שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הטבח בהקרנת "באטמן" לא פגע באהבה האמריקאית לנשק

האמריקאים מורגלים בהתמודדות עם טבח המוני, כמעט כמו שישראל מורגלת בהתמודדות עם פיגועים. הרובים והאקדחים עדין מתקבלים כאן בברכה

נטשה מוזגוביה
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נטשה מוזגוביה

בפרבר וושינגטוני רגוע, שכן הודה שלפני שהוא מרשה לילדיו לבקר אצל חברים, הוא מברר אם הוריהם מחזיקים נשק. "אני שואל את זה בצורה לא מעליבה", סיפר, "אני רק רוצה שהילדים שלי יהיו בסביבה בטוחה. לבית שיש בו נשק, הם לא הולכים". הדברים נאמרו בעקבות הטבח באולם הקולנוע באורורה, קולורדו, אבל גם השכן המתנגד לנשק, לא מאמין שהטבח יביא להטלת הגבלות על נשיאת נשק. "זה חלק מהמנטליות האמריקאית של החלוצים הכובשים את המערב הפרוע".

החברה האמריקאית מורגלת בהתמודדות עם טבח המוני שמבצע יורה סהרורי, כמעט כמו שישראל מורגלת בהתמודדות עם פיגועים: המשטרה מנטרלת, התקשורת מספקת פרטים על הרוצח ותיאורים סוחטי דמעות על ההרוגים והפצועים, הנשיא מנחם (הפעם גם כוכב הסרט "עליית האביר האפל", כריסטיאן בייל, ביקר את הפצועים), מתנגדי הנשק זועקים "עד מתי?" ואיגוד הרובאים הלאומי, המתנגד הקולני ביותר לפיקוח על הנשק, שומר על שתיקה בטענה שאין זה הזמן המתאים לדיון פוליטי.

ארגון "ראשי ערים נגד נשק בלתי חוקי", לא מחכה. ביום רביעי הארגון פירסם מודעה בה נטען כי עד סוף כהונתו של הנשיא הבא של ארצות הברית, 48 אלף בני אדם עלולים למות מאלימות הקשורה בכלי נשק. על המודעה חתמו 11 ניצולי הטבח בטוסון, אריזונה, בינואר 2010, כשמתנקש פתח בירי במהלך פגישה של חברת הקונגרס הדמוקרטית, גבריאל גיפורדס עם הציבור, והרג שישה בני אדם. מהארגון נמסר כי זו ראשיתו של קמפיין להטלת הגבלות על החזקת נשק בארה"ב, שיכלול ראיונות עם ניצולי הירי וקידום המסר בעזרת אתר חדש.

יו"ר הארגון, מייקל בלומברג, ראש העיר ניו יורק, היה הפוליטיקאי הראשון שקרא לחדש את הדיון על הגבלת הנשק ודרש ששני המועמדים לנשיאות יצהירו על מדיניותם בנושא.

נער בן 11 בוחן רובה סער בתצוגת נשק בסנט לואיס, ארה"בצילום: גטי אימג`ס

שתיקתה של וושינגטון נובעת בעיקר מהחשש להסתבך עם הלובי החזק של חסידי הנשק, שטוענים, בין היתר, שהבעיה היא לא יותר מדי נשק, אלא מעט מדי נשק. דייוויד בנדורי, רב אורתודוקסי מניו-ג'רזי, שמשמש מדריך ירי ומעביר סדנאות לחברי הקהילה היהודית, אומר שאינו מופתע מהדיווח על זינוק של 41% בבקשות לרשיון לנשק בקולורדו בעקבות הטבח. "אם היית באולם הקולנוע הזה, לא היית רוצה אקדח להגן על עצמך?" הוא אומר. "או שהיית מעדיפה להתחבא? עד שהמשטרה הופיעה, היורה כבר היה בדרך להיכנס לרכב שלו. הוא החליט להפסיק לירות כי הרגיש שגרם מספיק נזק, לא בגלל שהמשטרה הצליחה לעצור אותו".

אגב, הוא מוסיף, "הקולנוע הוא 'אזור נטול נשק'. צריך להיות מטורף כדי להאמין שמדיניות כזו גורמת לך להיות בטוח יותר. נראה לך שרוצח יבחר באתר אחר בגלל המדיניות של אזור בלי נשק? זה אזור לנטרול הקורבנות".

אז צריך להביא לקולנוע רובה סער להגנה עצמית? "זה הגיוני", הוא אומר. "תמיד לשאת את האקדח שלך, בדיוק כמו שחוגרים חגורת בטיחות ברכב. אזרחים אחראים מכינים עצמם למצבי אסון - בדיוק כפי שאנו לומדים לשחות, קונים מטפים לכיבוי אש וחוסכים לפנסיה".

אין טעם לדבר על סטטיסטיקה עם חסידי הנשק. מול הדוגמה של יפאן, שאסרה על נשיאת נשק ויש בה שיעור נמוך של רציחות מירי, בנדורי שולף את קנסו, עיירה של כ-30 אלף איש בג'ורג'יה, שם הכל נושאים נשק ושיעור הפשיעה כמעט אפסי. לדבריו, "לפי נתוני האף-בי-אי, יותר אנשים נרצחו בארה"ב בשנה שעברה ממכות מאשר מרובי סער. אז מה, נוציא גם אגרופים אל מחוץ לחוק?"

לדברי בנדורי, "בעשור שבו נאסר להחזיק רובי סער, בין 1994 ל-2004, לא חל שינוי משמעותי בנתוני הפשיעה, שניתן לייחס לאכיפת האיסור. הסטטיסטיקה של האף-בי-אי מראה שבערך 1,500 פעמים ביום, אזרח משתמש בנשק כדי לעצור פשע אלים - אונס או רצח. האם את רוצה לקחת נשק מאשה ששוקלת 50 ק"ג, כדי שהיא לא תוכל להגן על עצמה? או מהגבר בן ה-71 שעצר לאחרונה שני שודדים חמושים באינטרנט-קפה?"

אנשים שחוקרים את התופעה טוענים שככלל, יש ירידה באלימות במדינה. בשנות ה-80 כמעט מחצית מהאמריקאים דיווחו שהם פוחדים ללכת לבד בלילה בשכונה שלהם, היום רק שליש פוחדים. בסקרים בשנות ה-70 כמעט מחצית מהמשיבים אמרו שהם מחזיקים נשק, היום מחזיקי הנשק הם שליש. על כ-300 מיליון תושבים בארה"ב יש היום כ-270 מיליון רובים - שיא עולמי במספר כלי נשק לנפש, אך במקרים רבים מדובר באדם אחד שמחזיק במספר כלי נשק.

הנתון המדאיג כיום הוא ההתפלגות לפי נטייה פוליטית: פחות מ-30% מהדמוקרטים תומכים בזכות לשאת נשק, לעומת יותר מ-70% מהרפובליקאים, למרות שרק מיעוט זניח סבור שיש להסיר את כל ההגבלות. חסידי הנשק גם משוכנעים שהתקשורת הליברלית מתעלמת במכוון מהסיפורים על בעלי נשק שהצליחו לנטרל יורה בזמן ולהציל חיים.

ליוצר הפרובוקטיבי מייקל מור, שביים לפני עשור את הסרט התיעודי "באולינג לקולומביין", על טבח בבית ספר תיכון בקולומביין, מרחק חצי שעת נסיעה מאורורה, יש הסבר אחר לעובדה שלפחות 24 אמריקאים נהרגים מדי יום מירי: "כמעט לכל אומה היה את הפסיכופת שלה, שביצע טבח המוני, בלי קשר לחוקי נשיאת הנשק. אך באמריקה, יחד עם ההתאבדויות והתאונות, אנו מגיעים ליותר מ-25 אלף מקרי מוות בשנה מנשק חם", כתב מור השבוע. "אומרים שסרטים ומשחקי וידאו אלימים אחראים לכך - משחקי הווידאו והסרטים ביפאן אלימים יותר משלנו, אך שם פחות מ-20 בני אדם נהרגים בשנה מאקדחים. אומרים שזה בגלל שיעור גבוה של משפחות מפורקות - אך בבריטניה יש כמעט אותו שיעור של משפחות חד-הוריות ובדרך כלל, פחות מ-40 מקרי רצח בשנה תוך שימוש באקדח.

אנדרטה מאולתרת באורורהצילום: אי–פי

"אמריקאים הם פשוט רוצחים ממש טובים, זו הדרך שלנו להתמודד. ממה אנו כל כך מפחדים שאנו זקוקים ל-300 מיליון אקדחים בבתים שלנו? מדוע רוב האקדחים האלה בבתי פרוורים של לבנים?" ומור מסיים בהצעה: "אולי קודם עלינו לפתור את בעיית הגזע והעוני (מספר אחת בעולם המתועש), ואז יהיו פחות אנשים מתוסכלים, מבוהלים וכועסים ששולפים את האקדח מהמגירה?" *

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ