טור לסיכום

הפרינט לא מת

רשמי ביקור אצל הקולגות האיטלקים, שעושים את המגזין היפה בעולם ומתעקשים להישאר אופטימיים. "יש מקום לעיתונות עשויה היטב"

ספי הנדלר
מילאנו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ספי הנדלר
מילאנו

ההתרגשות של הרגעים האחרונים לפני סגירת גיליון זהה בכל מערכות העיתונים בעולם, רק הדיבוב שונה (ואולי גם קוד הלבוש). זו המסקנה הראשונה מביקור שערכתי לפני כמה שבועות אצל הקולגות האיטלקים שמתכוננים להוריד לדפוס עוד גיליון.

בחדר העריכה של המגזין IL הטונים עולים מעט בשל ההתלבטות בעניין הכותרת. תמונת השער כבר נבחרה, והיא מזעזעת: ראש ירוי ממנו נשפך המוח של קורבן מלחמת הנארקו במקסיקו. העורך הראשי, כריסטיאן רוקה, והמעצב הצעיר שלו, פרנצ'סקו פראנקי, מכופפים ידים בכל הנוגע לאורך המלים בכותרת ובמשנה. הטקסט הפותח הוא של הסופר והעיתונאי המפורסם ביותר באיטליה כיום, רוברטו סביאנו (גומורה). הטקסט מלווה סדרת תמונות בלעדית ומחרידה, המזמינה את הקוראים לצלול לתוך אחת מהמלחמות המלוכלכות והאכזריות היום בעולם, המלחמה שאסרו ברוני הסמים וחייליהם על הרפובליקה המקסיקנית. לבסוף קובע השער "בדם חם" (על משקל "בדם קר" של טרומן קאפוטה). העורך מרוצה, המעצב הגרפי נאלץ לוותר על קוצו של יוד אבל השיג את מרבית מבוקשו.

IL הוא המגזין החודשי של העיתון הכלכלי המוביל באיטליה, IL SOLE 24 ORE, מגזין כרומו חודשי המחזיק לפחות 100 עמודים (ולפעמים פי שניים יותר) ונחשב, בעיני רבים, לא רק באיטליה, למגזין האקטואליה היפה בעולם.

בכנס האחרון של החברה למעצבים גרפים (SPD) שהתקיים בניו יורק זכה IL בתואר "המגזין הטוב ביותר" (בחירת החברים) לשנת 2011. אבל ההתלהבות הפומבית הזאת משילוב מרהיב בין טקסט לעיצוב נרשמת לא רק בניו יורק. גם באיטליה, ביום שבו יוצא המגזין (הנמכר יחד עם העיתון היומי), קרה לא פעם ולא פעמיים שהעותקים אזלו מהדוכנים בערים הגדולות. מראה נדיר בעידן שנהוג לערוך בו טקסי אשכבה לעיתונות המודפסת.

סוגרים גיליון. מערכת השבועון IL במילאנו (שני משמאל - העורך כריסטיאן רוקה)צילום: גל ורטמן

העיתון האיטלקי מוכר 300 אלף עותקים ביום, כשליש מהם למנויים והשאר בדוכני העיתונים. בשנה האחרונה ידע העיתון, המצוי בבעלות ארגון המעסיקים החזק של איטליה, ירידה של כ-3% במכירות. ועדיין, כאשר נכנסים לבניין המערכת המרהיב שתיכנן עבור IL SOLE הארכיטקט האיטלקי עטור הפרסים רנצו פיאנו, התחושה היא של כוח וחדשנות, ולא של חולשה ושקיעה. רוקה בן 44, הוא היה שליח העיתון בארצות הברית וזה חצי שנה הוא עורך המגזין. הפילוסופיה שלו היא, במשפט אחד, "הירחון האמריקאי ‘אטלנטיק' פוגש את ה'ניו-יורק מגזין', שילוב בין אקטואליה לבעלי טור ודעה עם עיסוק בתרבות, אבל גם עם קורטוב של ‘לא לקחת את עצמנו ברצינות רבה מדי' שנסוך על הכל ואריזה מעוצבת היטב, קולית".

רוקה מדבר בלהט, הוא מאמין באמת שהעיתונות המודפסת תשרוד. לפחות חלקה. הוא אפילו הקדיש שער של אחד הגיליונות האחרונים שלו לפרויקט רחב יריעה "השמועות על מותי היו בהחלט מוגזמות מדי" ובו הסבר מנומק מדוע יש עתיד לעיתונות על נייר (עיתון וכרומו כאחד). הנתונים שהביא מפתיעים, כמעט לקוחים מעולם אחר. ובכל זאת: את עיתוני הנייר קוראים מדי יום 2.3 מיליארדי בני אדם, לפי החישוב של "הארגון העולמי של עיתונים ומוציאים לאור". ברשת מתעדכנים 1.9 מיליארדים.

תעשיית היומונים בהודו גדלה בשני שלישים בשש השנים האחרונות, עלייה נוספת של 18% צפוייה עד 2014. באמריקה הלטינית עלו מכירות העיתונים ב-4.5% בחמש השנים האחרונות. האקונומיסט האנגלי הגיע לתפוצה של מיליון וחצי עותקים בשבוע, שבע שנים בלבד אחרי שהגיע לתפוצה היסטורית של מיליון עותקים, פסגה שטיפס אליה במשך 160 שנה. וכן הלאה והלאה.

לדברי רוקה, "יש מקום לעיתונות עשויה היטב, מעוצבת היטב. כמובן, עם האינטרנט, הכבלים, האייפון והאייפד זה חסר תועלת להדפיס מגזינים רק עם חדשות, שהופכות מיד לישנות. אתה חייב לתת לקוראים שלך יתרון, סיבה לקנות. להתעדכן בחדשות זו לא סיבה מספיק טובה. הסיבה יכולה להיות שיש לעיתון כותבי דעות מהטובים ביותר, מיטב הפרשנים וכן הלאה". גם זה עלול לא להספיק, אבל זה תנאי שאין בלתו.

השולחן של רוקה עמוס מגזינים מכל העולם. הוא מאמין באיכות כותביו, ולא פחות, באיכות צוות המעצבים הגרפיים מעורר הקנאה שלו. המגזין שהוא מפיק לא רק מעורר את המחשבה, הוא גם תאווה לעיניים. "קריאה בכתב עת צריכה להיות חוויה. יש לנו ארט דירקטורים שמופקדים על יצירת תענוג של ממש כשאתה נוגע בדפים, וכשאתה מדפדף ומגלה את התמונות. יש מקום לדברים יפים. למעשה, זו הדרך היחידה לשרוד". הישרדות כרומו.

האופטימיות של רוקה סוחפת. ובכל זאת, אני מתעקש, האם הפרינט כמוהו כתקליטי הוויניל שעברו כמעט לחלוטין מהעולם עם בוא התקליטור, או שהעיתונות המודפסת דומה דווקא לתעשיית הקולנוע ששרדה את מהפכת הטלוויזיה והדי-וי-די? "אני אוהב את ההשוואה הזאת", הוא מחייך, "ואני מקווה ומאמין שאנחנו כמו הקולנוע. עיתון גדול ישרוד בכל מדינה, גם עיתונים עם ערך ייחודי, מקומי או מקצועי, עיתונים שנותנים לקוראים מה שהם לא יכולים למצוא באינטרנט. וכמובן, מגזינים מעוצבים היטב שחווית הקריאה בהם היא כמו ללכת לקולנוע בשלושה ממדים".

אז גם הבת שנולדה לך עכשיו תקרא עיתונים על נייר? "ברור", צוחק רוקה, "השאלה היחידה היא אם היא גם תערוך אותם".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ