בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למצוא וורהול בפח הזבל ולזכות בפיס

פועל ניקיון מצא אלפי פריטים שערכם הכספי עשוי להגיע למאות אלפי דולרים בדירה שהתגורר בה צלם מתבודד. סיפורה של אגדה אורבנית שקרתה באמת

22תגובות

דריל קלי חי בברונקס ומעולם לא שהה לילה אחד מחוץ לגבולות העיר ניו יורק. צילומיו של הארי שנק מוצגים במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק ובמרכז פומפידו בפאריס, והוא עבד לצד אחדים מגדולי האמנים של המאה ה-20. קלי הוא פועל ניקיון. שנק היה מתבודד ואוגר כפייתי.

דרכיהם של השניים הצטלבו ב-2006, בתנאים מחרידים. גופתו המרקיבה של שנק נמצאה בדירה שהתגורר בה בבניין וסטבת (בית מגורים לאמנים) בווסט וילג', קבורה במהופך תחת ערימות חפצים שאגר במשך שנים. רק כפות רגליו וקרסוליו היו גלויים.

המנקה והאוגר, היין והיאנג של אקולוגיית הנדל"ן הניו יורקית. מותו של האחד עשוי להיות לידתו מחדש של האחר.

ניו יורק טיימס

במחסן בסוהו מחזיק קלי, בן 56, את ה"מזכרות" שלקח בביקור בדירתו של שנק. רישומים ותבניות תלת-ממדיות של כריסטו. צילומי ענק, שבהם נראה האמן איב קליין מביים נשים עירומות טבולות בצבע. ליתוגרפיות של אנדי וורהול ופול ג'נקינס, תפריט בכתב ידו של לארי ריוורס, כרזות ממוזיאונים, עלוני גלריות, גזרי עיתונים וחבילת דפי זהב שהיתה שייכת לקליין.

"יצא משם סירחון שלא מהעולם הזה", נזכר קלי, שהוזעק על ידי הנהלת הבניין שבו התגורר שנק מאז 1970. "שאלוהים יעזור לי. החפצים הגיעו כמעט עד התקרה. הייתי צריך לגייס מישהו רזה במיוחד, שיזחל מעל הערימה ויגיע לחלון".

הוא פרש ליתוגרפיה של וורהול, מרילין מונרו בוורוד בוהק. גרגורי מארש, גיסו של קלי ו"האיש הרזה" שסייע בניקוי הדירה, השמיע קולות של נשיקה. קלי עצמו חייך לנוכח מזלו הטוב. "הייתי במצב גרוע זמן רב", אמר. "כעת אני שוב מרגיש בחיים. אף אחד לא יוכל לקחת את זה ממני".

הארי שנק, שנולד בשם שונקה, היה דמות מסתורית בעולם האמנות. הוא המציא לעצמו ביוגרפיה ובשנות חייו האחרונות סירב ליצור כל קשר עם העולם סביבו. שונקה נולד בגרמניה ב-1924 ובתחילת שנות ה-50 עבר לפאריס, שם הפכו הוא ובן זוגו, יאנוש קנדר, ל"צלמי החצר" של חברי תנועת האוונגרד והניאו-ריאליזם - קליין, כריסטו, קלס אולדנבורג וניקי דה סן פאל. צילום הקולאז' שיצרו השניים ב-1960, שבו נראה קליין קופץ לכאורה מחלון בקומה השנייה, "קפיצה אל הריק", מוצג בתערוכה הקבועה במטרופוליטן.

הידרדרות

אבל לאחר שקנדר עזב אותו, בשנות ה-70, הידרדר מצבו של שנק. הוא ניתק את קשריו עם ידידים ותיקים וסירב להצעות עבודה שהיו עשויות לסייע לו. "הוא נעשה מאוד מאוד בודד, מאוד מוזר", אמר כריסטו. "היה בו טירוף. הפריע לו מאוד שלא הצלחנו לשמור על קנדר קרוב אליו".

שנק עבר לבית האמנים וסטבת עם פתיחתו, אבל לא יצר קשרים עם שכניו. "מעולם לא ראינו אצלו מבקרים. היינו רואים אותו רוכב על האופניים בשכונה, אבל למעשה, הוא רצה שיניחו אותו לנפשו", אמר מתיו רוסאס, מנהל הבניין. הוא הוסיף כי לשנק היו הכנסות מעטות, אבל הוא התעלם מפניות אנשים שרצו לפרסם את עבודותיו.

ג'ק דאולינג, שניהל את הגלריה בווסטבת מסוף שנות ה-90 ועד מארס השנה, סיפר כי אף אחד בבניין לא ידע מי האיש המוזר הזה. "היינו רואים אותו צולל למכולת המחזור ומחטט באשפה, אבל הוא היה בורח לפני שמישהו הצליח להחליף אתו מלה", אמר.

שנק מת ב-2006. אוולין צ'מוני, בעבר עובדת סוציאלית בווסטבת, אומרת כי לא היה די כסף לקבור אותו. קנדר מת בחוסר כל שלוש שנים אחר כך. מותם לא צוין בעיתונים המרכזיים בארצות הברית.

אבל חפצים היו, רבים מספור. עובדי הבניין נאלצו לעקור את הדלת מציריה כדי להיכנס לדירה. הערימות בפנים מנעו את פתיחתה. שנק לא הותיר אחריו צוואה וגם קרובי משפחה לא היו לו. ברכושו טיפל מנהל העיזבונות בעיריית מנהטן. חוקרים מטעם העירייה סרקו את הדירה שבוע שלם והוציאו ממנה כל פריט בעל ערך. שנתיים לאחר מכן רכשה קרן רוי ליכטנשטיין, במכירה פומבית, את כל החפצים שנמצאו בארכיונו של שנק - כ-200 אלף צילומים ופריטים אחרים - תמורת שני מיליון דולר. לאחר מכן זימן רוסאס את קלי לאסוף את מה שנותר. "זה היה דומה לחפירה ארכיאולוגית", אמר רוסאס.

גם קלי ואנשיו עבדו שבוע שלם, שבו הוציאו דרך החלון אין-ספור פריטים. הם מילאו שבע מכולות אשפה בניירות, קלסרים, ספרים וגרביים מגולגלים בקפידה. אחרי שזרקו את הדברים, ראו אנשים שבאו והוציאו אותם מהמכולה.

ביום העבודה האחרון, סיפר קלי, "אמרתי לגרגורי לחזור עם המשאית. חשבתי שיהיה טיפשי לא לקחת משהו". השניים אספו כ-2,000 פריטים שאוחסנו בביתו של קלי. לדבריהם, מעולם לא בדקו מה בדיוק לקחו. השלל היה נותר במקומו אלמלא דרשה אשתו של קלי לפנותו. "היא אמרה לי להוציא את כל הדברים האלה מהבית, כי הם חסרי ערך".

עור ברווז

לפני כשנתיים צפה קלי בתוכנית טלוויזיה על מכירת עתיקות ואביזרים ישנים. הוא ראה אנשים שהציגו חפצים פשוטים לכאורה, שהתברר שערכם הכספי גבוה. שוויו של אחד הפריטים, לדוגמה, הוערך בתוכנית ב-500 אלף דולר. קלי התקשר לגיסו, מארש, וביקש ממנו לצפות בתוכנית. הם המשיכו לצפות בה בכל יום שני בערב. "ממש קיבלתי עור ברווז. אמרתי לעצמי, היי, מטומטם, יש לך משהו ביד", סיפר קלי. אבל מלבד רוסאס מווסטבת, הוא לא הכיר סוחרי אמנות. ביוני לקח אליו כמחצית מהפריטים. "מתיו שאל אם אני מוכן לצאת לגמלאות", נזכר קלי.

רוסאס הזמין את דאולינג להעיף מבט. "הייתי המום. כשראיתי את הדגמים של כריסטו, עבודות יד המוקדשות להארי שנק, הבנתי שהארי עצמו קבור שם".

ג'יין בורתוויק, יועצת שנשכרה בהוראת עורך דינו של קלי, אמרה שקשה לקבוע מה ערכו של האוסף. לדבריה, דגמים דומים שיצר כריסטו נמכרו בסכומים שעולים על 50 אלף דולר.

ג'ק קוארט, מנהל קרן ליכטנשטיין, אמר שהקרן היתה רוצה להעביר את ארכיוני שנק ושנק-קנדר לאחד המוזיאונים, כדי ששני הצלמים יזכו לכבוד המגיע להם.

קלי, שהגשים את חלומו של כל עובד ניקיון, מתכנן להציג את האוסף למכירה פומבית בסתיו הקרוב. "מה שמדהים הוא שהכל היה יכול להיעלם, אלמלא הופיע במקרה האספן הזה", אמרה בורתוויק. "הוא בעצם שמר על האוסף במשך שנים".

כעת מתכוון קלי להיפרד מהאוסף ולקחת את ילדיו לדיסני-וורלד. "אני מתכוון להיפטר ממנו", אמר. "זאת הדרך היחידה שלי להתקדם. הרי לא אקח אותו לקבר". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו