בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

300 מיליון אמריקאים נכנסים לבר

משטר הפי.סי הגיע גם למעוז המשוחרר האחרון - הסטנד-אפ

תגובות

דניאל טוש, סטנדאפיסט אמריקאי בינוני, דיבר במהלך הופעה על אונס. כשאחת הנשים באולם קראה לעברו ש"בדיחות על אונס אף פעם לא מצחיקות", טוש פנה לקהל ואמר, "איזה מצחיק זה יהיה אם האשה הזאת תיאנס בידי חמישה גברים". בסוף ההופעה, כשהוא יצא מהחלל הקטן לעולם הגדול, הוא גילה שהוא אויב הציבור, אביר אפל של שנאת נשים.

קשה היה לטוש להגן על דבריו מאוחר יותר, לאור יום. אכן, איך אפשר לעמוד מאחורי איחול כל כך נורא?

בחברה האמריקאית, בניגוד לזו הישראלית, איש ציבור נדרש לעמוד מאחורי כל דבר, פרטי או פומבי, שהוא אומר. טוש ניסה לטעון שהציטוט לא מדויק ובכל מקרה התנצל. אלה שתקפו אותו והאשימו אותו בעידוד אונס כמובן התעלמו מהקונטקסט שבו הדברים נאמרו. מועדוני סטנד-אפ, כמו אצטדיוני כדורגל, אמורים להיות סביבה מוגנת שבה אנחנו יכולים להגיד דברים שערורייתיים מבלי שנצטרך להגן עליהם אחר כך ביומן הבוקר של קול ישראל ("מר שריר, האם אתה באמת מאחל סרטן באשכים לבלם של מכבי?").

אפשר לשער שיש בדניאל טוש יצר אלים. האם זה אומר שהוא צריך לפרוש מסטנד-אפ וללכת לטיפול? הסטנד-אפ הוא הטיפול שלו. טוש והקהל משחררים את היצרים האלימים שלהם בסדנה משותפת. הדרישה שאנשים כמו טוש יסתמו את הפה ויפגינו סובלנות מזויפת, עלולה להפוך את העולם שלנו לכזה שבו מסתובבות פצצות מתקתקות שרק מחכות להשמיע בום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו