נשיא מצרים מפחד רק מאללה

הוא חולל מהפכה בשירות הממשלתי, הפגין נחישות במאבק בטרור ומעורר באזרחיו יראת שלטון. כך הפך מורסי לאיש החזק במדינה תוך פחות מחודשיים

צבי בראל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צבי בראל

נשיא מצרים, מוחמד מורסי, הנהיג חידוש מעניין. מאז נכנס לתפקידו הוא מפרסם, מדי חודש, דו"ח המתאר את פעילותו בכל התחומים. בדו"ח מפורטות פגישותיו עם מנהיגי מדינות זרות, שיחותיו עם ראשי אגודות וארגונים והנושאים שנידונו בהן, ההטבות שהעניק לחקלאים שחייבים כסף למדינה וגם זהות מפקדי הצבא הבכירים שהחליט להוציא לפנסיה מוקדמת. כאילו היה חשבונית, הדו"ח מציג בסופו סיכום מספרי של פגישות הנשיא – לפי נושאים.

אחרי שבוע אחד בלבד בספטמבר, מורסי כבר יכול להתחיל לרשום כמה סעיפים חשובים בדו"ח שיתפרסם בסוף החודש. השבוע, למשל, הוא הדיח 70 גנרלים, ערך חילופי גברי במועצה הצבאית העליונה, מינה עשרה מושלי מחוזות חדשים, שינה את הרכב המועצה העליונה לעיתונות ומינה יו"רים חדשים לדירקטוריונים של העיתונים הממשלתיים.

מורסי, שכלל לא חשב שיהיה יום אחד מועמד לנשיאות ונאלץ לרוץ לנשיאות בפקודתה של הנהגת האחים המוסלמים, הפך בתוך פחות מחודשיים לאיש החזק במצרים.

נשיא סין (מימין) ומורסי, בפגישתם בסין בסוף החודש שעברצילום: אי-פי

כנשיא הוא נהנה מחופש פעולה חסר תקדים. נחסכה ממנו ההתמודדות עם פרלמנט, שכן הוא פוזר ועכשיו ממתינים למועד חדש לבחירות; החוקה החדשה טרם נוסחה וכך יכול מורסי ליהנות מסמכויות דומות לאלה שהיו לנשיא המודח חוסני מובארק; הצבא חזר לבסיסיו אחרי הרחקת ראש המועצה הצבאית העליונה, הגנרל חוסיין טנטאווי, והרמטכ"ל סמי ענאן; ארצות הברית רואה בו שותף ראוי ובעוד כשבועיים הוא ייפגש עם נשיאה, ברק אובמה, שיסכים כנראה לשמוט מיליארד דולר מחובה של מצרים, המסתכם ב-3.6 מיליארדי דולרים; ביקורו של מורסי בסין בשבוע שעבר הניב נכונות סינית להשקיע במצרים כשני מיליארדי דולרים; סעודיה הפקידה בקופה המצרית חצי מיליארד דולר, שיגדלו לשני מיליארדים, וכך עשתה גם קטאר.

"מבצע סיני" של הצבא המצרי, שנשלח להילחם בקבוצות טרור ובבדואים התומכים בהן בחצי האי, העניק לו עוצמה פוליטית כפולה. מורסי הוכיח שהוא נחוש יותר מקודמו להילחם בטרור בסיני, וגם הבהיר לאזרחי מצרים שבעת הצורך מסוגלת ארצם "לפרוש את ריבונותה" על כל חלקי המדינה. בכך בלם במידה רבה את הביקורת על כך שגאוות מצרים וביטחונה היו לבני ערובה של סעיפי הסכמי קמפ דייוויד.

לפי הדיווחים על נוסח החוקה המוצע, הנשיא יחזיק בסמכויות רחבות בתחום הצבאי. הוא יהיה המפקד העליון של כוחות הביטחון ולא יידרש עוד להתייעץ עם הצבא ולקבל את אישורו לפני הכרזת מלחמה.

ברוח המהפכה

המהפכה שמורסי מחולל בשירות הממשלתי מתקדמת בלי מוראה של בקרה חוקתית. ארגוני שמאל ובעלי השקפות ליברליות אמנם מותחים עליו ביקורת נוקבת, אבל זאת לא התגבשה עד כה להתנגדות של ממש, וגם אין כמעט מחאה מאיימת ברחוב. הסיבה היא שלמרות החרדה מהפיכת מצרים ל"מדינת אחים", מורסי נתפש עדיין כמי שפועל ב"רוח המהפכה". הוא מגשים משאלות אזרחים ששאפו לסלק את הצבא מן הפוליטיקה ועונה לציפיות אלה שדרשו לטהר את משרדי הממשלה מברוני המשטר הקודם. איש אינו יכול לבוא בטענות למורסי על כי אינו מקיים את הבטחותיו. הבעיה היא שמימושן פירושו החדרת פעילי האחים המוסלמים למוסדות השלטון.

מעבר לתנופה הביצועית מוכיח מורסי שבניגוד למובארק, שלא החשיב במיוחד את דעת הקהל, הוא יודע לרכוש את לב הציבור. בתקופה האחרונה, לדוגמה, התרבו מאוד התלונות על מצב הביטחון במצריםי. אזרחים רבים קבלו על עלייה במספר מעשי השוד והאונס, על התנכלות גוברת לנשים ובעיקר על הבריונות ברחובות.

מורסי הפגין את יכולתו בעניין זה במופע רב רושם. לפני שבועיים, בחמש לפנות בוקר, נדהמו תושבי רובע קינג מריוט באלכסנדריה, אזור מגורים מפואר ומקום משכנם של עשירי מצרים: כ-20 כלי רכב משוריינים, מאות אנשי ביטחון וחיילי הכוחות המיוחדים, עשרות ניידות משטרה ובהן בכירי המשטרה, התפרסו ליד ארמונו של סברי נחנוח. זמן קצר אחר כך הובלו נחנוח ושומרי ראשו, אזוקים, לאחת השריוניות, שהסיעה אותם הישר לבית המעצר. שעה קלה אחר כך דיווחו כל ערוצי הטלוויזיה והרדיו על המעצר ההיסטורי ש"שם קץ למדינת הבריונים במצרים".

נחנוח נודע לשמצה כ"מלך הבלטגייה". מקור המונח המצרי "בלטגי" הוא נראה טורקי. מילולית, פירושו אדם נושא גרזן או חוטב עצים. במצרים הפך המונח לשם נרדף לבריון שמפיל את חיתתו על השכונה, ובהמשך לבריונים הפועלים בשירות השלטון ואוכפים את רצונו. ה"בלטגייה", שמם הקיבוצי של הבריונים, היה לשם דבר בראשית המהפכה. אז התנפלו על המפגינים כנופיות אלימות, חמושות בחרבות, בגרזינים ובנשק חם, הרגו ופצעו בהם. הם פעלו בפקודת בכירי המשטר הקודם ובראשם שר הפנים האימתני חביב אל-עאדלי, שעומד עכשיו למשפט.

נחנוח, בן 46, בנה אימפריית בריונים עוד בנעוריו. כבן לסוחר גרוטאות ינק את האלימות האופיינית לענף הזה והבין שבריונות תצמיח לו פרנסה טובה הרבה יותר מהגרוטאות. הוא החל להסתובב ליד מועדוני הלילה של רחוב אל-הרם, שמוביל לפירמידות. שם נמצאים רוב מועדוני הלילה, הדיסקוטקים ומאורות הסמים בקהיר. הוא גייס לו שומרי ראש צעירים, טיפל בהם בנאמנות של סנדק, שילם להם משכורות ודאג לשחררם מהכלא כשעצרו. הוא מצא דרכים לרכוש כלי נשק, התחבר לזמרים ששרו במועדוני הלילה והציע להם שירותי שמירה.
נחנוח השתמש בבניין השייך לאביו כמרכז לאימון שומרי ראש ומשם יצא למסעות שוד וגביית דמי חסות במדינה. על פי הדיווחים בעיתונות המצרית, לא היו עיר או כפר ששמעו של נחנוח לא הגיע אליהם. אגדות מטילות אימה החלו להיקשר לשמו. אחת מהן מספרת שאחד מאנשיו ירה בילד משום שלא צירף את התואר "מועלם" (בוס) כשהזכיר את שמו של נחנוח.

הקץ לבריונות

העסקים פרחו. נחנוח החל לרכוש וילות ומעונות נופש והחנה לידם מכוניות מרצדס והאמר. ספינה-מסעדה בבעלותו עוגנת על גדת הנילוס, והוא הבעלים של סוכנות מכוניות הונדה במצרים. בארמונו באלכסנדריה טיפח אוסף חיות בר, הכולל אריות מרשימים. ב-2008 ניתן לו רישיון להקים עיתון, "אל-דולה" (המדינה), שבו פרסם את הגיגיו. על דפי העיתון נדפסות פרסומות של מועדוני לילה ובארים ומודעות אבל מטעם משפחות קציני משטרה שהלכו לעולמם. רוב אנשי העסקים הפרטיים במצרים של מובארק לא קיבלו רישיון להקים עיתון.

החוק אסר זאת. אבל נחנוח השכיל ליצור מערכת יחסים הדוקה עם השלטון ובמיוחד עם שר הפנים אל-עאדלי, שהבין את הפוטנציאל הטמון באימפריה של איל ההון המפוקפק.
ב-2005 התבקש נחנוח להפעיל את ארגונו ולסייע למשטר להשיג ניצחון בבחירות הכלליות. הדרישה לא היתה מסובכת מדי. אנשיו נדרשו, בסך הכל, לחולל מהומות במוקדי ההצבעה כדי שאפשר יהיה להזעיק את המשטרה. כשהתקבלו ההתראות יצאו השוטרים דחופים למוקדים הבעייתיים, הפסיקו את ההצבעה בהם ונעלו את ארגזי הקלפי. בהמשך יכלו השוטרים להחליף את תוכן הארגזים שתפסו.

באחד מעשרות מקרים אחרים, שנחקרים עכשיו, התבקש נחנוח לסייע לידידו של אל-עאדלי נגד מתחרהו. אנשי נחנוח נענו מיד וכלאו את המתחרה במחסן, באחד מסניפי המכירה של הונדה. התמורה לסיוע לא תמיד ניתנה בכסף. נחנוח, לדוגמה, קיבל ממשרד הפנים אישור שהוא משמש יועץ לאחת ממדינות חבר העמים הבריטי, ולכן יכול להתקין לוחות רישוי דיפלומטיים במכוניותיו ולחסוך לו דו"חות והפרעות של שוטרי תנועה. הוא גם קיבל רישיון לקנות חמישה כלי נשק.

מעצרו של נחנוח העניק למורסי רווח כפול. הושבתו מאחורי סורג ובריח לא רק מסמלת את "סוף עידן הבריונות" – הכותרת שאחד מעיתוני הממשלה העניק לאירוע; יש בו גם ביטוי להתחשבנות מרהיבה עם הממשל הישן וסמליו, והוכחה שהנשיא החדש מפחד רק מאללה.
אחת הטענות הקשות שהעלו אזרחים מן השורה לנוכח הגאות בפשיעה אחרי המהפכה היתה, ש"המדינה איבדה את יראת האזרחים". מעצרו של נחנוח העניק ל"מדינה של מורסי" הרבה יראה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ