרגה לכ-3,000 שקל בחודש. ואז עבר אלכסנדר אירוע מוחי והפסיק לעבוד. כעת שתי הקצבאות שהם מקבלים מסתכמות בכ-4,600 שקל. "אי אפשר לשלם ככה משכנתה", היא אומרת את הברור מאליו. שנתיים נאבקו ב"ידיד" כדי לבטל את צו הפינוי ולפרוס מחדש את החוב לבנק, שנתיים שבהן, היא אומרת, "בכיתי כל הזמן. לצאת מהבית זו חרדה גדולה".

"על איזו רשת ביטחון סוציאלית מדברים בממשלה? הלוואי והיתה כזאת", אומרת דיטמן-פרלסמן, "לאנשים שפונים אלינו אין עורף כלכלי וכל הסתבכות, גם הקטנה ביותר, ממוטטת אותם. זה כמו בדומינו: בעיה רפואית מביאה לפיטורים, הגבלה על חידוש רישיון נהיגה בגלל חוב בהוצאה לפועל לא מאפשרת לעבוד כנהג מלגזה, ואז חוב אחד מוביל לשני, נוצרת מערבולת, והכל קורס".

עמותת "ידיד" הוקמה ב-1997 ועד לשנים האחרונות רוב המסתייעים בה באו מהשכבות החלשות. "אנחנו רואים עכשיו את ההידרדרות המהירה של החלק התחתון של המעמד הבינוני", אומר סמנכ"ל העמותה, עורך הדין יובל אלבשן. "הם באים אלינו לאחר שכבר קיבלו תשובה שלילית בביטוח הלאומי, ומבקשים להתייעץ איך אפשר להיאבק מבחינה משפטית. זה קהל אחר לגמרי. מערכת הרווחה מכוונת לסייע בראש ובראשונה לאוכלוסייה ענייה. זה בסדר, אבל צריך להבין שמעמד הביניים נפגע פעמיים: המערכת לא מעניקה לו רשת ביטחון כשהוא נופל וגם לא מתמרצת אותו לחזור כמה שיותר מהר למצבו הקודם, כיוון שכך הוא יאבד את ההטבות הקטנות שהוא מקבל, שאף פעם לא מספיקות באמת.

"משה סילמן שייך יותר למעמד הביניים מאשר לעניים. הוא עבד, היה לו עסק, ובגלל שרשרת נסיבות, שחלקן בכלל לא תלויות בו, נקלע לקשיים. יש לנו מאות מקרים כאלה בשנה. ייאוש הוא חומר בעירה מסוכן".

ואכן, בשבוע האחרון איימו להתאבד 14 מהפונים למרכזי העמותה, בהשוואה למקרה אחד או שניים בשבועות קודמים. ב"ידיד" החליטו לא לקחת סיכונים, מה גם שהפעילים אינם מוכשרים בהערכה של איומי התאבדות. בניגוד לעבר, כעת הם מדווחים על כל מקרה כזה לרשויות הרווחה המקומיות.

לפי הנוהל

סילמן ביקש כמה פעמים סיוע ממשרד השיכון בתשלום שכר דירה. בקשתו נדחתה, כיוון שעל פי אחד הקריטריונים לעזרה, מבקש הסיוע אינו יכול להיות בעל דירה או חלק מדירה, ב-40 השנים האחרונות. כך נחסמת האפשרות לסייע למי שמצבו היה סביר והידרדר.

במרכז באשדוד מנסים כעת לסייע למשפחה הנמצאת במצב כזה. סיכויי ההצלחה אינם גבוהים. אבי המשפחה, איש תחזוקה, משתכר כ-3,250 שקל בחודש. האם אינה עובדת, ומטפלת בבית בילדיהם הקטנים. לפני כשנתיים מכרו את הדירה שהיתה ברשותם כדי להחזיר חובות, ובסכום שנותר שילמו שכירות. המאגר התרוקן וכיום הם חייבים 16,800 שקל לבעל הדירה שהם שוכרים. לפני עשרה ימים משרד השיכון דחה את בקשתו של האב לסיוע בשכר דירה.

"על פי הכללים והנהלים לסיוע בשכר דירה", כתבו לו ממחלקת פניות הציבור, "זכאים (לסיוע הם) חסרי דירה, דהיינו שלא היתה להם דירה ולא חלק בדירה החל מיוני 1971. הינכם זוג וארבעה ילדים, הבעלים של דירה בעבר. המתקיימים משכר עבודה. לפי הכללים, אינכם זכאים לקבלת סיוע בשכר דירה ממשרדנו... למרות הנסיבות לא נמצא מקום לחריגה מהכללים. לצערי, עם כל ההבנה למצבך, אין באפשרות משרדנו לסייע לך".

אפשר לכעוס או לחייך בייאוש לנוכח מכתב כזה. אבל ביורוקרטיה והיצמדות עיקשת לכללים הן חלק משיטה, אומרת עו"ד יעל קסטן-רבסקי ממרכז הסיוע באשדוד. "בעצם, זו דרך קלה להתחמק מדיון עקרוני על המדיניות שמכתיבה את הנהלים האלה".

התגובה הממשלתית הזריזה, ולפי שעה גם היחידה, לניסיון ההתאבדות של סילמן היתה הקמת כוח מיוחד בראשות מנכ"לי משרדי הרווחה והביטוח הלאומי. תפקידו של "צוות אורות אדומים", כפי שייחצנו אותו הדוברים, יהיה לאתר מקרים חריגים ולסייע להם. זוהי תגובה הנזהרת שלא לחרוג מההגדרה שטבע ראש הממשלה בנימין נתניהו: טרגדיה אישית.

"ועדות למקרים חריגים מפספסות את העניין", אומרת ד"ר אמילי סילברמן מהאוניברסיטה העברית, שעמדה בראש צוות הדיור בוועדת המומחים האלטרנטיבית, שליוותה בקיץ שעבר את המחאה החברתית. "רשת הביטחון של מדינת הרווחה התפרקה. במקום לתקן אותה, בודקים עכשיו איפה החורים גדולים מדי. סילמן מייצג מצוקה וקושי אמיתיים של עשרות אלפי אנשים כתוצאה מהעדר מדיניות ותקציבים לדיור לאנשים עניים".

לא דחוף

ביום שלישי ציינה הכנסת את "יום הדיור הציבורי", שתוכנן כבר לפני כמה חודשים, בלי קשר למעשהו של סילמן. האירוע שיקף את הנתק בין הממשלה, המתווכחת בינה לבין עצמה ומונעת כל שינוי, לבין הצורך הדחוף למצוא פתרון לכ-2,400 משפחות ועוד כ-40 אלף קשישים עולים, הממתינים לדיור ציבורי. דחוף? מצב חירום? לא בהכרח.

הנתונים בדבר המחסור ידועים היטב כבר כמה שנים, בוודאי מאז פורסמו בדו"ח טרכטנברג לפני כעשרה חודשים. לדיון המרכזי באחד האולמות של הכנסת, הגיעו בשעות הצהריים יותר ממאה פעילים ורק 5-6 ח"כים. שר השיכון, אריאל אטיאס, התחמק ברגע האחרון. "ללא השתתפות האוצר, שמתנגד להגדלת מלאי הדיור הציבורי, לא היה טעם בהשתתפותי", הוא הסביר.

ללא אטיאס או נציג ממשלתי אחר, הכעס של הפעילים רק הלך וגדל. זהבה גרינפלד, פעילה מאזור המרכז, ביקשה שהנוכחים באולם יחזרו אחר דבריה. "שר השיכון לא כאן, אבל אולי השמים ייפתחו", היא אמרה, "המעשה של משה סילמן אינו טרגדיה אישית. אנו, פעילות ונפגעות דיור הציבורי, תובעים ממך להציג פתרון מיידי. מי שמתגורר ברחוב ולא מצליח לחיות בכבוד אינו יכול לחכות. אנו דורשים ממך לבצע את תפקידך. אל תוותר או שתתפטר". הצעקה של גרינפלד, ושל עשרות אנשים אחריה, נשמעה היטב, אבל לא בטוח שזכתה להקשבה. עד כה, לא נרשמו איומים של ש"ס לפרישה מהקואליציה.

אטיאס מנסה לקדם הצעת חוק, לפיה יוקצו 5% מכל קרקע חדשה שהמדינה משווקת לטובת הדיור הציבורי, כדי לחדש את המלאי שהידלדל (או דולדל במכוון) ב-20 השנים האחרונות. בהשוואה בינלאומית, מדובר בשיעור מזערי. על פי דו"ח של האיחוד האירופי שפורסם באוקטובר שעבר, 27.5% מהבנייה החדשה באוסטריה שמורים לדיור ציבורי, 22% בדנמרק, 19% בהולנד, 15% בגרמניה, ו-12% בצרפת. משרד האוצר מתנגד בתוקף להצעת אטיאס.

בין שלל הנימוקים שמעלים באוצר - הפסד של 1.8 מיליארד שקל בשנה להכנסות המדינה, התוכנית אינה ישימה באופן מיידי - מסתתרת טענה נוספת, מקורית. לדברי גורם באוצר, הצעת החוק, אם תתקבל, תפגע בזכאי הדיור הציבורי. למה? מפני שהסטנדרטים הגבוהים יחסית, המאפיינים בנייה חדשה, ובמיוחד במרכז הארץ, יטילו עליהם "דמי ניהול יקרים של ועד הבית, וגם ותשלום ארנונה מאוד יקרה", אומר הגורם. "הם לא יוכלו לשאת בנטל הדירות והארנונה הגבוהה. לא ריאלי לשכן אותם בדירות כאלה". כלומר, באוצר מעדיפים שהעניים, לטובתם, ימשיכו לגור בפריפריה.

במקום הקצאה של 5% מהבנייה החדשה לטובת הדיור הציבורי, מבקש האוצר להגדיל את הסיוע שניתן בשכר דירה, שמסתכם השנה ב-1.46 מיליארד שקל לכ-137 אלף בני אדם. לפני כחודשיים הוגדל הסכום, לאחר מאבק לא פשוט עם האוצר, לא מעט בזכות המלצה מפורשת של ועדת טרכטנברג. "עמדת המוצא של האוצר היא שדיור ציבורי איננו פתרון לגיטימי", אומרת ד"ר סילברמן, "זו הסיבה מדוע לא בונים דירות חדשות ולא רוכשים דירות קיימות לטובת הזכאים. סיוע בשכר דירה - פתרון המתבסס על השוק החופשי - ידחוף את העניים להתרכז באזורים עניים, כיוון ששם הכסף שהם יקבלו שווה יותר. ככה נוצרים ריכוזי עוני. צריך להסתכל על זה הפוך - לעזור לעניים לגור באזורים לא עניים".

מודעת קנס

מוקדם בבוקר ביום רביעי, כתבה ליטל בר, פעילה למען הדיור הציבורי, גרפיטי על קיר בניין בדרום תל אביב: "לעמידר אין לב, ולנו אין בית". פקח עירוני שכנראה עבר שם במקרה, קנס אותה ב-730 שקל. "שאלתי למה מי שיש לו כסף יכול להשתלט על המרחב הציבורי באמצעות קניית מודעות, ומי שאין לו כסף נענש על גרפיטי", היא אומרת. זו הפעם השנייה שבר נתפסת ומקבלת קנס על כתיבת הגרפיטי הזה, משפט שאימצה מאם חד-הורית מלוד. הפעם הראשונה היתה על הקיר של בניין עמידר. *

***מספרר דירות הדיור הציבורי לכל אלף בני אדם

ישראל 9

הולנד 138

אוסטריה 100

דנמרק 95

צרפת 86

פינלנד 85

בריטניה 80

איטליה 29

 

נתונים: האגודה לזכויות האזרח בישראל והאיחוד האירופי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו