בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ליל תשעה באב, פלסטיני בדרך לעבודה נורה למוות כמו ברווז

15 פועלים קשי יום נדחסו למכונית וניסו להתגנב באישון ליל לעבוד בישראל. בטרם הגיעה למחסום ניסתה המכונית להימלט ושוטרי מג"ב פתחו עליה באש. חסן באדר נהרג לעיני בנו. לאחר הירי, השוטרים לא טרחו לגשת למכונית או לעצור את נוסעיה

18תגובות

זה היה בשבוע שעבר, בתשעה באב, בשעת לילה מאוחרת. מדי לילה מתגנבים אלפי פועלים פלסטינים לעבודה בישראל, הרחק מעין כל. אבל בלילה ההוא, ליל התשעה באב, שילם אחד מהם בחייו על הצורך לשבור שבר בישראל, להתגנב אליה במחשכים, לחיות בה שבוע-שבועיים ככלב, ולחזור עם מעט פרנסה למשפחתו. הם ניצודים כחיות באתרי הבנייה, לעתים הם נורים למוות כברווזים, כמו בליל תשעה באב.

בהתגנבותם הם מקעקעים את המנטרה המופרכת שחומת ההפרדה "מונעת טרור" - עובדה שאלפים מהם מצליחים להיכנס בקלות יחסית לארץ האסורה. הם נידונים לחיי סכנות והשפלות, ובכל זאת ממשיכים להתגנב לישראל, באין להם אפשרות אחרת להתפרנס. כל מבוקשם של השב"חים, כמו שישראל אוהבת לכנותם משל היו חפצים, חפצים חשודים, הוא לעבוד בישראל. ואם חפץ חשוד, מותר ל"נטרלו", כמו שעשו שוטרי מג"ב בקלות בלתי נסבלת בליל תשעה באב.

השוטרים אפילו לא טרחו להתקרב למכונית או לעצור את נוסעיה, אחרי שירו לעברה עשרות כדורים וזרעו בה את ההרג המיותר והנפשע הזה, לא הראשון וגם לא האחרון. חסן באדר נהרג לעיני בנו. יחד הם נדחסו על הספסל האמצעי של הפורד-קונקט הישראלית, שנהגה הבטיח להבריחם לישראל תמורת 250 שקל לפועל. בן 47, חסן היה בן יחיד להוריו הקשישים, שחיים מאז 1967 בירדן ורק עכשיו הורשו לבוא לכפר הולדתם, להלוויית בנם יחידם.

מוחמד, בנו השכול של חסן, העד להרג, ישב אתנו השבוע במרפסת ביתם בכפר ביתילו, לא הרחק מרמאללה, ושיחזר באוזנינו ובאוזני תחקירן ארגון "בצלם", איאד חדד, את אירועי ליל הביעותים ההוא, הלילה בו איבד את אביו. אותות ההלם והאבל עדיין ניכרו בו מאוד, דיבורו היה לאה ואטי ומבטו אטום.

עוד כתבות בנושא

בליל ה-29 ביולי ישבה משפחת באדר לארוחת שבירת הצום, כמנהגה מדי ערב בחודש הרמדאן. שלושה ימים קודם לכן חזר חסן מביקור אצל הוריו בירדן, לאחר שנודע לו שאמו נפלה למשכב. בשעת ערב, אחרי הארוחה, התקשר חסן להוריו וביקש מהם שיתפללו לשלומו ולביטחונו, כי הלילה הזה הוא שוב יוצא לעבוד בישראל. עכשיו אומרת האם, עזיזה, כי לבה ניבא לה רעות בגלל הטלפון הלא שגרתי הזה: חסן רק חזר מירדן וכבר הוא שוב טילפן. כך או אחרת, עזיזה אומרת שעשתה כמבוקשו של בנה: התפללה לשלומו.

אלכס ליבק

לכפר הולדתו, ביתילו, חזר חסן לבדו בשנת 1998, מותיר את הוריו בירדן, אליה נמלטה המשפחה במלחמת 67'. הוא התחתן בכפר ונולדו לו שני בנים, מוחמד בן 20 כיום ועלא, בן 17. מאז שובו הוא עבד כצבע. עד לחודש שעבר היה לחסן אישור לעבוד בישראל. הוא צבע בתים בהתנחלות קרית ספר ובאתרי בנייה שונים בארץ. לפני כחודש עבר לעבוד בחברת בנייה אחרת ולדברי בניו, טרם קיבל אישור עבודה חדש.

בשנתיים האחרונות לקח אתו לעבודה בישראל את בנו מוחמד, שלא היה לו כל סיכוי לקבל אישור כניסה, בשל גילו הצעיר. בשבועות האחרונים עבדו השניים, האב ובנו, באתר בנייה ברמת גן, מתגנבים בראשית השבוע ונשארים לישון בשלד הבניין למשך כל השבוע, בגלל תלאות ההתגנבות וסכנותיה המרובות.

כך גם היה בליל תשעה באב. בסביבות תשע בערב בא הטרנזיט הצהוב לאסוף את האב ובנו. המונית הפלסטינית עשתה דרכה בין כפרי הסביבה, אוספת עוד ועוד פועלים בדרכם הלילית לישראל. חמישה עלו בביתילו, ארבעה בכפר דיר עמאר, שניים במחנה הפליטים דיר עמאר, שניים בקיבייה ושניים בג'מילה. בדרך כלל הם נוסעים לתחנת הדלק בכביש 443, שם הם עולים על מכונית עם לוחיות זיהוי ישראליות, ובה הם מתגנבים. אבל הפעם היה המסלול שונה. הם נסעו לתחנת הדלק שמאחורי ההתנחלות מעלה אדומים, שם כבר המתין הנהג המבריח, ערבי-ישראלי או מזרח-ירושלמי, אין להם מושג מה זהותו.

מואזין הכפר של ביתילו קוטע את השיחה: הוא קורא לתושבים לבוא הערב לרמאללה, לתפילת הזדהות עם האסירים הפלסטינים. אחרי שהכרוז סיים את דברו, המשיך מוחמד בשחזור אירועי הלילה האחרון שלו עם אבא. אל מכונית הפורד-קונקט הישראלית עלו ובאו 15 פועלים פלסטינים, הרבה מעבר למספר הנוסעים המותר. חלונותיה היו אטומים, וילון הפריד גם בין תא הנהג לתא הנוסעים, שמא יתגלו נוסעי המכונית. גם מכונית הליווי, זו שנוסעת תמיד לפני מכונית ההברחה, לבדוק את מצב השטח, כבר היתה ערוכה ומוכנה. הברחת הפועלים לישראל היא מיזם מאורגן ומתוכנן.

חסן ומוחמד ישבו זה בצד זה במושב האמצעי. פועל נוסף, חאלד שמו, ישב על ברכיהם. מאחוריהם נדחסו עוד שישה פועלים, לצדם עוד שישה, ואחד ישב במושב הקדמי לצד הנהג. לא קשה לדמיין את האווירה שהשתררה במכונית הדחוסה שחוצה את הלילה: 15 פועלים באמצע החודש הקדוש, אחרי יום צום מתיש וחם וארוחת שבירת הצום, נוסעים בשעת לילה מאוחרת, ללא שינה, חרדים לגורלם.

נהג מכונית הליווי - את המלה ליווי הם אומרים בעברית - עמד כל העת בקשר עם נהג הקונקט, מדווח לו מהשטח בטלפון הנייד. הם נסעו לכיוון מחסום א-זעים, במבואות ירושלים. מכאן יש שתי דרכים להסתנן: דרך המחסום, או בחציית גדר ההפרדה ברגל וחבירה למכונית נוספת שמחכה מעבר לגדר, הכל לפי המצב.

הפועלים במכונית היו משוכנעים שפניהם לחציית הגדר. הם לא העלו בדעתם שיצליחו לחצות את המחסום. אבל כוח החלוץ, נהג מכונית הליווי, חשב אחרת: הוא אמר בטלפון לנהג הפורד-קונקט, שהשוטרים במחסום עסוקים ושיצליחו לחצותו בקלות. השעה היתה קרובה לחצות.

כשכבר הגיעו למחסום שוב צילצל נהג הליווי ואמר שנמלך בדעתו: המצב במחסום מסוכן. נהג הקונקט מיהר לשלב להילוך לאחור, אבל מנוע המכונית כבה משום מה. עד שהתניעו מחדש, כבר נעמדה מכונית אחרת מאחוריהם ושוב לא יכלו לסוב לאחור ולהימלט.

המכונית שלפניהם נסעה בינתיים לדרכה ושוטרי מג"ב שעמדו במחסום חיכו שהקונקט תתקדם אליהם. נהגה נאחז בהלה: הוא פחד להיתפס עם 15 פועלים לא חוקיים במכוניתו. גם נהג מכונית הליווי טילפן שוב וזעק: השוטרים בדרך אליכם. נהג הקונקט הדליק את האורות המהבהבים, כמו לסמן שיש תקלה במכונית, אבל שלושה שוטרי מג"ב כבר החלו להתקדם לעבר המכונית, ממרחק כ-20 מטרים. אחד מהם דפק על מכסה המנוע והורה לנהג לפתוח את דלת המכונית, אבל הנהג המפוחד התניע וניסה להימלט במהירות בדרך שמובילה לכפר א-זעים בצד המחסום, מבלי שיצטרך לחצות את המחסום.

מוחמד מספר ששוטרי מג"ב הטילו מיד רימון הלם או משהו דומה, ותוך שניות החלו לרסס את המכונית באש חיה מכל הכיוונים. הוא אומר שלא שמע אזהרה לעצור. הפועלים המבוהלים זעקו לנהג שיעצור מיד, אבל הוא המשיך בנסיעתו המטורפת. אחרי שעברו את פיתול הדרך, במרחק כמאה מטרים מהמחסום, משך אחד הנוסעים שנפצע ברגלו את מעצור היד בכוח, והמכונית נבלמה.

הפועלים מיהרו לפתוח את הדלתות ולהימלט ממנה ברגל, נפוצים לכל עבר. שוטרי מג"ב לא נראו מתקרבים או דולקים אחריהם. קשה להבין זאת: אם חשבו שהמכונית מסוכנת, מדוע לא דלקו אחריה? ואם חשבו שנוסעיה אינם מסוכנים, למה פתחו באש? בינתיים הבחין מוחמד שאביו לא יוצא מהמכונית. הוא קרא לו לצאת וראה שהוא לא מגיב. הוא התבונן בו וראה לחרדתו, בחשכת הלילה, שדם רב זב מעורפו. גם הנוסע חאלד, שישב על ברכיהם, נפצע, אבל נהג המכונית עוד הספיק קודם לחלצו החוצה דרך החלון.

מוחמד לא ידע את נפשו. הוא יצא מהמכונית והחל לזעוק לעזרה. אביו דימם אל מותו באוטו. עוד הוא צועק ונהג הקונקט חזר למכונית, התניע ונעלם עם האב הפצוע בתוכה, בעוד מוחמד זועק לעזרה ברחובות הכפר.

אמו של חסן, עזיזה, יושבת עכשיו ומאזינה לתיאורי נכדה ופניה הולכים ומתכרכמים, מביעים כאב גדול. ישראל התירה לה לבוא לכפרה למשך שלושה חודשים בלבד, ועכשיו כל מבוקשה שיותר לה להישאר בכפר הולדתה, לבלות בו את שנותיה האחרונות עם כלתה ונכדיה - כל שנותר לה ולבעלה.

חזרה לתופת: ארבעה פצועים הוצאו מהמכונית ונלקחו לבית החולים ברמאללה. אחד מהם הועבר אחר כך לבית החולים הדסה עין כרם, בשל חומרת פציעתו. אבל מכונית הקונקט עם חסן הגוסס בתוכה נעלמה כלא היתה.

רק אחרי כ-40 דקות, בזמן שמוחמד מגייס את כל תושבי הכפר לחפש אחר אביו הפצוע, נמצא חסן, פצוע וזרוק בצד אחת מדרכי הכפר. הוא נשם עדיין. שעה קלה אחר כך מצאו גם את מכונית הקונקט, שרופה בצד הדרך. נהגה נמלט ונעלם. אמבולנס ישראלי בא למחסום לפנות את חסן הגוסס להדסה, אבל מוחמד נסע בינתיים לבית החולים ברמאללה כי חשב שאביו יובא לשם, כשאר הפצועים. אחרי שעה קלה התקשרו אליו קרובי משפחה ובישרו לו שמצבו של אביו קשה מאוד ושנלקח לבית החולים הדסה בירושלים.

בני המשפחה התקשו לברר בטלפון פרטים על מצבו של יקירם, עד שקרוב משפחה ממזרח ירושלים נסע להדסה. זה היה מאוחר מדי. היתה אשמורת לילה אחרונה וחסן כבר נפח את נשמתו. בני המשפחה התירו לנתח את הגופה, בנוכחות רופא מעמותת "רופאים לזכויות אדם", אותו גייסו אנשי בצלם.

מדובר מג"ב נמסר בתגובה ש"מתחקור ראשוני עלה כי רכב שנראה בנסיבות מחשידות לא נענה לקריאות השוטרים לעצור בעלייה לכיוון מחסום א-זעים, והמשיך בנסיעה פרועה לכיוון המחסום. השוטרים במחסום סימנו לנהג פעם אחר פעם לעצור וזה המשיך בנסיעה, תוך ניסיון פגיעה בשוטרים וסיכון חיי אחרים, אזרחים ושוטרים. לעבר הרכב בוצע ירי של מספר כדורים, אך הרכב לא נעצר והמשיך בנסיעה לתוך הכפר א-זעים. נהג הרכב הותיר את הפצועים בצד הדרך ונמלט". עוד נמסר כי לוחמי מג"ב נמצאים במחסומים "שמהווים מכשול אחרון לפני הכניסה לערים", וכי "רגישות הלוחמים ותגובתם היא תוצאה של התראות ולקחי פיגועים שאירעו במתארים מסוג זה".

השבוע נקרא הבן השכול מוחמד להעיד במחלקה לחקירת שוטרים, יחד עם עוד כמה מהפועלים נוסעי המכונית. קודם לכן גבה איאד חדד עדויות מרוב עדי הראייה והארגון יכין דו"ח על האירוע.

גופתו של חסן באדר הוחזרה לכפר כעבור יומיים, ונטמנה בבית הקברות המקומי, קצת אחרי תפילת אחר הצהרים שמציינת את סיום הצום. למרבה המזל, ההורים השכולים הצליחו להגיע מירדן בזמן, להשתתף בהלוויית בנם יחידם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו