בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובה

אני לא מיק ג'אגר של הפיזיקה

לא פעלתי מתוך יוהרה או שחצנות, אומר רכז חיפושי חלקיק היגס באטלס. שפר מזלי להיות במקום הנכון בזמן הנכון

39תגובות

אני מבקש להגיב על הביקורת הנוקבת והמרושעת שנמתחה עלי בטוקבקים לשיחה שערכתי עם איילת שני במסגרת המדור “אני בשיחה” שפורסמה ביום שישי האחרון, 24 באוגוסט.

לראיון: "עילם גרוס, מיק ג'אגר של הפיזיקה"

נטען בה שאני שחצן, שלקחתי על עצמי גילוי ששותפים בו אלפי פיזיקאים, שהשוויתי את עצמי לניוטון, למיק ג’אגר, שאין בי ענווה, שאני פיזיקאי בינוני... אם שכחתי משהו, זה לא ממש ישנה את התמונה.

תשובתי מתחלקת לשניים, לגופו של עניין ובכלל על מהות הטוקבקים. ההשוואה למיק ג’אגר היא בחירתו של העורך לתת כותרת לראיון. אני ממש לא הייתי שותף לה.

בגוף הראיון לא טענתי מעולם שאני גיליתי את ההיגס, בפירוש תיארתי מה זה להיות רכז חיפושי ההיגס, ומה לעשות, אני אכן ‏(בזכות ולא בחסד‏) רכז חיפושי ההיגס באטלס, ולכן עומד בראש פירמידה שמרכזת קבוצה בת מאות פיזיקאים. גם ציינתי ששפר מזלי להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון. אמרתי שהגילוי דומה לכתיבת עוד עמוד בספר הטבע של ניוטון... איני רואה איך בזאת השוויתי את עצמי לניוטון. סיפרתי על תומסון שהרים כוס שמפניה ובירך “to the useless electron” ובדומה, בתגובה לשאלה שכולם שואלים, מה אפשר לעשות עם ההיגס, סיפרתי שלקחתי ממנו השראה וגם אני הרמתי כוסית “to the useless Higgs”.

גלי איתן

אנשים לא מבינים שעבורנו המדענים כתיבת דף בטקסטבוק היא ההגשמה של ההישג המדעי, ולא מה יעשו עם זה. זה ויכוח עתיק יומין בין מדע צרוף ‏(שמונע על ידי סקרנות‏) למדע שימושי. ולכן כשאני נשאל מה יעשו עם ההיגס, או למה זה טוב, אני די בעקשנות עונה ‏(בכל פעם שאני נשאל‏) שלא אכפת לי. לא מתוך יוהרה או שחצנות אלא משום שההישג עבורי הושלם. עם גילוי ההיגס השלמנו את ההבנה של התמונה הבסיסית של מבנה החומר והכוחות כפי שזה מתבטא במה שנקרא המודל הסטנדרטי.

ולגבי קרדיטים, בדרך כלל אני מציין את שמותיהם של המנחים שלי לדוקטורט, פרופסורים מיקנברג ודוכובני, ששניהם תרמו רבות בניסוי. ייתכן שגם פה עשיתי את זה והמראיינת בחרה להשמיט את השמות. ייתכן ששכחתי ועל כך אני מתנצל. נכון שלישראל ‏(טכניון, אוניברסיטת תל אביב ומכון ויצמן‏) היתה תרומה חשובה לניסוי אטלס, אבל לא על כך היה הראיון. יש עוד 2,500 מדענים שתרמו לאטלס, בין אם בבניית הגלאי או בניתוח הנתונים, וגם על כך לא היה הראיון. הראיון היה עלי, על המדע שלי ועל המוזיקה שלי. ואם על הגילוי של ההיגס, אזי על השתלבותי שלי בתוכו. לא הקטנתי איש בראיון, ותיארתי את תרומתי במדויק כמות שהיא.

אני יכול לתת פה רשימה של כל הקבוצה הישראלית, אבל ספק אם העיתון ימצא לנכון לפרסמה. גם כאשר עיתון אחר ניסה לתאר את כל הדמויות הישראליות בניסוי, היו שהתלוננו שלא נכללו. אני מניח שהמראיינת בחרה לראיין דווקא אותי, לא מפאת תרומת ישראל בניסוי אלא משום היותי רכז חיפוש ההיגס ‏(הבינלאומי‏) בניסוי אטלס, והגעתי לזה בזכות ולא בחסד.

לגבי הישגי “הבינוניים” אשאיר את השיפוט לאנשי האקדמיה שזה תפקידם. אטלס עשתה את השיפוט שלה ובחרה למנות אותי לרכז חיפושי ההיגס בזמן קריטי.

לסיום, מי שלא רוצה לקרוא על עילם גרוס אלא על בוזון ההיגס מוזמן/ת לקרוא מאמר גדול מאוד שכתבתי ופורסם בגיליון “אודיסיאה” הראשון שיצא לפני כשלוש שנים ושגירסה מעודכנת שלו שתכלול את סיפור התגלית תפורסם בגיליון הקרוב של “אודיסיאה”. אני מקווה שאז הם יבואו על סיפוקם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו