שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יוסי ורטר
יוסי ורטר

שרי הליכוד הגיעו ביום שני לישיבתם השבועית במשרד ראש הממשלה במצב רוח קודר. תשעה באב הדתי היה מאחוריהם. תשעה באב האלקטורלי, הציבורי, החברתי, היה לפניהם. הפרצוף הקולקטיבי שלהם, אם יש דבר כזה, היה מה שמכונה פרצוף של תשעה באב. עוד מעט הם עמדו להיכנס לישיבת הממשלה ולאשר את הגזירות הכלכליות: העלאת מס ערך מוסף ומס הכנסה. הבטן כאבה להם.

שרי הליכוד הם אנשים רחומים וטובי לב. הם אוהבים להיטיב עם הציבור. לפנק, לפנק. לכן, בעוד שבממשלה הם הציגו חזית אחידה למדי, כנדרש ממפלגת שלטון, הרי שבישיבת השרים האינטימית שלהם הם חשו חופשיים לומר את אשר על לבם, לאוורר את מרירותם ולהפגין עצמאות מחשבתית, לפני שיעלו קומה ויצביעו כאיש אחד - חוץ משר הרווחה הסורר, משה כחלון - בעד הכבדת העול.

היעד המועדף עליהם היה שר האוצר. ד"ר יובל שטייניץ הציג לחבריו את הצעדים הכלכליים הנדרשים על מנת לסתום את החור בתקציב. כדרכו, אולי בגלל שהוא פילוסוף, בחר שטייניץ לעטוף את חבילת המרור במלים ורודות ומתוקות. הוא העלה על נס את מצבו הטוב של המשק, אבסולוטית ובהשוואה למדינות אחרות באירופה (ספרד ויוון, ספרד ויוון, ספרד ויוון. אה, ואיטליה); הוא שיבח את המדיניות הכלכלית שנקט משרדו בשלוש וחצי השנים האחרונות. בשורה התחתונה, הוא אמר, מצבנו עדיין טוב ממצבן של מדינות רבות. הצעדים שננקטים הם

איור: עמוס בידרמן

מדודים ומתונים. הוא לא שכח להזכיר את חברות האשראי העולמיות שמאיימות בהורדת הדירוג, אם ישראל לא תדאג לרסן עצמה בהקדם.

זה היה יותר מדי בשביל השרים. הראשון שזיהה את הפרכה ההגיונית בדברים היה שר החינוך, גדעון סער: "בוא", הוא נתן שיעור לשטייניץ, "מסר שאומר ‘מצבנו טוב', יחד עם גזירות כלכליות, לא מסתדר. הציבור יתקשה להבין מדוע הוא נדרש לשלם אם מצבנו כל כך טוב. את הצורך בגזירות צריך להסביר לא בכך שהמצב טוב, אלא בכך שהיתה ירידה בהכנסות, וכפי שקורה בכל משפחה, כאשר ההוצאות עולות על ההכנסות, נוצר הצורך לאזן את התקציב המשפחתי על ידי קיצוץ וריסון".

שר התחבורה, ישראל כץ, שרואה עצמו מועמד לרשת את שטייניץ בקדנציה הבאה, המשיך את הקו בחדווה: "עזוב כבר את העניין עם חברות האשראי", הוא יעץ לשר האוצר, "לציבור אין מושג מה זה. אני יכול לדמיין את אביו של בני (בגין, שנכח בישיבה, י"ו) כראש האופוזיציה. איך הוא היה מגיב לטיעונים האלה. הוא היה אומר (כץ ביצע מעין חיקוי לנימת דיבורו הידועה של מנחם בגין המנוח): ‘אדוני מדבר על חברות האשראי. אבל מה עם האשראי של הגברת כהן מדימונה!? האם נותר לה אשראי לקנות לחם וגבינה במכולת!?' כך צריך לדבר אל העם", הסביר כץ לשטייניץ, "בשפה מובנת, לא במונחים גבוהים".

המלים "ראש האופוזיציה", ריחפו בחלל חדר ישיבות הקבינט כענן שחור. מלים מגונות. הן החזירו את השרים לימים הלא רחוקים, שבהם מנהיגם האהוב שימש בתפקיד. השר לענייני מודיעין, דן מרידור, תקף את שטייניץ מכיוון הפוך: "אתה מציג את הצעדים האלה כמשהו קל, סביר, כמעט לא מורגש. זו טעות קשה. צריך להגיד לציבור, ביושר, שאלה צעדים קשים בגלל שהמצב קשה. ולא לחשוש לומר כי ייתכן שכשנגיע לדיון בתקציב, יידרשו צעדים קשים נוספים".

השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, דיבר גם על הסברה וגם על מהות: "במקום להקשות על מעמד הביניים והשכבות החלשות, צריך היה לחפש את הכסף אצל החזקים, על ידי הטלת מס רכוש על מגרשים, מס ירושה וביטול הפטור ממס שבח על דירות להשקעה". הוא המליץ לנתניהו ולשטייניץ להזכיר לציבור כי בקדנציה הזו הורדו המע"מ ומס ההכנסה, וכעת אין ברירה אלא להעלותם.

השר מיכאל איתן לא אהב את הצעותיו של ארדן. "אם נציע לקחת מהעשירים, אם המדיניות שלנו תהיה דומה לזו של שלי יחימוביץ', אז המצביעים יעדיפו לבחור בה ולא בנו", הזהיר.

השרים תהו, בינם לבין עצמם, האם איתן לא משוכנע באיתנות נאמנותם של מצביעי הליכוד למפלגתם? הסקר שמתפרסם בעמודים אלה, מוכיח שתחושת הבטן של איתן נכונה. יחימוביץ', למרות שאינה נתפשת כמועמדת ריאלית לראש ממשלה, משמשת כקולט הברקים האלקטורלי. כשהאזרח כועס על נתניהו והליכוד, בגלל הכלכלה, הוא מצביע בעד התפישה ההפוכה, ליחימוביץ' ולעבודה.

לפני כמה שבועות, כשהציבור רצה לאותת לראש הממשלה שעמדתו בסוגיית חוק טל אינה נאה בעיניו, הוא תמך ביאיר לפיד ובמפלגתו. כעת לפיד יורד ירידה ניכרת. הוא איבד ארבעה מנדטים בשלושה שבועות. המטוטלת נעה מצד לצד בתזזיתיות. הכל נזיל ופריך.

האמריקאים נוהגים לומר: כשהמצב נהיה קשוח, הקשוחים יוצאים לדרך. בלשכת ראש הממשלה, כשהמצב נהיה לחוץ, נתניהו יוצא לאולפני הטלוויזיה.

למחרת ישיבת הממשלה, בבוקר יום שלישי, החליטו ראש הממשלה ואנשיו כי מתבקש בליץ תקשורתי. אולי נחת על שולחנם סקר קטסטרופלי, כמו זה שנתוניו מופיעים כאן, אולי הם קלטו את ממדי האסון גם בלי סקר. נתניהו הזמין אליו בבהילות את שלושת הערוצים. בראיונות הוא אימץ חלק מהטיפים התעמולתיים שהציעו השרים סער, כץ וארדן.

יונית לוי, מחדשות ערוץ 2, הזכירה לו כיצד הטיף פעם לשריו "להיות כחלונים", ושאלה מדוע הוא עצמו אינו מקשיב לכחלון אם הלה כזה מושא לחיקוי בעיניו. נתניהו בלע את הרוק. מקורביו של נתניהו רואים בכחלון את "הראשון שנמלט" מן הספינה המיטלטלת במים סוערים. בפראפרזה על האמירה המיוחסת לפרסומאי ראובן אדלר: "אף אחד עוד לא הצטער על ראיון שלא נתן", נתניהו יכול לנפק ביטוי משלו: "אף אחד עוד לא התחרט על מחמאה שלא נתן".

למלך אין כתר

המלך ביבי בצרות. באופן יחסי. הרבה פוליטיקאים היו מוכנים להתחלף אתו, גם היום. ההסתבכות שלו עם הציבור החילוני בסוגיית החלופה לחוק טל והמכות הכלכליות שהוא הנחית על ראש האזרחים - הכל בתוך כמה שבועות - גבו ממנו מחיר אלקטורלי כבד, כפי שעולה מסקר "הארץ-דיאלוג" שנערך ביום שלישי בפיקוחו של הפרופ' קמיל פוקס מהחוג לסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב.

אבל גם כשנתניהו סופג את מלוא זעמם של הבוחרים, וגם כששביעות הרצון ממנו צוללת לתהום, וגם כשהליכוד מאבד שמונה מנדטים בחודשיים - גם כעת גוש ליכוד-ימין-חרדים, אוחז ברוב המנדטים בכנסת. גוש המרכז-שמאל, בנקודת הזמן הטובה ביותר שלו, אחרי כניעת נתניהו לחרדים ובעיצומן של הגזירות הכלכליות, אינו מצליח לנפץ את תקרת הזכוכית הקבועה שלו, 44-45 מנדטים, וכנראה גם לא יצליח בעתיד הנראה לעין. יולי השחור של נתניהו לא צובע בצבעים אופטימיים יותר את המועמד האלטרנטיבי, כי אין כזה.

נתניהו וכחלון בישיבת הממשלהצילום: אמיל סלמן

אז בניגוד לכותרת הביניים, למלך עדיין יש כתר ולמלכה - תודה לאל! - יש בית. אבל מי כמו נתניהו יודע כי אשרי המודאג תמיד. המסקנה העולה בבירור מן הסקר הזה היא כי לליכוד אסור ללכת לבחירות על סדר יום כלכלי-חברתי. ומכאן, שלנתניהו אין שום סיבה שבעולם להקדים בחירות. להיפך, יש לו כל הסיבות שבעולם לדחות את הבחירות ככל הניתן ולפרגן לעצמו סדר יום שונה, רצוי ביטחוני-מדיני.

השאלה היא, אם נתניהו יפעל להעביר את תקציב המדינה לשנת 2013. התקציב חייב להגיע לממשלה בספטמבר ולעבור את המטחנה הפרלמנטרית בכנסת, מאוקטובר עד דצמבר. זה יהיה תקציב שקרוב לוודאי ינחית מכות נוספות על האזרח. בפני הדילמה הזו עומד כרגע נתניהו: להחליט שאין תקציב והולכים לבחירות בתחילת 2013, או שיש תקציב, ואז הבחירות יתקיימו במועד החוקי, בסוף אוקטובר 2013.

הסקר משקף את עוצמת המחאה והכעס הציבורי נגד שר האוצר שטייניץ, ושר העל לאסטרטגיה כלכלית, נתניהו. מה הפלא. עד לפני חודש שמענו את השניים הללו מתגאים ומתפארים בכלכלה היציבה, בצמיחה, באבטלה הנמוכה, בהישגים האדירים ופתאום: בום. האנשים הפשוטים מתקשים לחיות עם הדיסוננס הזה. לכן הליכוד יורד אל מתחת לקידומת 3 במנדטים.

לכן שביעות הרצון מנתניהו צונחת פלאים. לראשונה מאז הקים את ממשלתו באפריל 2009, הוא בשפל של 60% אי שביעות רצון מתפקודו. זה מעולם לא היה בסקרים המתפרסמים בקביעות ב"הארץ". התחתית שאליה הגיע נתניהו בנקודות שונות בכהונתו היתה 54% אי שביעות רצון. בחודש מאי השנה הוא היה בפלוס 1% (46%-45%). בתחילת יולי הוא היה במינוס 10% (41%-51%). היום הוא במינוס 29%. רק מומחה לדעת קהל כמו נתניהו מבין באיזה בור עמוק הוא נמצא. הוא תמיד נוהג לומר: כשמנהיג מכהן יורד מתחת ל-50% שביעות רצון, הוא בצרה גדולה.

הכעס על נתניהו מתבטא גם בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה. מ-47% שחשבו לפני חודש כי הוא המתאים ביותר, צנחה התמיכה בו ל-29%. הבאה אחריו היא יחימוביץ', עם 16% התאמה. אבל מה זה לעומת הנתונים האסוניים והמביכים של שטייניץ: שר אוצרנו נתון במינוס 48% בשביעות הרצון מתפקודו, ומבין שורה של מועמדים לתפקיד שר האוצר, הוא במקום האחרון, עם 5% תמיכה. מזכיר כמה מהספורטאים הישראלים באולימפיאדה, או את שיעור התמיכה בשר הביטחון עמיר פרץ, אחרי מלחמת לבנון השנייה.

נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, הוא שר האוצר האולטימטיבי בעיני הציבור, חרף תמיכתו הפומבית בצעדים האחרונים. אירוניה: שטייניץ מבצע, וחוטף על הראש. פישר תומך וזוכה לאהדה.

הסקר משקף את חוסר האמון הגורף שרוחש הציבור לדברים ששמע השבוע מראש הממשלה ושר האוצר. 86% מהנשאלים אינם מאמינים למנטרה שחזרה ונשנתה בדברי נתניהו, כי גם אחרי הגזירות, מרבית אזרחי ישראל נשארים עם יותר כסף בכיס במצטבר. במקרה הזה נתניהו דווקא צודק: הרפורמה בסלולר, חינוך חינם מגיל שלוש ורפורמות נוספות, אכן שיפרו את מצב העו"ש של מעמד הביניים. הקיצוצים מפחיתים את השיפור. מה לעשות: הציבור לא אוהב שמכניסים יד לכיסו בזמן שמסבירים לו כמה מצבנו טוב. אולי צריך להחליף את העם.

בפתח ישיבת הממשלה השבוע אמר נתניהו, כי הצעדים הכלכליים שלו דורשים "אומץ לב". השרים בהו בו בתימהון. ממתי מנהיג מעיד על עצמו שהוא "אמיץ"? ועוד בנושא כזה. תן למישהו אחר - לדובר שלך, לפרסומאי המזוהה אתך, לח"כ אופיר אקוניס - לספר לנתינים כמה אמיץ ונועז הוא ראש ממשלתם.

שלוש הערות

שלוש הערות נוספות על הסקר: 1. בשעה טובה, מפלגת עצמאות של ברק עוברת לראשונה את אחוז החסימה ומכניסה שני מנדטים לכנסת. תופעה חד-פעמית, או תחילתה של מגמה? נעצור את נשימתנו ונחכה לסקר הבא. רק לשם השעשוע, הנה תסריט תיאורטי: עצמאות גורפת שלושה מנדטים בבחירות והופכת לכוח המכריע בין שני הגושים. ברק יוכל לקבוע מי יהיה ראש הממשלה הבא ותחת מי הוא יעבוד כשר ביטחון: נתניהו או יחימוביץ'.

2. בעקבות סאגת חוק טל נוצרה לנתניהו בעיה רצינית עם הציבור החילוני. בסקר זה 20% מהחילונים מרוצים מתפקודו כראש בממשלה, לעומת 41% שמביעים שביעות רצון ממנו במגזר החרדי. החרדים יכולים לומר בלב שלם, שהוא ראש הממשלה החרדי הראשון.

3. התמיכה בנתניהו בקרב ציבור החילוני צונחת עוד יותר בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה. רק 18% מהמצביעים החילונים סבורים שהוא מתאים לתפקיד. שלי יחימוביץ', לעומתו, זוכה ל-27% תמיכה כראש ממשלה. המגמה ברורה: לחילונים נמאס מביבי. את עוצמתו הוא שואב בעיקר מהמגזרים הדתיים, המסורתיים והחרדיים. את סימני המיאוס החילוני הגובר ממנו מזהים נציגי הליכוד בנקל בשבועות האחרונים, בשיטוטיהם הליליים בשטח הליכודי.

אץ קוצץ

השבוע נפל דבר בפוליטיקה שלנו. לאחר שלוש שנים וארבעה חודשים של עבודה הרמונית, שיתוף פעולה אינטנסיבי, יחסי עבודה מושלמים ותלות מוחלטת בין נתניהו לשר הביטחון, אהוד ברק, יצא ברק בפעם הראשונה בגלוי נגד הבוס. "התיאוריה הכלכלית של נתניהו ושטייניץ פשטה את הרגל", צוטט ברק ב"TheMarker". הוא אמר את הדברים לאחר שנתניהו ושטייניץ דחו על הסף את החלופה הכלכלית שהציג בממשלה, וכעונש על הצבעת הנגד שלו ושל שריו קיצצו 100 מיליון בתקציב הביטחון (שהוחזרו יומיים אחר כך כאילו היה מדובר בהורים ששוללים מילדם החצוף דמי כיס ואחר כך מוחלים לו).

בתמורה הצביע נציג סיעת עצמאות בוועדת הכספים, שכיב שנאן, בעד הקיצוצים. היחסים בין ברק לנתניהו חזרו מהר מאוד למסלולם התקין. בנושא המרכזי שעל סדר יומם, איראן, הם מתואמים עד לפסיק האחרון.

שטייניץ היה מבסוט. בדיונים פנימיים במשרדו הוא אמר כי רק לאחר שברק וסיעתו חזרו למוטב והבטיחו להתנהג יפה, הוא החזיר להם את הכסף. ברק מציג את הדברים הפוך: רק לאחר ששטייניץ התחייב להחזיר את הכסף למשרד הביטחון ולמשרד התמ"ת, ברק הורה לשנאן להצביע בעד הקיצוצים בוועדה. מכל מקום, אזרחי ישראל יכולים לישון בשקט כשהם רואים כיצד הדברים מתנהלים בחלונות הגבוהים. יש על מי לסמוך.

שטייניץ מתגאה בכך שלא נקט כלכלת בחירות. הוא מאמין שבסופו של דבר, האזרחים יידעו להעריך אחריות מהי. בכיר באוצר נשאל השבוע אם הקנס קצר המועד שהשית שטייניץ (בתמיכת נתניהו) על ברק כאשר שרי עצמאות כלל לא נכחו בישיבה, לא היה צעד ילדותי. "עדיף להיות ילדותי מאשר להיות פסיכופת", השיב הבכיר. על כך הגיבו מקורבי שר הביטחון: "הפוסל במומו פוסל". *

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ