בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הייתי כלבתה הפרטית של נרי ליבנה

עוד יום עמוס מעשי גבורה בחייה של הכלבה שושנה

33תגובות

חום חתולים בחוץ, תאמינו לי, וכולם אומרים לנרי ששמנתי. “זה לא שהיא אוכלת יותר”, מתנצלת נרי, “אלא רק הטיולים שלה הולכים ומתקצרים. אפילו היא לפעמים, אחרי שהיא עושה את עצמה כאילו היא ממלאת את חובתה ורודפת אחרי חתול או שניים במשך שלוש דקות, מיד היא נשכבת על הגב בגינה, מחכה שאחזיר אותה אל המזגן”. נרי תמיד צוחקת עלי בנושא החתולים. “כשהיא כבר עושה את עצמה רודפת אחרי החתול, מטעמים של כבוד עצמי מפותח, בסוף או שהם מתחמקים ממנה בקלילות או שהם מסתובבים אליה ותוקפים אותה חזיתית. ככה זה חתולים תל אביבים. שמנמנים ובריונים ללא חת”.

נרי אומרת שיש לי הפרעת אכילה, כמו לה. אולי בגלל זה, בדיוק כמו שנרי חולמת על הביקור בימי חמישי ושישי במקום הכי קדוש בשבילה בירושלים, שבו אופים את עוגות השמרים, אני חולמת להצטרף אליה לפחות פעם אחת לנסיעה לירושלים כדי לבקר בהזדמנות ב”כיכר החתולות”. נרי אומרת שהחתולים בכיכר החתולות הם כמו הצעירים שמסתובבים שם, ערסים ופרחות רעי מראה ותוקפנים, חכמים רק על חלשים ואני, כמו כלום, הייתי גומרת אותם אם רק הייתי מגיעה לשם.

השבוע הצלתי שם את חייה של נרי. כן, כן, אחרי כל ההשמצות שלה ש”שושנה היא הכי ההיפך מכלבת שמירה שאפשר, רק מגיע מישהו זר ומיד היא נשכבת על הגב ומחכה שיעשה לה נעים בבטן ואם יבוא גנב היא בטח גם תעשה לו קפה ואפילו אם היא תראה מישהו הורג אותי היא תפריע לו באמצע רק בגלל שיתחשק לה לבקש ממנו ליטוף”, עכשיו היא לא מפסיקה לנסות ולתקן את השם הרע שהוציאה לי כל כך שלא בצדק. אז עכשיו היא מספרת לכולם איך הצלתי את חייה בגינה.

היא ישבה על אחד הספסלים ודיברה עם הבן שלה בטלפון. “על ספסל אחר ישב מישהו שנראה לי מסומם או שיכור”, היא סיפרה אחר כך לענת’לה, “כנראה הומלס חדש בגינה ולשם שינוי הגינה היתה לגמרי ריקה. היתה שעת אחר הצהריים והיה אור מלא ואני במילא לא מפחדת בדרך כלל מאף אחד, חוץ מאנשים מטומטמים וחסרי הומור. המסומם התחיל לצעוק ואני המשכתי לדבר בטלפון עם אמיתי שאמר לי לקום ולעזוב מיד את הגינה, אבל לא הספקתי אפילו לקחת את התיק כשהוא קם מהספסל והתחיל ללכת ישר אלי בצעקות. פתאום מאי שם הגיחה שושנה שנראתה כמו כלבם של בני בסקרוויל, קפצה עליו והבריחה אותו מהגינה וכך לדעתי ניצלתי ממוות בטוח, בזכות שושנה”.

מובן שענת’לה שאני אוהבת במיוחד מאוד התפעלה ובמשך יומיים נרי לא הפסיקה להלל אותי באוזני כל מי שהיה מוכן לשמוע, פינקה אותי בטונה בשמן ובביסקוויטים ואפילו אמרה לי שוב שאולי בפעם הבאה שתיסע לירושלים, תיקח אותי איתה לביקור בכיכר החתולות אבל לא בגלל החתולות שאין שם, אלא בגלל שמישהו - כלומר אני - צריך לעשות את העבודה שראש העיר ירושלים לא עושה, זאת אומרת ללמד את הבריונים הגזעניים שמסתובבים שם לקח. בטח, בטח, אני אומרת לעצמי, אני אסע לירושלים ונרי גם באמת תעשה דיאטה של 500 קלוריות ללא פחמימות ותלך לחדר כושר, פחחח.

מצדי הייתי יכולה להמשיך לרבוץ על זרי הדפנה לנצח, אבל לא חלפו אלא יומיים ‏(אפילו שבספירת כלב מדובר בשבועיים‏) וכבר חזרה נרי הביתה בשעת ערב מוקדמת כשהיא כולה נסערת ועיניה מבריקות מדמעות. “זה היה נורא”, היא סיפרה לחברה שלה רותי, “בחיים לא נפגעתי ככה. נפגעתי בגלל שגם כל כך הופתעתי. לא העליתי בדעתי שיש בתוך האשה הכל כך יציבה עד שעמום כמויות כאלו של מרירות, כעס, תסכול ושנאה שגורמים לה להתנהג כמו פרחה רצחנית מכיכר החתולות, אבל בנוסח הפולני”.

נרי, באותו יום, הוזמנה לארוחת צהריים אצל חברתה היקרה י. הן ישבו ושוחחו כשנכנסה חברה מבוגרת של י. עם סלים מלאים באוכל ואך ראתה את נרי, מיד התנפלה עליה בצעקות על כך שלא ידעה שנרי תהיה שם ושהיא לא הביאה אוכל בשבילה ונרי כמובן הציעה ללכת הביתה. אבל א. ששמעה את זה התחילה לצעוק על האשה הזאת שאסור לה להעליב ככה אנשים שמתארחים אצלה בבית ומה פתאום היא צועקת.

האשה ההיא, שכבר מתקרבת לשבעים, יצאה מהבית ובעלה המבועת, שהוא דווקא איש חכם ובעל הומור, רץ אחריה מבוהל ואז היא חזרה כדי לקחת את האוכל ואחר כך חזרה שוב כדי להחזיר את האוכל ולהגיד לנרי ולחברות שלה, “קחו את האוכל ותאכלו אותו ותיחנקו”. ושוב היא יצאה לרחוב וחזרה כדי לצרוח, “יופי, נרי, באמת תודה תודה לך נרי”, כאילו נרי אשמה שהיא ירדה מהפסים ושוב היא הלכה לרחוב והקימה שם צעקות שבטח העירו את המתים בבית הקברות טרומפלדור ושוב חזרה.

“והכי פתטי היה שהפעם היא גם ניסתה להיות שנונה והמשיכה לנסות להעליב ואני הייתי המומה כי תמיד חשבתי שהיא אשה טובה, אם כי ייתכן שחשבתי שהיא אשה טובה בתור ברירה מחדל, כי הרי אין שום תכונה אחרת שאפשר לייחס לה. אשה רגילה לגמרי וקצת פלגמטית, שלנגד עינינו ממש עוברת מטמורפוזה לפרחה מהגיהנום, חתולה רעת מראה כמו אלו שמסתובבות על עגלות הזבל בכיכר החתולות ורק כל כך הצטערתי ששושנה לא היתה שם כדי לכסח לה את הצורה”, ככה אמרה נרי לרותי ואני נאנחתי לעצמי וחשבתי שכנראה נכון מה שאומרים, שפני הדור כפני הכלב, ותהרגו אותי אם אני יודעת מה הפירוש של זה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו