טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה רק עם מינוי דיגיטלי של הארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בסטת אבטיחים על קו התפר בירושלים מבקשת לקרב בין מזרח ומערב

אמנים מנסים לשחזר את ימי הזוהר של המפגש היהודי-פלסטיני על אבטיחים מול שער שכם. לא כולם מרוצים

2תגובות

ב-45 השנים שחלפו מאז נמחק הגבול שחצה את ירושלים הצליחו מעט מאוד מוסדות ליצור חיבור אמיתי בין תושביה העיר הערבים והיהודים. ברוב המרחבים שבהם מתקיים מפגש, קבוצה אחת כמעט תמיד מרגישה כאורחת: חשבו על מטיילים יהודים בעיר העתיקה או על משפחה פלסטינית בקניון מלחה.

אבל עד לפני 20 שנה היה מקום אחד שערבים ויהודים ניהלו בו עסקים ובילו יחד כשווים. בחניון הכורכר מול שער שכם, על קו התפר בין שני חלקי העיר, פעלו בחודשי הקיץ כעשר בסטות אבטיחים גדולות, שהפעילות בהן הסתכמה באכילת אבטיח, שמיעת מוסיקה וצפייה בסרטי קונג פו.

כמחווה לבסטות ההן נפתחה השבוע בסטת אבטיחים - יוזמה של קבוצת אמנים, תושבי מוסררה ומתנדבים. כמו אז גם עתה ישבו אנשים על שרפרפים קלועים סביב צלחת אבטיח, שמעו מוסיקה וצפו בסרטי קונג פו. גם היום, כמו לפני 20 שנה, לאנשי "הפנתרים השחורים" היה תפקיד בבסטה.

הבסטות ההן נהרסו ונעלמו מהנוף בסוף שנות ה-80, לרגל סלילתו של כביש מספר אחת. הבסטה החדשה הוקמה לא הרחק משם, על מגרש ריק מול חומות העיר העתיקה בקצה שכונת מוסררה. בשנים 1948-1967 עמדה בקצה אחד של המגרש חומת ההפרדה בין שני חלקי העיר. בקצהו השני, ליד עץ אלה עתיק, עמד ביתו של ראובן אברג'יל, ממייסדי הפנתרים השחורים. אברג'יל, שהיה שותף בהקמת הבסטה החדשה, אומר ש"הרעיון הוא להזכיר לאנשים שלא לפני הרבה שנים היתה פה תרבות של שיתוף בין ערבים ליהודים. בין אבטיח למלון הופיעו שם נגנים ערבים ויהודים מהשורה הראשונה. היתה פה חוויה משותפת עד שהמשטרה והעירייה לא אהבו את הרעיון וסגרו את הבסטות".

אמיל סלמן

הבסטה החדשה, תחת הכותרת "בין ירוק לאדום", הוקמה על ידי קבוצת האמנים "מוסללה", שפועלת בשכונת מוסררה על קו התפר בין שני חלקי העיר. הקבוצה אחראית לשורה של מיזמים שעסקו בתולדות השטח - כשטח הפקר, ככור מחצבתם של הפנתרים וגם כמרחב ליצירה אמנותית עכשווית.

הבסטה הוקמה במסגרת פסטיבל "מתחת להר" לאמנות ציבורית. העירייה עזרה בתקציב ובניקוי השטח מפסולת בניין; מגדל האבטיחים עומר קדח, מכפר מנדא, תרם 3.5 טונות אבטיחים. מתנדבים הקימו הבסטה מעץ ובדי יוטה ולידה נבנתה חממה קטנה שגדלים בה שתילים של אבטיחי-מיני המושקים במים ממוחזרים. קליפות האבטיחים מועברות לערימת קומפוסט. "הרעיון היה ליצור מבנה זמני שלא ינכס את השטח והוא מושרש בשפה של המקום", אומר מתן ישראלי, מפעילי קבוצת האמנים.

מדי ערב מתייצב מוטי משלי עם הסכין ביד, בין הלקוחות לבין ערמת האבטיחים. משלי, תושב מוסררה ובעבר בעל בסטה, מוכר מנת אבטיח בחמישה שקלים. בתוספת גבינה בולגרית, המחיר הוא עשרה שקלים. נגנים וזמרים תופסים את מקומם ואנשים ממלאים את המקום.

אבל נראה שמאז שנות ה-80 התרחבה והעמיקה התהום בין שני חלקי העיר. מכיוון שהאירוע נתמך על ידי העירייה, היה צורך במאבטחים לבושי וסטים צהובים. המארגנים הבינו שמאבטחים עלולים להרתיע מוזמנים ממזרח העיר. רשת תקשורת פלסטינית שמקורה בסילוואן הפיצה שמועה שמדובר בפסטיבל "של ארגון מתנחלים". המאבטחים התבקשו להדביק על הווסטים סמלים גדולים של אבטיחים, כדי לעדן מעט את הרושם. מן העבר השני, מחו תושבים יהודים על השלט הגדול בערבית שהזמין את הציבור הפלסטיני. הוא הונמך קצת.

טיפין טיפין באו למקום גם פלסטינים, שחצו את הכביש ואת הגבול הבלתי נראה בשביל מוסיקה ופלח אבטיח. בשבוע האחרון התקיימו במקום מיצגי אמנות והופעות מוסיקאים ומספרי סיפורים.

האמן ואיש הסלואו-פוד (המזון האטי) רפרם חדאד מנצל את הבסטה כתחנת יציאה למיזם האמנותי-קולינרי שלו הקרוי "חסה ומים". חדאד, שבשנת 2010 ישב חמישה חודשים בכלא הלובי, סיפר לבאי הבסטה על ביקור בארץ ערבית אחרת, שבו "הייתי בתחנת רכבת, והייתי מאוד רעב והביאו לי חסה ומים". כמחווה למחווה ההיא חדאד יוצא מהבסטה עם עגלה מדי ערב, כשהרחבה מול שער שכם מתמלאת בחוגגי הרמדאן ועמוד עשן מתאבך מעל המנגלים הצולים קבאב ועוף, ומחלק לחוגגים חסה ומים.

הבלשן אנואר בן בדיס מרצה על גלגול המלה הערבית "בסטה", שהאזכור הראשון שלה היה ב-1291, כשם לדוכן מוגבה שישב עליו השליט הממלוכי. לדבריו, למלה הנוכחית יש שלוש משמעויות: "באסיט" שפירושה פשוט, "באסט" - לפרוס ו"מבסוט".

אבל לא כולם מבסוטים. ביום שלישי בלילה באו לשם כמה עשרות צעירים פלסטינים והחלו לרקוד. אבל האידיליה התחלפה בעוינות, בתלונות על הטרדות כלפי נשים ובטרוניות של תושבי השכונה, שהערבים השתלטו על המקום. "היינו קצת באופוריה, נצטרך לפקח יותר ולהנמיך את הווליום בימים הבאים", אמר ישראלי, וסיכם: "ניסינו לעשות כאן משהו פשוט, לא לשנות בגדול. יאללה, יש אבטיחים, יש מוסיקה טובה, שיהיה מרחב למפגש בשביל כל מי שעוד יש בו רצון לפגוש את האחר". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#