בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החשש: התלקחות עם חיזבאללה, בלי קשר לאיראן

ההיערכות לתקיפה באיראן מתמקדת בעיקר בצד ההתקפי, והטיפול בעורף, שעתיד לספוג מאות טילים מצפון וממזרח, לקוי. יונה יהב כבר מבין: "מעיר גדולה מצפים שתדאג לעצמה"

13תגובות

יונה יהב מודאג. ראש העיר הוותיק של חיפה ניהל את עירו למופת במלחמת לבנון השנייה. כשרשויות מקומיות אחרות בצפון קרסו, חיפה תיפקדה. העירייה הפעילה חדרי מלחמה (חמ"לים), הפקיעה חניונים תת-קרקעיים בקניונים ופתחה בהם משחקיות לילדים כדי לאפשר להוריהם להמשיך לעבוד, נאבקה בספקי שירותים גדולים שסגרו את משרדיהם בעיר. 85% מתושבי חיפה נשארו בעיר ב-2006, חרף מטחי הרקטות. "הבנתי שהבכיינות נגמרה", אמר יהב לאחר המלחמה. "אם לא תפעל בעצמך, שום דבר לא יעבוד. מעיר גדולה מצפים שתדאג לעצמה".

יהב ממשיך לדאוג לעצמו, אבל גם לחשוש מהבאות. "הכל מתחיל בזה שאני פחדן", הוא אומר כעת. "ראש עיר לא צריך להיות מאצ'ו, אלא להתכונן לכל מה שעלול לקרות. אני מוטרד, מפני שאינני בטוח שאנחנו יודעים לאמוד את חומרת הסיטואציה בעתיד. האם אנחנו לא מתכוננים לתרחיש שכבר חלף? בפיקוד העורף ובמשרד להגנת העורף יושבים אנשים מצוינים. שיתוף הפעולה אתם טוב. אין אווירה של ‘מניאנה'. הם מתנהגים כאילו זה (המלחמה) קורה מחר בבוקר. ועדיין, כשאני שואל איך נפנה אזרחים ממקום למקום תחת אש, למשל, אני לא מקבל תשובות מספיק משכנעות".

יהב דאג לשפר את יכולות השליטה בחירום, "כי כשאזרחים מרגישים שהעירייה בשליטה, הם מוכנים להישאר. בכל זאת, לא אתקוף את מי שיעזוב בזמן מלחמה. גם ב-2006 אמרתי שהעוזבים נשארים חיפאים בשבילי". העירייה השלימה תוכנית לימוד מרחוק לתלמידי בתי הספר, דרך האינטרנט. "ויתרתי על מיגון למוסדות החינוך. יש לי 146 בתי ספר ואין סיכוי שנצליח למגן את כולם. חיפה אינה עיר בסדר הגודל של שדרות, שניתן למגן כך באופן מלא. ילדים לא יילכו לבתי הספר תחת טילים. הם ילמדו מהבית".

ועדיין, הוא מזהה פערים בעייתיים. עד היום לא השלימה המדינה מהלך להכנת צווי ריתוק משקיים לאספקת שירותים חיוניים על ידי חברות פרטיות. "חברות סלולריות, בנקים, תנובה - אין מי שיחייב אותם לספק שירותים לתושבים באזורים מוכי טילים. זאת תקנה אלמנטרית. קח את מנהרות הכרמל. זה מקום מקלט אידיאלי לאלפי תושבים, 200 מטרים מתחת לאדמה, אבל המדינה טרם החליטה אם להגדירן מפעל חיוני, שהעובדים בו יחויבו להפעילו גם בזמן מלחמה, אף על פי שאנחנו מדברים על כך כבר כמה שנים. אנחנו גם לא בנויים לפינוי המוני של אזרחים מהעיר. זה לא תורגל בצורה יסודית. או הסיפור של מכל האמוניה במפרץ. יש החלטה להוציא אותו משם עד 2015. אני מקווה שבאמת דיברו עם חסן נסראללה והוא מוכן לעכב את הטילים בינתיים".

אי-פי

בחודש שעבר קיים פיקוד העורף תרגיל גדול בחיפה, בסיוע העירייה. התרחיש כלל נפילה של טיל כימי ששיגר חיזבאללה באזור הטכניון. יהב לא יצא ממנו רגוע במיוחד.

חיזבאללה

הדיון על מוכנות העורף מתנהל בחודשים האחרונים בעיקר כנגזרת של הוויכוח בשאלה אם לתקוף את אתרי הגרעין באיראן. חיזבאללה הוא האוגדה האיראנית הקדמית, שמסוגלת להלום בעוצמה יחסית בעורף הישראלי, כנקמה על הפצצה באיראן. ההנחה הזאת אמנם שנויה במחלוקת, אך קשה לדמיין מצב שחיזבאללה משיב בשלילה להנחיה איראנית לירות רקטות. לא בלי תמורה השקיעה טהראן כמה מיליארדי דולרים בארגון, בשלושת העשורים האחרונים.

אבל עימות בין ישראל לחיזבאללה עלול להתפתח גם כשלעצמו, כפי שקרה לאחר חטיפת חיילי המילואים ב-2006. גופי המודיעין במערב מעריכים, בדיעבד, שטהראן ראתה במהלך של נסראללה פליטה מוקדמת, וחשפה את יכולות הארגון בלא הצדקה. הערכה זו אינה מבטלת כליל את הסיכון להתלקחות בצפון. חוסר-היציבות הנוכחי בלבנון, בשל קריסתו המתמשכת של משטר אסד בסוריה, עלול להיות בנסיבות קיצוניות זרז להתפרצות. האלימות הפנימית בלבנון, כנגזרת הסכסוך בסוריה, משתוללת זה כמה שבועות. עד יום חמישי נמנו 12 הרוגים וכמאה פצועים בעימותים חמושים בין עלאווים וסונים בטריפולי בצפון המדינה. מרבית הארגונים והעדות במדינה אוגרים כעת נשק לקראת מלחמת אזרחים אפשרית.

נראה שסוריה פועלת להגברת המתיחות הזאת. מישל סמאחה, נוצרי לבנוני, שר לשעבר, בעל בריתם של בשאר אל-אסד וחיזבאללה, נעצר באחרונה בחשד שתיכנן סדרת פיגועים בריכוזי אוכלוסייה סוניים. הארגון השיעי עצמו נאלץ להתמודד עם דרישות מחריפות לפירוקו מנשקו, מצד פוליטיקאים ועיתונאים שנמנעו בשנים האחרונות מלדבר על כך בפומבי, מחשש נחת זרועה של סוריה. אבל כעת נראה שדמו של חיזבאללה הותר.

העדות הטובה ביותר לשינוי היא התפנית המחודשת בעמדת מנהיג הדרוזים, ואליד ג'ונבלט, השבשבת הפוליטית שעשתה כמה תפניות בין מחנה תומכי סוריה למתנגדיה. כעת, עשרה חודשים לפני הבחירות בלבנון, ג'ונבלט עומד שוב לנטוש את אסד.

אין להוציא מכלל אפשרות התלקחות בזירה הלבנונית, במנותק מהסיפור המרכזי - הגרעין האיראני. זה יכול לקרות בשל ניסיון סורי להעביר נשק כימי לחיזבאללה, אבל גם בשל פרובוקציה של נסראללה בגבול, על רקע מצוקתו הפנימית. ביולי הפגין הארגון יכולת בפיגוע נגד התיירים הישראלים בבורגס בבולגריה. רק לפני חודשיים נחשפו חומרי נפץ באיכות גבוהה, שחיזבאללה הבריח לישראל בעזרת סוחרי סמים ערבים ישראלים.

השר היוצא

מתן וילנאי הוא הבחור הטוב בסיפור הזה. השר היוצא להגנת העורף המריא ביום שני בלילה לבייג'ין, שם יכהן כשגריר ישראל. מותר להניח שאילו סבר וילנאי שהמלחמה עם איראן באמת בפתח, לא היה מותיר כעת את מפתחות המשרד בידי ידידו אבי דיכטר. את דעותיו על הצורך בתקיפה באיראן וילנאי שומר לעצמו. אבל כשהוא מתבונן בפועלו בשנים האחרונות, השר היוצא מרוצה מחצי הכוס המלאה.

אין חולק שהטיפול בעורף השתפר לאין ערוך מאז טראומת 2006. הוקמו המשרד ורשות החירום הלאומית (רח"ל), צומצמה הנטייה להתחמקות מאחריות שאיפיינה את משרדי הממשלה השונים, הרשויות המקומיות תורגלו פעם ועוד פעם ופיקוד העורף מבין באופן טוב יותר את המשימות המוטלות עליו. וילנאי מונה הישגים נוספים: המדינה החלה, סוף סוף, למגן מפני טילים אתרי תשתית אסטרטגיים. צה"ל הרכיב רשימה של 45 אתרים, שמאות מיליוני שקלים יושקעו במיגונם בשנים הקרובות.

רשתות הקשר של גופי ההצלה השונים אוחדו למערכת אחת (הוצאה של כמעט מיליארד שקל בארבע שנים; המשטרה וצה"ל מדברים באותה רשת, שבקרוב יצורפו אליה גם מכבי האש ומד"א). גם מודעות האזרחים לסיכון גברה - ואין להמעיט בחשיבות האחריות האישית של האזרח להתנהגות זהירה בזמן מלחמה ולציות להנחיות פיקוד העורף, כמרכיב מהותי בהיערכות העורף בחירום.

תומר נויברג

אבל וילנאי, שעסק בכך ללא לאות כחמש שנים (תחילה כסגן שר הביטחון), מכיר היטב גם את הפערים. אחד העיקריים שבהם הוא משפטי. קשה להאמין, אבל יותר משנה וחצי אחרי הקמת המשרד להגנת העורף, אין חוק שיסדיר את גבולות הסמכות והאחריות שבינו לבין משרד הביטחון, פיקוד העורף ורח"ל. כרגע, חלקו של המשרד הוא משמעותי בטרם מלחמה וזניח בזמן הלחימה עצמה. הצעת חוק העורף אמורה לעלות בכנסת במושב הבא. המזרח התיכון אולי רועד סביב, אבל זמנם של המשפטנים בידם.

היירוט

יש פער משמעותי נוסף - בין הבנת הציבור את טיב ההגנה מטילים שיספקו מערכות היירוט לבין המציאות בזמן מלחמה. "כיפת ברזל" מתפקדת היטב מול עזה, אבל לרשות צה"ל עומדות כארבע סוללות, בעוד שדרושות לו 13 סוללות לכיסוי ארצי. "שרביט קסמים", המערכת ליירוט טילים לטווח בינוני, 75 עד 400 קילומטר בערך, תהיה מבצעית רק בעוד שנתיים. מערכת "חץ 2", המיועדת ליירוט טילים לטווח ארוך, עברה באחרונה שיפור מהותי ויחלפו כשלוש שנים עד שתשודרג שוב למערכת המכונה "חץ 3". מכיוון שאין די כיפות ברזל, סביר שבעת מלחמה יופנו הסוללות לאבטחת אתרים אסטרטגיים ובסיסי חיל האוויר, כדי להבטיח גיחות התקפה סדירות. יירוט רקטות המכוונות נגד אוכלוסייה אזרחית יהיה רק משימה משנית, בכיסוי חלקי וחסר.

בוויכוח על תקיפת אתרי הגרעין באיראן, זו תהיה טעות להתמקד רק במצבו של העורף. יש כנראה שאלות עקרוניות יותר: האם אכן דחוף להפציץ באיראן לפני הבחירות בארצות הברית בנובמבר; עד כמה תדחה תקיפה ישראלית את התקדמות הפרויקט והאם יש עדיין אמצעים חלופיים להשתמש בהם? החשש מפגיעה בעורף אינו צריך להיות הטיעון היחיד נגד תקיפה, מסיבה פשוטה: כל עימות משמעותי במציאות האזורית החדשה יהיה כרוך בירי טילים על העורף. יש סיכוי סביר שגם סכסוך צבאי בקנה מידה קטן יותר, בלבנון ואפילו בעזה, יחרוג מגבולות הפריפריה (עניין שאליו התרגלנו, שלא בצדק) ויכלול גם את גוש דן וירושלים.

הטילים והרקטות המכוונים לעורף הם התשובה הערבית לעליונות האווירית, המודיעינית והטכנולוגית של צה"ל. התפישה הזאת, שנוסתה לראשונה בירי הטילים מעיראק במלחמת המפרץ ב-1991 והתפתחה ב-2006, תופעל ביתר שאת בסיבוב הבא. אם יתברר בעתיד שאין מנוס מטיפול צבאי באיראן, ייתכן שהדבר יהיה דרוש גם במחיר פגיעה בעורף. במחלוקת הסטטיסטית בין הסופר יורם קניוק, החושש מעשרות אלפי הרוגים, ל"מקבל ההחלטות" של ארי שביט, צודק כנראה אהוד ברק. מספר הרוגי הפלמ"ח בתש"ח יהיה גבוה ממספר האבידות בעורף במקרה מלחמה. אבל צריך גם לזכור שמלחמה היא עניין קשה במיוחד לחיזוי: צריך להביא בחשבון תקלות חריגות והתארכות של המערכה, שיגדילו את מספר ההרוגים מעבר ל-200-300 שמדברים עליהם במערכת הביטחון.

עוזי רובין התראיין לא פעם בעמודים אלה. הערכות הנפגעים של מומחה הטילים הוותיק, שעמד בראש מינהלת "חומה" המרכזת את פרויקט החץ, פסימיות יותר מאלה של מערכת הביטחון. שנים הוא התריע על אטיות ההיערכות הישראלית ליירוט רקטות. כעת הוא רואה התקדמות, אך לא בקצב הרצוי. "אני מעריך את מומחי חקר הביצועים של צה"ל", אומר רובין, "אבל הם ממעיטים ממשקל האי-ודאות. התוצאה היא שאנשים מדברים בוודאות על תחזית שיכולה להיות נכונה ויכולה להיות לא נכונה. נכון שהמומחים הללו צדקו באופן יחסי בהערכת הנפגעים המועטת במלחמת המפרץ, אבל הרבה דברים לא עבדו אז מבחינת העיראקים, כולל טילים שנחתו במרכזי אוכלוסייה ולא התפוצצו. במקרה הנוכחי אנחנו מדברים על מאסות גדולות יותר. כולם זוכרים שרק ישראלי אחד נהרג מפגיעת טיל ב-1991, אבל מי זוכר את 27 הנחתים האמריקאים שנהרגו מפגיעת סקאד ישירה בבסיס בסעודיה?"

מוטי מילרוד

את הטיפול ביירוט, אומר רובין, "התחלנו מאוחר מדי ועשינו לאט מדי. כיפת ברזל מתקדמת עכשיו בקצב של ריצת אמוק. ההישגים מרשימים, אבל זה היה צריך לקרות קודם לכן. נוצר כאן פער אסטרטגי". רובין, כמו וילנאי, יודע שגם האויב לא קפא על שמריו בשנים שחלפו מאז לבנון. יש לו יותר טילים ורקטות, שמגיעים רחוק יותר ופגיעתם מדויקת יותר.

אבל איש מהמומחים אינו אומר בקול רם שגם בעוד שבע שנים לא יהיה כיסוי מלא לעורף. לא תצוץ משום מקום כיפה ענקית שקופה שתגן על המדינה כולה. העורף האזרחי יהיה חזית בכל תרחיש של עימות. מקבלי ההחלטות יצטרכו לחשוב כיצד למזער את הסיכונים ולבחון בשבע עיניים כדאיות של תקיפה, בהתחשב בתוצאות הצפויות בעורף. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו