בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בורקיני במקום ביקיני

אופנת בגדי הים החדשה במגזר החרדי

בגד ים שמלתי צנוע כובש את העולם החרדי. הוא כהה, מעוצב כשמלה חרדית ומכסה הכל, ממרפק ועד ברך. אפשר גם להסתובב אתו ברחוב, אף אחד לא יחוש בהבדל

55תגובות

שתי הנשים הצעירות ידעו בדיוק מה הן מחפשות. בצעדים נמרצים נכנסו בשבוע שעבר לבזאר באחד הרחובות היוצאים מרחוב גאולה בירושלים. הן סקרו במבטים מהירים את תכולת קרוסלות הבגדים, עברו בעיניהן על התצוגה שמילאה בצפיפות כל מקום בחנות, לשווא. הן נראו מאוכזבות כשלא מצאו את מבוקשן. אך לפתע הצביעה האחת בניצחון לעבר הקיר ממולן ועיניהן אורו. שם, גבוה דיו שיבחינו בו כל באי החנות, ניצב שלט קרטון שנכתב עליו בכתב יד, באותיות ברורות ומעוגלות: "בגדי ים צנועים".

טוב עשה מי שתלה את השלט. אלמלא נכתב שאלה בגדי ים צנועים, היה אפשר לחשוב שאלה שמלות צנועות. כי זה התיאור ההולם את בגדי הים החדשים, הנראים באחרונה יותר ויותר בחופים ובבריכות השחייה הנפרדים. אם ביגוד הים הרגיל מזוהה עם מיעוט בד, בגדי הים הצנועים מתהדרים בשפעת בד כבד, שחור משחור - שמלה רחבה שגולשת עד מתחת לברכיים, כאילו מדובר בנקיטת עמדה, תגובה ניצחת למתירנות השלטת בחופים. האתנחתה הקומית היחידה לבגד המזוהה במקור עם חופש וקלילות היא השרוולים הצבעוניים, מכסים את המרפק לפי צו הצניעות.

אחרי שמיששו את הבד דקות ארוכות, התעניינו הנשים, שהתברר שהן אחיות, לדעת אם "יש מידות". "בטח, זה כמו בגד רגיל", ענתה המוכרת כלאחר יד, כאילו נלאתה מהשאלות והתמיהות של הלקוחות. "אפשר ללבוש את זה ולרדת לחוף?" תמהה האחת וסיפרה כי זו "פעם ראשונה שאנחנו נוסעים עם המשפחה לחופש". "ברור", משכה המוכרת בכתפיה.

אשה שהיתה בטווח שמיעה, התערבה: "נוח לשחות בזה?" וענתה ספק לעצמה: "זה לא נראה לי בטיחותי, כי המים יכולים להיכנס פנימה ואז החצאית תתנפח". החל דין ודברים בין כמה קונות, האם בגד הים השמלתי לא כבד מדי, ואם כדאי בכלל להשקיע ברכישתו את הסכום המבוקש - כ-150 שקלים. האחיות, שלא שעו לדעות השונות, מיהרו לקופה.

טלי שני

כעבור שעה קלה, בחנות "מעין שטוב" ברחוב גאולה, מדדו נשים בזו אחר זו את שמלת בגד הים ובחנו את עצמן במראה. האופן שבו בד הלייקרה הבליט את חלקי גופן, וגם עודפים שצברו אחרי לידות רבות, לא נשא חן בעיניהן. "260 שקל, יקר", פסקה האחת, בעוד האחרת מתעניינת לדעת, "מה קורה לזה במים?". המוכרת העניינית הרגיעה, "כולן קונות, ואין בעיה לשחות עם זה". דעת הקונות נחה.

בחנות הציעו גם חלוקים וכותנות שנשים חרדיות נוהגות ללבוש מעל בגד ים רגיל מפאת הצניעות. לבנות הקטנות היה מבחר בגדי ים כשל מתעמלות - שלמים עם מכנסונים עד הברך ושרוולים קצרים. אף הם לרוב שחורים עם הבלחות של צבע.

החנות היתה מלאה עד אפס מקום, כמו תמיד בתחילת "בין הזמנים" - שלושת השבועות מיום שלאחר תשעה באב, שבהם הגברים והבנים יוצאים לחופשה מהישיבות. בתקופה זו המשפחות החרדיות יוצאות לנופש במלונות ומבקרות בים ובבריכה. זו תקופת השיא לחנויות לממכר בגדי ים. בשלושת השבועות שלפני תשעה באב אסור ללכת לים או לבריכה, בשל מנהגי האבלות.

החנות הקטנה להלבשה תחתונה, מותג ותיק בין הירושלמיות, ממוקמת בקומה שנייה של בניין, כיאה ללבוש המוצנע. עולים אליה במעלית במעין מעבר בין חנויות. בעלת החנות, רחל קנטור, חרדית, דור רביעי למשפחת בעלי החנות, בקיאה בסודות ההלבשה התחתונה ודקדוקי הצניעות גם יחד. "זה טרנד שנתפס חזק", היא אומרת על שמלות הבגד ים. "אם פעם מכרנו בגדי ים רגילים עם קצת רגל, ונשים היו לובשות בנוסף חולצה או חלוק, היום ברור שלא נעים לקנות משהו אחר". לדבריה, זה מאפיין את "ההקצנה בכל. אין לזה סוף, זה כמו ההפרדה באוטובוסים. פעם כולם נסעו באוטובוסים מעורבים. ופעם, אני עוד זוכרת, לבשו בגדי ים רגילים בחוף הנפרד. עכשיו הכל צריך להיות יותר צנוע".

צמצום הגוף

"יש משהו עצוב בזה שבמנעד החוויות של נשים במאה ה-21, חסרה האפשרות לשבת ליד הים ולהרגיש אותו, ושהשער יהיה טיפה חשוף לשמש ולרוח", אומרת ד"ר יופי תירוש, מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, מומחית לסוגיות של גוף, משפט ומגדר. "זאת מין שלילה קיצונית של כל קיום גופני".

טלי שני

לדבריה, "הדרישות מנשים, הן מטעמי אופנה והן מטעמי צניעות, כוללות את התביעה לצמצם את גופן מבחינת התנועתיות והפונקציונליות שלו. בגד הים הצנוע כבד במיוחד כשהוא רטוב, ועלול לגרום לשקיעה. בנעלי עקב אופנתיות אי אפשר לעשות צעדים בוטחים. בחוף הנפרד אין מבט גברי, אלא משהו וולונטרי של כפייה עצמית. זו תגובה שלוקחת לקיצוניות את כללי הצניעות - כמו אנורקסיה את חוקי הרזון - באופן שאפילו יוצרי הכללים לא התכוונו להם".

"מי שלובשות את בגדי הים האלה לא עושות זאת כהתרסה, אבל התוצאה היא הגחכה של החוקים", אומרת תירוש. "במקום שהחוף הנפרד יהיה מרחב של השתחררות מהמבט המגביל, הכללים שכובלים את הגוף הולכים ומהדקים. לבגד הים הצנוע בחוף הנפרד אין ערך פונקציונלי, כי זה לא מפתה אף אחד. אבל זה מבטא את הניסיון להפוך את הצניעות לחלק מהאישיות שלי, מהגוף שלי".

לדברי קנטור, המחיר הגבוה (יחסית) של בגד הים החדש לא מרתיע את הנשים. "בניגוד לדימוי", היא אומרת, "בציבור החרדי משלמים יקר על איכות. אני רואה את זה בחזיות, בכותנות לילה. הן לא יקנו ארבע במאה. וחוץ מזה, בציבור הזה רגילים לשלם על כשרויות מהודרות".

המחיר נגזר מכך שהייצור אינו המוני. "זה לא מיוצר בסין, אלא במתפרות קטנות, 50-60 חתיכות, זה הכל". לדברי קנטור, הטרנד הזה התחיל לפני שלוש-ארבע שנים, כיוזמה של תופרת חרדית, והתפתח מאז. "אשה באשדוד שיש לה מתפרה קטנה ראתה שיש צורך, שנשים הולכות בחלוקים על בגדי הים. אני קונה ממנה".

קנטור גם מייבאת דגמים מארצות הברית. "שם זה מפותח", היא אומרת. "הרבה חרדים הולכים לחופים או לבריכות מעורבות, כי אין משהו אחר, ובגד הים הצנוע פותר את בעיית הצניעות. ככה אשה לא צריכה להיות חשופה". לדבריה, נשים קונות בעיקר כי זה פרקטי. "יותר נוח אם את באה עם ילדים. במקום ללכת למלתחות להתלבש, את באה לבושה מהבית, נוסעת כך באוטובוס". היא מעריכה שהביקוש יתרחב מאוד בעתיד גם לנערות ולילדות. ואכן, בראשית השבוע נצפו שתי ילדות בחוף הכינרת, לבושות דגמים מוקטנים של בגד הים הצנוע.

חוף כשר

השוק מוצף בגדי ים צנועים, אבל דל בדגמים. יש נשים ירושלמיות שמוכרות בגדי ים שתפרו בבית, לרוב חיקויים של הדגמים הנמכרים בחנויות. המגוון גדול יותר באתרי קניות באינטרנט, שמציגים דגמים מיובאים או דגמי מעצבות מקומיות. האתרים פונים גם לנשים דתיות, לא רק לחרדיות. באחד מהם צוין שבגדי הים הם ב"בהסכמת הרב יעקב יוסף". כלומר, יש לבגדי הים הללו הכשר מבנו הבכור של הרב עובדיה יוסף.

ייתכן שההשראה של היזמיות הללו היא בגד הים הצנוע לנשים מוסלמיות, הנקרא "בורקיני" - צירוף של בורקה וביקיני - בגד המכסה את כל הגוף, עם מכנסיים ארוכים וכיסוי ראש, שעונה על הצורך של מוסלמיות לא רק לרחוץ בים או בבריכה, אלא גם לעסוק בספורט ימי כמו גלישת גלים. וכמו הבורקה, גם הבורקיני העלה סוגיות של דת ומדינה, כי בבריכה בצרפת נאסר על נשים לשחות בבורקיני.

הטרנד של בגדי הים הצנועים קשור לתרבות המתפתחת של יציאה לנופש בחברה החרדית. לדברי אשה שרכשה בגד ים כזה, יותר נוח להסתובב אתו במלון, מהחדר לבריכה. עד לפני עשור החרדים לא יצאו כלל לחופש. לדברי ד"ר לי קהנר, מרצה בחוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה במכללת אורנים, החוקרת את המגזר החרדי, יותר ויותר חרדים מאמצים כעת את "התרבות המערבית" של החופשה.

על פי סקר שנעשה בשביל משרד התיירות ב-2007, על הרגלי הנופש של חרדים, כ-40% מהם יצאו לחופשה עם לינה, ו-20% מכלל החרדים יצאו לחופשה בחו"ל. מאלה שיצאו לחופשה, כ-60% יצאו לחופשה משפחתית ו-40% יצאו בנוסף גם לחופשה זוגית. קהנר, יחד עם פרופ' יואל מנספלד, בדקו באחרונה גם את טיב החופשות של החרדים.

המחקר נעשה במסגרת המרכז לחקר הצליינות, התיירות והנופש באוניברסיטת חיפה. לדברי קהנר, החרדים יוצאים לחופשות משפחתיות בעיקר בחגים, פסח וסוכות ובין הזמנים. בניגוד לחופשות הזוגיות, שבהן "הזוגות מבקשים להתרחק ככל האפשר מאווירה חרדית ומבלים בצימרים עם ג'קוזי ולא דואגים שיהיה בית כנסת בקרבת מקום, בחופשות עם הילדים הם נושאים את המובלעת החרדית יחד אתם, בעיקר לצפון".

לדבריה, "כשאתה נוסע עם הקהילה שלך יש הקפדה מלאה על הכללים. אין מקום לפריקת עול. זה כולל כשרויות מהודרות והסכמות של רבנים לסוג הנופש. יש דרישות ספציפיות, העונות על הלכות הצניעות בכל הקשור לישיבה נפרדת בלובי ואשה-מצילה לנשים. דואגים שהחלונות בחדרים לא יפנו לבריכה, אפילו כשהבריכה מקורה מטעמי צניעות. אנשים סיפרו שחשו מותשים אחרי החופשה, בגלל האווירה החרדית הלוחצת".

בכלל, בתקופת החופש ההיסטריה בעיצומה. עוד לפני בין הזמנים, כשאווירת החופש כבר מורגשת, מתפרסמות אזהרות שונות הנוגעות לאיום שבפריצת הכללים, מהליכה למופעי מוסיקה (של זמרים חרדים) ועד סכנות לצניעות. הפיתוי לחשיפה גדול יותר בקיץ, ולכן, כתגובת נגד, גוברת החדירה של אופנות צניעות - משאלים שחורים וחמים ועד בגדי ים צנועים.

בביקור בחוף הנפרד בתל אביב, הסמוך לחוף מציצים, נצפו נשים במגוון כיסויים. אף לא אחת בבגד ים. לשאלה מדוע יש להתכסות בחוף נפרד, ענו נשים חרדיות שהסגירה אינה הרמטית, ושהמציל הוא גבר, רחמנא לצלן. החוף התל אביבי, מתברר, אינו מאושר על ידי רבנים. בחוף אשדוד, למשל, יש אשה מצילה, ולכן הוא זכה להכשר.

ובכל זאת, במקום מרכזי בחוף הלא כשר ישבה חבורה עליזה של נשים ירושלמיות מהחוגים הקיצוניים, שלא הסירו אפילו גרביים. בחוגים האלה אסור בכלל ללכת לים, אומר אדם המשתייך לפלגים הקיצוניים בירושלים. לדבריו, "במוסדות החינוך שולחים, בתחילת עונת הרחצה, הודעה להורים והם צריכים לחתום שלא שולחים את הבנות לים".

"יש איסור חמור ביותר לגבי הים, אבל זו גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. האב חותם על הפתק והאם לוקחת את הבנות לים, כביכול בלי ידיעתו. זה טריק ידוע. אבל לדבריו, "יש עוד משפחות שילדיהן לא יודעים מה זה ים".

כמו להתקלח עם מעיל

SunWay הוא אחד המותגים שמציעים בגדי ים להגנה מרבית מפגעי השמש. בזכות הגזרות הצנועות במיוחד שלו, הוא פופולרי גם בקרב נשים שמחפשות צניעות מטעמי דת (יהודיות ומוסלמיות כאחד). סרטון פרסום מקוון של המותג נפתח במשפט: "למעשה, אין דבר כזה ‘שיזוף בריא'"; בין תצלומים של דוגמנית בבגדי הים - אחד בגזרת שמלה ארוכה שנלבשת מעל למכנסי טייץ שמכסים את הברכיים, השני מעוצב כחליפת גלישה מרוכסנת בחזית וכן הלאה - מתנוססת הכותרת "בורקיני". המשותף לכולם הוא הכיסוי המקיף של הגוף.

מההיבט האסתטי-האופנתי, יש שיאמרו שדגמים האלו אינם זכאים להיקרא בגדי ים, ולו רק משום היסודיות שבה הם מצניעים את הגוף וריחוקם מהמהות הפתיינית של ביגוד הים החילוני, כפי שהוא מוכר במאה האחרונה. ובכל זאת, אלה בגדים המיועדים לטבילה בים, כלומר, בגדי ים.

קשה לומר דבר מה על העיצוב שלהם - שילובי גוונים זרחניים של ירוק, ורוד או כחול, על אמרותיהן הצבעוניות של חצאיות - כי נדמה שהם מפנים עורף לאופנה מבחינה אסתטית. לכל היותר, הם עומדים בזיקה מסוימת למסורת העיצוב של חליפות גלישה.

אופנה אינה מונעת בעיקרה מצורך כזה או אחר, ולכן הרעיון של בגד המיועד למגזר מסוים סותר את הגיונה. בגדי הים הצנועים שמיובאים לארץ, או שנתפרים במיוחד לשוק המקומי, דלים בסגנונם. הם אמנם עשויים לגרום לנשים חרדיות להיראות טוב יותר, ובלא ספק להרגיש טוב יותר שעה שהן טובלות במים (אף שטבילה במים במחלצות ארוכות משולה למקלחת עם מעיל), אך ממתי הן מתחשבות במראה או תחושה טובה, במושגים המקובלים בחברה החילונית? לכן זה לא מפתיע אולי שרוב הדגמים הנמכרים בארץ מייצרים אותו מראה מרובד של נשים בחוף הים. השוני היחיד הוא סוג הבד.

הביקיני המודרני הוצג לעולם ב-1946. אבל פסיפס רומי עתיק מראה בגד ים של שני חלקים כבר במאה הרביעית לספירה. במאה ה-18 נהגו נשים ללבוש חלוקי רחצה כשטבלו במים. אלה היו שמלות ארוכות מבדים ששמרו על אטימות במגע עם מים, ומשקולות קטנות שנתפרו במכפלת מנעו את התרוממותן. האם זה הטרנד הרגרסיבי הבא בביגוד הים הצנוע מטעמי הלכה?  (שחר אטואן)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו