בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המילה

גיא צלמוות

בכל פעם שנאמר הצירוף "היי גיא", אמן מת ונולדת נטלי דדון

78תגובות

האם גם יהודה פוליקר אמור להגיד “היי גיא”? ראיתי אותו מדקלם את הצימוד הגנרי הזה ביום שני, כמה שניות אחרי שנטלי דדון סידרה את הביקיני האדום שלה, כך שאפשר יהיה לחזות בישבן שלה במקרה.

פוליקר היה חוליה בשרשרת מפורסמים שהולחמו לכדי קליפ “היי גיא” קלאסי: היו שם שרית חדד, ארז טל, אביב גפן, גידי גוב, מוני מושונוב וגם גלעד כהנא, שאמר “היי גיא”, ואז הוסיף “יא זבל”, ואז ציחקק במבוכה, אולי לא הרגיש בנוח לשכפל את המנטרה מבלי לקרוץ.

אביב גפן שר פעם “אנחנו דור מזוין”. הוא השתמש במילה “מזוין” למרות שלא מקובל היה להשתמש בה. למעשה, הוא השתמש במילה “מזוין” בגלל שלא מקובל היה להשתמש בה. על ידי השימוש במה שאסור לומר, הוא בעצם אמר: הדבר הכי חשוב לי זה להתנגד, ולכן להיות חופשי; לבטא מחשבה פרטית, לא מצונזרת, לא מסורסת. ביום שני ראיתי אותו זוקף שתי אצבעות PEACE ‏(קלישאה של שלום‏), מחייך למצלמה ומדקלם “היי גיא”.

דודו בכר

גם פוליקר דיקלם “היי גיא”. הוא כתב פעם “מה לעזאזל מפחיד אותי ומה אותך/ שדים בתוך הראש שלי הם זיכרונות שלך"; הלחין את שירי “אפר ואבק”, את “התחנה הקטנה טרבלינקה”; מגדולי היוצרים והמבצעים שקמו פה; ועכשיו: חיוך למצלמה וביצוע נרצע של טקס הוודו הרשמי של מפורסמי ישראל.

פוליקר בכלל לא נראה נבוך, גם לא אביב גפן. ניכר שהם אינם מייחסים לכך חשיבות מיוחדת. מבחינתם הצימוד “היי גיא” - בדיוק כמו הצימוד “שלום רפי” - נתפס כבר כפולקלור, טקס שחשיבותו בסמליותו יותר מאשר בתוכן המקורי שהוא מייצג. התוכן המקורי שהוא מייצג, אגב, גורס שאדם שמעוניין בפרסום מחויב לתפקד כחלק בפאזל האינסופי שמרכיב לעצמו “גיא” - האיש, המותג, התוכנית, הפלטפורמה - ולהקריב חלק מהייחודיות שלו לטובת המולך.

הצלחת התוכנית ובעיקר השנים שכיסו בחול את ההתנגדות לפולחן האישיות, גרמו לכך שהטקס קיבל חיים משל עצמו. זה כבר לא “גיא”, זו העובדה שבחרו בך ‏(!‏) לומר “היי גיא”, ושניתנה לך האפשרות לבטא את הדקלום הדתי בווריאציה פרטית משלך ‏(“יא זבל”‏). הטקס הפך לסמל סטטוס, ולכן פוליקר יכול להתכבד בו מבלי שהוא מרגיש שנאלץ למשכן חלק מהייחודיות שלו.

הוא כמובן טועה. בדיוק כמו שאביב גפן, גידי גוב, מוני מושונוב, שרית חדד וגלעד כהנא טועים. הם טועים כי הם כן נאלצים למשכן חלק מהייחודיות שלהם. משום שהם מסכימים לומר את מה שכולם אומרים, ובעצם ההסכמה לומר את מה שכולם אומרים, הם מקבלים את היותם חלק מרקמה אחידה שנמתחת מנטלי דדון ועד פוליקר, מאתי דודאי ועד גידי גוב. ההסכמה לומר “היי גיא” היא בעיקר מעשה לא אמנותי. הרגע שבו אדם מוכן לדקלם את מה שנדרש ממנו, ומעוד אלפי אנשים אחרים, שונים ממנו בכל מובן שהוא, הוא רגע בעל מאפיינים צבאיים, רגע שבו אדם משתף פעולה עם מכונה לא־אישית, שמתמחה בפירוק האינדיבידואל והפיכתו לחייל בצבא של שום דבר. מהלך שעומד בסתירה גמורה ליצירה, לאמנות, לביטוי אישי.

כמובן שזו לא טרגדיה, זה הרי רק “היי גיא”. ובכלל, מה נזכרת עכשיו, ולמה לחפור כל כך, ופוליקר יוצר גדול, וגם אביב גפן מוכשר, והכל בסדר. זה נכון, הכל בסדר, שום דבר רציני, בסך הכל טלוויזיה, קצת פאן, תן לכבות את הראש, לא ככה? בטח ככה, לגמרי ככה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו