אנשיל פפר
לונדון
אנשיל פפר
לונדון

אחרי שבוע של אכזבות לנציגי ישראל, אלכס שטילוב יעלה ביום ראשון למזרן באולם ההתעמלות בלונדון. אם התרגיל שלו בהתעמלות קרקע יקנה לו אחד משלושת המקומות הראשונים, שטילוב יהיה הספורטאי הישראלי הראשון שזוכה במדליה באחד משלושת הענפים המרכזיים במשחקים האולימפיים - התעמלות, אתלטיקה ושחייה.

אבל מומלץ לא לפתח ציפיות גבוהות מדי. התעמלות קרקע, ששטילוב נמצא בצמרת העולמית שלה בשנים האחרונות, היא ענף ספורט המנוגד לחלוטין לאופי הישראלי והיהודי. ככלל, דמוקרטיות מערביות אינן מרבות להצטיין בהתעמלות. דוגמה לכך היא זכייתה של נבחרת הגברים הבריטית במדליית הארד, בתחרות הקבוצתית בהתעמלות מכשירים ביום שני השבוע. אפילו הבריטים, המצפים להישגים נאים במשחקים שהם מארחים, לא העלו בדמיונם אפשרות שנבחרתם תעמוד על דוכן המנצחים. הפעם האחרונה שבה הונף דגל בריטניה בתחרות התעמלות קבוצתית היתה לפני מאה שנה, במשחקים האולימפיים בשטוקהולם, 1912.

ארצות הברית זכתה במדליות רבות יותר בהתעמלות. עם זאת, מדליית הזהב הקבוצתית שהשיגה השבוע נבחרת המתעמלות האמריקאית אינה הישג שכיח אפילו למעצמת ספורט כמוה. התקדים היחיד לניצחון של נבחרת הנשים האמריקאית היה במשחקי אטלנטה ב-1996. ארה"ב הצליחה לזכות ברוב המדליות בהתעמלות רק במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס ב-1984, שהוחרמו על ידי ברית המועצות ומרבית מדינות הגוש הסובייטי. רומניה וסין הקומוניסטיות, שהופיעו אז, היו צמודות לארה"ב במניין המדליות.

הצטיינות בהתעמלות היא נחלת מדינות שמשטרן טוטליטרי, היכולות לכוון אלפי ילדים בעלי מבנה גוף מתאים, בגיל שש או שבע, למסגרת אימונים של עשר שעות ביום, לאלץ את משפחותיהם לעבור להתגורר סמוך למתקנים מתקדמים ולמאמנים הטובים ביותר, לספק למתאמנים תזונה קפדנית וטיפול רפואי מעולה ולשגר אותם לתחרויות רבות כדי לצבור ניסיון. כל האמצעים האלה נועדו לעזור להם להתמקד בהשגת תארים ומדליות, שיביאו יוקרה למשטר.

שטילוב בתרגיל הטבעות באליפות העולם ברוטרדם, 2010. דמוקרטיות לא מצטיינות בהתעלמותצילום: אי-אף-פי

אלפי המתעמלים הצעירים - בצפון קוריאה מספרם עשוי להיות למאות אלפים - נדרשים להשתתף במפגני אהדה למנהיגים ולמשטר. במקרים רבים, משמש גופם לציור סיסמאות ודיוקנאות בממדי ענק. הדמוקרטיה היחידה שמצטיינת בהתעמלות היא יפאן, מדינה שתרבותה מעודדת התמסרות במידות שאינן מוכרות במערב.

דגם מוקדם

ההתעמלות המודרנית החלה להתפתח בד בבד עם תורה לאומנית-טוטליטרית אפילה. מי שנחשב אבי ההתעמלות המודרנית הוא פרידריך לודוויג יאן, איש חינוך פרוסי לאומני, שפעל בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19. יאן הטיף לפיתוח הגוף באמצעות תרגילי התעמלות, כחלק מטיפוח האדם ברוח הערכים הלאומיים הגרמניים. הוא היה חייל בצבא הפרוסי שנלחם בנפוליאון ונודע בדעותיו האנטישמיות. אחת האמירות הידועות שלו גורסת ש"פולנים, צרפתים, כמרים, אריסטוקרטים ויהודים הם הקללה של גרמניה". כמה מחוקרי האידיאולוגיה הנאציונל-סוציאליסטית סבורים שיאן היה ממקורות ההשפעה שלה.

על ההתעמלות המודרנית היתה השפעתו של יאן רבה יותר. הוא התווה את התרגילים הבסיסיים ובנה דגמים מוקדמים של מכשירים המשמשים בתחרויות עד היום: המקבילים, הקורה וסוס הסמוכות. ליאן היתה השפעה אדירה על הספורט הגרמני. במשחקים האולימפיים הראשונים של הזמן המודרני, שהתקיימו באתונה ב-1896, 44 שנים לאחר מותו, זכו מתעמלים גרמנים ברוב המדליות. אבל בשובם לגרמניה גורשו רוב המתעמלים מאגודת ההתעמלות הלאומית. הנימוק היה שזה "לא גרמני" להתחרות.

חלפו 40 שנה עד שהמתעמלים הגרמנים חזרו למרכז הזירה האולימפית. במשחקי ברלין 1936 מילאו מתעמלי גרמניה את דרישת אדולף היטלר להביא תהילה לרייך וזכו בשש מתשע מדליות זהב שהוענקו אז.

אולימפיאדת ברלין כמעט התבטלה. ההחלטה שגרמניה תארח את המשחקים ב-1936 התקבלה ב-1931, לפני עליית הנאצים לשלטון, בתקופת רפובליקת ויימר. הפיהרר לא רצה שמשלחות של מדינות דמוקרטיות, שכללו ספורטאים יהודים ושחורים, יתערבבו בין תושבי ברלין הארים. אבל שר התעמולה, יוזף גבלס, הסביר לו שהמשחקים יספקו לגרמניה הנאצית הזדמנות להציג את עוצמתה לעיני העולם. הפיהרר השתכנע.

באותן שנים היו באירופה אנשים בעלי עמדות לאומניות שראו בתחרויות ביטוי של תרבות אמריקאית-בריטית קלוקלת. נילס בוך, פדגוג דני נודע, אוהד מושבע של הנאציזם, הטיף לצעירים להתעמל כדי לשכלל את גופם ולעצב את נפשם, לא כדי לזכות בתחרויות. היתה לו השפעה אדירה גם בגרמניה וביפאן, לשם נסע עם משלחות צעירים שהעלו תצוגות התעמלות מרהיבות.

ללא רחמים

מלחמת העולם השנייה קטעה את רצף המשחקים האולימפיים, שהתחדשו רק אחריה, בלונדון ב-1948. פינלנד, מדינה קטנה ששלחה לשם ספורטאים חדורי מוטיווציה וגאווה לאומית, הובילה במספר המדליות בהתעמלות. מתעמליה זכו בעשר מדליות, שש מהן מדליות זהב. דווקא במשחקי הלסינקי 1952 הידרדרה פינלנד למקום השמיני. ברית המועצות, שהשתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים, שלטה ללא עוררין בתחרויות ההתעמלות.

בארבעת העשורים הבאים, עד להתפרקות ברית המועצות בתחילת שנות ה-90, זכו מדינות הגוש הסובייטי - ברית המועצות, רומניה, הונגריה, צ'כוסלובקיה ומזרח גרמניה - ברוב התארים האולימפיים בהתעמלות. להוציא את משחקי לוס אנג'לס שהוחרמו על ידי הגוש הסובייטי, ארה"ב לא זכתה באותן שנים ביותר ממדליה אחד בכל אולימפיאדה.

השיטה הסובייטית היתה חסרת רחמים. ילדים רכים עברו מבחנים, והמתאימים לענף ההתעמלות נשלחו לבתי ספר ממשלתיים בגיל חמש. הם עברו שם אימונים מפרכים. לאחר שלושה חודשים נבדקה שוב התאמתם. אלה מהם שעברו את כל שלבי הסינון לא למדו כמעט תרגילי התעמלות בשנים הראשונות בבית הספר. באותן שנים הם עסקו בעיקר בתרגילי יציבה, גמישות וכוח. שיעורי ריקוד היו חלק משמעותי מהכשרתם הראשונית. המתעמלות הסובייטיות הראשונות שזכו במדליות אולימפיות היו בילדותן רקדניות באקדמיות לבלט. יסודות המחול נותרו בתשתית ההכשרה של מתעמלים.

כשהיו בני 12 לערך עברו הנערים הצעירים לפנימיות מיוחדות להתעמלות, שם נהג משטר נוקשה יותר. המאמנים לא חששו לסטור לתלמידים שלא ביצעו תרגיל לשביעות רצונם. למתעמלים הצעירים נאמר שהם צריכים לשמור על משקל מסוים, שקבעה המערכת. השמירה על המשקל היתה באחריותם המלאה. הרעבה עצמית או הקאה, כל האמצעים היו כשרים להימנע ממשקל חורג.

המתעמלים הצעירים ידעו מה מחיר הכישלון. מי שסיכוייו להיכלל ביום מן הימים בנבחרת הלאומית היו קלושים הודח מבית הספר להתעמלות וחזר למערכת החינוך הכללית, אחרי שנים של ניתוק, כמעט ללא השכלה. גם במדינות הקומוניסטיות האחרות פעלו בשיטות דומות.

ברית המועצות משלה בכיפה, אבל כמה ממדינות הגוש הקומוניסטי ראו בספורט אפיק בלעדי להפגנת עצמאות. במשחקים במלבורן 1956 ייצגה את הונגריה ניצולת השואה אגנס קלטי. קלטי, שארצה נכבשה אז על ידי הצבא האדום, שדיכא את המהפכה הדמוקרטית, זכתה בשלוש מדליות זהב אישיות. לאלה הוסיפה זהב קבוצתי. היא השתוותה בהישגיה לגדולת המתעמלות הסובייטיות, לריסה לטינינה. ההישג של קלטי נראה מרשים עוד יותר בהתחשב בגילה. היא המתעמלת היחידה עד כה שזכתה בזהב בגיל 35.

עם 44 ספורטאים אחרים נשארה קלטי באוסטרליה בסוף המשחקים וקיבלה שם מקלט מדיני. כעבור חודשים ספורים עלתה לישראל. במשך יותר משלושה עשורים היתה מאמנת במכון וינגייט, ואימנה את נבחרת ישראל בהתעמלות. בהדרכתה לא צמח מתעמל ישראלי שזכה במדליה אולימפית.

צעירה בהרבה ממנה היתה נדיה קומנצ'י הרומנייה, שזכתה בשלוש מדליות זהב במשחקי מונטריאול 1976, בהיותה בת 14 בלבד. משטרו של ניקולאי צ'אושסקו, קומוניסט שנותר פתוח יחסית למערב וניסה לבדל את עצמו מיתר הגוש הסובייטי, ראה מעין הצהרת עצמאות בניצחונות של קומנצ'י וחבריה על מתעמלים סובייטים.

התפרקות ברית המועצות ונפילת הקומוניזם גרמו לירידה מסוימת בכוחה של רוסיה כמעצמת התעמלות ותרמו לעליית ארצות המזרח הרחוק. חלק מהמתעמלים הסובייטים המצטיינים היגרו למדינות המערב, אבל התקשו לחזור שם על הישגיהם. ארה"ב ומדינות עשירות אחרות רכשו שירותי מאמני התעמלות בולטים מבריה"מ לשעבר, אבל גם אלה לא הצליחו לעצב מתעמלים שזכו במדליות אולימפיות, במנותק מבתי החרושת להתעמלות בנוסח בריה"מ.

מתעמלים רוסים אמנם ממשיכים לזכות במדליות, אבל לא במספרים שמזכירים את ימי ברית המועצות. רוסיה הובילה עדיין את טבלת המדליות בסידני 2000, אבל באתונה 2004 היא ירדה למקום השלישי. המדינה המובילה אז היתה רומניה. לראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים המודרניים חלפה ארצות הברית על פני רוסיה.

מאז התפרקות הגוש הסובייטי, אין מדינה השולטת ללא עוררין בענף ההתעמלות. ב-2004 הגיעה סין למקום השמיני בלבד, עם מדליית זהב אחת ושלוש מדליות ארד. ארבע שנים אחר כך, בבייג'ין, לאחר שהמשטר הסיני אימץ את הגישה הסובייטית, עלו המתעמלים הסינים לראש טבלת המדליות. הם זכו ב-18 מדליות, 11 מהן מזהב.

ב-2010 הוחלט, לאחר חקירה יסודית, לשלול מחמש מתעמלות סיניות את מדליות הארד שזכו בהן בתחרות הקבוצתית במשחקים האולימפיים בסידני. הוכח שאחת המתעמלות, דונג פנגשיאו, היתה בת 14 בעת התחרות. בעקבות שינויים בתקנון, התחרות האולימפית היתה מותרת באותה עת רק למתעמלים מגיל 16 ומעלה. המשלחת הסינית לא רשמה בטפסים את גילה האמיתי של המתעמלת.

קשה להאמין שסין, שעושה הכל כדי שספורטאיה יחזרו עם מדליות מלונדון, לא נקטה שיטות נוקשות להכשרת מתעמלים, שחיינים ואתלטים לקראת המשחקים השנה. קשה גם להצדיק את המחיר שמשלמים אלפי ילדים סינים כדי שמעטים מהם יביאו תהילה לארצם. אבל כך כנראה זוכים במדליות אולימפיות.

אין טעם לחוש אכזבה מרה אם שטילוב יצטרף לרשימה הארוכה של ספורטאים ישראלים שחזרו הביתה ללא מדליה. נראה שישראלים אינם אמורים לזכות בתחרויות התעמלות. *

הליצן המרוסן

על הכוריאוגרפיה הגרנדיוזית של המשחקים האולימפיים בבייג'ין ב-2008 העיב פרט קטן, בסיום טקס הנעילה. על פי המסורת, ראש העיר המארחת מעביר את הדגל האולימפי לראש העיר שתארח את המשחקים ארבע שנים לאחר מכן. הסינים נהגו לפי כל כללי הטקס, אבל ראש עיריית לונדון, בוריס ג'ונסון, "לא נהג בכבוד הראוי". ביום המחרת ציטטו עיתוני בייג'ין פקידי שלטון שהתלוננו על ג'ונסון שצעד על השטיח האדום בז'קט פתוח, ידו בכיס. כשקיבל את הדגל, לא החזיק בו בשתי ידיו.

ג'ונסון. המנהיג הבא של השמרנים?צילום: אי-פי

לג'ונסון יש נטייה לעצבן ולאכזב מגזרים שלמים. בזירה הפוליטית הבריטית מביטים בהשתאות בהצלחתו בתפקיד, למרות נטייתו להשמצות, להסתבכויות ולשערוריות אין-ספור. בימים אלה הוא נישא על גלי התהילה האולימפית, ורבים סבורים שיהיה המנהיג הבא של המפלגה השמרנית ומועמדה לראשות הממשלה לאחר פרישתו של דייוויד קמרון. מעמדו הנוכחי הוא רק שלב נוסף בקריירה רבת תהפוכות. לפני שנה בדיוק, בעקבות גל האלימות ומעשי הביזה שזיעזע את בירת בריטניה, נדמה היה שג'ונסון עומד להתרסק. הוא איחר להגיב להתפרעויות ובמשך יומיים סירב לקטוע חופשה משפחתית ולחזור לעיר. כשכבר חזר ויצא לסיור ברחובות, ספג קריאות בוז מהתושבים. ובכל זאת הוא הצליח להיבחר שנית.

עכשיו מצליח ג'ונסון ליהנות מהילת המשחקים. התחבורה הציבורית ממשיכה לנוע ללא עיכובים גדולים, הכפר האולימפי הוכן בזמן ותושבי לונדון מופתעים לגלות שהם מתרגשים מעצם קיום המשחקים בעירם. ג'ונסון, שבצד עבודתו כראש העירייה כותב טור שבועי ל"דיילי טלגרף", יודע לקטוף את הפירות הפוליטיים מההצלחה הספורטיבית. המפלגה השמרנית מתחילה להיערך ליום שאחרי קמרון, שלא ייזכר כאחד מראשי הממשלה הבולטים.

השמרנים יודעים שעם כל מגרעותיו, מאחורי חזות הליצן של ג'ונסון ומתחת לרעמה הבלונדינית הפרועה שלו, מסתתר מוח פוליטי מבריק. בטור שפירסם השבוע הוא מנה את סגולות המשחקים האולימפיים בלונדון. "לא הוצאנו את הסכומים שבייג'ין השקיעה בזיקוקים. הסינים ביזבזו סכום שדומה בערך לתקציב הביטחון הבריטי", כתב. הוא גם החמיא לחברי נבחרת הבריטית, שלא זכו עד כה במדליות רבות מדי, על כך שהם "נוהגים בריסון ובנימוס כנציגי מדינה מארחת ולא שומרים את המדליות לעצמם". ריסון ונימוס אינם נמנים עם התכונות הבולטות של ג'ונסון. אבל אם המשחקים לא יסתיימו בכישלון ארגוני קולוסלי, הם עשויים לסלול את דרכו מבניין העירייה לרחוב דאונינג 10. *

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ