שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מיקה אלמוג
מיקה אלמוג

הכל התחיל בגלל אבן שמוט. אבן שטוחה, בהירה ומרובעת, שמתלהטת כשמניחים אותה בבסיס תנור האפייה וניתן לאפות עליה פיצות, פוקצ’ות ושאר מאפים שממלאים את חלל הבית בריח משכר של מקום שיש בו זמן לאפייה. ראיתי אותה אצל חברה והבנתי מיד, כזו אבן אני צריכה. אבן שתהפוך את התנור הביתי לטאבון אבנים איטלקי, ואותי לבלבוסטה איטלקייה משגעת - קריספית מבחוץ, רכה מבפנים, קשוחה אך צחקנית, שהחיים הם בצק רך בידיה המיומנות. אפילו השלמתי מראש עם רעיון הפרידה מכמה מאות שקלים כדי להגשים את החזון, אלא שאז הדהימה אותי חברתי כשסיפרה שביני לבין חלום טוסקנה מפרידים 60 שקל בלבד. איך זה ייתכן? נורא פשוט. את אבן השמוט היא קנתה דרך אתר קופונים בהנחה מרחיקת לכת. “באמת, את עוד לא רשומה?” ציקצקה, “חבל”. “מה זה חבל?” אמרתי, “חבל מאוד!” חזרנו הביתה והתיישבתי מיד מול המחשב כדי לצמצם פערים.

כאליס בארץ הצרכנות אצתי־רצתי אחר אבן השמוט הממהרת, ומצאתי את עצמי עד מהרה בנפילה ארוכה ומשונה ביותר לתוך עולם חדש ומסעיר - ארץ הקופונים עתירת סימני הקריאה. קניות קבוצתיות בהנחות גדולות! 50 אחוז לפחות! 24 שעות בלבד! עוד ועוד אתרים הציעו לי מוצרים שאי אפשר בלעדיהם, במחירים שאסור לפספס. קופסאות אחסון לדגני בוקר, מחשבים ניידים, מסעדות, חופשות, טיפולים קוסמטיים, מכונת גלידה, חזיות, משחקים לילדים... וכולם עם שמות תואר מזמינים: ארוחה - משובחת, חופשה - חלומית, סט סירים - איכותי, הצגה - חינוכית, טיסה - אטרקטיבית. אבל יותר מכל תואר אחר מככב ברשימה השורש פ.נ.ק.

מסאז’ מפנק, סדינים מפנקים, מגהץ מפנק. מגיע לי להתפנק, מספרים לי המיילים. כי אני עובדת נורא קשה, וכי החיים קצרים וצריך ליהנות, ואיך ליהנות מהחיים אם לא להתפנק? אז אם כבר אמרנו פינוק, הנה הפינוק שרצית, וב–50 אחוז הנחה, לא תיקחי? מיד הענקתי את הרשות לשלוח לי מיילים, שחלילה לא אפסיד ולו הזדמנות מפנקת אחת! מאותו יום נוחתים באינבוקס שלי מדי בוקר לא פחות מחמישה מיילים מאתרי קופונים שונים. המיילים פונים אלי בשפה חברית, כאילו קארי בראדשו עצמה שלחה לי מייל רגע לפני סיבוב שופינג, והנה היא מזמינה אותי להצטרף בניסוחים כמו: “תפרגני לעצמך נעל הורסת! מגיע לך!” בנוסף, מופיעה שורה שמספרת כמה אנשים נבונים וחסכנים כבר הצטרפו לעסקה, וכמה זמן נותר עד לרגע שבו היא תסתיים ואשאר לבד, רק אני והחרטה.

איור: עדי עמנואל

בארץ הקופונים מתבטלת התחושה שדברים שהיו פעם מובנים מאליהם הולכים ונעשים קשים להשגה, אפילו בלתי אפשריים. מול אחד המיילים, זה שבאוריינטציה ספציפית להורים, וליתר דיוק לאמהות, עולה מחשבה במוחי: אולי אכנס להריון? למה לא ילד רביעי, בעצם? כמה קשה זה כבר יכול להיות? יש בגדי הריון בהנחה מעולה ‏(אחד‏+אחד!‏), ואוכל לקחת אותו לכל מקום במנשא חדשני שגם שומר על גב ההורה וגם מותאם פסיכולוגית לצורכי התינוק ‏(50 אחוז הנחה!‏), אקשט את חדרו במדבקות קיר דקורטיביות שתורמות להתפתחות הקוגניטיבית ‏(70 אחוז הנחה! ‏+ משלוח ו/או איסוף עצמי ללא תשלום - נו, בעיה לקפוץ רגע לאזור התעשייה של גבעת שמואל?‏), ניקח אותו לקורס שחייה לתינוקות ‏(60 אחוז הנחה, מספר המקומות מוגבל! נרשמים יזכו להנחה בקניית חיתול־ים אקולוגי רב־פעמי!‏), נגרוב לו גרביים היתוליים משגעים בצורת פילפילון עם הדפס אישי ‏(30 אחוז הנחה לשני זוגות, 40 אחוז לארבעה!‏), ואם למרות הכל יתעורר איזשהו קושי פשוט נקנה קופון ב–45 שקל ‏(במקום 90!‏) להרצאה של מיכל דליות, הלא היא סופר־נני בכבודה ובעצמה, והיא לבטח תפתור את כל הבעיות, אחרי הכל - היא מהטלוויזיה!

לקח כמה שבועות של שכרון חושים עד שקלטתי שמעבר להוצאות הבלתי מתוכננות ‏(ארגזי אחסון לצעצועים! כפכפים! מניקור־פדיקור! הכל בזיל הזול! תמורת דברים שבכלל לא תיכננתי לרכוש!‏), ומעבר ללחץ שיוצרים הקופונים לאחר שנרכשו ‏(יש להם תוקף, וצריך להספיק, ו”איסוף עצמי” מעלה את התהייה האם באמת חסכתי את עשרת השקלים של המשלוח, בהתחשב בכך שגבעת שמואל זה לא איפה שחשבתי שזה, ומתברר שאפשר ללכת לאיבוד גם עם ג’י.פי.אס‏) - מעבר לכל אלה, יש את עניין הבקרים. גם ברמת הרפרוף הלא מעמיק, גוזלים הקופונים כשבע־שמונה דקות מדי בוקר, וזאת מתוך הנחה שלא התעכבתי על הצעה מפתה במיוחד.איך היו נראים חיי אם הייתי מקדישה שמונה דקות מדי בוקר, נניח, למדיטציה? והנתון האחרון הוא כמובן הפער שבין הבטחת העונג - מי אמר פינוק ולא קיבל - שגלומה בהצעות המפתות, לבין החיים עצמם, שלטוב ולרע לא משתנים הרבה אחרי רכישת מכונת אספרסו, גם אם היא כוללת מקציף חלב מפנק.

ופתאום נזכרתי במה שקרה כשהייתי בהריון מתקדם עם הקטנה ומצאנו את עצמנו נטולי ציוד תינוקות. מעגלת התינוק נפרדנו כשנשברה אחרי קילומטראז’ של שני ילדים, לא זכרנו למי העברנו את הסלקל, הבגדים הקטנטנים התפיידו כבר מזמן. רגע לפני הוצאה של כמה אלפים טובים שלחתי מייל לכמה חברות טובות. תוך פחות משעה הועמדו לרשותי עגלה, סלקל, כיסא אוכל ושקים של בגדים. וזה היה נעים ואוהב ומשמח, ובמאה אחוזי הנחה.

אבן השמוט ישבה חודשים בתנור כאבן שאין לה אופים. בלבי היו כוונות מלאות לעשות בה שימוש מופלא, ואפילו נרשמה רכישת קמח מיוחד לפוקצ’ות, ואף זממתי לרכוש שמרים טריים, אך לא זכיתי לממש את תוכניותי. חלום המטבח האיטלקי הסתיים כאשר, במסגרת ניקוי התנור, נשמטה אבן השמוט, נשברה לשניים והלכה לעולמה בטרם עת, בתולה וערירית. שלחתי לאתרים השונים בקשה מנומסת להסרתי מרשימות התפוצה. “את בטוחה?” שאלו אותי מודאגים. כן, השבתי, החלטתי לפרגן לעצמי! מגיע לי! מגיע לי קצת שקט. מפנק.

mikalmog@gmail.com

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ