שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פתאום קם חרדי בבוקר, ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת

גם השנה, בחופשת "בין הזמנים", יצאו אלפי משפחות חרדיות לנופש. האפשרויות הן טיול רגלי, החלפת דירה, שכירת חדר במלון ונסיעה לחו"ל. בניגוד לעבר, יותר ויותר משפחות מנצלות את התקופה לחופשה של ממש, ולא חוששות להתערבב בחברה הכללית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

בערוץ נחל הומה מטיילים, באזור הצפון, פסע בשבוע שעבר גבר מזוקן בבגדים שחורים. המים שצפו וגעשו תחת רגליו, הנחל היה זרוע סלעים חלקלקים, אך הוא פילס את דרכו בצעד בוטח. על גבו נשא תיק גדול. על חזהו נתלה מנשא שהציץ ממנו ראשו הבהיר של תינוק. בקטעים רבים הצלו שיחים עבותים על המסלול, והאב נאלץ להתכופף כדי לעבור תחתם. הנשימה נעתקה לרגע כאשר בקטע מסוים התנודד כלוליין, נשמר שלא להפיל את התינוק.

אנחת רווחה נשמעה כמדומה סביבו כששב וזקף את קומתו. מאחוריו השתובבו והתיזו מים ילדיו. מדי פעם נתלה אחד הקטנים על כתפו וקפץ למים בקול צהלה. אשתו חבושת השביס נשאה אף היא תיק גדול ופעוט בידיה. לאורך הדרך שרה ודיקלמה לו שירים באין מפריע. כשהנחל נשא את הזוג וילדיו, יחד עם המטיילים האחרים, למעין בריכה טבעית, נעצרו השניים והתעניינו לדעת מה מצפה להם בהמשך המסלול.

"הגענו מטבריה, אין לנו ג'י-פי-אס", חייכה האשה בהתנצלות וסיפרה שהם שוכרים דירה בעיר, וממנה יוצאים לטיולים בצפון. "די התבלבלנו בדרך", המשיכה, וסיפרה שכשראו משפחה חרדית אחרת עוצרת על אם הדרך, עקבו אחריה עד למים. להפתעתם הרבה, גילו הרבה משפחות מהמגזר.

5 מתוך 5 |
משפחה חרדית בהר מירון, בשבוע שעבר. הקב"ה נתן לנו את העולם ליהנות ממנוצילום: ירון קמינסקי
1 מתוך 5 |
ילדים חרדים מבלים בגן חיות בקיבוץ יראון
2 מתוך 5 |
חרדים מבלים בכנרת

ההילוך האטי בנחל הזה, והביקור באתרים אחרים לצד משפחות חרדיות על עולליהן וטפן, הסבתות, האחים והאחיות והרבה ילדים קטנים כגדולים, עוררו תהייה. באזור היו הרבה משפחות חרדיות. על גדות נחלים קופלו בזהירות מעילים חסידיים, כובעים הועברו מיד ליד עד שנמצא להם מקום מבטחים, על ענפי עץ גבוהים מעל המים. מרחוק נראו הכובעים כציפורים שחורות על העץ.

במשך כמה ימי נופש בצפון ובגולן בשבוע שעבר בלטה הנוכחות הקלושה של חילונים, שהיו מתי מעט בקרב המון המטיילים החרדים והדתיים-הלאומיים. האם ייתכן שהחום הניס אותם אל חסדי המזגנים? או שכולם נסעו לחו"ל? כך או אחרת, המשפחות החרדיות שהציפו בהמוניהן את אתרי הטבע והנופש, הצימרים והאטרקציות, מבשרות על תנועה חדשה ומתרחבת בהתמדה של מטיילים הכובשים את הארץ ברגליהם. התלהבותם הגלויה של מבוגרים וילדים כאחד, מהטיול באוויר הפתוח, למרות החום הגדול - לאחר שהיו ספונים כל חייהם בין כותלי בתי המדרש, בשכונות הצפופות - הסגירה את החידוש.

זה לא מקרי שנהירת החרדים לצפון בשיאה. תקופת בין הזמנים - שלושה שבועות של חופשה מהישיבות ומהכוללים, יום אחרי תשעה באב ועד לראש חודש אלול - הפכה בשנים האחרונות למין "ואקאנס" חרדי. כולם יוצאים לנופש.

"אם בעבר טיילו החרדים בעיקר במסווה של ביקור למרחצאות מרפא או מקומות קדושים", אומרת ריקי שושן, עיתונאית חרדית מהשבועון "שעה טובה", "כיום אין צורך להסוות את היציאה לחופש".

לפי היכולת

מחקר חדש שבדק את התיירות החרדית בישראל, ונעשה במרכז לחקר התיירות, הצליינות והנופש באוניברסיטת חיפה, איפיין את הנופש החרדי המשפחתי לסוגיו לפי המצב הסוציו-אקונומי של הנופשים. בתחתית נמצאים האברכים שידם אינם משגת יציאה לנופש מוסדר, הנוהגים להחליף דירות עם משפחות חרדיות אחרות. "הרעיון הוא להחליף אווירה", אומרת ד"ר לי כהנר מהמחלקה לגיאוגרפיה, שעשתה את המחקר עם פרופ' יואל מנספלד (שניהם מאוניברסיטת חיפה). "בירושלים נהנים ממזג אוויר וקרבה לכותל. בחיפה ובאשדוד נהנים מהאפשרות לבקר יום-יום בחוף הים. זו חופשה זולה שכוללת את עלות האוכל שמביאים מהבית והנסיעות (בתחבורה ציבורית או בהסעה מאורגנת, ת"ר)". יש גמ"חים ומתווכים להחלפת דירות.

משפחות אחרות יוציאו סכום זעום על שהייה בישיבות שיזמים חרדים הסבו לאתרי נופש מאולתרים. משם ייצאו מקצת הנופשים לטיולים, או יסתפקו באטרקציות שמספק המקום. די בכרי הדשא שמספקים מרחב, במתנפחים לילדים ובהרצאות למבוגרים. דרגה מעליהם נמצאים אלה ששוכרים צימרים או חדרי מלון, כל משפחה לפי יכולתה. באחד מיישובי הגולן, למשל, נצפו ילדים חסידיים שרכבו על אופניים בהנאה גלויה. הם לא יצאו מתחומי היישוב כל חופשתם.

"ילדים שגרים באזור גאולה (שכונה בירושלים), איפה הם יכולים לרכוב?" שואלת שושן. "מספיק להם לראות פרות, לרכוב על חמור, זו אטרקציה". שיעור מסוים מהציבור, שידו משגת לצאת לחו"ל, מתאכסן בנופשים מאורגנים במלונות שהוסבו לאתרי נופש חרדיים עם כל הכרוך בכך, כשרות מהדרין וכדומה.

יעל קלינגר, אם לחמישה ילדים מביתר עילית, שעובדת כמנהלת יחסי הציבור של "איחוד הצלה", מספרת שבמקום עבודתה אין עובד שלא יצא עם משפחתו לכמה ימים בצפון. כך גם בסביבתה הקרובה. משפחתה בילתה שבוע במלון בטבריה. המלון, אומרת קלינגר, הוסב בתקופת בין הזמנים כדי לענות על צורכי האוכלוסייה החרדית. "המקום היה מפוצץ", היא מספרת. "חסידים, ליטאים, עדות המזרח, כולם". קלינגר מסבירה שהסיבה לבחירה במלון ייעודי קשורה באופי החופשה. "כשאני יוצאת עם בעלי פחות חשובה לי האווירה החרדית", היא אומרת. "אבל כשאני יוצאת עם המשפחה, זו חובה. אני לא רוצה לדאוג לכשרות, לא רוצה לפתוח קופסאות שימורים או לבשל. במלון ששהינו בו אני יודעת שיש לי שתי ארוחות גלאט כושר".

גם הפרדה ברחצה בבריכה היא שיקול. "לא הייתי הולכת למלון שיש בו בריכת שחייה מעורבת, כי אז הגדולים שלי לא היו יכולים ליהנות מהרחצה". כהנר מספרת שבמקומות הנופש המוסדרים, הפיקוח הרבני והשמירה על צווי הצניעות הדוקים. מהדרין שבמהדרין. קלינגר מספרת שחברה התלוננה באוזניה ש"זה ממש בני ברק". אבל לה עצמה זה לא הפריע. במלון ששהו בו יש שתי בריכות, האחת חיצונית והאחרת בין כותלי המלון. יום אחד רוחצות הנשים בחיצונית והגברים בפנימית, ולמחרת הם מתחלפים. ליתר ביטחון, שתי הבריכות נעטפו מבעוד מועד ביריעות ברזנט עבות, והבריכה החיצונית כוסתה במין סככה, כדי שעין זרה לא תוכל לשזוף חלילה מראות אסורים.

עניין כלכלי

לעומת הפיקוח ההדוק באתרים המוסדרים, באתרי הטבע שהמשפחות טיילו בהם היתה האווירה סובלנית יותר. בערוצים הצרים איש לא נרעש מכך שמקצת הנשים והבנות היו בבגדי ים. אף שבטבע נראו נופשים עם צידניות עמוסות, קלינגר מדווחת שאין כיום בעיה למצוא מסעדות כשרות למהדרין. רבות נפתחו בשנים האחרונות באתרי נופש כטבריה, אילת ואפילו בנמל תל אביב. היצע מקומות הבילוי והנופש עולה בהתמדה.

"מקומות שלא היית חושבת בחיים", היא מתפעלת, "כמו ספא משוכלל ביישוב לא דתי שמציע פתאום ארוחה כשרה למהדרין, עיסויים של גבר לגבר ואשה לאשה. בעלי האתרים למדו את הטרמינולוגיה ואת השפה שמדברת לחרדים. זה עניין כלכלי לגמרי".

לדברי קלינגר, הביקוש הגובר לנופש נובע מחשיפה לתקשורת: "החרדים נמצאים ברשת. הם נחשפים ומחפשים אתרי נופש כמו כולם. הציבור שיודע שהקב"ה נתן לנו את העולם ליהנות ממנו. ויש תקופה בחיים שמוקדשת למשפחתיות. מבחינה דתית אין בעיה לצאת לנופש". ועדיין, היא אומרת, "הפנאטים, השמרנים, ייצאו למירון או לצפת".

שושן מוסיפה כי אם היה מקובל בעבר שרק האדמו"רים והעשירים יוצאים לנופש, כעת זה נעשה עממי הרבה יותר. "האוכלוסייה גדלה, המצב הכלכלי משתפר, יש יותר כלי רכב", היא אומרת. "מי שאין לו שוכר הסעה, משיג כלי רכב פרטיים. מוצאים דרך". היא מספרת על משפחות ששוכרות צימרים "שלושה-ארבעה חדרים לכל המשפחה המורחבת, ליד בריכה. את המטבחים מכשירים בקלות".

לדבריה, "זה זמן להשתחרר. מי שלובשים חליפה ארוכה יסתובבו בחולצה, יחליפו כובעים בכובעי קסקט, או במגבעות קאובוי. צעירים יילכו בבגד ים. האווירה ספורטיבית יותר". היא מציינת שבשביל משפחות שהבנים אינם נמצאים בבית במשך השבוע, זו הזדמנות לזמן איכות משפחתי.

השחרור מלווה בחשש של קובעי המדיניות לפריקת עול וחוסר זהירות. מאז ומעולם יצאו בחורי הישיבות לכבוש יעדים כמו ואדיות במדבריות יהודה בתקופת החופשה. בשנים האחרונות הם מטיילים בשביל ישראל. השנה, מספרת שושן, התארגנה קבוצה של בחורי ישיבה לנסיעה ראשונה מסוגה לירדן. בעקבות אסונות שאירעו בשנים קודמות - טביעה בנחלים והתייבשות במדבר יהודה - העיתונות החרדית מפרסמת מודעות שמפרטות את כללי הזהירות לפני החופשה ובתקופה הנוכחית.

"בחורי ישיבה מחפשים הרפתקאות כמו כל בחור בגילם, אבל הם לא מודעים לסכנות", מסבירה שושן. "הם לא מודעים לסכנת התייבשות, לא יודעים מה זה ואדיות, מה זה ללכת בנחל. בחור חילוני קורא עיתונים, אפילו צופה ב'הישרדות'. הוא יודע מה זה טבע ואיך לשרוד. הוא היה בצבא. עכשיו משפחות התחילו לצאת גם עם ילדים קטנים, תינוקות ממש. לכן מפרסמים בעיתונים כללי זהירות מפורטים, כמו לקחת שתייה וכיסוי ראש. להודיע שיצאתם, ללכת בשביל. לקחת פנסים. הרבה מידע מעשי".

הנוף והזהות

הסוציולוג עוז אלמוג, שחוקר בשנים האחרונות גם את האוכלוסייה החרדית, אומר שחלק מתנועת המשפחות המטיילות הוא התפתחות טבעית של טיולי העבר שעשו אותם בחורי ישיבות. "הם הקימו משפחות ועכשיו הם לוקחים את המשפחה לטייל. לא במקרה הרבנים מוטרדים מאוד, זה יצא מהשליטה שלהם". אלמוג מציין ש"ישראל בכלל נעשתה נגישה לקבוצות שהיו פעם פריפריאליות".

תנועת המטיילים החרדית מלמדת ש"המגזר הרבה פחות עני מכפי שמציירים אותו", כדברי אלמוג. היא משקפת לדבריו את "המגמה של התרופפות החישורים הרבניים... זו התרחקות מהמרכז המפקח, מהעין הבוחנת". ההשתחררות מתאפיינת באופן טבעי בהפרזה. לאלמוג זה מזכיר תופעות במרחב הישראלי.

"כשנתנו לישראלים כלי רכב, הם התחילו לצאת החוצה, גם למנגל. היו אז הבדיחות על המנפנפים על כל פיסת דשא, גם באי תנועה. היום, החרדים הם אלה שמצטיינים בכך. כשהחלו הנופשונים של 'הכל כלול' לטורקיה, הישראלי העמיס אוכל על הצלחות. אצל החרדים, הנופש והטיולים קיבלו לגיטימציה אז הם מסתערים. זו תאווה של אנשים שמגלים את החיים מחוץ לשטעטל. הם יסגרו פערים מהר מאוד".

על פי אלמוג, העניין המשמעותי ביותר בתנועת המטיילים הוא "חיזוק המקף" בין הזהות הישראלית והחרדית של המטיילים. "כשהיינו ילדים יצאנו לטיולים גם כעניין חינוכי, כדי לרכוש את אהבת הארץ. זו היתה האידיאולוגיה של תנועות הנוער". אין שום אידיאולוגיה בתנועת המטיילים והנופשים החרדית, אבל משהו בכל זאת משתנה. "האג'נדה החרדית בעבר היתה אנטי ציונית. אבל כשאתה מסתובב בארץ אתה רואה יישובים משגשגים, פארקים מסודרים, אתה פוגש את ישראל היפה. נוף טבעי ואנושי כאחד. זה מפוגג את הדימוי הדמוני של הציונים והחילונים, ומקרב את הדור החדש הזה לישראליות שלהם, להזדהות עם המדינה. כשרגליך דורכות בנקיקי הארץ, ופוסעות באפיקי נחליה, אתה רוכש תחושה של שייכות. כך, באמצעות הטיולים והנופשים, נוצר החיבור שלהם למדינה".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ