בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

GitHub: איך לעבוד יחד בלי לראות אנשים

אתר GitHub נוצר על ידי חנונים שכותבים קוד למען חנונים שרוצים לכתוב קוד ביחד. כיום הוא מאפשר חוויית עבודה משותפת לכל מי שרוצה לעבוד על מסמך עם אחרים

7תגובות

רבים מהקבצים שעליהם אנחנו עובדים כיום עוברים כמה ידיים. כמה כותבים, כמה תורמים, כמה עורכים, עובדים ומנהלים. מיקרוסופט המציאה לפני כמה שנים פתרון לבעיה הזאת, ששמו “מעקב אחר שינויים”. לזמנו, זה היה כלי הגיוני וסביר. משתמש אחד יוצר קובץ, שולח אותו למשתמשת אחרת, שעובדת עליו ושולחת חזרה, או לאדם שלישי. מאז אנשים התרגלו לעבוד בזמן אמיתי, בזמן רשת, והפתרון הזה נראה כמו משהו מעידן האבן - אף על פי שזה בהחלט עדיין הפתרון שיש לו את מספר המשתמשים הגדול ביותר.

גוגל ניסתה למצוא פתרון מודרני יותר לבעיה, החל בגוגל דוקס, דרך ניסיון Wave הכושל, וחזרה לדוקס ‏(או, כיום, גוגל דרייב‏). הקובץ קיים ברשת, וכל מי שהוא משותף איתו יכול לעבוד עליו בזמן אמיתי. לדברים מסוימים, זה מצוין. בקובץ שלא מיועד למטרות רשמיות, אפשר אפילו להחליף בדיחות בזמן אמת על תוכן הקובץ, בתוך הקובץ.

גוגל גם מציעה פתרונות למעקב אחר השינויים שמשתמשים שונים מכניסים במסמך, פתרונות שדומים מאוד לאלה של מיקרוסופט. אבל היא מכוונת למספר מוגבל של משתמשים, ואנחנו נמצאים בעידן שבו יותר ויותר דברים נעשים באופן קיבוצי, קולקטיבי. זה לא שלא ניתן לשתף מסמך גוגל דוקס בציבור - ניתן, ורבים עושים זאת, במיוחד למטרות כמו סקרים אקדמיים - אבל זה לא כלי אידיאלי לעבודה קולקטיבית.

רויטרס

פתרון אחד לבעיה מוצע על ידי אתר GitHub, אתר שנולד במקור ככלי לשיתוף ותיקון קוד בתוכנות, ומבוסס על תוכנת Git, שיצר לינוס “המצאתי את לינוקס” טורבאלדס. אפשר לשתף קובץ טקסט באתר, עם הקהילה הגדולה שלו, ולתת לקהילה לתקן אותו. בין אם מדובר בטעויות איות, או בטעויות עובדתיות, משתמשים יכולים ליצור ויקי ‏(מאגר מידע משותף‏) למסמך אחד, ולשתף אותו עם קהילה גדולה - כל עוד מדובר במסמך שהם לא צריכים את זכויות היוצרים שלו, כי השיתוף מצריך שחרור של המסמך ברישיון Creative Commons, רישיון זכויות יוצרים שמאפשר שיתוף ושינוי.

משתמשים יכולים ליצור גרסאות משלהם לטקסט, או להציע שינויים לטקסט הקיים. GitHub נוצר במקור עבור פרויקטים לתוכנה בקוד פתוח, והאתוס הזה הולך עם האתר גם כאשר משתמשים בו לשיתוף טקסטים.

האבולוציה הזאת של הכלים מעניינת, אבל היא מעניינת במיוחד במה שהיא מראה על הלך הרוח המשתנה בכל הנוגע לעבודה משותפת. דברים רבים שהיו פעם פרטיים, הופכים כיום לציבוריים. כך למשל, כתבים משחררים פרשנות ראשונית לטוויטר לפני שהם כותבים את הידיעות שלהם שמתפרסמות בעיתון.

זה קורה גם בזירות אחרות. פעם לקומיקאים היתה דרך אחת לבדוק אם הבדיחות שלהם עובדות: ללכת להופיע איתן. כיום קומיקאים רבים זורקים בדיחות בטוויטר כל הזמן. חלק מהבדיחות האלה נועדות לבנות קהל או סתם לשחרר קיטור, ורבות מהן עובדות רק באותו הרגע. אבל במקרים אחרים, הבדיחות האלה הופכות לגרעין של משהו שמופיע אחר כך על הבמה.

אנשי מגזין “Wired” ערכו עם GitHub ניסוי מעניין לפני כמה חודשים. הם כתבו כתבה על השירות, על מייסדיו ועל ההיסטוריה והעתיד שלו. ולפני שהיא פורסמה, הם פירסמו אותה בגיטהאב. הם קיבלו תיקונים. יותר מדי תיקונים. אחרי הכל, לא בכל יום זוכים משתמשי שירות אינטרנטי לערוך כתבה גדולה על השירות שבו הם משתמשים. אבל הם קיבלו גם דברים שלא היו יכולים לקבל בתהליך העריכה שלהם: תרגומים, לדוגמה. ותיקונים לתרגומים. הם קיבלו מוצר שלא היו יכולים לקבל אחרת, מבלי להוציא סכום גדול באופן משמעותי, תודות לחוכמת ההמונים - והנכונות שלהם להשקיע זמן ומאמץ.

הפודקאסט החדשותי Tech News Today משתמש בחוכמת ההמונים בצורה אחרת. המשתמשים באתר דירוג התכנים Reddit מציעים להם כל יום נושאים לסיקור, ואף מצביעים על הנושאים המוצעים. הם, במידה רבה, קובעים את האג’נדה של התוכנית. העורכים של התוכנית עדיין צריכים לערוך מחקר כל יום, כמובן. אבל המשתמשים והמאזינים מספקים להם מיקוד.

כל אלה משרטטים תמונה של עולם חדש, עולם שבו שיתוף ידע הופך לחשוב יותר ונחשב יותר, בין היתר מכיוון שאגירת ידע קשה יותר ויותר. בעולם הטכנולוגיה, מתחילים להופיע סדקים בחומה הבצורה של השימוש בפטנטים באופן הגנתי והתקפי. בתביעות בין סמסונג ואפל ברחבי העולם, שופטים מאבדים סבלנות עם החברות. במשפט בין גוגל ואורקל, ההשקעה המשפטית האדירה לא הפיקה תנובה עבור אורקל. ויקיליקס של ג’וליאן אסאנג’ ממשיכה להוכיח שסודות, סופם להתגלות.

סיקור תחילת המשפט של גוגל ואורקל באפריל האחרון

 

בספרו המצוין של ברוס סטרלינג מ–98’, “Distraction”, מתאר הסופר עולם שבו הממשלה אמנם עוקבת אחר האזרחים, אבל הם עוקבים אחריה בחזרה, כשהם משתמשים בגרסאות פיראטיות של אותם הכלים. זה רעיון שהתממש למשל בהפגנות הקיץ הנוכחי, כאשר הרקון הצבאי - הרכב שמספק מעקב אלקטרוני אחר המפגינים, ושיובא להפגנות היישר מהגדה המערבית - זוהה על ידי מפגינים, ונחשף ברשתות החברתיות. והשימוש ברשתות חברתיות כרשתות מידע הופך כיום נפוץ מאוד.

בכל הנוגע לעבודה, הכלים החדשים האלה משמעותיים גם כחלק ממגמת העבודה בבית. לאחר התנועה המצערת ממשרדים לחללים פתוחים בעבודה, תנועה שבישרה על אובדן של פרטיות ואינדיווידואליות, המגמה הנוכחית היא לכיוון עבודה ממרחק, שמאפשרת יותר שיתוף וסיעור מוחין מכפי שעבודה באותו המשרד סיפקה בעבר.

החתיכה החסרה האחת בכלים הקיימים היא מהירות. חיבורי האינטרנט מהירים היום בהרבה מבעבר, אבל הם עדיין לא מיידיים. את החתיכה החסרה הזאת מספקת כיום גוגל לעיר אחת בארצות הברית. בחודש יולי השיקה החברה את שירות Google Fiber בקנזס סיטי, שמאפשר העלאה והורדה במהירות 1,000 מגה־בייט. זו מהירות שמגמדת כל חיבור אינטרנט מסחרי בעולם, שתאפשר פרדיגמות חדשות של עבודה מקוונת. השאלה כיום היא כמה זמן ייקח עד שמהירויות כאלה יצאו מגבולות קנזס סיטי.

גוגל פייבר - גלישה במהירות 1,000 מגה-בייט בקנזס סיטי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו