בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המצוקות של נתניהו: תקציב, בחירות ותיק השקעות כמשל

הסקרים חלשים וגזירות חדשות לא ישפרו את מצבו של רה"מ, אך הכל עדיין תלוי בו. אם הוא מאמין שיוכל להעביר תקציב מרוסן ולחמוק מעונשו של הבוחר, יהיו בחירות

56תגובות

שרי הממשלה מתקשים להבין מה עובר על בנימין נתניהו ועל יובל שטייניץ. ראש הממשלה ושר האוצר באמת מעוניינים להעביר תקציב עתיר גזירות, קיצוצים וחיתוכים בבשר החי, או שהם רק מעמידים פנים? הם באמת מחפשים רוב בקואליציה, או שהם מתעסקים בישראבלוף עד אחרי החגים, ואז תפוזר הכנסת ויוקדמו הבחירות? שטייניץ ונתניהו, בעיקר שטייניץ, ממשיכים לספר לנו שמצבנו עדיין טוב בהרבה משל מדינות רבות באירופה. איזה פרצוף יהיה להם כאשר יתבררו עומק הבור התקציבי שאליו נפלנו וממדיו. השרים מבולבלים וכועסים. הם חוששים מחרון אפם ומנקמת ידם של בוחרי הליכוד. זיכרון בחירות 2006, כשהליכוד נענש על גזירות שר האוצר נתניהו וירד ל-12 מנדטים, עדיין טרי במוחם. בסיוריהם הליליים במחוזות הבחירה שלהם הם שומעים את נהמתו המבשרת רע של הצונאמי המתקרב.

ביום ראשון הקרוב, באיחור רב, היתה צריכה הממשלה לקיים דיון ראשון בתקציב. הדיון בוטל. טרם נקבע מועד חדש. התחושה במסדרונות השלטון היא שהבלגן חוגג. שאין יד בוטחת על ההגה. שאין כיוון ברור. לקראת סוף השבוע נמסר מלשכת נתניהו כי השותפים הקואליציוניים דווקא נוטים כעת לתמוך בתקציב 2013, כי לאף אחת מהמפלגות אין עניין בבחירות מוקדמות. גם אם המסר נכון, הוא לא חשוב. חשוב מה נתניהו רוצה: אם הוא מאמין שיוכל להעביר תקציב מרוסן ומקוצץ וגם לחמוק מעונשו של הבוחר, הוא יילך על זה. אם לא, הוא יקדים את הבחירות ויעביר תקציב אחריהן, גם אם בעלי הברית הטבעיים שלו יסכימו לכל מה שיבקש מהם ויתחננו לפניו שלא ללכת לבחירות מוקדמות.

נתניהו נמצא כעת בעמדת חולשה. הסקרים לא משהו-משהו. גזירות נוספות בוודאי לא ישפרו את מצבו. עד היום, נתניהו נמנע מקיצוץ בשלושה תחומים: ביטחון, חינוך ותשתיות. אצלו זאת אידיאולוגיה. מטעמים קואליציוניים הוא נמנע מלקצץ גם בקצבאות לחלשים, שרבים מהם מצביעי ליכוד. היום הוא לא יוכל שלא לקצץ שם. יש מי שחושב שגם אם יעבור תקציב, והממשלה תישאר על כנה עד סוף 2013, עדיין ייווצר הצורך בקיצוץ נוסף אי שם ביוני-יולי אותה שנה, ממש ערב בחירות.

וזה עוד לפני שהזכרנו את איראן. מלחמה תעלה למשק עשרות מיליארדים. מצד שני, כשהעם כולו חזית, נתניהו לא יתקשה להעביר מה שהוא רוצה. לא במקרה אומר בציניות אחד השרים המתנגדים בעקביות לתקיפה: "אל דאגה, מלחמה עם איראן תפתור את כל הבעיות".

בעתות כאלה צריך לשים לב לשר החוץ ויו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן. הוא כבר עמוק בקמפיין בחירות. על הכוונת שלו נמצאים אבו מאזן וההנהגה הפלסטינית. דווקא כלפי אויבתו משכבר הימים, הלא היא מצרים, הוא התבטא השבוע בדיפלומטיות המתבקשת והזמין את הנשיא, מוחמד מורסי, לביקור בישראל, "כאורחו של הנשיא שמעון פרס".

ליברמן לפחות חסך ממורסי את החלק השני במשפט שהטיח לפני כמה שנים, מעל בימת הכנסת, בנשיא המודח חוסני מובארק: "ואם הוא לא רוצה, שיילך לעזאזל". גורמים דיפלומטיים תהו אם זה מקרי שליברמן לא טרח להזכיר גם את נתניהו כמארחו של מורסי. ביבי יוק? אחרי הכל, נשיא מצרים הוא נשיא אקזקוטיבי. המקביל שלו בישראל הוא ראש הממשלה. ליברמן בוודאי מודע לכך.

בהינתן היחסים הטובים, ויש אומרים הטובים מאוד, בין ליברמן לפרס, אין להוריד שום אופציה מעל השולחן. אפשר להעריך שגם בלשכת נתניהו, שמפלס החשדנות בה הוא תמיד טיפה מעל המקסימום, שמו לב לאמירה הזאת של שר החוץ.

הפרקליט, הכיס והתיק

אם היה יכול נתניהו להחזיר את הגלגל חודש ומשהו לאחור, הוא לא היה אומר לפרקליט המשפחה, דוד שמרון, לבקש בכתב ממבקר המדינה אישור לעשות אי-אלו שינויים בתיק ההשקעות שלו. מקורבי נתניהו מודים בכך בפה מלא. ראש הממשלה טעה, אומר גורם בלשכת ראש הממשלה (אמירה נדירה מסוגה, הרי המלך לעולם אינו טועה). נתניהו הבין שטעה לפני שהשאילתה של כתב TheMarker, צבי זרחיה, נחתה בלשכתו. נתניהו חזר בו, טוען המקורב, ב-22 בחודש, במכתב נוסף ששיגר למבקר, עוד טרם שמע משמרון כי המבקר נעתר לבקשתו, בכפוף לאישור הממשלה. הכתב פנה אל הלשכה חמישה ימים אחר כך, ביום ראשון השבוע.

ההתנפלות על נתניהו של ראש האופוזיציה, שאול מופז, וקודמתו בתפקיד, שלי יחימוביץ', היתה מוגזמת. לא כצעקתו ולא כצעקתה. נתניהו נהג בשקיפות. הוא לא פעל במסתרים או במחשכים. הוא פעל כחוק. אם כי לא היה מזיק אילו הלך בעקבות יחימוביץ' ופרש לפני הציבור את אופי השקעותיו ורכושו. במהות נתניהו לא כשל. איפה הוא כן מעד? בהתנהלות. עם מעט מחשבה היה יכול לחסוך לעצמו את המבוכה המיותרת הזאת. בסוף הוא זה שחזר בו, כי הבין את המשמעויות הציבוריות הנגזרות מפעולה כזאת ערב תקיפה (או לא) באיראן וערב מיתון (או לא) בעולם, וכאן בישראל.

למה זה תמיד קורה לו? למה הוא מחליט וחוזר בו אחרי שהנזק כבר נעשה ומניותיו הציבוריות ירדו? מה עם סוף מעשה במחשבה תחילה? אולי אין סביבו אנשים מספיק מנוסים שיאמרו לו: היי, עצור, אתה עומד ליפול לבור. נתניהו חי בבועה משוריינת ומאובטחת. אין לו מושג מה קורה בחוץ. הוא כמעט לא פוגש אנשים אמיתיים. לשם כך יש לו יועצים בני תמותה, שאמורים לספק לו את התובנות המתאימות בזמן המתאים, לומר לו איך יתקבלו הדברים אצל הנתינים ולמנוע ממנו לעשות שטויות.

מי שקיבל על עצמו את מלאכת ניקוי השבבים ונהג בנאמנות עיוורת, כמצופה, היה עורך הדין שמרון. הוא נשכב על הגדר, או מתחת לאלונקה, תלוי. ביום הפרסום קיים שמרון שיחת ועידה עם כתבי כלכלה וסיפר כי הוא זה שלחץ על נתניהו שנה תמימה, "ואף יותר מכך", לעשות שינויים בתיק הסולידי שלו, המורכב ברובו מאג"חים, לנוכח השינויים בכלכלה העולמית. בתום שנה ויותר של נדנודים עקרים, סיפר הפרקליט, נתניהו נעתר ונתן לשמרון אור ירוק לפנות למבקר.

דווקא ההסבר של שמרון מעורר, אפעס, מעט אי נוחות: האם נתניהו, כלכלן-על הבקיא מאין כמוהו בכל מה שזז בכלכלה העולמית והמקומית, שר-על לאסטרטגיה כלכלית, באמת זקוק לעצותיו הפיננסיות של עו"ד שמרון? האם נתניהו, שיודע להעריך את ערכו של הגרוש וששווי רכושו, על פי המגזין "פורבס", מסתכם בכ-40 מיליון שקל, כסף שעשה במו ידיו, צריך שידחפו אותו לשנות את תמהיל תיק ההשקעות המפסיד שלו?

המחזה שבו שמרון בא לנתניהו, פעם אחר פעם, שנה תמימה ואף יותר מכך, ומפציר בו: "ביבי, תראה מה קורה באירופה, באמריקה. למען השם, עשה משהו לביתך! לעצמך! דאג לרעייתך, לילדיך, לעתידם. טפל בתיק שלך!" ונתניהו מפנה לו עורף – המחזה הזה, שצייר הפרקליט, נשמע לא סביר. זה לא ביבי שאנחנו מכירים. אבל היי, אם הפרקליט אמר, הפרקליט תמיד צודק.

מאחז עיניים

"כוחות הסימוס", כפי שהם מכונים בפי שרי הליכוד, פשטו עם שחר, לפני ישיבת הממשלה. הטלפונים הסלולריים של השרים החלו לרטוט בבוקר יום ראשון ולא פסקו שעה ארוכה. מגרון על הקו. הקוזאקים הנגזלים שוב מייבבים, מאיימים, מתחננים, מנאצים ומגדפים: את הממשלה, את השרים משה יעלון ובני בגין שיצאו מגדרם למענם, את ראש הממשלה, את הפרקליטות, את בית המשפט העליון. זעקות השבר לא עזרו הפעם. הכוח המאגי שיש למתנחלים על נבחרי הליכוד לא סיפק את הסחורה ולא פעל את פעולתו. השרים לא יצאו מגדרם למען המאחז הלא חוקי ותושביו. בקושי ח"כ אחד או שניים מן הליכוד (ציפי חוטובלי, דני דנון) התגייסו לסייע. כל היתר עמדו בצד וראו כיצד חבורת אנשים חצופים, חסרי בושה, מבזבזים את ההון הפוליטי שעשתה ההתיישבות על הג'בלאה הלא נכונה ועל המטרה הלא ראויה.

אחרי שתושבי מגרון הוציאו את הנשמה לממשלה ולנציגיה, הם השיגו עסקה מעולה: יישוב חדש-דנדש נבנה להם בכספי ציבור, על גבעת היקב הסמוכה. בתמורה להפרת החוק, העבריינים קיבלו מהממשלה מתנה ששוויה 30 מיליון שקל. כשצריך לפייס את חלוצינו מעבר לקו הירוק, אין גבול לנדיבות. הכסף נשפך כגשמי ההוריקן אייזק בלואיזיאנה. כשצריך להציל ערוץ שידור שחטא בתחקיר אחד יותר מדי, על מאות ואלפי האנשים שמתפרנסים ממנו, היד הממשלתית קפוצה בזעם והלב לב אבן.

רוחב הלב הממשלתי לא הפריע למתנחלים במלאכת ההכפשות. הם התנפלו בגסות אפילו על אנשי החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית, שעמלו יומם ולילה על בניית היישוב החדש, והעלילו עליהם שלא עשו את עבודתם, שהבתים אינם מוכנים. למען ארץ ישראל מותר לא רק לשקר, כפי שאמר יצחק שמיר, אלא גם לחצות כל גבול של יושרה והגינות.

לא רק בזירה המשפטית הם ספגו שלשום את המכה שהגיעה להם, על פי דין. גם במגרש הציבורי הפוליטי הצליחו יושבי המאחז, בכישרונם כי רב, להפוך ניצחון לתבוסה. האיומים על הפוליטיקאים "שלהם" לא הועילו. הלובי הפוליטי הכי חזק במדינה נחל כישלון חרוץ. העיניים הגדולות, גסות הרוח והמנטליות הרומסת של "מגיע לנו", הצליחו להרתיע את תומכי ההתיישבות המובהקים במפלגת השלטון.

"תמיד מגיע להם עודף. תמיד הם ירצו עוד. הם לא ניחנו בתבונה לחתוך הפסדים או לחגוג הישגים. הרי יש להם אלף קייסים טובים יותר להיאבק עליהם. אבל אותם כלום לא מעניין", אמר השבוע, בתיעוב ניכר, בכיר בליכוד שאינו חשוד בשמאלנות.

חלק מהבעיה, לדעתו, נובע מכך שאין בעל בית. "אין מי שירסן אותם, שיפעיל מרות, שיקרא אותם לסדר כשצריך", התלונן הבכיר. "מאז הקרע בין המתנחלים למועצת יש"ע, בעקבות כישלון המאבק למניעת הפינוי מגוש קטיף, אין שם סמכות. כל אחד עושה מה שהוא רוצה. נתניהו בונה אלפי יחידות דיור. לא רק בגושים, גם בקרית ארבע. זאת הממשלה הכי ידידותית להתיישבות, אבל בכל משבר קטן אנחנו ונתניהו חוטפים מהם קללות".

שלשום שאלתי את דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע, מי מנהל את העניינים. איך נוצר מצב ששרי ליכוד מאשימים את המתנחלים בכפיות טובה כרונית. דיין חש לא בנוח. היה לו ברור שדבריו יראו אור כאשר יושבי המאחז יהיו עסוקים באריזת חפציהם. הוא ניסה ככל יכולתו לרכך ולגזור גזירה שווה, אבל קשה שלא להבין מה הוא באמת חושב על הקליינטים שלו.

"אין ספק שנעשו טעויות בטיפול בסוגיית מגרון. לא מעטות מהן על ידי אנשי מגרון. אבל עוד לא הגיע הזמן לעשות את חשבון הנפש הזה", אמר דיין עוד לפני פסיקת בג"ץ. "לא עושים את זה כאשר אתה בעין הסערה והתושבים נמצאים בשעתם הקשה ביותר. למכתב של ברק בחתימת דנגוט, לאיום של בוגי ולכתף הקרה של בגין לא היה מקום בעת הזאת, גם אם אני מבין היטב מאיפה זה בא.

"ודאי שעוצמת ההנהגה נפגעה. מה שהיה לפני גוש קטיף לא יחזור, ומה שהיה כאשר היינו מאה אלף מתנחלים בלבד לא יחזור. אבל אלה צרות של עשירים, כי היום אנחנו כמעט 400 אלף איש.

"כפי שהיה אחרי עקירת אלון מורה, אז קמו שלושה יישובים במקום היישוב המקורי, כך יהיה גם במגרון. גם כאן יקומו שלושה יישובים. המיקומים שלהם כבר ידועים. נכון, בגלל ההתנהלות שלנו זה נתפש ככישלון לא כהישג, וחבל.

"אפשר לעשות פשרות מקומיות, וצריך לעבוד יחד עם הממשלה, ולא נגדה", ממליץ דיין למתנחלים. "צריך לעזור לממשלה מול הפרקליטות ולא להתייצב נגד הממשלה והפרקליטות גם יחד. לצערי, לא כולם מבינים את זה, כפי שלא כולם מבינים שלא תמיד הכוח בקרב מתפקדי הליכוד יענה את הכל. הוא לא".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו