טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדמיון בין השימפנזה לאדם הקדום גדול משחשבנו

מחקר חדש מראה כי שימפנזים יכולים לייצר כלי אבן הדומים לאלו של האדם הקדמון. הממצאים מחזקים את הטענה שאלו מינים ״אחים״ למין האנושי

תגובות

המדען והסופר ג'ארד דיימונד קבע כי האדם הוא למעשה "השימפנזה השלישי". עד כמה הוא צדק? השימפנזים והבונובו הם אמנם המינים הקרובים ביותר אל בני האדם בעץ האבולוציוני - אך מרבית המדענים יגידו שהמרחק גדול מזה שאליו כיוון דיאמונד. מחקר חדש מנסה עם זאת להראות כי הדמיון רב משחשבנו – וטוען כי היכולות וההתנהגויות של השימפנזים והבונובו דומות לאלו של אבות האנושות מלפני יותר מ-2 מיליון שנה.

במיפוי ממלכת בעלי החיים, נקבע כי השימפנזים, הבונובו ואנחנו אמנם משתייכים לאותו השבט, אך זהו שבט המחולק לשני סוגים שונים. אלו הם פאן (Pan) - שאליו משתייכים השימפנזים והבונובו – והומו, שהתפצל בעבר למינים רבים, ואולם היום כולל מין אחד בלבד - ההומו ספיינס, המין האנושי.

אלא שיש החולקים על הסיווג הזה, וקוראים להכיר בקופי האדם כמינים ״אחים״ לאדם, כלומר לקבוע שגם השימפנזים והבונובו הם מהסוג הומו. המהפכה הגנטית של העשור האחרון, שחשפה דמיון של כ-99% בין הגנום שלנו לזה של השימפנזים והבונובו, חיזקה במידת מה עמדת מיעוט זו. המחקר שעשו באחרונה חוקרים ישראלים ואמריקאים מבקש אף הוא לחזק תפישה זאת – וטוען כי לבונובו יכולת לייצר כלי אבן מסוגים שונים, המזכירים את הכלים שבהם השתמשו אבות ואמהות האנושות לפני 2.6 מיליון שנה.

"ההתנהגות, התרבות, ההסתגלות ואסטרטגיות ההישרדות שאט-אט נחשפים אצל שימפנזים כיום - נחשבו פעם כייחודיות להומו הקדום", אומר הדוקטורנט איתי רופמן, שערך את המחקר יחד עם מנחיו, הביולוג האבולוציוני פרופ' אביתר נבו והארכיאולוג פרופ' אברהם רונן, שלושתם מאוניברסיטת חיפה, עם עמיתיהם סו סבג'-רמבה ואליזבת רוברט-פו, שחוקרים משפחת בונובו שחיה עמם בשמורה באיווה, ארה"ב. ממצאי המחקר התפרסמו באחרונה בכתב העת היוקרתי PNAS.

מחקר שימוש בכלי אבן על ידי שימפנזים (צילום: איתי רופמן , עמית מחקר אדמס, האקדמיה הלאומית למדעים ישראל)

במשך שלושה חודשים עבדו החוקרים עם הבונובו קאנזי, אחותו-למחצה פאן-בנישה ועוד מספר בונובו, בניסיון למתוח את גבולות היכולת שלהם לפתח כלי אבן ולהשתמש בהם לביצוע משימות. רופמן טמן מזון בבולי עץ שנחצו לאורכם והודבקו, או בעומק אדמה סלעית, והבונובו התבקשו להוציא את המזון החוצה. רופמן ועמיתיו רצו ליצור תנאים הדומים לאלו שהיו לאדם הקדמון באזורים דלי-משאבים, והציבו בשדה פתוח בשמורה באיווה אבנים, ענפי עצים ועצמים טבעיים אחרים. כפי שהאדם הקדמון נדרש לעמול כדי להזין עצמו במוח עצמות או בבצלים ופקעות שהיו קבורים באדמה - כך גם הבונובו נדרשו להוכיח את יכולותיהם להשיג את המזון בתנאים דומים כיום.

ואכן, כשחפרו באדמה כדי להגיע למזון הקבור, הפגינו קאנזי ופאן-בנישה תושייה. כאשר המזון נטמן בחול יבש הם השתמשו בידיים, כאשר האדמה היתה רטובה הם השתמשו במקלות, וכשהאדמה היתה קשה ויבשה הם בחרו לחפור בכלי אבן.

הבונובו קאנזי, שכבר למד בשנות ה-90 כיצד להכין כלי אבן באמצעות הקשה ישירה של אבן צור אחת בשנייה, הצטיין במיוחד במשימות. הוא התאים את השימוש בכלים לצורתם, ויצר שני סוגי כלי אבן - "כלי עבודה כבדים" כמו גרזנים וטריזים, ו"כלי עבודה קלים" לגילוף וקדיחה. קאנזי אמנם למד בעבר ליצור כלי אבן, אבל לא את סוגי הכלים שאותם פיתח על מנת לפצח את בולי העץ ולחפור באדמה. לדברי רופמן, גם אבות האנושות השתמשו בשני סוגי כלי האבן האלה (הקרואים כלים "אולדבאיים"), לפני יותר משני מיליון שנה.

“תבניות השחיקה על בולי העץ דומות באופן מרשים לאלו שנמצאו על עצמות מאובנות, שבהן השתמש הומו קדום מלפני 2.6 מיליון שנה, מכאן החשיבות המדעית שלהן", אומר רופמן. “המשמעות היא שלשימפנזים ולבונובו יש את הפוטנציאל להכין כלים כמו האדם הקדמון".

ייצור כלי אבן אינו היכולת המרשימה היחידה שנצפתה בבונובו אלו עד כה. מאז שקאנזי ופאן-בנישה נולדו הם למדו לקשר בין 480 סמלים הידועים כ"לקסיגרמות" לבין עצמים שונים במרחב שלהם, כמו עצים או מזון, וכן למושגים מופשטים, ולהבין את משמעותם. כיום יש להם מקלדת עם אותן לקסיגרמות, שמאפשרת להם לתקשר עם בני אדם.

כך למשל, באחת הפעמים ביקש קאנזי מרופמן שיכין לו סלט על ידי כך שלחץ על המקשים "חסה", “סוכר", “מלח", “צימוקים", “בצל" ו“סלרי". כאשר הגיש לו רופמן את הסלט, לחץ בתגובה קאנזי על המקש “צימוקים”, והתברר כי רופמן שכח להכניס אותם למנה. בנוסף, בעקבות הניסוי האחרון, החלה פאן-בנישה להתייחס לאוכל החבוי כ"סוד", וקאנזי לחץ על המקשים "קוקוס" ו"הפתעה". רופמן אומר כי קאנזי "עשה אנלוגיה בין בול העץ לקליפת הקוקוס, שבשניהם יש מזון".

"ההשלכות של המחקר הזה לגבי האופן שבו אנו מתייחסים לשימפנזים הן מרחיקות לכת", הוא אומר. “עלינו לחשוב על התרבות שלהם כחלק מהמורשת האנושית הקדומה שלנו, ועלינו לדון מחדש בשאלת החזקת שימפנזים בשבי ובתנאים שאינם מאפשרים להם לממש את הפוטנציאל האנושי הקדום הגלום בהם".

פרופ' נבו מוסיף כי בעוד שסוגיית הסיווג הטקסונומי שלהם – פאן או הומו - פחות חשובה בעיניו, העניין המהותי הוא שהשימפנזים והבונובו הם "מאובנים חיים" של אבותיו הקדומים של האדם (ההומינידים). הוא מודה כי עמדה זו אינה מקובלת על רוב החוקרים, אך טוען שזה עשוי להשתנות בשנים הקרובות, עם הצטברות העדויות הגנטיות, ההתנהגותיות והתרבותיות על השימפנזים בטבע.

החוקרת ד"ר תמר רון מציעה ביקורת רחבה יותר על ההשוואה בין בני אדם לשימפנזים ובונובו. לדבריה, “זאת טעות להשוות כל הזמן מינים אחרים לבני אדם. אנחנו מגבילים את היכולת שלנו ללמוד עליהם, כיוון שאין ספק שיש להם יכולות שלנו אין. מחקר רב בתחום סובל מהנטייה הזאת”, היא אומרת. "עלינו ללמוד מהניואנסים. אותם אי אפשר למצוא בהשוואה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות