בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טיסות נכנסות / טיסות יוצאות

תגובות

פביאן לאנג ‏(25‏), איוון קנופל ‏(27‏), פטריק מאסהרט ‏(23‏), ונה גודלו ‏(21‏), לריסה בייל ‏(23‏), איזבל ולדוון ‏(23‏), ברברה הובי ‏(22‏); סטודנטים. נוחתים מציריך

שלום, אתם נראים חבורה עליזה. מי אתם?

לאנג: אנחנו קבוצה של סטודנטים שווייצרים, שהגיעו לישראל לסיור לימודי.

מטעם מי?

אני אירגנתי את הטיול, והוא מטעם ארגון שנקרא “Ifil” ‏(Initiative for Intercultural Learning‏). זו הפעם החמישית שהסיור הזה מתקיים. הפעם חברה שלי, שווייצרית שחיה ברמלה, ביקשה ממני לעזור לה לארגן אותו. יש לנו תוכנית מלאה ועמוסה של שבועיים ו–12 משתתפים.

בחרתם לבוא הנה מרצונכם במקום לנפוש בקוסטה ריקה?

בייל: בקוסטה ריקה משעמם.

תומר אפלבאום

מה אתם בעצם מצפים לקבל מהטיול הזה?

מאסהרט: משקפיים שיאפשרו לנו לקבל פרספקטיבה על התרבות המקומית.
ולדוון: לבקר בבית החולים בבית לחם ולראות מה ההבדל בין המצב כאן לבין המצב בשווייץ.

קנופל: להבין את שני הצדדים ואת עמדתם ביחס לקונפליקט.

אני חוששת שיש הרבה יותר משתי עמדות.

גודלו: רציתי להכיר את התרבות הישראלית. ישראל מופיעה הרבה בסיקור החדשותי השווייצרי, אבל רציתי לקבל בעצמי תמונה ולא להסתפק במה שנשקף מהמסך.

לאנג: זה שונה כשאתה נפגש עם מקומיים - אנחנו נפגשים עם סטודנטים מאוניברסיטת אל־קודס ומשפחות בבית לחם מארחות אותנו.

זה נשמע קצת כמו אקזוטיקת מלחמות ועולם שלישי.

לאנג: סליחה?

לרוב כשאירופאים מגיעים הנה, הם באים ללמוד על הקונפליקט. תראי גם איך נראה הלו”ז שלכם. יש לכם סדנה רק עם סטודנטים מאוניברסיטת אל־ קודס.

לאנג: זה רק בגלל שאף אחד מהאוניברסיטה העברית לא הגיב כשניסינו לתאם איתם ובכל מקרה זו לא הכוונה. היתה לנו גם פגישה מוקדמת בשגרירות ישראל בשווייץ. אנחנו מבקרים ביד ושם, במצדה, בים המלח ובשדרות, פוגשים נציגים של העובדים הזרים ויש לנו סיור בבית החולים בבית לחם והרצאה של משה צימרמן על האתגרים בחברה הישראלית.

זה עדיין נראה לי סיור שמתמקד בקונפליקט.

הובי: אני בכלל לא הגעתי בגלל הקונפליקט. דודה שלי היגרה הנה לפני שנים ותמיד הייתי סקרנית לגבי ישראל, פשוט לא רציתי סתם לבוא לטייל. רציתי קצת להעשיר את הידע שלי.

לאנג: אני מודה שאני קצת פוליטית, ואין ספק שבשווייץ הסיקור הוא פרו־פלסטיני, אבל אני מאוד משתדלת לראות את שני הצדדים.

להיות ניטרלית.

בדיוק.

מצחיק, כי זה בדיוק מה שישראלים חושבים על שווייצרים וזו אולי גם הטענה המרכזית נגדכם.

גודלו: יש חוסר כבוד בנקיטת עמדה אם אתה לא יודע מספיק או מבין מספיק כדי שתהיה לך אחת כזו.

לאנג: אנחנו מנסים לדבר על עוד נושאים מרכזיים למדינת ישראל: על המחאה החברתית, על הבעיות בין האורתודוקסים לחילונים, על מצבה של הכלכלה הישראלית, שהיא דווקא מפותחת היטב בעיני.

באמת?

כן. אולי יש מתח בין ישראל לשווייץ מבחינה פוליטית, אבל מבחינה כלכלית אלו יחסים נהדרים. ועכשיו אפשר לשאול אתכם משהו?

בטח.

אמרו לנו שכדאי לצאת לשתות הערב ב”מנזר”, איפה זה?

אסתר חנה ורדיגר ‏(28‏), מירושלים. ממריאה לניו יורק

מה זה על התיק שלך?

זו רצועת קומיקס שאני עושה והדפסתי על התיק - “The League of Ordinary Ladies”.

מאיפה המבטא הזה?

אני גרה בישראל אבל הציעו לי עבודה בניו יורק שנראה לי שאני אקח, ובכל מקרה אני בכלל במקור מאוסטרליה, והנסיעה היא לרגל החתונה של אחי בקליפורניה.

רגע רגע, לאט לאט.

אחי הקטן מתחתן בקליפורניה. אבל אני לא יכולה לנסוע לארצות הברית בלי לעבור בניו יורק. פעם גרתי שם, עבדתי כנני באפר ווסט סייד, ואני שוקלת לחזור לגור שם עכשיו כי קיבלתי הצעת עבודה טובה. אני נוסעת לכמה שבועות והשכרתי את הדירה שלי בנחלאות.

תומר אפלבאום

כמה זמן את גרה בארץ?

שלוש שנים וחצי. לא עשיתי עלייה, זה פשוט קרה. בגיל 18 הגעתי לישראל לשנה וחצי לישיבה. הייתי בכיתה של חב”ד בקרית מלאכי, מכל המקומות בעולם. אחר כך הייתי בצפת - מקום שהוא ממש ואקום. יש שם הרבה משוגעים וזה חירפן גם אותי קצת. אחר כך חזרתי לאוסטרליה, התחלתי ללמוד ארכיטקטורה ואז עזבתי ונסעתי לניו יורק. אבל קשה להסתדר שם בלי אישור עבודה ובסוף גם ההורים שלי באו להחזיר אותי כדי לסיים את התואר באוסטרליה ואיכשהו הגעתי הנה שוב.

אז את דתייה?

אורתודוקסית לייט. אני שומרת שבת ושומרת כשרות. המשפחה שלי חרדית, יש לי שישה אחים ואחיות. אמא שלי חובשת פאה ואני רק לפני שנתיים התחלתי ללבוש ג’ינס. אוף, אני מקווה שאבא שלי לא יקרא את זה ויכעס.

במה את עובדת?

אני עובדת פרילאנס בשיווק, עריכה וניהול של רשתות חברתיות, אבל העבודה שלי לא מגדירה אותי. אני עושה קומיקס.

איפה אפשר לקרוא את הקומיקס שלך?

זו סדרה שאני מפרסמת כבר שנה באתר ניו־יורקי שנקרא “The Hairpin”, והיא בעיקר עוסקת בחיים שלי. כמה זה עצוב, למשל, לצאת לדייט עם בחור שיש לו אחיות ממש יפות. או איך זה שהגורל מתאכזר אלייך ורומז לך שאת צריכה לעשות דיאטה בדיוק לפני החתונה של אחיך באמצעות מכשיר הכנת מיצים מירקות שהשותפה שלך בדיוק קנתה.

היית רוצה להוציא ספר?

מאוד. אבל הסבירו לי שאם אף אחד לא מכיר אותך, אתה צריך סיפור אחד חזק שיקשור את הספר כולו, ואני לא מכוונת לזה. יש אנשים שיודעים לעשות כסף מהכישורים שלהם. לצערי, מכל הדברים שאני ממש נהנית לעשות לא מרוויחים גרוש. לזכותי ייאמר שהם גם לא עולים גרוש - זה רק העט, הנייר הפושטי מהמדפסת ואני. אני מכוונת נמוך. אין לי ציפיות.

למה?

דברים קורים לאנשים כי הם מוכנים לעבוד ממש קשה. וזה מפחיד לרצות משהו ממש חזק כשאתה רק בן 20 פלוס.

זה מפחיד גם כשאתה בן 30 פלוס.

זה עושה אותך כל כך פגיע לרצות משהו, שאולי פשוט צריך לתת לדברים לקרות. הנה, באתר הזה לא משלמים לי, אבל אני מקבלת הרבה פניות בזכותו. יש אנשים שאפילו רוצים להיות סוכנים שלי. זה בדיוק כמו מה שקרה לי עכשיו עם ירושלים.

מה קרה?

לקח לי הרבה זמן לאהוב את ירושלים. זה הפריע לי שהיא כל כך קטנה וכולם מכירים אותך. ודווקא עכשיו אחרי שטוב לי פה, הציעו לי את הג’וב הזה בניו יורק. זה כמו שחיפשתי נעליים לחתונה של אחי. ברגע שמוצאים נעליים מעולות צריך לקנות אותן, ההזדמנות לנעול אותן כבר תגיע. אסור לפחד.

את מפחדת?

מפחיד להתחיל הכל מחדש. אבל אני צעירה, אני לא נשואה, ותמיד אפשר לחזור. במשפחה שלי זו בעיה שאני בגילי לא נשואה. ואני תמיד אומרת לאמא שלי שסטטיסטית אין לה מה לדאוג. אני לא כזו מיוחדת. אם כל כך הרבה אנשים התחתנו - גם אני אתחתן.

אז גם האוסטרליות פולניות.

פעם אחת אמא שלי התלבשה יפה ליציאה ובדיוק באותו שבוע הסתפרה, ואז היא הניחה את הפאה. אמרתי: “אמא, השיער שלך כזה חמוד מתחת לפאה, זה מעצבן שלא רואים”. אז היא הסתובבה אלי ואמרה: “אם את מתחתנת עם גוי אני לא באה לחתונה”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו