בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגרעין מת מצחוק

ההתנהלות הישראלית מול ממשל אובמה גורמת לאיראנים לגחך

כשברק גוער ברה"מ וקלינטון מסרבת להציב קווים אדומים, האיראנים יכולים ליהנות מהמופע. וגם, אולי מוטב שהשרים יעברו בדיקת ינשוף, לא פוליגרף

153תגובות

בינואר 2009, ערב הבחירות בישראל ולפני שהנשיא החדש של ארצות הברית, ברק אובמה, נכנס לתפקידו, נפגש המועמד המוביל לראשות הממשלה בנימין נתניהו, עם יועצו אז אלון פנקס, לשעבר קונסול ישראל בניו יורק. נתניהו ביקש מפנקס, המקורב לראשי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, סיוע ביצירת גשר וקשר לממשל הטרי. "את שפתם של קלינטון, אובמה ורם עמנואל אתה מכיר, אני לא. אתה מדבר דמוקרטית, אני מדבר רפובליקאית. תעזור לי להבין אותם", ביקש נתניהו, לגרסתו של פנקס. בעוד הקונסול בדימוס נערך לסייע, הוא גילה שנתניהו, שנבחר בינתיים, הקיף את עצמו ביועצים, רשמיים וחיצוניים, כולם ללא יוצא מן הכלל דוברי רפובליקאית במבטא כבד: עוזי ארד, רון דרמר, דורי גולד וזלמן שובל.

כעבור שלוש שנים וחצי, היועצים אותם יועצים (ארד הוחלף ביעקב עמידרור), האוקיינוס האטלנטי אותו אוקיינוס ולנתניהו עדיין אין קשר ישיר אל הבית הלבן. אין ערוץ שקט ודיסקרטי לבדיקה מקדמית של עניינים רגישים. במערכת יחסים שמתבססת על אמון ואמינות, נתניהו סובל מגירעון בשני התחומים. הכל נעשה במסרים פומביים תקיפים וחריפים, עולבים ונעלבים.

נתניהו תובע מהאמריקאים להציב קווים אדומים לאיראן, אבל הוא עצמו אינו עוצר באדום. גם אחרי השיחה הארוכה בינו לנשיא אובמה ביום ג' אחרי חצות, הבטיח שלשום גורם מדיני, נתניהו אינו מתכוון להפסיק לדבר בקול רם על הצורך בהצבת קווים אדומים. נכון, הודה הגורם, זה אולי לא פופולרי, זה אולי לא נשמע טוב, זה לא יגרום לאמריקאים לחבק אותו. אבל כך נתניהו סבור שעליו לנהוג. כן, דיבורים עוזרים, גרס הגורם. אם נתניהו לא היה מדבר שנים על העניין האיראני, לא בטוח שהיתה קמה הקואליציה, לא בטוח שהיו סנקציות. קיימים גם צינורות חשאיים, ציין הגורם המדיני, אך לא די בהם.

השבוע נחשפה בחדות רבה חלוקת הכוחות בצמרת המדינית בישראל: מצד אחד הנשיא שמעון פרס ואהוד ברק. מצד שני נתניהו. הוא מתכתש פומבית עם הילרי קלינטון ועם הנשיא אובמה, הם מחמיאים לנחישותם של האמריקאים ולתגבור כוחותיהם במפרץ (פרס) ומטיפים לנתניהו כי את חילוקי הדעות בין שתי המעצמות, ארה"ב וישראל, יש "ללבן בפתיחות בחדרים סגורים", וכן שיש "לזכור את חשיבות השותפות עם ארה"ב וכל הניתן לא לפגוע בה" (ברק).

שאלתי מקורב לראש הממשלה אם ברצונו להגיב על העצה הפומבית הזאת שברק בחר להעניק לנתניהו השבוע, בשיאו של העימות בין ראש הממשלה לנשיא ארה"ב. "אנחנו לא מתייחסים", השיב המקורב.

כשנשיא המדינה חוזר שוב ושוב – פעמיים רק בשבוע החולף – על המסר שמוקיר תודה לארה"ב, כששר הביטחון גוער בראש הממשלה ושרת החוץ קלינטון דוחפת אצבע לעין של נתניהו ומצהירה כי לא יוצבו קווים אדומים – מה נותר לאיראנים מלבד לגחך לעצמם ולשאול, מה קורה לישראלים? הגרעין מת מצחוק.

אישיות ישראלית בכירה מאוד, שמקיימת קשר הדוק עם אישי ממשל אמריקאים, מספרת בשיחות פרטיות כי בעיני הממשל הדמוקרטי נתניהו מצטייר כקמפיינר של היריב הרפובליקאי, מיט רומני. ביקורו של רומני בישראל ואירוע גיוס התרומות שנערך לו כאן, בניצוחו של המיליארדר שלדון אדלסון, פטרונו של נתניהו, המחישו לאובמה ולאנשיו לאן חותר ראש הממשלה. ההשתלחות של נתניהו באובמה ובקלינטון, והצגתם כמי שמעדיפים את איראן על פני ישראל; שיתוף הפעולה שלו ושל אנשיו עם חברי קונגרס רפובליקאים נגד הבית הלבן; ההדלפה של לשכת ראש הממשלה, שלפיה אובמה סירב לפגוש את נתניהו – כל אלה נראים בעיני אובמה ואנשיו כהתערבות בוטה גסת רוח וחסרת מעצורים, במערכת הבחירות בארה"ב. "קורים דברים שנתניהו לא חלם שיקרו", אמר השבוע גורם שקשור לאותה אישיות, "הוא היה בסטייט אוף מיינד שהוא ואדלסון שולטים במערכת הפוליטית האמריקאית. הוא התגאה שבלעדיו לא היו מוטלות סנקציות, הוא קיווה שאיומיו יפחידו את אובמה, ערב הבחירות. אבל הוא מגלה שהם לא נלחצים, שם באמריקה, הם לא רוקדים לפי חלילו של ראש ממשלת ישראל. האסטרטגיה של ביבי קורסת. מה יקרה אם אובמה ייבחר לכהונה שנייה וב-7 בנובמבר הוא יאמר לנתניהו: אתה רוצה לתקוף? בבקשה תתקוף. מה הוא יעשה אז?"

דגל שחור

מרק ישראל סלם

בעיצומם של ימים גדושי דיונים בלשכת שר הביטחון התפנה אהוד ברק ביום רביעי אחר הצהריים לפגוש 15 אזרחים מכובדים, המכונים במקומותינו "אנשי רוח" ולחלוק עמם את הגיגיו על המתקפה באיראן.

המוזמנים נמנו עם חותמי העצומה שפורסמה בעיתון זה בחודש שעבר, ובה נטען כי מעל לתקיפת איראן מתנוסס "דגל שחור" של אי חוקיות. הביטוי הטעון הזה הטריד מאוד את ברק. הוא ביקש לשכנע את אורחיו שהם טועים, שאין כאן בכלל מקום להשוואה, שלא מדובר בשני אנשים, הוא ונתניהו, בעלי עמדות משיחיות שרוצים לגרור את העולם למערכה. הוא גם רצה להרגיע אותם כי בכל הנוגע לסוגיה האיראנית, ואפילו לעימות הנוכחי בין ישראל לארה"ב, העיתונות מנפחת, מגזימה, ומעוררת פאניקה מיותרת. חלק מהנוכחים יצאו רגועים יותר. אחרים פחות.

בין הנוכחים היו הפרופסורים יוסף אגסי ויהודית בובר אגסי, יורם יובל, יהודה באואר, אוריאל רייכמן, ירון אזרחי וכן הסופר חנוך ברטוב, השחקנית גילה אלמגור, ראש המוסד לשעבר, שבתי שביט, והשר לשעבר אפרים סנה. המפגש נמשך כשלוש שעות ותואר על ידי כמה ממשתתפיו "מרתק". ברק הרשים אותם מאוד. "הוא גילה מלומדות רבה", אמר אחד הפרופסורים. לפני שבועיים קיים ברק פגישה דומה בארבע עיניים עם הסופר יורם קניוק, שגם הוא חתם על העצומה.

ברק סיפר לנוכחים כי פגש טייסי אף-16 ואף-15. "אלה האנשים שאם נחליט, נצטרך להסתכל להם בעיניים ולומר להם מדוע אנו שולחים אותם למשימה", הוא אמר, "ביניהם יש אנשים שלמדו אצלכם, שמקשיבים לכם, שקוראים אתכם. הביטוי 'דגל שחור' השפיע עליהם".

ניר קידר

אחד הנוכחים סיפר כי את הפעולה הישראלית האפשרית הוא כינה "כירורגית". הוא גם העריך באוזני בני שיחו, כי פעולה כזאת לא תגרור הרס נרחב בישראל או מלחמה רחבת היקף. "נמאס לי ממלחמות, אני בפאניקה, אני בפחד", אמרה גילה אלמגור. "על זה בדיוק רציתי לדבר אתכם", אמר ברק, "על ההגזמות".

פרופ' יוסף אגסי תהה מדוע ישראל אינה דוחקת בעיראק לעשות אתה שלום. את ברק זה שיעשע. "עזוב", הוא אמר, "אפילו עם העיראקים הישראלים אנו מתקשים" (לידיעת הקורא פואד בן אליעזר).

ברק טען כי ההחלטה אם לתקוף טרם התקבלה. "אני מכיר אותך הרבה שנים", אמר לו סנה, שהיה סגנו של ברק במשרד הביטחון כאשר האחרון היה גם ראש הממשלה, בשנים 2001-1999, "אם אתה עורך מפגש כזה, סימן שההחלטה כבר נפלה".

מרה שחורה

למחרת תחקיר חדשות ערוץ 2, שעסק במנהגי הבילוי הססגוניים של שר התיירות סטס מיסז'ניקוב מישראל ביתנו, התקיימה שיחת טלפון לא קלה בינו לבין יו"ר מפלגתו, שר החוץ אביגדור ליברמן, שהיה בעיצומה של חופשה משפחתית בבוסניה-הרצגובינה. שום בוס לא אוהב שמקלקלים לו את החופשה עם דיווחים על בושות שעושים הפועלים בבית.

שלשום בלילה חזר ליברמן ארצה ואתמול ערך במשרד החוץ טקס הרמת כוסית לרגל החג. דווקא באירוע הזה הוא בחר להעניק למיסז'ניקוב גיבוי מלא. "אני מכיר אותו 15 שנים", אמר, "אין דמיון בין מה ששמענו לבין מה שאני מכיר". הוא גם האשים את התקשורת במרדף אחר הרייטינג.

גורמים בישראל ביתנו העריכו כי למרות התמיכה הפומבית של ליברמן בחברו, מיסז'ניקוב ייפלט מהרשימה לכנסת ה-19, שתרכיב "הוועדה המסדרת" של ישראל ביתנו, או במקרה הטוב יידחק לשולי הרשימה.

בישראל ביתנו, כמו בארגונים יעילים אחרים, אין הזדמנות שנייה. במקרה של מיסז'ניקוב זהו כבר התחקיר השני (הראשון היה של רביב דרוקר בחדשות ערוץ 10, לפני כשנה וחצי), שמטיל צל כבד על התנהלותו האישית והמיניסטריאלית, ועל מה שביניהן.

הפשלות בסיעת ישראל ביתנו הן עניין מחזורי. בקדנציה הקודמת נהנינו מאסתרינה טרטמן והתואר האקדמי שלא היה, בנוכחית זו היתה אנסטסיה (השופכת) מיכאלי וכעת תורו של סטס (השותה, לכאורה). לקראת הבחירות הבאות, שככל הנראה הן קרובות מאוד, כדאי שליברמן יבדוק טוב טוב את מי הוא – סליחה, הוועדה המסדרת – מכניס אל בין כותלי בית הנבחרים.

הסיפורים על אהבת הטיפה המרה המיוחסת למיסז'ניקוב מסתובבים שנים במסדרונות הפוליטיים. מקורם במאבטחים. הם מספרים לחבריהם שמספרים לשרים המאובטחים על ידם, שלעתים חולקים את הרכילות העסיסית עם העיתונאים. בתחקיר של עמית סגל נחצה לראשונה קו אדום: המאבטחים עצמם דיברו. אפשר לדמיין לאיזה הלם זה הכניס את השרים: הם התרגלו לראות במאבטח הצמוד סוג של רהיט. דני דין הפוך: נראה ואינו רואה, ואינו שומע, ואינו מדבר. מן יצור פלאי כזה שבמחיצתו אפשר לומר הכל ולעשות הכל בלי שהדבר ידלוף לעולם. ההתפתחות האחרונה – מחפירה מבחינת האתיקה של שומרי הראש, אך מבורכת מבחינה עיתונאית – תגרום לכמה מהם לנהוג ביתר זהירות. שר לשעבר אמר השבוע כי לנוכח הפרסומים האחרונים, ואחרי ההדלפות מישיבת הקבינט, מוטב ששרי הממשלה יעברו בדיקת ינשוף ולא פוליגרף.

בשנת 1981, על רקע איזושהי פעילות מדינית עלומה שבה עסק, אמר ראש הממשלה מנחם בגין לכתבים שביקשו לברר לאן נעלם ערב קודם, את המשפט המפורסם: "אין שואלים גבר היכן בילה את הלילה". איש לא חשד שבגין הלך למועדון חשפניות, השתכר, ונאלץ להיתמך בשומריו כדי להגיע למכוניתו. ביום שני, בהתייחסותו הפומבית הראשונה לתחקיר, אמר שר התיירות: "אני שר צעיר דינמי, בן 43. לא רוצה ללכת לישון בעשר בלילה". זה נשמע כמו נוסח של כרטיס באתר היכרויות. כן, הזמנים השתנו.

חיים חדשים

לחיים רמון יש פרויקט חיים: להביא לקץ כהונתו של בנימין נתניהו. רמון עובד בזה יום יום, פשוטו כמשמעו. "כפי שהפלתי את ביבי בקדנציה הראשונה שלו, ב-98'", אומר רמון באחרונה לבני שיחו, "אני אפיל אותו שוב". הוא אומר להם שהבסיס למפלגה החדשה קיים, ושגלריית האנשים הולכת ונבנית, ממש בימים אלה.

רמון הוא גמלאי של המערכת הפוליטית, אבל הוא רוצה לחזור. כדי לחזור הוא צריך להחליף את ראש הממשלה. לכן הוא מקים מפלגה חדשה, מפלגת מרכז שתקום על חורבותיה של קדימה ותתמודד בבחירות כחלק ממערך, לצד מפלגתו של יאיר לפיד. בראשה תעמוד ציפי לבני, שהיא גם המועמדת של רמון לראשות הממשלה מטעם הגוש.

גם לבני היא גמלאית. גם היא רוצה לחזור. כאלה הם הפוליטיקאים שלנו: פורשים, ומיד מחפשים את הנתיב הקרוב להשתלב בחזרה במרוץ האין-סופי. גם הגמלאי אהוד אולמרט משתוקק לחזור, אבל ספק אם הוא יהיה פנוי להובלה בבחירות הבאות, אם הן יוקדמו לפברואר 2013, בשל העדר היכולת להעביר את תקציב המדינה לשנה הבאה.
בשבוע שעבר דווח כאן על פגישה פומבית וידידותית מאוד בין אולמרט ללבני, בחתונתו של פלמ"ח זאבי, בנו של השר שנרצח. קדמה לפגישה הזו שיחה בארבע עיניים, שארכה כשלוש שעות, בין לבני לאולמרט, במשרדו של האחרון במגדל משרדים בתל אביב לפני כשבועיים.

על פי מקורות יודעי דבר, בשיחה ההיא השניים יישרו את ההדורים ביניהם, סילקו את הכעסים והטענות, ליבנו את הטעון ליבון, ניקו את השולחן – והיה לא מעט לכלוך לנקות – והחליטו לפתוח דף חדש. סוכם ביניהם כי אם לבני תתמודד, אולמרט יתגייס לסייע במלוא כוחו. בפעמים קודמות הוא לא ממש עזר לה. יותר נכון, הוא הערים מכשולים על דרכה. מעודדת מהתומך החדש, העניקה לבני השבוע ראיון ליומן הבוקר של גלי צה"ל והשתלחה בנתניהו על הנזק שהוא גורם, לדבריה, ליחסי ארה"ב-ישראל. כך היא מתחילה לעשות את דרכה בחזרה למרכז, תרתי משמע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו