שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

המלחמה הלא-ציונית של בנימין נתניהו

אחד מסמליו המובהקים של מחנה השלום הישראלי, יוסי ביילין, מאמין לאיום האיראני, ומאמין עוד יותר לאיום התקיפה של נתניהו. לכן הוא דוחק באזרחים לא לאפשר לראש הממשלה להקריב אותם במלחמת ברירה חרדתית

ארי שביט
ארי שביט
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ארי שביט
ארי שביט

יוסי ביילין הוא אחד מהאנשים השקטים שהגדירו את חיינו. אף על פי שמעולם לא היה שר בכיר, הוא השפיע על המהלך הישראלי יותר משהשפיעו עליו אי אלה ראשי ממשלה. כמי שהיה האדריכל הרעיוני, היזם המדיני והמבוגר האחראי של תנועת השלום - הוא הביא לעולם את הסכם אוסלו, הסכם ביילין–אבו מאזן ויוזמת ז’נבה. ואולם אחרי שהמציאות המזרח־תיכונית והציבור הישראלי דחו את דרך השלום שאותה הציע, פרש ביילין מזירת האיגרוף הפוליטית.

בשנים האחרונות הוא מנהל קבוצה עסקית המבצעת עסקות של שלום כלכלי בכל רחבי המזרח התיכון. אבל בחודשים האחרונים ביילין מודאג. מאוד מודאג. מה שמטריד את מי שהיה מזכיר ממשלה, סגן שר חוץ ושר משפטים, אינו הפצצה הגרעינית האיראנית. מה שמדאיג אותו הוא ההפצצה הישראלית האפשרית באיראן. במשרד ממוזג בהרצליה פיתוח, לובש השחורים ביילין נותן את תשובתו שלו לדברים שאותם אמר לי לפני שבוע מקבל החלטות בכיר.

הטיעון הראשון המוביל אותנו כעת לקראת מלחמה הוא שאיראן גרעינית היא איום קיומי, אני פותח.

יוסי ביילין ואהוד ברק בכנסת ב-2008צילום: רויטרס

נכון או לא נכון? מקבל או לא מקבל?

“איראן היא מדינה בעלת משטר בעייתי המקדם אידיאולוגיה קיצונית באמצעות אלימות וטרור”, עונה לי איש אוסלו. “אם יהיה בידיה נשק גרעיני, המעמד שלה במזרח התיכון יתחזק מאוד. היא עלולה למלא חלק מהחלל שאותו ישאירו אחריהם האמריקאים בצאתם מאפגניסטן ועיראק. היא תהפוך למוקד כוח שחלק ממדינות ערב ירצו להזדהות איתו בגלל עוצמתו ובגלל שעמד מול המערב והצליח. לא מן הנמנע שאיראן אפילו תהפוך לחברה לא ערבית בליגה הערבית. התוצאה תהיה חיזוק של גורמים קיצוניים בעולם הערבי ומניעה של הסדרי שלום עם ישראל. ייתכן גם שיהיו מקרים של איום בשימוש בנשק גרעיני. כך שאיראן גרעינית היא עניין חמור מאוד. באיראן גרעינית יש סכנה גדולה. אבל אני לא מקבל ולא יכול לקבל שהסכנה הזאת היא סכנה קיומית. איראן גרעינית היא לא איום קיומי. צריך למנוע אותה - כפי שצריך למנוע טרור פלסטיני - אבל אסור לראות בה את סוף המפעל הציוני”.

אבל ראש הממשלה אומר שהשנה היא 1938. הצירוף של משטר לא קונבנציונלי עם נשק לא קונבנציונלי הוא הרה אסון. אם לא נעצור את האיראנים עכשיו ואם הם יתחמשו בנשק גרעיני הם עלולים לעשות בו שימוש ישיר נגד מדינת ישראל. בוקר יפה אחד, פצצת אטום עלולה להתפוצץ בשמי תל אביב.

“נתניהו ואני משוחחים על הנושא הזה שנים”, אומר לי המדינאי הוותיק. “אני יכול להגיד לך שהוא לגמרי אמיתי. אין פה תרגיל שנועד להסיר מעל לסדר היום נושאים אחרים. גם אין פה משחק מתחכם. נתניהו באמת מאמין שאם לאיראנים תהיה פצצה גרעינית הם יזרקו אותה עלינו. על כן, מבחינתו, יש הצדקה כמעט לכל פעולה אשר תמנע את הסכנה. יש גם הצדקה כמעט לכל מחיר של כל פעולה. מנקודת המבט של קברניט החושב כפי שנתניהו חושב, יהיה זה בלתי אחראי לא לתקוף. הסכנה היא כל כך גדולה עד שהיא מבטלת כל שיקול נגדי.

“אני מוכרח לומר לך שהטיעון של 1938 מעורר בי חלחלה. אני חושב שהוא חסר שחר. הסיכון שהאיראנים יטילו פצצת אטום על ישראל הוא מופרך. מופרך. הסכנה של שימוש בנשק גרעיני היא מאוד מאוד נמוכה. בסופו של דבר, לא יושבת בטהראן חבורת מטורפים. המנהיגות האיראנית קיצונית, אבל לא בלתי רציונלית. היא יודעת מה תהיה המשמעות של מעשה אשר כמוהו לא עשתה אף מדינה מאז 1945. זו תהיה אחריתם. הם ייכחדו מעל פני האדמה. מדינה בעלת תרבות עתיקה הקיימת אלפי שנים תחדל להתקיים. הרי בשביל מה ישראל יצרה את דימוי ההרתעה שלה במשך עשרות שנים? בדיוק כפי שהיא תוכל לעמוד בפני איום כזה מבלי שתיאלץ לפעול נגדו בדרכים קיצוניות. אבל נתניהו מתנהג כאילו ההרתעה הישראלית לא קיימת. אני לא מבטל אותו. הוא לא חסר יכולת ולא מטורף ולא משיחי. אבל ככל הנראה ראש הממשלה הוא אדם חרדתי. רמת החרדה שלו הרבה יותר גבוהה מזו שלה ניתן היה לצפות ממנהיג לאומי. על פי רוב חרדה כרוכה דווקא באחריות. אבל במקרה המיוחד הזה, החרדה גורמת לחוסר אחריות. היא אף עלולה לגרום למלחמה”.

הטיעון השני אשר מוביל אותנו לקראת מלחמה, אני אומר לאיש השלום, הוא שארצות הברית לא תבלום את איראן. מוסכם על הכל שעדיף היה שמעצמת העל תתמודד עם אתגר הגרעין השיעי. אבל ההערכה של ראש הממשלה ואולי גם של שר הביטחון היא שמעצמת העל לא תעשה זאת. הסבירות לפעולה כוחנית אמריקאית היא אפסית. על כן, בלית ברירה, על ישראל להציל את עצמה בעצמה באמצעות תקיפה כחול־לבן באיראן.

“גם החרדה הזאת של ביבי מוגזמת מאוד”, אומר בן שיחי המאופק והאלגנטי. “הוא אומר שבעלת הברית הגדולה שלנו מרמה אותנו. הוא חושב שאין ערך רב להתחייבות המפורשת של נשיא ארצות הברית למנוע מאיראן נשק גרעיני. אני חולק עליו. קודם כל, האמריקאים התחייבו וההתחייבות מחייבת. מעבר לכך, יש להם עניין למנוע תפוצה גרעינית ורדיקליזציה במזרח התיכון ולהגן על בני בריתם במפרץ ובישראל. אני מעריך שמה שהם ינסו לעשות בשנה הבאה זה להגיע עם האיראנים להסכם סביר שאיתו נוכל לחיות. אבל אם האיראנים ידחו את ההצעה, הסבירות לכך שארצות הברית תפעל בכוח נגד מתקני הגרעין של איראן היא גבוהה. לדעתי, היא עולה בהרבה על 50–50. לכן אין שום הצדקה למתקפה ישראלית כעת. אני לא אומר לך שבשום מקרה אסור יהיה לתקוף באיראן. אני אומר שבשנה הקרובה בוודאי אסור לתקוף באיראן. אנחנו לא שם. עדיין אין ודאות קרובה לכך שהאיראנים מתחילים לייצר נשק גרעיני ואין שום בסיס לקביעה שהאמריקאים לא יפעלו נגדם בכוח”.

הטיעון השלישי המוביל אותנו לקראת מלחמה הוא הטיעון הציוני, אני אומר. גם נתניהו וגם ברק אומרים שמדינה ריבונית לא יכולה להפקיד את עתידה בידי מדינה אחרת. על כן הם חשים שחובתה של ישראל לתקוף כל עוד היא יכולה לתקוף. הרי לשם מה התכנסנו כאן? כדי שהיהודים לא יהיו תלויים באחרים אלא יקבעו את גורלם במו ידם. על כן עבורם, ברירת המחדל היא פעולה ולא אי פעולה.

יוסי ביילין מאבד את שלוות רוחו הידועה. הפעם הוא כמעט נסער: “אני מתנגד לתקיפה באיראן כעת כיוון שהיא עלולה לעלות בחיי אדם בישראל ועלולה לעלות בחיי אדם בעולם היהודי ועלולה לגרום לנזק כלכלי כבד מאוד. אבל ההתנגדות העיקרית שלי נובעת מטעמים ציוניים. כי מה אומר מי שאומר שאנחנו בברלין 1938? הוא אומר קח את המזוודות ולך. אם אנחנו בברלין 1938 אין טעם להישאר פה. אין לי סיבה לגדל כאן את נכדַי. את הדבר הזה אני לא מוכן לקבל. האמירה הזאת מעבירה בי צמרמורת. נתניהו כנראה לא מבין זאת, אבל העמדה שלו היא העמדה הכי לא ציונית שיכולה להיות. אם נתניהו צודק, הרצל טעה. כי אנחנו ריכזנו כאן יהודים כדי להעניק להם מקלט בטוח. אבל אם לריכוז היהודי הזה נשקפת סכנה קיומית בגלל שלאחדים משכניו יהיה נשק משמיד־כל, המסקנה היא אחת: לפזר. לפזר מיד.

“כיוון שנולדתי כאן וכיוון שהורי עשו אותי ציוני, אני לא יכול לקבל את הטענה הזאת. אני לא יכול להעלות על הדעת שהכל היה טעות. אני מאמין במדינה הזאת ואני לא חושב שאנחנו צריכים לחיות כאן כמו כיתת כוננות שבכל רגע מקפיצים אותה כדי למנוע איזו סכנה רחוקה. נכון, יש סכנות ויש איומים. אבל צריך להתנהל מולם בתבונה ובמתינות ומתוך ביטחון עצמי. זאת הציונות בעיני. זה הניגוד המוחלט למה שנתניהו מציע”.

מדברים אלינו כמו אל ילדים

הפגנה נגד תקיפה באיראן, השבועצילום: מוטי מילרוד

הבנתי, אני אומר. אבל יכול מאוד להיות שהמלחמה בשער. נתניהו וברק יקראו אותך אבל לא יסכימו איתך. מה אתה עושה? האם אינך חושב שחובתך שלך וחובתם של ישראלים נוספים בעלי מעמד בינלאומי לפנות אל הנשיא אובמה כדי שימנע אסון? האם אינך מסכים איתי שרק התחייבות אמריקאית חד־משמעית לבלום את איראן יכולה למנוע התלקחות קרובה?

“אי האמון בין נתניהו לאובמה יישאר בעינו גם אם הנשיא ייתן לראש הממשלה התחייבות בארבע עיניים”, עונה סגן שר החוץ לשעבר. “על כן מה שנדרש הוא דיפלומטיה ציבורית. האמריקאים צריכים לעלות אוקטבה ולומר לציבור הישראלי מילים שעדיין לא נאמרו. הם צריכים להיות ברורים עוד יותר ומחויבים עוד יותר משהינם. כיוון שארצות הברית חוששת מפעולה ישראלית קרובה, עליה לומר אמירה שתחייב אותה לפעול נגד איראן בבוא הזמן ולא תשאיר מקום לסימני שאלה”.

אתה מצדד במאבק ציבורי נגד התקיפה באיראן?

“במשך דורות אמרנו שהצבא נועד להגן על אזרחים ולכן המחיר שהוא נדרש לשלם בשעת מלחמה הוא לגיטימי”, אומר השר לשעבר ביילין. “אבל היום ראש הממשלה ושר הביטחון אומרים דבר חדש. הם אומרים שהם ישלחו אזרחים לשדה הקרב כבר עכשיו כדי למנוע את מותם של אזרחים אחרים בעתיד. על האמירה הזאת הציבור צריך להגיב. זכותם של אזרחים ישראלים לומר אל תקריבו אותנו למען אזרחים אחרים. איפה פה הצדק? איפה ההיגיון? אין שום לגיטימיות היסטורית למהלך כזה. מתוך חשש שמא משהו יקרה בעתיד, עושים מעשה שיפגע מיד בישראל כלכלית, מדינית ואסטרטגית ואולי אף יעלה בחייהם של מאות.

“בעצם מדברים אלינו כמו אל ילדים. אנחנו יודעים מה טוב בשבילכם ואתם לא מבינים שאתם מוכרחים לשלם את המחיר שתשלמו. אבל במדינה דמוקרטית מותר לומר: חבר’ה, תרדו מהגג. תרדו מהגג. אנחנו לא חושבים שישראל עומדת בפני סכנה קיומית ולא מוכנים להשלים עם הקזת הדם הזאת. כל עוד העניין היה רחוק ונראה כמו משחק של תחזיקו־אותי, בסדר. אבל כעת הכל נראה יותר ויותר אמיתי. אם זה אמיתי, זה נורא. מה שנתניהו וברק מדברים עליו הוא במובהק מלחמת ברירה.

“אני לא אעמוד בראש הפגנות. זה לא אופיי והיום אני לא בתפקיד פוליטי המחייב אותי לעשות זאת. אבל נראה לי נכון שאנשים יאמרו: רגע רגע, מדובר בחיים שלנו. אנחנו אלה שניהרג. לכן אני חושב שיש הצדקה להפגנות אבל אסור שאלה יהיו הפגנות שוליים קטנות של חד”ש. אלה צריכות להיות הפגנות גדולות מאוד של המיינסטרים. הייתי מצפה ששאול מופז ושלי יחימוביץ’ יובילו את המאבק הציבורי נגד תקיפה באיראן. זהבה גלאון, מרצ ושלום עכשיו צריכים להיות חלק מהמאבק, אבל במרכזו צריכות לעמוד קדימה והעבודה. אין פה עניין של שלום ולא של מחנה השלום, אלא עניין של מניעת מהלך ישראלי נמהר ופזיז שמחיריו יהיו עצומים. יש היום בהחלט מקום לקיים הפגנות המונים כדי למנוע את המלחמה”.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ