בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טיסות נכנסות / טיסות יוצאות

תגובות

מלכה אלמו ‏(16‏), תלמידת תיכון בבית הספר יצחק רבין בכפר סבא. נוחתת מאוהיו

היי, למה יש לך גרביים שונים?

זה סיפור מצחיק. הייתי במשלחת לארצות הברית ואחת הבנות קנתה לכל אחת גרב למזכרת ולכל אחת מאיתנו יש זוג גרביים לא תואמים. יש עליהם גם לווייתנים חמודים.

אז מה בדיוק הסיפור?

זה סיפור אישי.

טוב, אז לפחות תספרי על המשלחת?

קוראים לה “שותפים צעירים”, והיא שייכת ל“שותפות 2000”, פרויקט של הסוכנות היהודית.

כמה ילדים השתתפו במשלחת?

היינו שישה תיכוניסטים מכפר סבא שנסעו לקולומבוס, אוהיו, העיר התאומה שלנו. התארחנו אצל משפחה מקומית ועשינו כל מיני פעילויות. בשנה שעברה היו שישה אמריקאים שהתארחו אצלנו.

אילו פעילויות עושים במשלחת כזו?

הדרכנו שם קצת בקהילה היהודית וטסנו גם ליוסטון, טקסס, כדי להתארח במשחקי המכביה. בילינו יחד עם שאר הילדים מהמשלחת שלנו וחלק מהזמן עם הילדים המארחים והיתה מדריכה אחת אמריקאית ואחת ישראלית. התנדבנו בבית תמחוי וגם עשו לנו כל מיני סיורים - לימודיים ואחרים. עשינו ראפטינג והיינו בלונה פארק ממש ענק, שטנו בקיאק בנהר ברוחב שבע מטרים והכנו סדרה של צילומים עצמיים שגזרנו כדי שיהיה לנו קולאז’ של האישיות שלנו. והיתה גם חוויה עם בתי הכנסת.

תומר אפלבאום

איזו חוויה?

נסענו לבתי כנסת יהודיים שונים והעלינו כל מיני בעיות שלנו, מהחיים, מול שלושה רבנים: אורתודוקסי, רפורמי וקונסרבטיבי. רצו שניחשף להבדלים בין זרמים שונים ביהדות ונלמד להעריך אותם. מאוד נהניתי.

ומה לגבי ההבדלים בין ילדים אמריקאים וישראלים?

לכולם שם יש מכונית פרטית. אני לא מדברת על המבוגרים, אלא על הילדים! ולמרות זאת הם לא מתראים כל כך הרבה עם החבר’ה כמו אצלנו. הקשרים ביניהם מתקיימים בעיקר דרך פייסבוק וסקייפ. ובכלל, אף אחד לא מסתובב בשכונה בלילה ברחוב. הכל ריק. אפילו בקניון הם לא מסתובבים. הייתי בחמישה קניונים שונים ואין שם הרבה אנשים. אולי זה נראה ככה בגלל שהכל כל כך גדול. לא רק הקניון. הכל. אפילו שקיות האוכל.

היה לך קשה להסתגל?

ראינו הרבה טלוויזיה בבית, זה לא דבר קשה. חוץ מזה היו נחמדים אלי מאוד. אני שומרת כשרות והם לא, אז הם קנו לי אוכל במכולת מיוחדת, למרות שלא רציתי שיקנו לי במיוחד. תיכננתי פשוט לאכול יותר חלבי.

היית חוזרת לאמריקה?

אני אסע לשם מיד אחרי הצבא.

כבר החלטת? חכי, עוד לא סיימת תיכון.

אני יודעת מה אני רוצה ואני רוצה לחזור לשם. קודם כל, כי היה לי כיף בגלל המשפחה המארחת, שבאמת היתה ממש כמו משפחה. אני מתגעגעת אליהם וכבר ראיתי בסטטוסים בפייסבוק שגם הם מתגעגעים אלי. וגם בגלל משהו שריגש אותי. אחרי הצבא, במקום לטוס לחופשה עם חברים הייתי רוצה ללכת לעבוד במקום שביקרנו בו, במחנה קיץ של ילדים עם מוגבלויות, והייתי רוצה להדריך שם.

דרך אגב, מה צריך לעשות כדי להתקבל למשלחת הזו?

כל אחד מהתיכון יכול היה להתקבל. לא צריך להיות תלמיד מצטיין, או איזה מישהו מיוחד. אני הייתי הנציגה מטעם העדה האתיופית. אני מתנדבת בארץ בקהילה בגלל אבא שלי. הוא פעיל מאוד בעדה האתיופית והוא אפילו היה הגזבר של הקהילה בכפר סבא. זו קהילה קטנה וחזקה.

מתי אביך עלה לארץ?

הוא עלה לארץ ב–1990. הוא היה אסיר ציון. הוא היה במעצר שמונה חודשים, מכיוון שעזר ליהודים לעלות לארץ ונתפס. ואז הוא עלה לארץ וגר בכפר סבא. יש לי עוד ארבעה אחים ואחיות.

דניאל נוסדורף ‏(37‏), מנהל חברה לעיצוב מידע, אלנה מלואנדה ‏(37‏), בנקאית, והילד נח ‏(בן שנה וחודשיים‏), מסטוקהולם. טסים לקופנהגן

מותר לשאול באיזה שבוע את?

מלואנדה: אני בשבוע ה–20.

יש לך בן או בת?

אני לא יודעת עדיין. כשנחזור לסטוקהולם אני אעשה אולטרסאונד ואז נגלה. אצלנו לא עושים אולטרסאונד עד השבוע ה–20. אצלכם עושים הרבה לפני, אני יודעת. אבל אני חושבת שזאת בת.

למה?

כי הייתי קצת יותר עם בחילות הפעם וגם הבטן נראית אחרת, אבל אי אפשר לדעת. אנחנו מקווים שזאת בת, כי בן כבר יש לנו.

איך קוראים לילד?

נח. זה מצחיק, כי בשוודיה מבטאים את זה נואה, ונועה כאן זה בכלל שם של בת.

נח זה שם מאוד יהודי.

בעלי יהודי. היינו בביקור כי יש לו משפחה פה. בעלי נולד בשוודיה. אבא שלו משוודיה, אמא שלו מפולין והאבות משני הצדדים היו בשואה. הנה הוא מגיע, הוא יספר לך בעצמו.
נוסדורף: יש לי בארץ דודה, בני דודים ואחיות של סבתא. ההורים שלי שומרים כשרות. כילד הלכתי לבית ספר לעברית פעם בשבוע, והייתי גם מהאחראים על הביטחון של בתי הכנסת בסטוקהולם.

תומר אפלבאום

נתקלת בסכנות ליהודים?

יש 16 אלף יהודים בערך בכל שוודיה, והקהילה הכי גדולה היא בסטוקהולם. זה מקום מאוד בטוח להיות בו יהודי באופן כללי, ולי באופן אישי אף פעם לא היו בעיות. אבל בערים עם אוכלוסייה מוסלמית יש מתיחות גדולה יותר. בדרום המדינה, בעיקר, היו התקפות על יהודים.

ואיך היה הביקור בארץ?

האחיינית שלי התחתנה בפתח תקווה בחתונה גדולה. 600 איש. אצלנו אין חתונות כאלה. יש יותר פוקוס על האוכל. אתה יושב ואוכל ואנשים נואמים נאומים על הזוג. לפעמים יש מוסיקאים שמנגנים, או שרים, אבל הכל בישיבה, שעות ארוכות, ואז אולי בסוף קצת דיסקוטק.

מלואנדה: באנו לשלושה שבועות וחצי. זו כבר הפעם השלישית שלי כאן ובטח נבוא שוב בקרוב, כשהתינוקת תיוולד.

מה עשיתם בביקורים הקודמים בארץ?

מלואנדה: בפעם הראשונה צללנו באילת וזה היה הכי יפה, בפעם השנייה בילינו הרבה בתל אביב. הלכנו לפאבים, יש חיי לילה טובים בעיר. הפעם צלילה ושתייה לא היו אופציה, אבל היינו בנווה צדק, שזו בעיני שכונה נחמדה מאוד לחיות בה. אחר כך נסענו לאילת ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל שם היה קצת חם מדי. במיוחד עכשיו כשאני בהריון וחם לי נורא ממילא. לפחות עשיתי קצת שנורקלינג. טיילנו גם קצת בצפון עם המשפחה, בבניאס, בצפת, בטבריה.

נוסדורף: אני הייתי פה הרבה פעמים. כשהייתי בן 19 אפילו הייתי באולפן בקיבוץ עין חרוד מאוחד, וגם כמה חודשים בקיבוץ גת. לא רציתי לחזור.

אז מה קרה?

התקבלתי לטכניון בשוודיה. לא כל כך רציתי ללכת, אבל ההורים שלי הכריחו אותי, וקצת התבאסתי לחזור למזג האוויר המחורבן. מזל שהלכתי להתעודד בלימודי קראטה, כי שם פגשתי את אלנה.

אתם ביחד מגיל 20?

מלואנדה: היינו חברים טובים כל הזמן הזה.

כמו הארי וסאלי, רק שוודים?

נוסדורף: זה באמת קצת דומה. לפני ארבע שנים החלטנו לתת לזה צ’אנס רציני.

מלואנדה: אבל לא התחתנו. אנחנו רק חיים ביחד.

ומגדלים ילדים.

לקחתי חופשה כדי לטפל בנח. אצלנו מקבלים שנה ממומנת על ידי המדינה וגם אפשר להתחלק בשנה הזאת עם הבעל. דניאל לא יכול היה לקחת את החופשה, לצערנו, כי הוא מנהל החברה שהוא עובד בה.

וואו. אני אכולת קנאה.

כן, קשה למצוא מדינה נדיבה כל כך כמו שוודיה. זה מקום טוב מאוד למי שרוצה להיות הורה. היא כל כך בטוחה, שזה לפעמים נהיה משעמם. האמת, רק מזג האוויר לא בדיוק מושלם. יורד הרבה גשם וכל הזמן קר ואפל. בקיץ טוב - יש 25 מעלות.
אאוץ’, זה כבר כאב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו