חברתי

מרוב מחאה, צפוף על המדרכה ליד בית ראש הממשלה

תמיר חג'ג', שגר מזה כמה חודשים ברחוב, בא לתבוע בנייה מואצת של דיור ציבורי. פעילים ממוצא אתיופי מוחים על הגזענות כלפי הקהילה. וכולם נאבקים בביטוח הלאומי

אור קשתי
אור קשתי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור קשתי
אור קשתי

ביום שלישי בצהריים, אחרי יומיים וחצי של צעידה ברגל, הגיע תמיר חג'ג' מכפר סבא לבית ראש הממשלה בירושלים. בעבר היה חג'ג' בעל חברה לציפוי בטון, שהעסיקה כ-40 עובדים. זה היה מזמן. כיום הוא חייב כארבעה מיליון שקלים, בעיקר לבנקים ולספקים, ומנוע מלנהל חשבון בנק. רישיון הנהיגה שלו לא חודש. בחודשים האחרונים התגורר ברחוב, בגינה ליד עיריית כפר סבא, שאסרה עליו להקים אוהל. "כשהרווחתי עשרות אלפי שקלים בחודש המדינה נהנתה מהמסים שלי", הוא אומר. "כשהסתבכתי, גם בגלל טעויות שלי, המדינה נעלמה. אני לא יוצא דופן, בדיוק כמו שמשה סילמן לא היה מקרה בודד. מספיק למזער את התופעה. אני רק דוגמה חיה למי שכבר מת".

בשנה האחרונה חווה חג'ג' תהליך של גילוי, כהגדרתו. במחאה בקיץ שעבר גילה לפתע שהוא לא לבד, שאמהות חד-הוריות, נכים, מובטלים וקשישים סובלים כמוהו, לא מצליחים להתקיים מהתמיכה של המדינה. "נראה חבר כנסת אחד שיצליח להתמודד עם 1,500 שקל בחודש מהביטוח הלאומי. גם לא עם 2,300. אלה סכומים שהם מוציאים ביום אחד", הוא אומר. אחרי שסילמן הצית את עצמו לפני שבועיים, בהפגנה בתל אביב, החליט לנסות להיפגש עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להציג לפניו באופן אישי את עומק המצוקה והייאוש.

יש דרישות שהוא מתכוון להציג בפגישה: בנייה מואצת של דיור ציבורי, באמצעות הכספים שהתקבלו ממכירת הדירות בשנים האחרונות לא נוצלו לחידוש המלאי (סכום זניח, כ-1.7 מיליארד שקל - א"ק) , ובחינה מחודשת של הקריטריונים לקבלת קצבאות הביטוח הלאומי ולסיוע בשכר דירה ממשרד השיכון. להקשחת הקריטריונים ב-2003 אחראי נתניהו, שהיה אז שר האוצר.

לפני כמה חודשים הוביל חג'ג', יחד עם קבוצת פעילים קטנה, צעדה דומה מבת ים לירושלים, תחת הכותרת "צעדת מאוכזבי הליכוד". הוא תמיד הצביע ליכוד, גם בבחירות האחרונות. "אומרים שהמחאה החברתית היא רק של שמאלנים? שיסתכלו עלי. עכשיו אני רוצה לשכנע כל מי שמתכוון להצביע לליכוד להסתכל על חשבון הבנק שלו ושל ההורים שלו. אני התפכחתי. הסיסמאות כבר לא עובדות". חג'ג' מתכוון להיות בירושלים עד יום חמישי אחר הצהריים, ואז לנסוע לכפר סבא, לעוד ניסיון להקים שם מאהל מחאה. את סוף השבוע יבלה עם שתי בנותיו וביום ראשון יחזור לירושלים. אם עד אז לא יקבל תשובה, הוא מאיים לפתוח בשביתת רעב.

תמיר חג'ג'צילום: אמיל סלמן

צפוף על המדרכה ליד בית ראש הממשלה. חג'ג' מוריד את תיק הגב הקטן ואת דגל ישראל, ומתיישב ליד המאהל שהקימו לפני כמה חודשים פעילים ממוצא אתיופי, במחאה על הגזענות כלפי הקהילה. המאבק ההוא נשכח והודחק, עד ההתפרצות הבאה. לא כדאי להמר מי ישיג ראשון את היעד שלמענו בא לכאן: חג'ג' המבקש להיפגש עם נתניהו, או הפעילים התובעים מהממשלה לטפל בבעיות האפליה.

יש לך אוטו

לפני כמה חודשים פנה חג'ג' למשרד השיכון וביקש סיוע בשכר דירה. בהעדר דיור ציבורי - העדר מכוון, יש להדגיש - הפך הסיוע הכלי העיקרי של הממשלה. "במשרד השיכון אמרו שאני לא זכאי לסיוע כי אני לא מקבל קצבת הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי", מספר חג'ג'. "בביטוח הלאומי אמרו שאני לא זכאי לקצבה, כי לפי הרישומים שלהם יש לי אוטו. שלחו אותי למשרד הרישוי. אין לי מושג על איזו מכונית הם מדברים, כי כבר מזמן אין לי, אבל לא היתה ברירה והלכתי למשרד הרישוי - ושם אישרו שבאמת אין לי מכונית. שלחו אותי חזרה לביטוח הלאומי, שמתעקש שיש לי מכונית. זה סיוט שאי אפשר לצאת ממנו. הרשויות, שאמורות לעזור לך, רק מערימות קשיים".

גם בעניין הזה, של טרטור וביורוקרטיה, חג'ג' לא לבד. בשבועיים האחרונים גואה הזעם על הביטוח הלאומי, בעיקר בגלל אין-ספור הטפסים והאישורים שנדרש להציג כל מי שבא במגע עם המוסד המרכזי הזה. גם מבקר המדינה, בסדרת דו"חות שפורסמו בשנים קודמות, העיר על כך. לדברי עובדים סוציאליים ממקומות שונים בארץ, לא בטוח שאלה רק בעיות ביורוקרטיות, שייעלמו אם ישופר השירות. קשה להתעלם מהסיפורים שלהם. הם אלה שמכירים מקרוב ומלווים חלק גדול מהפונים לביטוח הלאומי.

"עמדת המוצא של פקידים רבים היא שמבקש הקצבה הוא חשוד בניסיון לתחמן ולגנוב מהקופה הציבורית. אתה חשוד עד אשר מוכחת זכאותך מעל לכל ספק". לביטוח הלאומי, אגב, אין נתונים מדויקים על היקף הרמאויות. האומדנים המתפרסמים מדי פעם, שמדברים על מיליארדי שקלים, מבוססים על הערכות שנעשו במדינות שונות בעולם.

"חוסר האמון והחשדנות של הביטוח הלאומי הם עוד היבט בייבוש המערכת המעניקה ביטחון סוציאלי - יחד עם הקצבאות שלא מספיקות, הטרטור שצריך לעבור כדי לקבל אותן והמחסור הקשה בדיור ציבורי. אלה היבטים שונים של אותה מדיניות", אומרת אביגיל חצור-סיון, עובדת סוציאלית בעמותה עצמאית ופעילה בתנועת "עתידנו - למען עתיד העבודה הסוציאלית בישראל".

ענבל חרמוני, עובדת סוציאלית החברה גם היא ב"עתידנו", אומרת ש"ברגע שההשקפה הרווחת רואה בעניים פרזיטים, זה לא משנה אם יהיה יותר כסף לתת להם. המדיניות היא לחלק כמה שפחות קצבאות ולקבוע שאלה שניתנות לא יאפשרו קיום מכובד. יש כאן שילוב של ביורוקרטיה והשקפת עולם". למי ששכח, נתניהו היה זה שהצהיר ב-2004 כי "הממשלות יצרו תרבות עוני על ידי חלוקת קצבאות ביד רחבה. יש רק דרך אחת להפסיק את העוני, וזה לצאת לעבודה... לא נחזור לסיר הבשר של הקצבאות".

"הביטוח הלאומי מנהל מלחמת התשה נגד אלה שפונים אליו", מוסיפה מיה חסקל, עובדת סוציאלית מאזור השרון. "התפישה השלטת היא שמי שנופל בדרך הארוכה לקבלת הקצבאות - כנראה לא היה זכאי להן מלכתחילה. מי שמתעקש על מימוש זכויותיו, שיש לו תמיכה ממשפחה או מחברים ויודע לפנות לעמותות שיסייעו לו, הוא ישיג בסופו של דבר את הקצבאות. אבל להרבה אנשים אין הכוחות הדרושים ואין מי שיעזור להם. הם פשוט מתייאשים. מבחינת המדינה זה בסדר להשאיר אותם בצד הדרך. היא לא רוצה אנשים חלשים. זאת הבעיה שלהם".

20 דקות

הקיצוצים הדרמטיים בקצבאות הביטוח הלאומי שיזם נתניהו ב-2003, בצד החמרת הקריטריונים לקבלתן, משפיעים עד היום. שיעור התביעות שאושרו יורד בהתמדה. על פי נתוני הביטוח הלאומי, ב-2000, לפני הקיצוצים, אושרו 76.8% מהתביעות שהוגשו להבטחת הכנסה, לעומת 69.1% ב-2005 ו-62.8% ב-2011. בתביעות לקצבת נכות המצב קשה עוד יותר: ב-2000 אושרו 47.1% מהתביעות, בהשוואה ל-34.4% ב-2005 ול-31.2% בשנה שעברה.

הכניסה למשרדי הביטוח האומי (למצולמים אין קשר לכתבה)צילום: איציק בן מלכי

ועדות הערר הרפואיות של הביטוח הלאומי, הדנות באחוזי הנכות שנקבעו לפונה לקבלת הקצבה, יוצרות לא מעט כעס ותסכול. הוועדה מורכבת משלושה רופאים בכירים, הנבחרים ממאגר שמשרד הרווחה קובע אותו. בביטוח הלאומי מסבירים כי הם אמנם משלמים את שכר הרופאים, אך מדגישים כי אין כל התערבות בעבודתם.

"באמת אין לחץ מצד הביטוח הלאומי בקביעת אחוזי הנכות", מעיד רופא שיושב בוועדות כאלה כמה שנים. "הבעיה אחרת: קצבאות הנכות הן עלובות. קצבה מלאה מסתכמת בכ-2,100 שקל בחודש, ולא כולם מקבלים אותה. אלה קצבאות שמאפשרות, בקושי, שלא למות ברעב. יש כאן קונפליקט מובנה: אני לא יושב בוועדה על תקן עובד סוציאלי אלא כרופא. מצד שני, יש הרבה אומללים שמחוסר ברירה מנסים להשתמש בקצבאות האלה לקבל כמה גרושים".

לצד כל זאת מציין הרופא בעיה אחרת, שמצויה באחריות מלאה של הביטוח הלאומי: לכל מבקש מוקצבות 20 דקות בלבד, שבהן נדרשים הרופאים לקרוא את תיקו האישי, לעיין בממצאי בדיקות שונות, לראיין אותו ולקבל החלטה. 20 דקות.

מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה: "עובדי הביטוח הלאומי מאשרים או דוחים תביעות של אזרחים לקצבאות על סמך התקנות ובהתאם לחוקים. שיקול הדעת בקבלת החלטות כאלה הינו צר, וגם הוא מתוחם ומוגבל על ידי החוק. יש לזכור גם את היקף העבודה של הביטוח הלאומי. רק במוקד הטלפונים הארצי מתקבלות כ-300 אלף פניות בחודש, וכארבעה מיליון פניות בשנה. סך הפניות לביטוח הלאומי, דרך המוקדים, הסניפים ברחבי הארץ, הדואר והאינטרנט, הוא כ-15 מיליון. למרות היקפים אלה ותהליכי עבודה מורכבים, אנו מפחיתים באופן עקבי את הנטל הביורוקרטי על האזרחים. למשל, כ-600 אלף קצבאות בשנה מוענקות אוטומטית לזכאים, ללא הגשת תביעה".

תקוות שווא

למוקד החירום של משרד הרווחה, שהוקם באמצע השבוע שעבר, לאחר שמשה סילמן הצית עצמו, הגיעו עד כה כ-2,500 פניות. "צוות אורות אדומים", המשותף גם לביטוח הלאומי, בוחן "מקרים קיצוניים" ואמור לפעול לקיצור הליכים ולהתרת הסבך הביורוקרטי. מתברר שחלק גדול מהפניות נגע למצוקת דיור.

את הנתונים מסר מנכ"ל משרד הרווחה, נחום איצקוביץ, לסתיו שפיר מ"התנועה החברתית". "במקום לכעוס על קובעי המדיניות, ובראשם ראש הממשלה", היא אומרת, "הרבה אנשים פורקים את זעמם על מוסדות הרווחה והביטוח הלאומי. זה דבר מסוכן, כי נראה שנתניהו ישמח לפגוע במערכת הרווחה. אנחנו צריכים לדרוש את חיזוק המערכת הזאת ולהזרים לה תקציבים שיאפשרו לה לעבוד בצורה יעילה וטובה יותר".

הרגישות לניסיונות התאבדות גבוהה. ביום ראשון הצית את עצמו עקיבא מפעי, נכה צה"ל בן 45, בתחנת אוטובוס ביהוד. לדברי אחיו, בסוף השבוע האחרון אמר מפעי לאחותו: "ראית מה קרה לסילמן, זה מה שיהיה לי". באותו יום אחר הצהריים נקבר סילמן בחולון. בהלוויה אמרה הרבה עדית לב, שליוותה את סילמן, שהוא הציב "מראה נוראית של איך נראה העוני במדינת ישראל 2012. העני מבויש ומושפל, עובר מסכת בלתי נתפשת של ביורוקרטיה ובסופו של דבר מקבל סיוע שלא מאפשר לחיות ולא מאפשר למות".

כאשר הפונים למוקד החירום של משרד הרווחה מאיימים לפגוע בעצמם, נשלחים אליהם עובדים סוציאליים. הילה, עובדת סוציאלית בעיר קטנה באזור הדרום, טיפלה השבוע בשלושה מקרים כאלה. לדבריה, הטיפול שהיא יכולה לתת חלקי מאוד, פלסטר על פצע עמוק, לכל היותר.

"שולחים אותנו להתמודד עם אנשים שמאיימים להתאבד בלי כלים שיאפשרו לשנות את מצבם", היא אומרת. "חוץ מניסיון להרגיע את האדם שהתקשר - שחי במצוקה כלכלית קשה, שאין לו כסף לקנות תרופות או שמחכה לדיור הציבורי - אין לי הרבה מה לעשות, כי הוא ימשיך לחכות לדירה. אני אומרת להם שאנחנו יכולים לעזור, אבל שהם חייבים לפנות לביטוח הלאומי ולמשרד השיכון. זה רק מכעיס אותם עוד יותר. הפכנו להיות הפרצוף של מי שהיה יכול לתת מענה ולא נותן - לא משום שאנחנו לא רוצים, אלא משום שהפתרון לא נמצא בידינו. אין לביקורים האלה שום יתרון טיפולי. להפך, הם מונעים יצירת אמון ואפשרות לתת שירות מקצועי".

לדברי הילה, ההוראות שקיבלה ממשרד הרווחה היו "ללכת לראות מה קורה" עם האדם שהתקשר למוקד החירום. "מה נעשה אתו אחרי הביקור הזה?" היא שואלת, "אני אדווח למשרד הרווחה ולביטוח הלאומי שהוא באמת סובל ממצוקה כלכלית, והוא ימשיך לשבת בבית ויחשוב שמשהו יקרה. בפועל, שום דבר לא ישתנה. הרי הקריטריונים והמדיניות שקובעת אותם לא השתנו".

עובדת סוציאלית מירושלים שותפה להרגשה בעניין הטיפול החלקי שמקבלים המתקשרים למוקד החירום. "אני מרגישה שאני קצת מרמה את האנשים האלה, נוטעת בהם תקוות שווא כאילו בעיותיהם ייפתרו עכשיו. זה לא רציני". שר הרווחה, משה כחלון, בחר שלא להתראיין לכתבה זו.

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "'צוות אורות אדומים' הוקם כדי למנוע מאנשים לעשות מעשה קיצוני בעצמם ובבני משפחתם. תפקיד העובדים הסוציאליים הוא לסייע לאנשים במצבי מצוקה, להנחות אותם ולהפנות אותם לגורמים המתאימים. העובדים הסוציאליים עושים עבודה מצוינת בטיפול בפניות". עוד אומרים במשרד, כי הפניות שהתקבלו במוקד החירום מועברות להמשך הטיפול בגופים השונים. *

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ