דמדומי משטרו של האויב מצפון

30 שנות הכנות של צה"ל למלחמה נגד סוריה מסתיימות בסימן שאלה. בנפול האויב המוכר, מי יהיה מעתה האויב העיקרי? איראן, ארגוני הטרור, המשטר הבא בדמשק?

אמיר אורן
אמיר אורן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אמיר אורן
אמיר אורן

קרב ההישרדות הנואש של בשאר אל-אסד נערך בעוד חוסני מובארק חולה וכלוא. זהו סופם המשותף של שני משטרים שהגיחו בצוותא לזירת המזרח התיכון, שינו אותה ביחד וגם דעכו אל סופם לערך באותה עת. בשאר ומובארק היו יורשיהם וממשיכי דרכם של חאפז אל-אסד ואנואר סאדאת, הנהנים הישירים מהעימות בין חוסיין מלך ירדן ליאסר ערפאת בספטמבר 1970. גמאל עבד אל-נאצר מת, לבו מותש, בעיצומו של גישור כושל בין חוסיין לערפאת. אסד, שר ההגנה ומפקד חיל האוויר בממשל סלאח ג'דיד, מנע מהשריון של ג'דיד - שפלש לירדן לטובת ערפאת - סיוע אווירי ולאחר חודשיים הדיח אותו. שלוש שנים אחר כך יצאו בצוותא למלחמת יום הכיפורים, אבל אז נפרדו דרכיהם. סאדאת יזם שלום עם ישראל; סוריה הפכה לאויבת העיקרית, או בהגדרת צה"ל "מדינת העימות המרכזית". פיקוד הדרום איבד את בכורתו, לאחר שלושה עשורים, לפיקוד הצפון.

זאת היתה תפנית מהותית במעמדה היחסי של סוריה בסכסוך הערבי עם ישראל. בשנות ה-50 נחשבה סוריה איום מטריד אך זניח. היא התחילה להדאיג את ישראל כאשר הסובייטים דילגו אליה מעל לנדבך הצפוני של טורקיה ועיראק (שהיתה פרו-מערבית עד 1958) ובהרפתקה הקצרה של החבירה לנאצר בהקמת קע"ם, "הקהילה הערבית המאוחדת". ישראל הגיבה בתכנון צבאי משותף עם טורקיה, לפעולה נגד סוריה ולאפשרות של ביתורה למחוזות; במיוחד חלמו בתקופת דוד בן-גוריון על כיבוש רצועה דרומית, כדי לכונן מובלעת דרוזית עצמאית שתנתק את סוריה מירדן.

סוריה לא יצאה מעולם לבדה למלחמה נגד ישראל. היא גייסה את מצרים ב-1967 וגויסה על ידה ב-1973. מאז נערכו הקטטות בין סוריה וישראל בחצר של שכנתן המשותפת והחלשה, לבנון. באחת מהן, ב-1982, התנגשו כוחות האוויר והשריון של שני הצבאות. לאחר שנה נגררו פנימה, במחיר הרג ושבי, גם כוחות ים, אוויר ונחתים אמריקאים.

בעקבות הסכמי השלום עם מצרים וירדן צייר צה"ל דחליל סורי גדול וחמוש. למשל, יוסי פלד, כיום שר נטול מעש בממשלת בנימין נתניהו, הזהיר בהיותו אלוף פיקוד הצפון בסוף שנות ה-80 שסוריה ממשיכה לראות בישראל אויב בכוח ראשון במעלה; שהיא מוכנה להקריב ולצאת למלחמה כוללת נגד ישראל למען החזרת רמת הגולן, אם תעריך שעוצמתה מספקת להשגת היעד; שאינה משלימה עם קיום עצמאי של מדינת ישראל מפני שצפון ארץ-ישראל המנדטורית נחשב בעיניה בשר מבשרה של סוריה הגדולה; וכי היא תפתח במלחמה גם ללא ברית עם מדינות ערביות נוספות, בתקווה שהן יצטרפו אליה בעת המלחמה.

תצלום של אסד שנשרף בידי מפגינים. סוריה לא יצאה מעולם לבדה למלחמה נגד ישראל צילום: אי-אף-פי

פלד חשש שהמתקפה הסורית תיפתח בהפתעה מרבית, בתהליך קבלת החלטות שמבוסס על אסד וקומץ יועצים - אתגר לאמ"ן, שאמור להעניק התרעה מספקת לגיוס מילואים לבלימת המתקפה. זאת בהנחה שהמתקפה אכן תהיה קרקעית, ולא מטח של טילי קרקע-קרקע הפזורים בהיחבא במרחבי המדבר הסורי. טילים אלה, כשלעצמם ובתוספת ראשי קרב כימיים וביולוגיים, סיפקו למשטר אסד מידה רבה של הרתעה נגד מבצע ישראלי יזום, למעט נגד המתקן הגרעיני שנרכש מצפון קוריאה, בספטמבר 2007.

איפוק

בסוריה יש סביבות קרקעיות מגוונות - שטח הררי, שטח עירוני, שטח מדברי גדול. במרחבי החרמון ובשטחי הבזלת יש צירי תנועה מעטים, המהווים צווארי בקבוק לכל צבא, מגן כתוקף. העומק הסורי מרוחק מהחזית והנחתת כוחות בו בעייתית. הגדרתה של מטרת המלחמה - הכרעה מהירה, הסרת האיום לזמן רב, הרתעה מפני מהלך צבאי עתידי - היתה עמומה, מפני שבדרך כלל העדיפו הממשלות שלא לומר במפורש למטכ"ל שהן מוכנות להמיר את הגולן בשלום. לכן אמר צה"ל לעצמו שהמטרה תושג באמצעות שילוב של פגיעה בצבא סוריה וכיבוש שטחים ממזרח לגולן ומצפונו, אך בלי לדעת מה ייעשה בשטחים אלה אם הסורים יסרבו להפסיק את האש; וכל זה עוד לפני שמצרים שלאחר מובארק מאותתת איך תגיב למלחמה ישראלית-סורית.

הערנות הישראלית לנשק הטילי, הכימי והביולוגי שבידי סוריה ליוותה כל משבר ומתיחות בשנים האחרונות. במצבים מתוחים במיוחד, נדרש מההנהגה הישראלית איפוק רב כדי שלא להחליט על מהלומת מנע נגד נשק זה.

המחלוקת בין ברק השש אלי מבצע לבין הרמטכ"ל הקודם והזהיר, גבי אשכנזי, כללה גם ויכוח על תקיפה אפשרית של אמצעי לחימה בעת מסירתם מסוריה לחיזבאללה. ברק התנגד למינוי סגנו של אשכנזי, בני גנץ, לרמטכ"ל, בין השאר בגלל רתיעתו של גנץ, כשהיה ממלא מקום הרמטכ"ל בעת מסע של אשכנזי לחו"ל, מעקיפת אשכנזי ומהסכמה ליוזמת ברק למבצע כזה.

גנץ, שהיה אלוף פיקוד הצפון בעשור הקודם, בעת שסוריה שינתה 30 שנות מעורבות צבאית בלבנון ופינתה את כוחותיה משם, ממשיך לבנות את צה"ל בעיקר למתאר של מלחמה בסוריה ובלבנון (בראש וראשונה נגד חיזבאללה, אך גם נגד יעדים של הממשלה, הכוללת את חיזבאללה). המשמעות היא שאוגדות רבות של צה"ל מתאמנות ללחימה בזירה זו ושצה"ל מצטייד ומתחמש לפי מפתח של ימי לחימה לא מעטים, יותר משנדרשו למלחמת ששת הימים ופחות מאשר למלחמת יום הכיפורים.

אלה מלחמות האתמול, שתקציב הביטחון הוקדש להן במידה רבה, חלקו בוזבז וחלקו סייע להרתעה, בין 1982 ל-2012. הסיכוי שגם המלחמה הבאה תהיה כזאת מתנדף והולך יחד עם משטר אסד. סביר יותר, גם אם אין בכך כדי לבטל את המתארים האחרים ואת ההכנות היקרות לקראתם, שישראל, על אזרחיה שבעורף ובעולם ועל ארגוני הביטחון שלה - צה"ל והמשטרה, השב"כ והמוסד - תיקלע להתנגשות עם איראן או עם גורמים תת-מדינתיים, כמו חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני ואל-קאעדה. טרור נוסח בורגס לא יהיה תחליף למלחמה עם איראן, אלא בן לוויה שלה, לאורך שנים.

החמצה

חודש לפני שני פיגועי ההתאבדות, בדמשק ובבורגס, טבע למוות רודני קינג בבריכת השחייה הצמודה לביתו בקליפורניה. קינג לא עקב אחר המתרחש בחזית סוריה-ישראל; ספק אם ידע שיש לו קשר כלשהו לעניינים רחוקים אלה. קינג היה השחור שהוכה באכזריות בלוס אנג'לס בידי שוטרים לבנים ב-1991. השוטרים הועמדו לדין וזוכו. הכרעת הדין של המושבעים הציתה מהומות גזע שנמשכו כשבוע ובהן נהרגו עשרות.

בעקבות המהומות הוקמה ועדת חקירה ובראשה עורך דין שהיה תת שר החוץ בממשל הדמוקרטי הקודם, של ג'ימי קרטר. כך צף וורן כריסטופר לתודעתו של מועמד מפלגתם לנשיאות, ביל קלינטון. כשנבחר מינה קלינטון את כריסטופר לשר החוץ. יצחק רבין חתר למשא ומתן עם סוריה. כריסטופר תיווך בין רבין לחאפז אסד בעצלתיים, הרחק מרמת המרץ והתחכום של הנרי קיסינג'ר וג'יימס בייקר; החמיץ את הרגע, בקיץ 1993; והטה את רבין המאוכזב לנתיב המשני והמפוקפק בעיניו, עם יאסר ערפאת באוסלו.

ההחמצה ההיא משוועת במיוחד על רקע דמדומי האלים של משטר אסד. בראשית שנות ה-90 הזדמנה לישראל שעת כושר להסדר עם סוריה ולהוצאתה ממחנה אויבותיה. זה היה לאחר התבוסה המוחצת של השכנה העוינת, עיראק, במלחמה שסוריה השתתפה בה - אם גם בנוכחות סבילה של אוגדה בסעודיה - בצד האמריקאי-הסעודי-המצרי, לנוכח הצגת תכלית של העוצמה הטכנולוגית והצבאית של המערב (ובהשאלה גם של צה"ל), בלי חסות איראנית ובהעדר משענת אסטרטגית ממוסקווה.

המדיניות הסובייטית של סוף תקופת מיכאיל גורבצ'וב ותחילת תקופת בוריס ילצין החשיבה את הנוכחות בסוריה, כולל המעגנים הנשמרים לחיל הים הרוסי בנמל טרטוס ובנמל לטקיה, פחות מאשר בתקופות קודמות ובעידן ולדימיר פוטין. אפשר היה להגיע לעסקה עם אסד האב בימי רבין ובתמיכת הרמטכ"לים אהוד ברק ואמנון ליפקין-שחק וראש אמ"ן אורי שגיא - וגם בסוף ימי אסד, בשנתו הראשונה וכמעט היחידה של ברק בראשות הממשלה.

אחד הלקחים הנכונים של צה"ל מכישלונות מודיעיניים ומבצעיים קודמים היה הצורך בחיזוק מחלקות המודיעין של הפיקודים המרחביים, אולי יותר מכל פיקוד הצפון, ושל האוגדות הסדירות - אוגדת הגולן (36) ואוגדת הגליל (91) בצפון. קציני המודיעין בהר כנען, במחנה נפח ובבירנית, על מערכי האיסוף והמחקר שלהם, מהווים מוקדי ידע ומשקל נגד לחטיבת המחקר של אמ"ן בתל אביב. במודיעין הצבאי סבורים שהתפתחות זו חשובה יותר מקיום המלצה אחרת של ועדת אגרנט לאחר מלחמת יום הכיפורים, לחזק את גופי המחקר של המוסד ומשרד החוץ.

הקשב של כל גופי המודיעין מופנה עתה בהכרח לשני כיוונים משלימים - היאחזות של אסד בקרנות המזבח של משטרו, כולל התקפה נואשת על ישראל, והתפוררות השליטה הריכוזית בנשק האסטרטגי ובמחוזות הספר. זה תרחיש כמו פקיסטאני, מהסוג המהלך אימים על המודיעין האמריקאי העוקב אחר נשק גרעיני וארגוני טרור והמבוהל מחיבור אפשרי ביניהם.

ויש עוד גורם אחד, שמעקב אחריו אסור על המודיעין הישראלי אך שגם בו גלומה סכנה: הדרג המדיני במשרד ראש הממשלה ובמשרד הביטחון. בסוף מאי 1982 הסבו בלונדון ראש אמ"ן לשעבר, האלוף (מיל') שלמה גזית, והשגריר בבריטניה, שלמה ארגוב. השיחה עסקה בתוכנית "אורנים" למלחמה בלבנון, שנדחתה בהצבעה בממשלה זה מקרוב אך נועדה לצוץ מחדש בהזדמנות נאותה. "מעניין איזה אירוע ישמש עילה למבצע", אמר גזית לארגוב, או להיפך, שבועיים לפני שההתנקשות בשגריר סיפקה את התשובה. *

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ