בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השוק האפור: כך כבש רומן סאדו-מזוכיסטי את העולם

מחלוקות על זכויות יוצרים, ביקורות קטלניות ושמרנות אמריקאית – מחברת "50 גוונים של אפור" הצליחה לדלג מעל כל אלה בדרך להשתלטות על שוק הספרים

3תגובות

בסוף מאי, שישה שבועות לאחר שיצאו לאור בארצות הברית, נמכרו שם יותר מעשרה מיליון עותקים של ספרי טרילוגיית “50 גוונים של אפור” מאת א”ל ג’יימס, סדרת רומנים ארוטיים על מעלליהם המיניים של מיליארדר שתלטן וסטודנטית תמימה. ההישג חסר התקדים התרחש ללא עזרתם של מסע פרסום, ביקורות רשמיות או ברכתה של אופּרה ווינפרי, אלא בזכות המוניטין שצברו הספרים, כפי שניסח זאת אנליסט בתחום, “מפה לאוזן בלבד”.

שמועות מפה לאוזן הן כבר מודל עסקי בענף הספרים. אבל א”ל ג’יימס, מפיקת טלוויזיה בת 49 ממערב לונדון, ששמה האמיתי אריקה לאונרד, חצתה את רף המכירות של קודמיה, הסופרים שהתגלו על ידי קוראים, בפער מדהים כל כך, שהיא כבר נמצאת בקטגוריה משל עצמה. הפריצה המוצלחת של השנה שעברה, אמנדה הוקינג, מכרה קרוב למיליון עותקים מהרומנים לצעירים שהוציאה בהוצאה עצמית במשך 11 חודשים לפני שחתמה על חוזה להוצאת ארבעה ספרים בהוצאת סנט מרטינס.

ההבדל המכריע אולי לא קשור כל כך לכישרון, תוכן או מזל, אלא יותר לקטגוריה המסוימת מאוד שאליה משתייכים הקוראים המוקדמים של לאונרד: הספרים שלה היו במקור “ספרות מעריצים” ‏(פאן־פיקשן‏), ז’אנר הפועל מחוץ לגבולות השוק הספרותי, ברשתות של חובבי ספרות וקולנוע פופולריים, שקמו בשל הרצון לכתוב ולקרוא סיפורים שהושפעו מאותן יצירות. השיטוטים של לאונרד ברשתות האלה סיפקו לה קהל שבוי של אלפי קוראים משוחדים, מה שיצר שוק לספריה עוד לפני שהודבקה עליהם תווית המחיר. אבל ספרות מעריצים היא שיתופית במהותה ואנטי־מסחרית בהגדרתה - מאפיינים שהופכים את תפקיד הספרות הזאת בהתפתחות יצירתה של לאונרד ליוצא דופן וגדוש בשאלות אתיות.

בתחילת 2009 פירסמה לאונרד, בשם אחר, גרסה של טרילוגיית “50 גוונים” בפורום “פאן־פיק” פעיל ביותר שהוקדש לסדרת “דמדומים”, רומני ערפדים מצליחים פרי עטה של סטפני מאייר. יצירת המחווה של לאונרד ל”דמדומים” מסירה את קו העלילה העל־טבעי של מאייר ונותנת לסיפור האהבה הצנוע בעיקרו של הגיבורים, אדוארד ובלה, ביטוי מיני מפורש. כמו סופרי פאן־פיקשן רבים, לאונרד העלתה את יצירתה בהמשכים, שיטה שמאפשרת לקוראים להשפיע על התקדמות הסיפור ולכותבים לשלב את הפידבק תוך כדי כתיבה. הכותבים גם קוראים זה את יצירותיו של זה ויכולים להסיק, על פי מספר הקוראים ומרוח התגובות, אילו מהסיפורים פופולריים יותר. על פי הדיווחים, סיפורה של לאונרד זכה ליותר מ–37 אלף ביקורות, וקראו אותו עוד אלפים רבים שלא פירסמו ביקורות.

בתחילת 2011, אחרי עריכת היצירה ומחיקת כל קשר ל”דמדומים”, כולל שמות הגיבורים, היא חתמה חוזה עם הוצאה אוסטרלית קטנה להוצאת טרילוגיית “50 גוונים”, בפורמט אלקטרוני וכספרי כריכה רכה שהודפסו על פי דרישה. עד מארס השנה, כשהוצאת וינטג’ רכשה את הזכויות על הטרילוגיה תמורת יותר ממיליון דולר, הגיעו כל שלושת הספרים לראש רשימת רבי המכר ‏(של ספרים אלקטרוניים ומודפסים‏) של “ניו יורק טיימס”, או לא רחוק מהפסגה.

ההנחה היא כי רובם המכריע של קוראי “50 גוונים” הם נשים, כמו גם רובם המכריע של היוצרים וצרכני הפאן־פיקשן בכלל - וממצא אנקדוטלי מרמז כי לפחות בהתחלה, היתה חפיפה גדולה בין שתי הקבוצות. ב–Goodreads.com, אתר המלצות ספרים עם יותר מתשעה מיליון חברים, החלו הקוראים לכתוב ביקורות על “50 גוונים של אפור”, הספר הראשון בטרילוגיה, באביב 2011, כאשר רבים מהם ציינו שלראשונה נתקלו בסיפור בגלגולו הפאן־פיקי. “אהבתי את הסיפור הזה כפאן־פיק, והדמויות שבו את לבי מחדש!” כתבה הקוראת אשלי, שיחד עם יותר מ–55 אלף חברי Goodreads אחרים העניקה ל”50 גוונים של אפור” את הדירוג הגבוה ביותר באתר, חמישה כוכבים.

אזיקים במיטה ובמשרד

המבקרים, מנגד, מצאו הרבה מה לתעב בספר. רבים קוננו על הפרוזה ה”מאולצת ועמוסת הקלישאות” של לאונרד ‏(שורה אופיינית: “האלה הפנימית הקטנה שלי פוצחת בריקוד ניצחון עדין בקצב הסמבה”‏) וגינו את ההתנהגות המינית הרגרסיבית של הגיבורים ‏(שהתפרסמו בשמות אחרים‏): אנסטסיה ‏(אנה‏) סטיל, סטודנטית באוניברסיטת וושינגטון, מלאת תשוקות אך חסודה באופן לא מוסבר, וכריסטיאן גריי, איל הון נלהב אך מתוסבך מסיאטל שמבקש להפוך אותה לשפחת מין. כריסטיאן הוא חובב BDSM - שם כולל לפעילויות ארוטיות הכרוכות בקשירה ומשמעת, שליטה וכניעה, סאדיזם ומזוכיזם - והפנטהאוז שלו כולל “חדר משחקים” מאובזר בשלשלאות, אזיקים, שוטים וצעצועי מין נוספים. אך לפני שאנה תוכל לחוות על בשרה את העינויים המענגים, עליה לחתום על חוזה, שהכין עורך־דינו של כריסטיאן, שבו היא מסכימה להפוך לשפחתו הכנועה, למסור לידיו את השליטה על גופה, תזונתה, ההיגיינה שלה, שעות השינה שלה ומלתחתה ולהכריז על הסכמתה לשלל פעילויות ואביזרי מין ‏(אזיקים, שעווה חמה, מצבטים לאיברי המין ועוד‏).

ביחד, ספרי “50 גוונים” מתפרשים על פני יותר מ–1,500 עמודים, רובם ככולם מכילים תכנים מיניים מפורשים ‏(אחד הכישרונות הספרותיים המעטים של לאונרד כסופרת הוא הקפדה על גיוון במשגלים הרבים‏). מה שאנה, המגוללת את עלילת הסדרה, מתייחסת אליו כ”נטייתו” של כריסטיאן, מעניק לתעלולים המייגעים נופך של ריגוש אסור. ואולם מבקרים ציינו כי התוכן הארוטי אינו פורץ דרך כלל ועיקר, ודוגמה נפוצה לספרות מפורשת לא פחות אך כתובה טוב יותר, היא הספר “סיפורה של או”, תיאור ספרותי מאת אן דקלו של שעבוד מיני נשי שפורסם ב–54’. בכתבת שער ב”ניוזוויק” כתבה קייטי רויפי כי “מה שהכי מטריד בתופעת ‘50 גוונים של אפור’, מה שמעניק לה את נימת הייאוש האמיתי, ואת אווירת סוף העולם, הוא שמיליוני נשים שנחשבות אינטליגנטיות מוכנות לסבול פרוזה ברמה כזאת”.

קשה שלא להבחין באי הנוחות שבהערכות כאלה, בהתנשאות הארסית למרות המודעות הגוברת לחוסר הרלוונטיות של ביקורת מהסוג הזה. איזו השפעה יש למבקר בהשוואה ל–55 אלף חברי Goodreads.com, או לצורך העניין, לעומת קהילת מעריצי “דמדומים” כולה? מפתה לטעון שטרילוגיית “50 גוונים” היא הדוגמה המובהקת למודל חדש בתעשייה, שבו הכוח עובר מידיהם של מתווכי תרבות בעלי מעמד - סוכנים, מו”לים ומבקרים מקצועיים - לקוראים ומעריצים אנונימיים. עם זאת, הסיפור שמספרים הספרים מציע היבט מעט יותר שנוי במחלוקת של ההתפתחות הזאת. אחת מעלילות המשנה נוגעת לשאיפותיה המקצועיות של אנה: כקוראת מסורה של רומנים רומנטיים מהמאה ה–19, היא חולמת להפוך לעורכת ספרים ומתקבלת לעבודה כעוזרת עריכה אצל מוציא לאור בסיאטל. אנחנו אמורים להבין את ההישג הזה כהוכחה הן ליכולתה האינטלקטואלית והן לעצמאותה. אבל אז כריסטיאן קונה את בית ההוצאה לאור ומפטר את הבוס שלה, טורף מיני רברבן, והופך לממונה עליה ולמי שמספק את פרנסתה.

האם לאונרד אומרת לנו שאין כל הבדל בין חוזה BDSM לחוזה ספרותי? שכל מערכות היחסים האנושיות, הרומנטיות והמקצועיות מתאפיינות בפערי כוחות עצומים? שידו של צד אחד תמיד על העליונה - או שהוא חותר לכך? אנה מנסה לעמוד על שלה. היא מסרבת לחתום על החוזה של כריסטיאן ודוחה את בקשתו שתפסיק לעבוד לאחר נישואיהם הבלתי נמנעים ‏(למרות התיאורים הנועזים, הספרים שואבים ממוסכמות עלילות־הנישואים של המאה ה–19‏). אך מעט אחרי החתונה מופיע כריסטיאן במשרדה ודורש שתשתמש בשם משפחתו בחייה המקצועיים:

“אז מה אני יכולה לעשות למענך, כריסטיאן?”

“אני רק דואג לנכסים שלי”.

“הנכסים שלך? כולם?”

“כולם. חלקם זקוקים למיתוג מחדש...”

“רק אל תגיד לי שהפרעת את שגרת יומך כדי לבוא לריב איתי על שמי... אני לא נכס מחורבן...”

“אני רוצה שכולם יידעו שאת שלי”.

“שמע, אנחנו מדברים על השם שלי”, משיבה אנה. “אני רוצה לשמור פה על שמי כי אני רוצה ליצור הפרדה כלשהי בינך לביני... כולם חושבים שקיבלתי את העבודה בגללך”.

ואולם בסוף הטרילוגיה משתנה שם בית ההוצאה לגריי, אנה סטיל הופכת לאנה גריי, עורכת ראשית, ולחברה יש ספר שמתנוסס ברשימת רבי המכר של “ניו יורק טיימס”.

אנה ואריקה

להצלחתה המקצועית של אנה יש הקבלה ברורה למסלול האישי שעשתה אריקה לאונרד מסופרת פאן־פיקשן למחברת רבי מכר, והיא שימשה, לפחות עבור קוראיה, כמעין אלגוריה מקדימה. בדיוק כפי שאנה מתאמצת לבסס לעצמה זהות ציבורית נפרדת מבעלה החזק, לאונרד צריכה לנתק את יצירתה מזו של מאייר כדי לתבוע לעצמה את זכויות היוצרת. באופן מרומז, מאמציה של אנה נושאים פרי רק חלקית, ולמרות שהיא מתקדמת אל פסגת התחום, מעל הצלחתה מרחפת עננה של חוסר התאמה ‏(“כולם חושבים שקיבלתי את העבודה בגללך”‏).

ספרות החובבים, גם היא, מתקיימת במצב של תלות, שואלת לא רק את מעריציה של יצירת המקור, המהווים קהילת קוראים מוכנה לשימוש, אלא גם את הדמויות ‏(ולעתים קרובות את סיפור הרקע והעלילה הבסיסית‏) במטרה לספר את הסיפור בדרך חדשה. כותבים רבים מקדימים ליצירתם כתב ויתור המצהיר כי אינם בעלי הזכויות על הדמויות בסיפורים שלהם, וכפי הנראה מסיבה זו, חוק בלתי כתוב של ספרות המעריצים הוא שהכותבים אינם מנסים להרוויח מכך.

ראשיתו של הז’אנר בסוף שנות ה–60 של המאה ה–20, כאשר מעריצי “מסע בין כוכבים” הפיצו מגזינים שהכילו סיפורים בהשראת דמויות הסדרה. עד מהרה התגלגלה ספרות המעריצים לרשת, ואתר FanFiction.net, שנוסד ב–98’, הוא הפורום הפופולרי ביותר של הז’אנר עד היום, עם יותר משני מיליון משתמשים, המפרסמים וקוראים סיפורים המבוססים על ספרים, סרטים, ואפילו משחקי וידיאו.

מגוון הכותרים במחלקת הספרים רחב ביותר: “אל תיגע בזמיר” פופולרי לא פחות מ”גשר לטרביתיה”, ו”סקרלט פימפרנל”, עם 220 פאן־פיקשנים שהועלו עד כה, עולה בביצועיו על “יומנה של ברידג’ט ג’ונס”, בעל 211 הפאן־פיקשנים. אפילו ל”חוות החיות” יש 91. ועדיין, ספרי הפנטזיה שולטים בכיפה, וקהילת מעריצי “דמדומים” היא השנייה בגודלה, אחרי “הארי פוטר”, עם קרוב ל–200 אלף יצירות מעריצים.

אחת התיאוריות לגבי הז’אנר היא שהוא משמש תיקון ליצירת המקור, ממלא פערים בעלילה, מדגיש את המשמעויות החבויות ונותן ביטוי לאמונות לגבי מה שאמור היה לקרות בניגוד למה שקרה. ב–FanFiction.net ניתן למצוא אלפי פאן־פיקים של “דמדומים” המסווגים כ”יקום חלופי” ‏(Alternate Universe‏), כדי לציין שעלילותיהם סוטות באופן ניכר מזו של מאייר. כאן הגיבור הערפד, אדוארד, מתואר לסירוגין כמנתח, כמנהל תיכון וכחתול, ואהובתו האנושית בת העשרה, בלה, כמתכננת חתונות, כגרושה, כסמלת בצבא ארצות הברית וכעוזרת קונדיטור. יש ילדים ותאונות דרכים, ניסויים ממשלתיים מפחידים, גירושים, היעלמויות, וגם, למרות איסור ישן נושן על תוכן פורנוגרפי, שפע של רמיזות מיניות, אם לא סקס ממש ‏(על פי ניתוח שנעשה באחרונה FanFiction.net הוא “האתר ה’ארוטי’ הפופולרי ביותר לנשים”‏). הסיפורים מוצגים על פי רוב ללא יומרות ספרותיות או כישרון יוצא דופן, כאשר מה שמניע אותם הוא תשוקה. בשל הידיעה כי הקהל מורכב מאנשים אחרים שחולקים אותה אובססיה, נעלמת המבוכה. ביקורות הקוראים נוטות להיראות כמו מודלים לפידבק חיובי: “וואו, עוד פרק מהמם. זכינו לראות את אדוארד המגן וסוף סוף רואים מה רוזלי זוממת”.

בתחילת דרכה פירסמה לאונרד את הפאן־פיק שלה ל”דמדומים” בקטגוריית ה–AU, “שליט היקום” ‏(Master of the Universe‏), ב–FanFiction.net, תחת הכינוי “SnowQueens IceDragon”, אך הפוסט הוסר לבסוף, כפי הנראה משום שהפר את חוקי התוכן הפורנוגרפי. היא העבירה את הסיפור לאתר האישי שלה, ובקיץ 2010 השתתפה עם עוד שישה כותבי פאן־פיקשן ל”דמדומים” בפאנל בקומיק קון, כנס הקומיקס בסן דייגו. אחרי שהפכה את “שליט היקום” לטרילוגיית “50 גוונים” והוציאה אותה לאור דרך הוצאת The Writer’s Coffee Shop, באוסטרליה, אירגנה לעצמה קהל מעריצים. היו לה גם משמיצים. היו שטענו כי “ניקוי” ספרות המעריצים לצורכי פרסום, מהווה בגידה באתוס הבלתי מסחרי של הז’אנר והזמנה לצרות משפטיות. היו כבר כותבים שפירסמו פאן־פיקים, בעיקר כספרים אלקטרוניים, אבל לאף אחד מהם לא היה קהל קוראים שהתקרב בהיקפו לזה של לאונרד, והיו שהאשימו אותה בניצול קהילת מעריצי “דמדומים” - “אותה קהילת מעריצים שבזכותה היא פופולרית”, כפי שניסח זאת כותב פאן־פיקים אחר - לטובת רווח אישי.

וויל פארל וזאק גלפינאקיס קוראים "50 גוונים של אפור"

 

איפה הגבול

מבחינה משפטית, ספרות המעריצים עומדת על קרקע לא בטוחה. כותבי פאן־פיקים ואנשי משפטים מהאקדמיה טענו בתוקף כי הז’אנר עומד בקריטריונים המשפטיים של שימוש הוגן, משום שהוא גם לא מסחרי ‏(הוא לא מהווה איום כלכלי על היצירה המוגנת בזכויות יוצרים‏) וגם “טרנספורמטיבי” ‏(הוא מוסיף תובנות או משמעויות חדשות ליצירת המקור‏). אבל ישנם סופרים מקצועיים, וביניהם נורה רוברטס ואן רייס, שאיימו לתבוע את כותבי הפאן־פיקים על הפרת זכויות יוצרים, ופסקי דין שניתנו עד כה סותרים זה את זה, בעיקר בכל האמור לדמויות הבדויות. בתביעה שהוגשה ב–54’, טענה חברת האחים וורנר, שהיתה בעלת הזכויות לסרט ולעיבוד הרדיו של “הנץ ממלטה”, רומן של דאשיל האמט בכיכובו של הבלש סם ספייד, כי פרקי ההמשך שעובדו לרדיו בכיכובו של סם ספייד הפרו את זכויותיה. בית משפט פדרלי לערעורים דחה את תביעתה של האחים וורנר, ופסק כי אלא אם כן דמות “באמת מהווה את הבסיס לסיפור” ולא רק משרתת ככלי לסיפור, הדמות אינה מוגנת בזכויות יוצרים.

ב–2001 קבע בית משפט פדרלי לערעורים כי “The Wind Done Gone”, רומן מאת אליס רנדל ששיכתב את “חלף עם הרוח” מנקודת מבטה של בת עבדים, דמות שהמציאה רנדל, היה שימוש טרנספורמטיבי ביצירה המקורית ולכן ניתן לפרסמו. ואולם, ב–2009 אסר שופט בית משפט מחוזי בארצות הברית את פרסום ספרו של סופר שוודי, שבו הופיעה דמותו בת ה–76 של הולדן קולפילד, הנער הבלתי נשכח מספרו של ג’יי.די סאלינג’ר “התפסן בשדה השיפון”. פרקליטיו של הסופר השוודי, שהשתמש בשם העט ג’יי.די קליפורניה, טענו כי הרומן הוא פרודיה ביקורתית ולכן זהו שימוש טרנספורמטיבי בספרו של סאלינג’ר. אך השופט מצא קווי דמיון חד משמעיים בין גיבורו של סאלינג’ר לזה של קליפורניה, והסכים עם פרקליטיו של סאלינג’ר כי הרומן נגזר משלו ‏(הפסיקה בוטלה בערעור, אך בהסדר שהושג בשנה שעברה, הסכים קליפורניה שלא להוציא או להפיץ את ספרו בארצות הברית עד למועד הפיכתו של “התפסן בשדה השיפון” לנחלת הכלל ב–2026‏).

השאלה אם יצירת פאן־פיק ל”דמדומים” שהקשרים היחידים שלה לספריה של סטפני מאייר הם גיבור ערפד בשם אדוארד וגיבורה בת עשרה בשם בלה מהווה הפרת זכויות יוצרים נתונה לוויכוח. עוד פחות ברור אם אדוארד של מאייר עדיין יכול להיחשב לאדוארד של מאייר אם הוא הופך למיליארדר או לנרקומן תחת שם אחר ביצירת מעריצים שכתב מישהו אחר.

רבקה טושנט, מומחית לזכויות יוצרים מאוניברסיטת ג’ורג’טאון, שכתבה בהרחבה על ספרות המעריצים, טענה כי הז’אנר ראוי להגנה משפטית כי “הוא לא שונה מאוד מפעילויות שנחשבות לחוקיות: העלאת מחזה בכיכובם של ברבי וקן, או עיבוד ל’מלחמת הכוכבים’, בחצר הפרטית שלך; עריכת מסיבה על ‘תיקים באפלה’, שבה לא כל התחפושות והקישוטים קיבלו רישיון רשמי; דיון בחיי המין האפשריים של דמויות טלוויזיוניות עם חברים בארוחת צהריים”. לפי טושנט, “ספרות המעריצים דורשת לעתים קרובות השקעה יצירתית יותר מאשר אותן פעילויות אחרות. אף על פי שזה עשוי לחשוף את המעריצים לחצי לעג, אסור שזה יחשוף אותם לאחריות חוקית”.
מחיר המעריצים

טושנט כתבה על הנושא ב–97’, ובאף אחת מן הדוגמאות שלה המעריצים אינם פועלים לשם רווח כספי מפעולותיהם. במקרה של “50 גוונים”, עם זאת, ספרות המעריצים כבר עושה צעד פרובוקטיבי - כזה שעלולות להיות לו השלכות משפטיות. במארס אמרה אן ג’יימיסון, פרופסור לאנגלית באוניברסיטת יוטה החוקרת את ספרות המעריצים, לכתב של הרדיו הציבורי האמריקאי: “עושה רושם שעולה שאלה חדשה, אם השימוש המפורש, המודע, בקהל המעריצים של סופר, באמצעות יצירת דמויות שמוכרות כ’גרסאות’ של דמויותיו של אותו סופר, למטרות מסחריות, מהווה של נזק או הפרת זכויות”.

לעת עתה, נראה כי אין בכוונתה של סטפני מאייר לתבוע את לאונרד. במאי, היא אמרה לחדשות MTV כי לא קראה את ספרי “50 גוונים” - “זה ממש לא הז’אנר שלי, לא הקטע שלי”, אמרה, אך רמזה כי קיומם אינו מטריד אותה. “כל הכבוד לה, היא מצליחה, זה נהדר”, אמרה על לאונרד. אך למרות זאת, בקהילת מעריצי “דמדומים”, על הצלחתה של לאונרד מעיבה עננה של פקפוק ביושרה.

במארס ערכה ג’יין ליטה, המנהלת את DearAuthor.com, בלוג על רומנים רומנטיים, השוואה בין “שליט היקום” לטרילוגיית “50 גוונים” בעזרת Turnitin, תוכנה לזיהוי פלגיאטים. היא גילתה כי הטקסטים היו זהים ב–89% ופירסמה פסקאות לדוגמה, שנבחרו באקראי, שבהן שונו לא יותר משמות הדמויות - מאדוארד לכריסטיאן ומבלה לאנה. “עם ההצלחה של ספרות המעריצים של יקום חלופי והצלחת המינוף של אותה קהילת מעריצים לתגמול כלכלי בן שבע ספרות, סביר להניח כי תתרחש נהירה מוגברת מבעבר של ספרות המעריצים להוצאה מקצועית”, כתבה ליטה. “אני חושבת שזה חשוב, אם נבחר ללכת בדרך הזאת, להצהיר על המקור... יהיה זה סימן לקוראים כי ייתכן שכבר נתקלו בכך בעבר וזה מעניק הכרה לקהילת המעריצים שדחפה את הסופר להצלחה”.

הפוסט קיבל קרוב ל–300 תגובות. אחדים מהמגיבים היו מוטרדים מחובה של לאונרד למאייר. “לעזאזל, אפשר לטעון שתת הז’אנר של הרומן הרומנטי ההיסטורי התחיל כפאן־פיק של ‘גאווה ודעה קדומה’”, כתב אחד מהם. אך רבים חשו כי היא ניצלה את את קהילת “דמדומים”, והרוויחה על חשבון הפידבקים שלהם ותמיכתם. “על 89% דמיון בין שתי עבודות באוניברסיטה יעיפו אותך מהלימודים, אבל על פאן־פיק ששינית לו את השם, הפרס הוא חוזה הוצאה לאור”, כתב מישהו. “א”ל ג’יימס ניצלה את קהילת מעריצי ‘דמדומים’. היא קיבלה את המעריצים שלה ואת התומכים שלה, אבל בסך הכל היא גרמה לפסטיבל אוננות ענק בדרכה לפרסום”, אמר מישהו אחר. כפי שהסבירה אן ג’יימיסון, הפרופסור לאנגלית, ספרות המעריצים “פועלת תחת סוג מסוים של חוזה משתמע - זו אינה סוגיה משפטית, אבל חוזים בלתי כתובים, חוזים מרצון, אכן מסדירים את ההתנהגות האנושית. הרבה מההסכם הבלתי כתוב הזה כרוך ביחסי קח ותן, בעבודה ללא תשלום ‏(ביקורת, סקירה, כתיבה, קריאה‏), מתוך ההבנה שמדובר במיזם שלא למטרות רווח”.

השאלה אם יש מקרים שבהם מותר להפר את החוזה המשתמע הזה, ובאילו נסיבות, היא עניין שהמגיבים לא הצליחו לפתור. לאונרד לא התראיינה בנושא, אבל טרילוגיית “50 גוונים” מציעה כמה רמזים. הדוגמה של אנה וכריסטיאן מציעה ראייה פטליסטית של מערכות יחסים, כהסתבכויות מסוכנות שאינן נכנעות לחוזים ולחוקים ונתונות במאבקי כוח בלתי פוסקים. הרווחים הפוטנציאליים עצומים, אבל מערכות היחסים גובות מחיר. עבור אנה, המחיר של מערכת יחסים עם כריסטיאן הוא זהות וקריירה שאינן בשליטתה המלאה. עבור לאונרד, מחיר מערכת היחסים שלה עם קהילת מעריצי “דמדומים” הוא שובר קופות, שלפחות לדעתם של חלק מהקוראים, לא שייך רק לה.

תרגום: מרב שמבן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו