טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנרגיות שליליות: למה בישראל אין אנרגיות מתחדשות?

השימוש באלטרנטיבה לחשמל שמקורו בדלק ובפחם עשוי להציל את ישראל מזיהום אוויר מתפשט, מהתלות במדינות ערב, מכך שעוד מעט לא יהיה מאיפה לקחת חשמל. אז למה נדמה שכולם עושים יד אחת נגד התהליך?

תגובות

בפאתי קיבוץ מעלה גלבוע ניצבת אחת מטורבינות הרוח הבודדות הקיימות בישראל. היא עומדת שם מאז שנת 1996 ופרט לכמה רגעי פעילות בודדים, במשך מרבית שנות קיומה הטורבינה מושבתת. בקיפאונה הנוגה היא מייצגת הלכה למעשה את מצב האנרגיות המתחדשות בישראל. הרצון קיים, כך גם היכולת הטכנולוגית, המשאבים הטבעיים, התקציבים הפיננסיים והיזמים הנמרצים. אבל אוסף של חסמים, שהתקבצו יחד לכדי משקע רובץ, יוצרים מעצורים שאינם מאפשרים לתעשיית האנרגיות המתחדשות לדהור קדימה ולהצעיד את ישראל לקראת עתיד מתקדם וירוק יותר.

בוועידת האו”ם לשינוי האקלים, שהתקיימה בדצמבר 2009 בקופנהגן, קרה דבר תמוה ומופלא: נשיא ישראל, שמעון פרס, התחייב קבל עם ועולם כי ישראל תפחית את פליטות גזי החממה שהיא מייצרת ב–20 אחוז עד שנת 2020. “היו התנגדויות רבות בקרב גורמים שונים בישראל להצהרה של נשיא המדינה. התקשרו ממשרד ראש הממשלה בזעם”, מספר ישראלי שנכח בוועידה, “אבל את הנעשה כבר אי אפשר היה להשיב”.

כשהמשלחת חזרה ארצה, שלח המשרד להגנת הסביבה מכתב אל האו”ם ובו הצהרה שישראל אכן מחויבת ליעד שהציב הנשיא. בד בבד מונתה חברת מקינזי, החברה הגדולה בעולם לייעוץ אסטרטגי, לבדוק את היכולת של המשק הישראלי לקיים את ההבטחה. בעקבות המלצותיה הוחלט כי התוכנית להפחתת פליטות תכלול תמיכה במפעלים מזהמים להפחתת הזיהום, תמיכה ברשויות המקומיות בעניין זה, התייעלות אנרגטית ‏(למשל: החלפת מקררים‏) וגם מעבר לייצור חשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות. כיעד ביניים נקבעה 2014 כשנה שבה תייצר ישראל חמישה אחוזים ‏(1,150 מגוואט‏) מסך החשמל שלה על ידי אנרגיות מתחדשות. שנת 2020 נקבעה כיעד לייצור 10% ‏(2,760 מגוואט‏) של חשמל נקי. היום, אמצע שנת 2012, פסע לפני נקודת היעד הראשונה, אחוז החשמל מאנרגיות מתחדשות בישראל הוא 0.44% בלבד ‏(225 מגוואט‏). הנתון הזה מגלם את כל הסיפור - היעד רחוק מהשגה לא פחות משלום במזרח התיכון.

אנרגיה
EWP

כבר בתחילת שנות ה–80 החלו לבדוק בישראל את האופציה של שילוב יצרני חשמל פרטיים במערך החשמל הארצי. במשרד האנרגיה הוקמה אז ועדה בשיתוף בשיתוף חברת החשמל, אבל לא התרחש הרבה עד לשנות ה–90, אז הוחלט במשרד האנרגיה על הקמת “ועדת ברובינדר”, שבחנה את האפשרויות השונות לפרויקטים של אנרגיה מתחדשת. התקנות שנקבעו פורסמו ב–2005, והן הבסיס למכסות החשמל מאנרגיות מתחדשות, שיצאו לראשונה לשוק ב–2009. מאז הענף הולך ומתפתח, אבל יש מי שכועס ותמה על קצב ההתפתחות האיטי שלו.

אבל לפני המבט העגום על הנעשה בישראל כדאי לברר מה קורה בעולם. במדינות אירופה, בהן גרמניה, איטליה, בריטניה ואחרות, מתרחשת בשנים האחרונות מהפכה אנרגטית: משק החשמל עובר לרשתות חכמות, שמתמרנות בין כמה מקורות אנרגיה. מדינות רבות חותרות לקראת עצמאות אנרגטית מוחלטת, שמכונה על ידן “ביטחון אנרגטי”. אולי המילה ביטחון, האהודה כל כך בישראל, תצליח במקום שבו נכשלו מושגים אחרים - פריצת הדרך אל לבם של מקבלי ההחלטות בכל הקשור לאנרגיות מתחדשות?

ואולי העובדות טובות מהסיסמאות: אוכלוסיית העולם עלתה פי שניים וחצי ב–50 השנה האחרונות, אבל צריכת האנרגיה עלתה פי שמונה. מכאן, שהניסיון להשתמש באנרגיה בדרך משוכללת יותר כלל לא יהיה רלוונטי בעוד עשור. מחקרים בינלאומיים אחרים מראים שנותרו משאבי פחם רק ל–165 השנים הבאות, גז ל–65 שנה ודלק ל–40 שנה. כך שהמשאבים האלו מגיעים עם תאריך תפוגה.

לא מספיק מבהיל? ככל שיתמעטו סוגי הדלק השונים, הפקתם תהיה יקרה יותר וקשה יותר, ותביא לסכסוכי משאבים עקובים מדם. לעולם, ובמיוחד לישראל, יש מכשלה נוספת - מרבית עתודות הנפט בעולם נמצאות היום בסעודיה, באיחוד האמירויות, בעיראק, באיראן ובמדינות ערביות ומוסלמיות אחרות. אי תלות בדלק מן המזרח התיכון או בגז מרוסיה יכולה להביא לכלכלה חסונה ולדיפלומטיה בינלאומית נקייה מאינטרסים משאביים - ושוב, קוראים לזה “ביטחון אנרגטי”.

“הייתי מצפה מממשלת ליכוד בראשות בנימין נתניהו לתת את המשקל הכי כבד לנושא הביטחון האנרגטי”, חורץ גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה. “כל פאנל סולארי מוריד את התלות שלנו בדלק ערבי. התרגלנו לחיות בעולם שבו רק מיליארד מתוך שבעה מיליארד בני אדם חיים בסגנון מערבי. אמריקאי ממוצע צורך פי 30 יותר חשמל מסיני ממוצע. אבל בעוד 10–15 שנה יהיו בעולם שלושה מיליארד אנשים בסין, הודו וברזיל, שצורכים חשמל כמו אמריקאים. העולם יזדקק לכמויות אדירות של דלק, וישראל היא לא לקוח עולמי גדול. לכן נמצא את עצמנו בסוף התור. תעשייה שתהפוך אותנו לכמה שפחות תלויים במשאבים של אחרים היא העתיד שלנו”.

גלעד ארדן
תומר נויברג

קפקא צדק

ברור, אם כן, שאנרגיות מתחדשות הן הכרח לישראל, אז איך יוצאים לדרך? בקושי רב. נקודת ההתחלה הן המכסות המקסימליות שרשות החשמל מפרסמת לפרויקטים של אנרגיה מתחדשת. שהרי מי שמייצר חשמל באופן פרטי, על ידי מתקן סולארי, טורבינת רוח או בכל אמצעי אחר, לא יכול להשתמש בחשמל, אלא רק “למכור” את האנרגיה לחברת החשמל - ולקבל כסף בתמורה. המכסות הראשונות יצאו לשוק בינואר 2009 וכללו, למשל, 50 מגוואט לאנרגיה סולארית ‏(מתוכם 35 מגוואט למתקנים גדולים ו–15 מגוואט לגגות ומתקנים קטנים‏) ו–30 מגוואט לאנרגיית רוח. מובן מאליו, שלחברת החשמל אין אינטרס להגדיל את המכסות, שהרי היא עצמה המתחרה של השוק הזה.

בצד פרסום המכסות מפרסמת רשות החשמל את התעריף שתשלם בעד קוט”ש ‏(קילוואט לשעה‏) של אנרגיה נקייה, שתוזרם למערכת באמצעות היצרנים הפרטיים ‏(על תעריפי החשמל השונים - ראו מסגרת‏).

התשלום על החשמל הירוק לא מגיע מקופת המדינה, אלא מכיסו של הציבור, בדמות הגדלת חשבון החשמל. לכן יש הכרח ליצור איזון נכון בין הרצון לפתח את התעשייה החשובה לבין הטלת נטל גדול מדי על אזרחי ישראל. בכל פעם שמתפרסמות מכסות חדשות מתחילים היזמים בהליך של הגשת בקשות להקמת פרויקטים.

נסיעה מיישובי דרום הארץ ליישובים בצפונה חושפת מראות חדשים: גגות של לולים, רפתות ומחסנים המכוסים בשכבה של פאנלים סולאריים. מרביתם הם פרי שיתוף פעולה בין יזם כלשהו לבין אנשי היישוב. המצב היום מצביע על יותר ביקוש מהיצע - על כל מגוואט מכסה שרשות החשמל מציעה, יש חמישה מגוואט של בקשות מצד היזמים. כלומר, הענף יכול להיות גדול פי חמישה, לו רק היו מכסות נדיבות יותר. הרי החסם הראשון.

כדי לאשר פרויקטים של אנרגיה מתחדשת, על היזמים לעבור שני מסלולים מקבילים; הראשון מתבצע מול גופי התכנון: אישורי בנייה, אישור שימוש בקרקע וכדומה. המסלול השני הוא מול רשות החשמל וחברת החשמל: אישורים להפעלת המתקן כשיקום. שני המסלולים האלו הם דרך עינויים של סרבול ואיטיות, אבל בזה לא נגמרת דרך החתחתים: יש לתהליך מיני רגולטורי־משנה לתהליך, שמעניקים לכל המהלך נופך קפקאי. אלו הם משרד האנרגיה והמים, משרד הביטחון, משרד הבריאות, מכון התקנים, הגורמים הירוקים ועוד. על כל אלו מונחת בכובד גם העובדה שהגופים האלה לא מתואמים זה עם זה, מה שהופך את היזמים בעל כורחם לחוליה הנאלצת לקשר בין כולם. “זה שוק דינמי מאוד, שמשרדי הממשלה לא יכולים לעמוד בקצב שלו - בייחוד כשנדרש מהם לשתף פעולה בנושא”, אומרת דורית בנט, מנכ”לית אנרגיה מתחדשת של מחוז אילת־אילות.

כמה עולה זיהום אוויר?

חלק מהעיכוב בהוצאת פרויקטים לדרך נובע מדרך החשיבה הבאה, הרווחת במשרד האוצר וגם בקרב חלק מהציבור הישראלי: חשמל מאנרגיה מתחדשת יקר יותר לייצור מחשמל שמקורו בדלק, פחם או נפט, בוודאי מחשמל שנוצר מגז. כך, למשל, מגיבים לטענות במשרד האוצר: “ייצור חשמל ממקורות של אנרגיה מתחדשת עדיין יקר יותר ויציב פחות ביחס לייצור בטכנולוגיות הקונבנציונליות”. האם מדובר בעובדה מוגמרת? בענף הקלינטק ‏(טכנולוגיה נקייה‏) גורסים שעם השתכללות הטכנולוגיות, הייצור ההמוני ועליית מחירי הדלק אפשר להגיע תוך שנתיים לידי הצטלבות עלויות - מצב שבו קוט”ש סולארי עולה בדיוק, אם לא פחות, כמו קוט”ש פחמי. לחישוב נכנסות גם התועלות מחשמל ירוק - חיסכון בבריאות הציבור, הפחתת זיהום אוויר, אי תלות במשאבים מתכלים ‏(נפט, פחם, דלק וגז‏) ועוד.

ארדן, למשל, משוכנע בעניין: “בראייה כלכלית צרה, נכון שהיום קילוואט פחם עולה פחות מקילוואט אנרגיה סולארית. אבל איפה ימי האשפוז, המשאפים לחולי אסטמה, המשרות הרבות שהענף מכניס בפריפריה והשיקול הסביבתי? האוצר לא מצטיין בחשיבה לטווח ארוך, אלא מתנהג כמו גזבר שיושב על קופה קטנה לטווח קצר. התחנה הפחמית באשקלון, למשל, אמורה לעלות 10 מיליארד דולר ולספק 1,200 מגוואט. באותו תקציב אפשר לספק אותה כמות של חשמל סולארי בלי לזהם את האוויר. בגלל שיקולים צרים אנחנו עלולים לפספס את הרכבת של התחום המדהים הזה”.

יש לזכור, שמתוך המחיר הכללי של חשמל סטנדרטי, רק 40% משולמים על הייצור. 60% הנותרים משולמים על העברת החשמל ממקום למקום. חישוב פשוט קובע שאם היה אפשר לייצר חשמל באותו מקום שבו הוא גם נצרך - אפשר לחסוך 60% ממחירו. החדשות הטובות: ניתן להפיק אנרגיה סולארית בכל מקום שבה היא נצרכת בלי לשנע אותה - על הגג, בחצר, אפילו על אדן החלון, ובמרבית העולם צופים שבעוד שנים ספורות בלבד הטכנולוגיות יאפשרו להרבה יותר בתים לנהל את החשמל שלהם באופן אוטרקי.

“אנחנו מתעקשים על כך שאפשר להביא את הטכנולוגיות למצב של הצטלבות עלויות, ולכן צריך לדחוף את התחום קדימה”, מסבירה שולי נזר, סמנכ”לית בכירה לתעשיות ורישוי עסקים במשרד להגנת הסביבה. “הדבר העיקרי שמייקר את החשמל הנקי הוא אותה דרך חתחתים ביורוקרטית. כל גוף דורש את חלקו. אם היתה רשות אחת, שמאגדת את כל ההליכים תחת אותה קורת גג, גם העלויות היו צונחות”.

במארס השנה פירסם ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר והיום דיקאן הפקולטה למינהל עסקים וראש ההתמחות בחשבונאות בקריה האקדמית קרית אונו, ניתוח של כדאיות כלכלית משקית לגגות סולאריים. חוות הדעת הוזמנה על ידי חברת SBY להתקנת פאנלים סולאריים על גגות. בדו”ח ניסח זליכה מתודולוגיה לחישוב העלות הכוללת של ייצור חשמל קונבנציונלי אל מול חשמל סולארי - כולל מרכיבים של זיהום אוויר, נזק סביבתי, תועלת לחברה וכדומה. “אם מתעלמים מהרכיבים הללו בחישוב העלות של חשמל פחמי, זו פשוט הולכת שולל”, הוא מסביר בכנות הבלתי מתפשרת המאפיינת אותו, שהפכה אותו לנערץ על ידי אנשי המחאה החברתית.

מחוות הדעת של זליכה עולה כי עלות הייצור של החשמל היא 46.93 אגורות לקוט”ש, אבל לכך מתווספת עלות של זיהום אוויר בסך 41.37 אגורות לקוט”ש. למעשה, המחיר הריאלי של חשמל פחמי הוא 88.30 אגורות לקוט”ש. בפועל, הציבור משלם רק 49.52 אגורות לקוט”ש. זאת אומרת, שחברת החשמל גובה קרוב ל–40 אגורות פחות מהמחיר הריאלי על כל קוט”ש חשמל. תעריף החשמל בישראל הוא מהזולים בעולם, וכנראה לא בכדי חברת החשמל נמצאת בגירעון של כ–70 מיליארד שקל. תמיר קפלינסקי, מייסד SBY, מוסיף: “אנחנו בעצם צורכים את החשמל הפחמי על חשבון הדור הבא, כי הרי מישהו יצטרך בסופו של דבר לשלם את הגירעון של חברת החשמל. זה כמו לרשום במכולת, מתוך מחשבה שיום אחד הילדה שלך תשלם את החשבון”.

ירון זלכה
אמיל סלמן

כשהטייקונים שולטים, אין תחרות

זליכה זורק אל הקלחת הסבר נוסף, שקושר בין משרד האוצר לבין תחושת העצלתיים שמלווה את האנרגיה המתחדשת בישראל: חוסר התחרותיות במשק.

“מי שאחראי בישראל על התחרותיות במשק ברמת הענף ‏(לא ברמת הפירמה הבודדת, על כך אחראי הממונה על ההגבלים העסקיים‏) הוא אגף התקציבים במשרד האוצר”, אומר זליכה. “עליו מוטלת האחריות למנוע חסמים, לברר את הקשרים בין חברות, לדאוג למבנה כלכלי תחרותי וכדומה. ישראל נמצאת במקום ה–83 בעולם מבחינת תחרותיות. אנחנו מפגרים אחרי מרבית מדינות המערב וגם אחרי מדינות לא מערביות רבות. משרד האוצר הוא שהופך את ישראל למדינה לא תחרותית.

“כמו בתחומים אחרים, גם בתחום האנרגיות המתחדשות - יש מונופול שמקשה על התחרותיות. זוהי חברת החשמל. אמנם לא מדובר בחברה פרטית, אלא ממשלתית, אבל ועד העובדים של חברת חשמל פועל כמו טייקון. אל חברת החשמל מצטרפים קומץ בעלי הון ששולטים בגז, שבשבילם חשמל קונבנציונלי הוא טוב, כי הם הספק המרכזי של אנרגיה להפעלת תחנות הכוח הקונבנציונליות. מעבר לשוק אנרגיות מתחדשות יסיר מהם את מעמד המונופול. לא מדובר בשחיתות, אלא בדינמיקה שגרועה למשק”.

צוואר בקבוק נוסף בתחום החשמל הנקי בישראל הוא חוסר יציבות. החלטות באשר לענף משתנות תדיר, וכך גם התעריפים, עניין שמקשה על היזמים לפעול לפי תוכנית עסקית ידועה מראש. חברת SBY היא דוגמה לכך. החברה הוקמה בשנת 2008 ובמרוצת השנים הפכה לחברה הגדולה ביותר בנישת ההתקנה של מערכות סולאריות על גגות. ב–2011 הועסקו בחברה כ–130 עובדים - מהנדסי חשמל, אנשי קונסטרוקציה, מפקחים, אדריכלים, אנשי מכירות ועוד. אבל במאי 2011 עצרה רשות החשמל את מספר המכסות להתקנת מערכות סולאריות, והחברה נאלצה לפטר מחצית מן העובדים. “כשמפטרים מישהו בפריפריה, לא מחכה לו עבודה בשפע”, אומר קפלינסקי.

דרך התמודדות אחרת עם חוסר היציבות הזה גלומה במודל התעסוקתי של אנלייט־אוירם, חברה לייזום, פיתוח והקמה של אנרגיות מתחדשות, שהקימה עד היום כ–150 מערכות סולאריות בישראל ובאירופה. החברה מעסיקה 15 עובדים קבועים בלבד, ואת מרבית העבודות מבצעת בעזרת קבלני משנה חיצוניים. “מלבד הבעיה העיקרית של ריבוי רגולטורים וביורוקרטיה איטית, קיימת גם הבעיה של שינוי כללי המשחק תוך כדי תנועה”, אומר גלעד יעבץ, מנכ”ל החברה. “הדבר הכי חשוב ליזמים הוא אופק של ודאות, ולכן חובה שההגבלות יהיו ידועות מראש. הקמה של טורבינת רוח, למשל, אורכת בין חמש לשש שנים, שבהן מושקעים כספים רבים. אנחנו מתקדמים לפי היערכות מחושבת, אבל תוך כדי תנועה משתנים כל הזמן כללי המשחק. גם אם השינויים נועדו להגן על האינטרס הציבורי, בסופו של דבר הענף צריך להתקדם כמו ספינה יציבה, ולא כמו דוגית שמתנדנדת על הגלים”.

חסם נוסף לאנרגיות המתחדשות נמצא בחוסר האיזון הבא: רישיון של ארבעה קילוואט נבדק באותן אמות מידה וכובד ראש כמו רישיון של 800 מגוואט. תחנת כוח גדולה כמו דליה, שעתידה לייצר בשנים הקרובות גז טבעי בהספק כולל של 870 מגוואט, נבדקת באותו האופן שבו נבדק פאנל סולארי קטן שאדם מתקין באופן פרטי על גג ביתו. רשות החשמל נאלצת לבדוק כל מקרה לגופו, וכוח האדם שלה עובד שעות נוספות.

אז למה אומרים לנו שתחום הקלינטק בישראל משגשג? האמירה הזאת דווקא נכונה, אבל בתחומים אחרים, כמו התפלת מים וטיהור שפכים. בכל הקשור לאנרגיה, ישראל נמצאת הרבה מאחור. עודד דיסטל, מנהל המטה לקידום השקעות הון במשרד התמ”ת, טוען שהסיבה לפער היא שלחברת סטארט־אפ כמעט אין אפשרות להעמיד שדה סולארי ניסיוני כדי לבדוק טכנולוגיה חדשה. “יש מחסור בכסף ראשוני, מעט משקיעים, מעט שחקנים וקושי בגיוס מימון לפרויקטים עצמם. גם האי־ודאות הכלכלית של השנים האחרונות גורמת לעודף זהירות בענף. אנחנו פועלים בשיתוף מוסדות פיננסיים בינלאומיים כדי ליצור מכניזם לעידוד השקעות ומשתדלים להעניק לחברות פלטפורמה להתקנות ראשוניות”, אומר דיסטל. איתי ז’יטלני, שותף מנהל בתחום הקלינטק ומנהל מחלקת התמריצים הממשלתיים בארנסט אנד יאנג ישראל: “תעשיית הקלינטק הישראלית התפתחה באופן משמעותי בשבע השנים האחרונות. זאת אמנם תעשייה בתחילת דרכה, אבל יש לה פוטנציאל עסקי אדיר וצפוי לה עתיד מבטיח, לאור הצורך האמיתי בפתרונות קלינטק בכל תחום בחיינו”.

הסיכול של רשות החשמל

50 קילומטר מצפון לאילת שוכן קיבוץ קטורה. במרחב המדברי האינסופי, הקיבוץ נדמה כמו אי ירוק ומרובע, שכאילו הונחת ממקום אחר. בשנת 2000 התכנסו באחד הלולים הנטושים של הקיבוץ חמישה יזמים והקימו את חברת ערבה פאוור. היום 40% מהחברה נמצאים תחת בעלותה של חברת סימנס גרמניה, ולפני 14 חודשים השיקו בקטורה את המיזם הסולארי הקרקעי הגדול בישראל - חווה סולארית המשתרעת על פני 600 דונם ומייצרת חמישה מגוואט חשמל ‏(שיכולה לכסות, למשל, שליש מצריכת השיא של אילת‏).

אם הקיבוץ נדמה זר ומוזר למקום, החווה הסולארית נראית מעולם אחר לגמרי. הניגוד בין הרי הסלע האדומים־צהובים לבין פאנלי הסיליקון הכחולים־אפורים הוא עוצמתי. הניגוד הזה חוזר על עצמו גם במפגש בין אנשי ערבה פאוור העסקיים והמעונבים, לבין אנשי הקיבוץ השאננים והמדבריים. מרבית החווה מכוסה במרבד של פאנלים הנוטים בזווית כלפי השמש כמו חמניות תעשייתיות. במרכז המרבד הזה נמצא ביתן קטן ובו חדר בקרה ותחזוקה. דלת הביתן היא בקנה מידה אנושי, מה שמהווה תזכורת מבורכת לעובדה שבכל זאת מדובר בדבר מה ארצי. כיום זוהי החווה הסולארית היחידה בישראל שמייצרת חשמל בכמות כזאת. “החווה הוקמה בתוך שטח התעשייה של הקיבוץ, ולכן נחסכה מאיתנו ביורוקרטיה עצומה”, מסבירה בנט כיצד התאפשר מימוש המיזם.

השבוע נשמע מנכ”ל החברה, ג’ון כהן, זועם. הכעס מכוון לרשות החשמל, שהורידה בתחילת החודש את תעריף החשמל שהיא משלמת על חשמל סולארי ממתקנים גדולים. על פי התעריף החדש, במקום 89 אגורות לקוט”ש חשמל ירוק, תשלם חברת חשמל מעתה רק 65 אגורות לקוט”ש - ירידה של 30%. “זה תעריף לא כלכלי מבחינת היזמים”, הוא אומר, “אנחנו לא חזירים, שמבקשים יותר מ–14% תשואה להון, אלא תשואה מינימלית שתשכנע משקיעים להעמיד לנו כספים. אבל בתעריף הזה אי אפשר להקים יוזמות סולאריות. אנחנו מבינים שיש מתח בין הצורך בסבסוד התחלתי כדי להקים תעשיות ינוקא, לבין הגנה על הציבור שמשלם על כך, אבל נראה שרשות החשמל איבדה את האיזונים”. על פי חישוב שערכה חברת ערבה פאוור, המעבר מתעריף של 89 אגורות לקוט”ש ל–65 אגורות לקוט”ש חוסך לכל אזרח בישראל שקל או שניים בחשבון החשמל הכללי, אבל גוזל מהיזמים את האפשרות ליצור חשמל סולארי.

בחודשים האחרונים נשמעים צלילים של תקווה, בעקבות פעילות ועדה לחישוב ופיתוח מתודולוגיה לתעריף כלכלי של מתקני אנרגיה מתחדשת, שבראשה עומד פרופ’ יוג’ין קנדל. הוועדה עתידה לקבוע אחת ולתמיד כמה עולה חשמל ירוק, וכמה עולה חשמל ממקורות מתכלים. בדיון האחרון אף שוחחו בוועדה על נושא החסמים השונים. כל הגופים הנוגעים בדבר ממתינים בקוצר רוח למסקנות הוועדה, שאמורות להתפרסם בתחילת ספטמבר, ומביעים תקווה שהמסקנות יהוו מקפצה לתחום מאחר שהתעריפים יהיו סוף סוף ברורים ונהירים לכולם ויכללו את כל התועלות ‏(סביבתיות, ביטחוניות ותעסוקתיות‏) ואת כל העלויות ‏(ייצור, הולכה, חלוקה‏). “אם המלצות ועדת קנדל יכללו את התועלות למשק, נהפוך להיות המדינה הראשונה שקובעת תעריף לחשמל נקי על בסיס תועלות משקיות ולא על בסיס תשומות”, קובעת נזר בהתרגשות, “זו כלכלה סביבתית נטו”.

חרף ההתרגשות, גם על ועדת קנדל יש ביקורת. בראש ובראשונה היא מופנית כלפי קנדל עצמו, שעומד גם בראש הוועדה לבחינת אופן ניהול הכנסות המדינה - ממשאבי טבע, בהם גז כמובן, ותחת הכובע הזה המליץ על הקמת קרן לאומית לקליטת רווחי הגז שבראשה יעמוד שר האוצר. ביקורת נוספת מצד התעשייה המתחדשת מופנית כלפי היעדרו של משרד הבריאות מהוועדה, שהיה יכול לתרום לחישוב התועלות והעלויות הבריאותיות של אנרגיה על שלל סוגיה ‏(ראו תגובות‏).

בין סך התועלות שנבדקות בוועדת קנדל, אפשר למצוא גם את התועלת התעסוקתית. ואכן, יש בכך תועלת - גג סולארי בפריפריה יכול לתפקד כעסק קטן במקום שבו לא יקום עסק קטן אחר. הקיבוצים בערבה הם דוגמה טובה לכך - אל הפלפלים הצהובים, הענף הרווחי ביותר עד כה מבחינת חקלאי הדרום, נוספת עכשיו גם האפשרות להרוויח כסף מהשמש. לתחושה הזו שותף קפלינסקי, שמצהיר כי 85%–90% מההתקנות של החברה שבבעלותו מתבצעות בפריפריה - בבתים פרטיים, באזורי תעשייה ובמשקים חקלאיים. היום מייצרים בערבה כ–13 מגוואט, שהם 10% מצריכת החשמל בשעות היום. ההסבר לכך הוא שהחשמל הסולארי הוא תחליף או השלמה להכנסות מחקלאות, וזו נמצאת בעיקר בדרום וצפון הארץ.

“לבית פרטי שעולה מיליון שקל בפריפריה, קבלת החזר חודשי בסך 3,000 שקל על ייצור חשמל סולארי זה משמעותי”, אומר קפלינסקי, שהתקין עד כה כ–700 מערכות סולאריות. הוא מעיד על עצמו שהוא עוסק בכך “בעיקר בשביל הציונות. אני מאמין שהתקנת פאנל סולארי אצל אדם פרטי כמוה כעשיית צדק חברתי. אם מפריטים את ייצור החשמל במדינה, אפשר להפריט אותו לאדם אחד, טייקון בדרך כלל, ואפשר להפריט אותו לכלל עם ישראל”.

הציבור ישלם

איגוד חברות אנרגיה מתחדשת בישראל הוא יוזמה ציבורית, שהחלה לפני ארבע שנים, ומטרתה לקדם את הענף בישראל. בארגון חברות 76 חברות של אנרגיה מתחדשת, שמאמינות כי מודל של ארגון תעשיינים יוכל לעזור לעוסקים בתחום לקדם אותו מול הממשלה ובכלל. “זה תחום מפותח מאוד בעולם שנמצא במצב של תת־פיתוח בישראל”, מציין באכזבה גלויה איתן פרנס, מייסד ומנכ”ל האיגוד. כדי להמחיש את הדברים, הוא מספר שבמשרד האנרגיה והמים אין אף אדם שתפקידו לעסוק בתחום האנרגיות המתחדשות - תחום ששווה מיליארדים למשק הישראלי ועוסק באופן ישיר בתחום חסותו של המשרד. “זה מעיד על התייחסות לא רצינית לתחום”. על טענה זו משיבה סמדר בת אדם, ראש מטה שר האנרגיה והמים: “מדובר בנושא רוחבי שמעסיק את מינהל החשמל, יחידת המדען הראשי, יחידת התכנון, יחידת הכלכלה, המחלקה המשפטית, לשכת המנכ”ל ולשכת השר. ברור שחסרים למשרד תקנים. אנחנו מוסיפים להיאבק לקבלת תוספת כוח אדם למשרד, ועד אז עובדים עם מה שיש. החסמים לשוק האנרגיות המתחדשות לא נמצאים במשרד האנרגיה והמים. ההיפך הוא הנכון, כל יזם יודע שהוא יכול לפנות ולקבל מענה וסיוע בהסרת חסמים”.

אחד היזמים הללו היא חברת סולאראדג’ טכנולוגיות, לייצור מערכות ייעול להפקת חשמל סולארי. משרדי החברה, שהוקמה ב–2006, שוכנים בתוך קרית היי־טק בהוד השרון. מועסקים בהם 200 עובדים, לצד 180 נוספים במפעל הייצור שבמגדל העמק. סולאראדג’ מוכרת את המערכות שלה ב–36 מדינות ורשמה כבר 80 פטנטים. לגיא סלע, מייסד החברה, ממתינים על כיסא בר במבואת הכניסה. על הקיר מתנוסס שלט עם הסיסמה “סולאראדג’: ארכיטקטים של אנרגיה” ולצדו מוצגות ברצף תמונות של עובדי המשרד באירועים שונים. האנשים המסתובבים במסדרונות החברה משרים אווירה נדירה במקומות עבודה: חדוות עשייה.

גיא סלע
תומר אפלבאום

“כמעט כל מדינות העולם העתיקו את המודל הגרמני המוצלח של חשמל נקי”, מסביר סלע במשרדו העמוס ספרים, חוברות, טבלאות, ציטוטים ותמונות. “על פי המודל, המדינה מתחייבת לשלם במשך 20 שנה למי שמייצר חשמל נקי, במתווה תעריפי יורד. בכל כמה שנים, התעריף המשולם קטֵן. זה מעניק יתרון כלכלי למסתגלים הראשונים, וגם הגיוני למי שנכנס אחר כך ומשלם פחות על הטכנולוגיה. המודל הזה עבד מצוין במקומות רבים בעולם וכבר ב–2008 היו חברות גדולות שידעו לעשות התקנות באותה עלות של תחנת כוח קלאסית, אם מביאים בחשבון הצטלבות עלויות.

“בישראל יש שתי בעיות עם המודל הזה: הראשונה קשורה בכך שאימצו אותו מאוחר מדי ומעט מדי. השנייה נוגעת לעובדה שהמדינה מסבסדת את החשמל הרגיל ולכן מקשה על החשמל הסולארי להיות זול ממנו. אפשר לפתור את זה על ידי העלאת מחיר החשמל, תוך מתן סובסידיה ישירה לאוכלוסיות שנפגעות מההעלאה הזו, ובמקביל על ידי שחרור הרגולציה על התקנות סולאריות. כשזה יקרה, יהיה פה חשמל נקי במחיר שווה למחיר החשמל הרגיל, אם לא פחות”.

מלחמה בטחנות רוח

ב–2002 יוצרו ברחבי העולם כ–31,300 מגוואט חשמל באמצעות אנרגיית רוח. הצפי ל–2020 הוא 120 אלף מגוואט ‏(בארה”ב לבדה מתכוונים לייצר 20% מהחשמל מאנרגיית רוח - 50 אלף מגוואט‏).

תוך שהוא מנווט את מכוניתו אל עבר יישובי הגלבוע, דרך שניכר כי הוא מכיר על בוריה, מסביר נדב סעד, שותף מייסד ומנהל פיתוח עסקי באוירם ‏(זרוע הרוח של אנלייט־אוירם‏), על היתרונות הרבים שבאנרגיית רוח, בהם יעילות כלכלית העולה על זו של האנרגיה הסולארית: בעבור סכום השקעה קטן יותר מיוצרת אנרגיה רבה יותר, בשטח קטן יותר מזה שנדרש לייצור אנרגיה סולארית. חוות טורבינות אחת ברמת הגולן, הוא מספר בהתלהבות, יכול לספק את צריכת החשמל של 80 אלף משפחות.

אלא שאפשרויות לחוד ומציאות לחוד - זה שנתיים שחברת אוירם מנסה להדגים למקבלי ההחלטות את היתרונות שבטורבינת רוח על ידי הפעלת הטורבינה המושבתת במעלה גלבוע כפרויקט פיילוט. מאחר שיש לה כבר היתר בנייה, צריך רק להחליף את המנוע וללחוץ על הכפתור. “אבל הרשויות השונות חסמו אותנו מלעשות זאת”, אומר סעד בתסכול. “אם מישהו ממקבלי ההחלטות היה טורח ומגיע מירושלים לקיבוץ מעלה גלבוע, הוא היה נוכח לראות שיש פה פוטנציאל מצוין לפיילוט ניסיוני, שיראה מהי אנרגיית רוח בישראל בראייה קהילתית”.

קבוצה נוספת שנואשה מהרשויות בכל הקשור לרוח היא הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות - קבוצת אנשים, שחברו יחד כדי להקים פרויקטים של אנרגיות מתחדשות. הרעיון מבוסס על מודל אירופי, שבו כל אחד מחברי הקבוצה משקיע סכום כסף באמצעות רכישת מניות, ומקבל נתח מן הרווחים. התמורה כפולה: רווח כלכלי ואידיאולוגי. באירופה פועלים בהצלחה כמה קואופרטיבים כאלה. אחד הגדולים שבהם נמצא בקופנהגן, דנמרק, וכולל 10,000 חברים, שהשקיעו 500 יורו במניה והקימו בשיתוף פעולה עם חברת החשמל המקומית 20 טורבינות רוח על חוף הים.

בישראל זהו הקואופרטיב היחיד. אנשי הקואופרטיב הם שילוב של אנשי סביבה, אקדמאים ופעילים חברתיים - כולם בעלי מודעות גבוהה למתרחש סביבם. הרעיון שקבוצת אנשים מתקבצת יחד סביב פרויקט סביבתי־עסקי אולי נשמע מוזר, אבל כשלומדים על השינוי שקואופרטיבים דוגמתם חוללו בעולם וכששומעים על ההצלחה של הפרויקט הראשון בארץ מבינים את הגדולה שלהם.

באמתחתה של הקבוצה פרויקט מוצלח של התייעלות אנרגטית, שהחל בשנת 2009 והניב רווחים לחברים. לפני שנתיים החליטו לפצוח בפרויקט שני, הפעם של הפקת חשמל מטורבינת רוח. הם מצאו קרקע בצפון, חתמו חוזה עם בעל הקרקע ל–20 שנה וצללו אל נבכי הביורוקרטיה. לאחרונה הבינו שהפרויקט כבר לא ייצא לפועל, היות שנדרשת המתנה ארוכה ועליהם לעבור מסכת ארוכה של הגשת תוכניות.

“אנחנו מנסים להשקיע בעיקר במקומות שיזמים אחרים לא משקיעים בהם. חשבנו שרוח זה בדיוק המקום הזה, אבל אמרנו נואש”, מספר קדם לוי, האחראי על קשרי חוץ וקהילה בקואופרטיב. כמו רבים מהעוסקים בתחום האנרגיות המתחדשות, גם לוי מביט בגרמניה בכמיהה: “למעלה מ–75% מהחשמל הנקי בגרמניה מיוצרים היום באמצעות פרויקטים בבעלות מקומית - קואופרטיבים, קהילות ויזמים מקומיים. זה אומר שעיקר ההצלחה לא מגיעה מחברות גדולות, אלא מהתארגנויות מקומיות קטנות”.

קדם לוי
תומר אפלבאום

פקידי רשויות התכנון והבנייה עמלים בימים אלו על הוצאת תוכנית מתאר ארצית ‏(תמ”א‏), שתעסוק בכל תחום הרוח. לאחר שזו תפורסם, יהיה ברור סוף סוף היכן מותר והיכן אסור להציב טורבינות רוח בישראל. גם כאן יש עיכוב מיותר: על מנת להציב טורבינת רוח, יש להקדים ולהציב במקום תורן מדידה, שיבדוק את כיוון הרוח ועוצמתה. מעבר לכך, הבנקים מאשרים הלוואה לצורך הקמת פרויקט של טורבינות רוח רק על סמך תוצאות מובהקות ממדידות באמצעות תרנים. בדיקה כזו נמשכת לכל הפחות שנה וחצי, שאחריה התורן מוסר ממקומו.

התמ”א של אנרגיית הרוח תהיה מוכנה בעוד כשנה, אבל בינתיים לא מאפשרים לחברות הרוח להציב את תורני המדידה הזמניים. “כל חברה סולארית שמחליטה להציב אנטנה קבועה מקבלת אישור מיידי בהליך מהיר, אבל תורני מדידה, שהם זמניים, לא מאושרים כלל”, קובל אחד מחברי מעלה גלבוע במפגש תחת הטורבינה המושבתת, שניצבת לצד הרפתות של הקיבוץ, כולן מכוסות בגגות סולאריים - עדות למידת היזמות הסביבתית של היישוב הקטן. “תורן הוא ארעי, אין שום סיבה להקשות על ההקמה שלו”, אומרים ישראל ועשהאל גלעד, אב ובן שהקימו יחד חברה המייעצת לחברות אנרגיה מתחדשת בתחומי מקרקעין.

ממשרד הפנים נמסר: “המשרד מקדם את תוכנית המתאר לאנרגיה חלופית על בסיס רוח. תוכנית המתאר צפויה להתפרסם בחודשים הקרובים. הצבת תורני מדידה עוד בטרם אישור התמ”א אפשרית בהתאם לחוק התכנון והבנייה בכפוף לאישור מוסדות התכנון”.

התמ”א של הרוח נועדה בין השאר לפייס כמה מתנגדים קולניים לטורבינות הרוח. אחד מהקולות האלה שייך באופן מפתיע לגופים הירוקים, הטוענים כי חרף התוצרת הירוקה שלהן, הטורבינות גורמות נזק רב לציפורים. בנייר עמדה של החברה להגנת הטבע בנושא נכתב כי מחקרים מארה”ב מצביעים על כך שטורבינות רוח גורמות לכ–33 אלף מקרי מוות של ציפורים בשנה. “אני לא רוצה להקל ראש בגישה של הגופים הירוקים, היא מונעת ממניעים אמיתיים”, אומר ישראל גלעד, “אבל מצד שני יש כאן נטייה להקצנה.

כשמסתובבים באירופה רואים טורבינות שממוקמות גם בשטחים של יערות ופארקים. זו שאלה של מידתיות. זהו קונפליקט לגיטימי בין הצורך של כולנו באנרגיה מתחדשת לא מזהמת, לבין אלמנטים סביבתיים של פגיעה בבעלי כנף. וכמו כל התנגשות וקטורים, צריך לעשות פשרה ולבדוק כל מקרה לגופו”.

התנגדות נוספת לטורבינות הרוח מגיעה מכיוונו של משרד הביטחון, שמתנגד להן בגלל טיסת מסוקים והפעלת מכ”מים. “פצחנו ביוזמה של חוות רוח לפני עשור. אחרי דרך ארוכה השגנו היתרי בנייה לטורבינות, עסקה עם מנהל מקרקעי ישראל ואת כל האישורים האחרים הנדרשים. הכל כבר היה סגור ובדרך להקמה, עד שפתאום נציגי צה”ל - שהיו נוכחים בכל הישיבות והוועדות במשך העשור הזה - נזכרו שהטורבינות בעצם מפריעות לצבא ולכן אין להן אישור. זה כמה חודשים שהפרויקט תקוע”, מתאר דובי מילר, יו”ר ההנהלה הכלכלית של מעלה גלבוע, את התלאות שמשרד הביטחון מאלץ את הקיבוץ לעבור.

השיחה עם מילר מתקיימת במבנה ישן ורעוע בקיבוץ מעוז חיים, שליד בית שאן. גם לקיבוץ הזה, כמו לקיבוצים נוספים באזור, מילר מעניק שירותי ניהול כלכלי. הוא נראה עייף ומתוסכל. זהו יום חם בצורה קיצונית, והחיזיון של טורבינות רוח המסתובבות ומפעילות בתנועתן האלגנטית את המזגן המטרטר שבחדר, נדמה כפאטה מורגנה.

אנקדוטה אבסורדית אחרת מהפרויקט המדובר של מעלה גלבוע טמונה בעובדה שהוא יצא לדרך לפני עשר שנים, ולכן מבוסס על טכנולוגיה מהעשור הקודם. אולם מאז ועד היום הטכנולוגיות התקדמו, עד כדי כך שאת ההספק של 16 הטורבינות שתוכננו במקור אפשר להפיק היום מארבע בלבד. אבל כדי לקבל אישור לטורבינות המשוכללות צריך להתחיל את כל התהליך מההתחלה. מילר ושותפיו לפרויקט מותשים ואינם יכולים להעלות את האפשרות הזו על הדעת, לכן ממשיכים עם התוכנית המקורית של 16 טורבינות מיושנות. “כשבסוף תקום אצלנו חוות טורבינות היא תנצל רק חלק מהפוטנציאל הקיים”, קובע מילר בצער ומוסיף: “הפכנו לבדיחה, בתור אלה שקונים טורבינות מחצר הגרוטאות”.

להגשים חלום, לעמוד ביעד

הסיפורים הקפקאיים האלה מרעים את מצבה של ישראל פעמיים - בפעם הראשונה כשהם מונעים מאזרחיה ליהנות מאנרגיה נקייה מזיהום, ובפעם השנייה כשהם גורמים לבריחה של השקעות לחו”ל. לטענת אנלייט־אוירם, בגלל הסחבת המקומית, 60% מפעילות החברה מתקיימים באיטליה ובבריטניה, שבהן תוצריה מתקבלים בברכה. “לצערנו, אנחנו עושים שם את מה שרצינו לעשות פה”, אומר סעד. “שם הדברים מתנהלים באופן מסודר, כך שתמיד יודעים בדיוק מה צריך להגיש, למי ומתי. בבריטניה התהליך לא קצר, אבל נהיר ומאפשר לדעת מתי מתחילים ואיך מסיימים”.

“ברור לכולם שאין שום סיכוי לעמוד ביעד של 2014”, אומרים היזמים וגם גורמים ממשלתיים שונים. “יש מחסנית זמינה של יזמים, שגמרו את כל התהליכים הביורוקרטיים, אבל מתעכבים בגלל הרבה גופים ממשלתיים”, אומר צפריר יואלי, סמנכ”ל הפיתוח העסקי של אנלייט־אוירם.

אבל יש גם מי שמביעים אופטימיות, לפחות לגבי היעד של 2020. אלו הם אנשי משרד האנרגיה והמים, שמאמינים כי יש סיכוי טוב שלאחר שנות הלמידה וההקמה, המשק יתאזן ויתפתח במהירות. אליהם מצטרף גם השר להגנת הסביבה: “אני בטוח שנגיע ליעד של 2020, כי אני רואה את ירידת המחירים ויודע שהאוצר לא יוכל לעצור את השיטפון. זה לא יהיה גידול ליניארי, אלא גידול של סדרה הנדסית”

------------------------------------------------------------------

תגובות

* משרד האוצר: “ממשלת ישראל קידמה את השימוש בטכנולוגיות של אנרגיה מתחדשת לייצור חשמל באמצעות הקצאות מכסות לייצור, וכן באמצעות מכרז אשלים לייצור חשמל בהספק של 250 מגוואט ‏(מכרז להקמת תחנות סולאריות ותחנות תרמו־סולאריות באשלים, שברמת הנגב. ארבע חברות גדולות ניגשו למכרז; נ”א‏).

“עם זאת, ייצור החשמל ממקורות של אנרגיה מתחדשת הוא עדיין יקר יותר ויציב פחות ביחס לייצור בטכנולוגיות הקונבנציונליות. זאת בעיקר בשל מאפייני הציוד, מחירו ושטחי הקרקע הנדרשים לצורך ייצורו. בנוסף, הטכנולוגיה הסולארית מאפשרת ייצור חשמל רק בשעות שבהן יש שמש, לכן הייצור באמצעותה לא חוסך באופן מלא את הצורך בהקמת תחנות נוספות שיכולות לייצר בכל שעות היממה ‏(שעות שיא הביקוש בחורף אינן בשעות האור‏). משרד האוצר פועל באופן מתואם עם יתר משרדי הממשלה כדי לאפשר ייצור באנרגיה מתחדשת באופן שיאזן בין התועלת הנובעת מייצור ללא פליטות לבין העלות שתושת על הצרכנים”.

* חברת החשמל: “פעילותה של חברת החשמל בתחום האנרגיות המתחדשות מתמקדת במספר תחומים: מחקרים עיוניים וניסיוניים בתחום, מימון גורמי תעשייה לפיתוח רעיונות פוטנציאליים לקידום התחום בישראל, ביצוע עשרות סקרי חיבור לרשת של יצרני אנרגיה ירוקה פרטיים, יצירת התנאים הטובים ביותר למבקשים להקים מתקן פוטו־וולטאי קטן לצריכה עצמית עם הזרמת עודפים לרשת - הכנת הסברים מפורטים לתהליך, ניסוח טפסים, מכתבים והסכמים אחידים לכולם, הסרת חסמים מסוגים שונים שהתגלו במהלך השנים, פרסום הנחיות טכניות ואישור סוגי ציוד עוד בטרם קביעת תקנים על ידי מכון התקנים. בנוסף, חברת החשמל קבעה עם הבנקים תנאים להקלה על מימון המתקנים”.

* רשות החשמל: “בנוגע לטענה כי רישיונות לתחנות כוח גדולות וקטנות נבדקים באותן אמות מידה - רשות החשמל אינה בוחנת תחנות כוח גדולות כפי שהיא בוחנת פאנלים סולאריים קטנים. כל טכנולוגיה נבחנת על פי הקריטריונים השונים והייחודיים לה בלוח זמנים שונה. כמו כן, עיכוב בבדיקת תחנת כוח גדולה לא משפיע בשום צורה על בדיקה של מתקן סולארי קטן.

“בנוגע לטענה כי ירידת התעריפים האחרונה לא כלכלית ליזמים - בשל ירידות המחירים השוטפות, בחרנו להשוות את התעריף למדינות אשר עידכנו לאחרונה את תעריף ההזנה שלהן למתקנים סולאריים גדולים”.

* ועדת קנדל: על הטענה בדבר ניגוד עניינים מוסרים מוועדת קנדל: "קשה להבין מדוע יש ניגוד עניינים פוטנציאלי - לראש ועדה כזו ‏(העוסקת בגז; נ”א‏) אין אינטרס בהגדלת או הפחתת הכנסות המדינה מגז, אלא הוא עוסק באופן הניהול הנכון שלהן מבחינה מאקרו־כלכלית".

על היעדרות משרד הבריאות מהוועדה אומרים בוועדת קנדל: “האחריות על הערכת השפעות מזיהום אוויר אינה של משרד הבריאות, אלא של המשרד להגנת הסביבה. הרכב הוועדה נקבע בישיבה הממשלה ומשרד הבריאות לא ציין את רצונו להיות מעורב בנושא”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות