בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם בני גנץ יהיה זה שיעצור את התקיפה באיראן

שלושה חודשים לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב ברור לכל שמבצע באיראן, בקיץ 2012, יהיה צעד בעייתי המנוגד לרצונו של ברק אובמה ולעמדת הציבור האמריקאי

166תגובות

"אדוני ראש הממשלה, אדוני שר הביטחון,

"במלוא ההוקרה וההערכה ובלב כבד אני מגיש בזאת את התפטרותי. זכות גדולה היתה לי לשרת את המדינה. אני סוקר בגאווה ובסיפוק את פעולותינו וכיוונינו בהנהגתכם. אני יודע כמה העמקתם לשקול את החלטתכם בעניין איראן. ולוואי ויכולתי לתמוך בכם בהחלטה זו, אך מהסיבות שנדונו בינינו אין ביכולתי לעשות זאת.

"בשבועות ובחודשים הבאים לא ייטיב לשרת אתכם רמטכ"ל שאינו מסוגל להעניק לכם גיבוי פומבי בסוגיה ובהחלטה כה מרחיקות לכת בחשיבותן, למרות תמיכתי האיתנה בנושאים אחרים ונאמנותי להנהגתכם. מצב זה יהיה בלתי נסבל ויחסינו, שאותם אני כה מוקיר, ימשיכו להיפגע.

"אני אסיר תודה לכם על שהענקתם לי את ההזדמנות לשרת.

"בכבוד רב,

"בנימין גנץ, רב אלוף".

מכתב כזה לא נמסר מעולם לבנימין נתניהו ולאהוד ברק. ככל הידוע, הוא גם לא - עדיין לא - נכתב. פתרון החידה, אם ייכתב ויימסר ואם יקדם למבצע ויסייע לסיכולו, תלוי באופיו של בני גנץ. מהותית, ניתן להסיק על עמדתו בשאלת איראן מדבריו המנוסחים היטב בשאלת תקיפתו האפשרית של נשק כימי בסוריה: מה שאמור להיות מבצע ממוקד נגד יעדים נקודתיים עלול להתרחב למלחמה, בלי ודאות שהיעדים שהותקפו הם אכן כל אלה שסיכנו את ישראל - ושמצבם לאחר התקיפה יהיה רע יותר משהיה בלעדיה.

הנוסח שלעיל, בשינויים קלים הנובעים מההבדל בתפקידים ובצורות הממשל, הוא תרגום איגרת ההתפטרות שמסר שר החוץ סיירוס ואנס לנשיא ג'ימי קרטר באפריל 1980. קרטר החליט לאשר מבצע צבאי לחילוץ בני הערובה מהשגרירות הכבושה בטהראן. ואנס העריך שהמבצע מועד לכישלון וכי יגרום נזק רב, בין השאר לגורמים מתונים יחסית בממשל האיראני. הוא התפטר ערב המבצע, כדי לא להיות שותף לאחריות לו, אבל השהה את פרסום ההתפטרות עד תום המבצע, כדי לא להכשיל אותו.

מיכל פתאל

לראש המטה הכללי של צה"ל מחויבות כפולה: להכין יכולת צבאית לפעולות אפשריות ולהמליץ לדרג המדיני אם להשתמש ביכולת זו. אם ההמלצה חיובית והדרג המדיני אימץ אותה, האחריות לפעולה היא של מקבלי ההמלצה. אם ההמלצה שלילית, אבל הדרג המדיני התעלם ממנה והממליץ נשאר לבצע, גם הוא באחראים.

להיטותם של ברק ונתניהו לתקוף באיראן היא מן המפורסמות שאינן צריכות הוכחה. שותף שווה להם ברצון, אם כי לא במעמד, הוא צחי הנגבי, ששאף להיות במעגל הפנימי של המחליטים (ובתפקיד פוליטי-ביטחוני שקשה להתקדם בלעדיו לראשות הממשלה).

אבל משמעות מכרעת תהיה לעמדתו של הרמטכ"ל. גנץ, המסיים בעוד כשבועיים חצי כהונה, אינו אסיר תודה לברק ולנתניהו. כאלוף דחוי, בחופשת פרישה, הם שידרו לו שאינו המועמד המועדף עליהם, וגם לא השני ברשימה. התפקיד הוצע לו רק לאחר שיואב גלנט נפסל, גדי אייזנקוט סירב לזנוח את פיקוד הצפון ללא חפיפה מסודרת עם יאיר גולן, וברק התעקש לשווא שיאיר נווה יהיה רמטכ"ל ארעי ל-60 יום ושאייזנקוט וגנץ יגישו בתוך 45 יום מסמכי מועמדות לוועדת המינויים בראשות השופט בדימוס יעקב טירקל.

מה הנימה?

בישראל אפשר לכפות על רמטכ"ל מלחמה יזומה שאינו תומך בה רק אם הכופים נהנים מיוקרה ציבורית נרחבת, אם שיקול הדעת ותום הלב שלהם עומדים מעל לכל חשד ואם הרמטכ"ל מבליע את הסתייגותו ומצטייר כמשלים עם הכרעה שהתקבלה בניגוד לעמדתו. דעתו המעודכנת של גנץ בסוגיית איראן הגרעינית לא הושמעה ברבים. מותר לשער שבתנאים מסוימים, ככלות כל הקצים, יצדד גם הוא במבצע. בה במידה, השערה סבירה היא שבקיץ 2012 הוא אינו רואה צידוק לפעולה. השאלה היא באיזו עוצמה הוא מחזיק בדעתו ואם, לדעתו, חובתו כאזרח וכחייל היא להישאר בתפקידו ולבצע מה שיוטל עליו, או להפך, לפשוט את מדיו.

גנץ מקדיש משאבים רבים להכנת היכולת. נפח הפעילות באוויר ובים גדל. בדיונים שהוא נוהג לכנס משתתפים בדרך כלל סגנו, האלוף נווה; ראש אמ"ן, האלוף אביב כוכבי, וראש חטיבת המחקר, תת אלוף איתי ברון; מפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל; ראש אגף המבצעים, האלוף יעקב אייש; ראש אגף התכנון, האלוף נמרוד שפר; דובר צה"ל, תת אלוף יואב (פולי) מרדכי. ולא אחת גם ראש המוסד, תמיר פרדו; מפקד חיל הים, האלוף רם רוטברג; ואלוף פיקוד הצפון גולן, בהנחה שאין להפריד בין זירת איראן לזירת סוריה-לבנון.

משה מילנר/לע"מ

אורח נדיר יותר הוא ראש מפקדת העומק, האלוף שי אביטל, שהוחזר מהאזרחות - מהתמוהים במינויים של גנץ. חיל האוויר אינו מסתיר את זלזולו במפקדת העומק ואחד הקצינים, המרבה לצפות במערכוני טלוויזיה, מכנה את מועצת זקני השבט המחליפה הגיגים במטה העומק, "הפרלמנט".

מבנה המערכת הישראלית יוצר מצב משונה. האחראי להערכה הלאומית, ראש אמ"ן, כפוף לרמטכ"ל, לשר הביטחון ולממשלה כולה. כוכבי, שברק השהה ב-2010 את מינויו חודשים ארוכים ומיותרים, שמנעו ממנו הכנה יסודית (ברק לא נרתע אחר כך מדיבור פטרוני על טירונותו במודיעין), אמור לספק לדרג המדיני ולפיקוד הצבאי הבכיר ניתוח מושכל של מהלכי האיראנים, האמריקאים ואחרים. אבל ראש אמ"ן והרמטכ"ל רואים רק את חלקו השקוע של הקרחון. הם אינם יודעים מה בדיוק נאמר לנתניהו ולברק בפגישות הסגורות ביותר בבית הלבן, ובאיזו נימה נאמרו הדברים. כדי לדעת חלק זה, הגורלי ביותר, הם תלויים ברצונם הטוב של הפוליטיקאים הממונים עליהם.

דחיית שירות

שלושה חודשים לפני הבחירות לנשיאות ברור לכל שמבצע באיראן, בקיץ 2012, יהיה הימור כפול ומכופל, בניגוד לרצונו של ברק אובמה. הימור מקצועי, צבאי, על השגת המשימה המוגדרת; והימור שהנזק ממעטפת המבצע לא יהיה גדול מהתועלת שבביצוע המשימה. המעטפת היא התגובה האמריקאית, הרוסית, האיראנית, הערבית, גם בהנחה שהכוחות שבו לבסיסיהם בשלום והתשתית הגרעינית של איראן היתה לעיי חורבות.

המועמד הרפובליקאי, מיט רומני, שאמור להגיע בסוף השבוע לישראל לביקור של יממה, גזר על עצמו בחו"ל התנזרות מביקורת על אובמה. הוא הכריז שידבר על עצמו ולא על יריבו. בנאום מדיניות החוץ שנשא השבוע באוזני אגודת החיילים המשוחררים, VFW, חזר על קלישאות שאיבדו את תוקפן בשנות ה-60, או לכל המאוחר בשנות ה-80, אז בקעו מגרונו המלוטש של רונלד רייגן.

אביו, מושל מישיגן לשעבר ג'ורג' רומני, היה מנכ"ל מצליח (של יצרנית המכוניות "אמריקן מוטורס") ופוליטיקאי רציני. רומני האב היה שר השיכון והפיתוח העירוני בממשל ניקסון. בבחירות 1968 הוביל מול ניקסון בהתמודדות על המועמדות הרפובליקאית, עד שפלט הערה אומללה בראיון טלוויזיה. הוא התבקש אז להסביר את התפנית בעמדתו ביחס למלחמת וייטנאם, מתמיכה נלהבת להבעת ספק בסיכויי ההצלחה. רומני האב ייחס את גישתו הקודמת ל"שטיפת מוח" צבאית ודיפלומטית שעבר בביקור בווייטנאם. בו ברגע אבדו סיכוייו: לנשיא מותר לטעות ולשנות את דעתו, אבל אסור לו להיות בעל מוח ניתן לשטיפה.

לרומני הבן, ממשיך השושלת, אין קו מדיני מוגדר. אגף בדלני במפלגתו ("מסיבת התה") אינו שש למעורבות צבאית או כספית מעבר לים. גם בשאלת איראן, שבה רומני מבקש להישמע תקיף מאובמה, הוא נזהר שלא להבהיל את הבוחרים. שלא יחשבו שבמקום המלחמות שאובמה סיים כליל (עיראק) או למחצה (אפגניסטאן) יביא רומני מלחמה חדשה.

כמקובל אצל גיבורים פוליטיים גדולים, המתרפקים על הצבא האמריקאי ומבטיחים להישמע לעצות מפקדיו, בחר רומני בנעוריו להשתמט משירות צבאי, שהיה מסכן אותו בהצבה בווייטנאם. הוא ניצל עד תום את דחיות השירות שהיה ביכולתו לקבל בגלל לימודים ופעילות דתית - שנתיים וחצי כמיסיונר מורמוני בצרפת, בשעה שבני גילו, שאותם שיבח כל כך בנאומו ל-VFW, לחמו בקציניהם, ביתושים ובווייטקונג.

רומני נכשל עד כה במיקוד מערכת הבחירות באובמה ומשבתיו. השיח הציבורי נסוב סביב רומני - ולא לחיוב. זהו, כמובן, המצב בסוף יולי, ולא בתחילת נובמבר. צריך להמתין להצבעה ולראות אם הדשדוש הכלכלי הפך מיליונים לעוינים לאובמה או לאדישים מכדי לצאת לקלפיות; אבל הסקרים המדווחים על מעין שוויון הם מטעים - רומני בנחיתות.

אחד המדדים הטובים ביותר המלמדים על כך הוא אתר מקוון להימורים פוליטיים, "אינטרייד". שם מהמרים על הכל. למשל, על הסיכוי שבשאר אסד יחדל להיות נשיא סוריה עד 31 בדצמבר 2012. 63% עונים בחיוב, גם במובן של חיוב כרטיס האשראי. האם יורשו של אוסאמה בן לאדן בהנהגת אל-קאעדה, איימן א-זואהירי, ייתפס או ייהרג השנה? רק 20% מאמינים בכך. אובמה מול רומני? כ-58% מהמרים על אובמה, לעומת כ-40% ששמים את כספם על רומני.

ההימור המסקרן ביתר הוא על "תקיפה אווירית גלויה, ישראלית או אמריקאית, לפני חצות ליל 31 באוגוסט לפי שעון החוף המזרחי". על תקיפה כזאת מהמרים עשרה אחוזים בלבד. כשנותנים חודש נוסף, עד צאת ספטמבר, שיעורם המהמרים עולה, אבל ל-26.9% בלבד. טרם התפרסמו הימורים לאוקטובר ואילך.

כשמחברים את שני הנתונים, איראן והבחירות, יוצא שרוב גדול בציבור האמריקאי מאמין שאובמה ייבחר בשנית ושהמבצע אינו קרוב. מכאן קצרה הדרך להשערה מזימתית: מי שיתאמץ בכל זאת לצאת למלחמה נגד איראן לפני הבחירות, יעשה זאת במאמץ נואש להטות את מגמת הבחירות לרעת אובמה ולטובת רומני.

מרוץ השליחים של בכירי ממשל אובמה לישראל, גם להידברות על סוריה אך בעיקר לבלימת ההסתערות על איראן, שיגר מסר ברור אך חרישי, אולי מחשש לאספקת תחמושת מילולית לרומני. כך גם מטה הבחירות של אובמה. תדרוכי הבית הלבן נעשים עתה בצמד - דובר ממלכתי (שאינו עוין לנשיא) ודובר פוליטי, הכל להלכה לפי העניין. מומחי התוכן שהמטה מעמיד לרשות הכתבים הזרים מוסמכים אך זוטרים. למשל, קולין קאהל, עד זה לא כבר תת עוזר סגן שר ההגנה לענייני המזרח התיכון, שהרבה לעבוד עם הנספח הצבאי גדי שמני, המזהיר בעקביות מפני מחירו של מבצע ישראלי נגד הגרעין האיראני.

מאמץ ממוקד

הציבור האמריקאי עם אובמה, נגד מבצע עכשיו. לפי הסקרים, כך גם הציבור הישראלי, אבל התלבטותו משוועת לפנייה ישירה של אובמה אליו (שר ההגנה שלו, ליאון פאנטה, עשוי בהקשר זה למלא את החסר בביקורו הקרוב). תרומה מפתיעה לדיון הגיעה השבוע דווקא מפי האדמירל בדימוס היפאני יושיורי סקאווה, שנשא הרצאה במרכז למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב.

סקאווה, ידיד ותיק של אלוף משנה (מיל') יורם אילן מחיל האוויר, בא לישראל כדי לקדם שיתוף פעולה בטיפול באסונות, גם כלקח מאירועי הכרמל ופוקושימה שאירעו בסמיכות זמנים. הוא דיבר על החיים ביפאן בצל גרעין, שפע טילי קרקע-קרקע ומשטר עמום שיקולים בצפון קוריאה. מי בקהל שרצה לשמוע "ישראל" ו"איראן" במקום "יפאן" ו"קוריאה", עשה זאת על אחריותו.

יפאן, הנפגעת היחידה בעולם מנשק גרעיני, חיה בפחד מתמיד מגחמה רגעית של צפון קוריאה, אך מקיימת שגרה המתעלמת מהחרדה הקיומית. יש לה הגנת טילים מסוימת, לא מספקת, התלויה בתגבור אמריקאי; כשהצי היפאני ביקש להצטייד בטילי ים-אוויר "ברק" מתוצרת ישראל, נבלמה העסקה לטובת טילים אמריקאיים. אבל הדאגה העיקרית של ממשלת יפאן וצבאה היא מנשק שאינו גרעיני אך כזה שפגיעתו המצטברת קשה באותה מידה: אלפי טילי קרקע-קרקע בעלי הנחיה מדויקת, שאת חלקם קשה ליירט בלי שייגרם נזק סביבתי כבד (טילי שיוט המלחכים צמרות עצים וגגות מבנים). מטחי טילים אלה לעבר יעדים אסטרטגיים החסרים הגנה נקודתית עלולים לשתק את יפאן.

אי–פי

המונח "נשק השמדה" מטעה. הנשק החדיש אינו חייב לשאת עליו את חומר ההשמדה; די שיפגע בכור גרעיני או במאגר חומרים מסוכנים בארץ היעד. לכן גם הסכנה הגלומה ברבבות הטילים והרקטות של חיזבאללה אינה בנזק שהם עשויים לחולל ב-20 אלף הקילומטרים הרבועים של ישראל, אלא בחשש למאמץ ממוקד בקומץ נבחר של יעדי צבא, תשתית ותקשורת.

איש, גם לא רמטכ"ל יודע סוד כמו בני גנץ, טרם קיבל תשובה לשאלה פשוטה: מה יקרה אם למחרת המבצע המוצלח להשמדת כל המערך הגרעיני האיראני יימצא לטהראן - בפקיסטאן או בצפון קוריאה - משטר אוהד או גנרל או מדען סורר, שימכור פצצה מן המוכן, יד ראשונה מיבוא אישי.

בהעדר מענה לקושיות המציקות - האם זה כדאי ומדוע עכשיו - מוטל העול על כתפיו של איש אחד במדי רב אלוף, שמוכרח להתמודד לא עם המהמרים, ברק ונתניהו, אלא עם מצפונו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו