בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טיסות נכנסות / טיסות יוצאות

תגובות

שאול מזרחי ‏(30‏) דייל ומנהל פרויקטי בנייה, מירושלים. נוחת מניו יורק

תרשה לנו לעצור אותך, אתה האדם היחיד שירד מהמטוס עם חולצה מכופתרת.

בדרך כלל יש לי גם עניבה, אבל איך שנחתנו הורדתי אותה, חם בישראל.

למה עניבה?

כי אני דייל בדלתא.

זה מרגש כמו שאומרים?

זה לא כזה מרגש כמו שחשבו פעם. זה לא “פיק אפ”. אבל אבא שלי אומר שפעם כל הורה רצה שהילד שלו יהיה עורך דין והיום צריך לרצות שהילד יהיה דייל. בטח בשביל שיהיה מי שיביא דברים.

מה הבאת הפעם?

הבאתי סיגריות, צעצועים לאחיינים לחג ובושם לאשתי. אני לא משתולל, שלא יעצרו אותי במכס.

כמה שנים אתה דייל?

כבר חמש שנים. התחלתי בכלל בארצות הברית. גרתי עד לפני חודשיים בפלורידה. אשתי ואני התחתנו לפני שמונה חודשים וחזרנו לגור בארץ לפני חודשיים. אני ישראלי במקור.

למה חזרת?

כולם שואלים אותנו ובאמת אנחנו לא יודעים. אני צוחק. אשתי דחפה מאוד לחזור בעיקר בגלל שרוב המשפחה שלנו פה, משפחה ענקית, דודים דודות, סבים וסבתות. רק ההורים שלה שם. אשתי חשבה שאחרי שנעשה ילדים כבר יהיה מאוחר מדי לחזור. זה היה רגע של עכשיו או לעולם לא. גם בלי ילדים זה נהיה קשה יותר ויותר לחזור. אפילו לביקור. כל פעם שהגעתי לארץ הרגשתי פחות שייך ופחדתי שאתנתק לגמרי.

ואיך היתה החזרה לארץ?

המצב בארץ נורא. מאוד חבל. הייתי קצין בצבא, אחר כך עבדתי תקופה ביחידה לאבטחת אישים. אני רוצה עכשיו לקנות בית ואוטו - זה לא אפשרי. מקשים על זוגות צעירים וישראל לא ממש עוזרת לאזרחים שבים. גם אשתי ישראלית במקור, אבל לה יש מעמד של קטין חוזר. קטין חוזר הוא מי שעזב את הארץ עם הוריו לפני שמלאו לו 18 וחוזר אחרי גיל 18 מרצונו, ואז מקבלים קצת עזרה. היא מקבלת 2,500 שקל בחודש.

זה לא רע.

זה רק לחצי שנה. אפשר לשכור עם זה דירה?

ואתה לא מקבל כלום כתושב חוזר?

כלום. יש לי רק הטבות במסים על מה שכבר ממילא שילמתי עליו מס בארצות הברית.

אז מה, אתה חושב שתחזרו לארצות הברית?

אם המצב יימשך ככה אני חושב שנחזור הרבה יותר מהר ממה שחשבנו.

הכרת את אשתך בארצות הברית?

כן. לאבא שלי יש חברת בנייה ואנחנו בונים בארצות הברית, בעיקר בתי כנסת. בנינו פרויקט של בית הלל באוניברסיטת פלורידה. המבנה, שנבנה עם אבן ירושלמית, זכה בפרסים. ביום הזיכרון ליצחק רבין הבניין היה כבר כמעט גמור, אשתי והמשפחה שלה יצאו מהטקס ושם נפגשנו ודיברנו.

אם לאבא שלך יש חברת בנייה למה אתה דייל?

לא בדיוק מכירים לי בתואר הזה כאן וגם בשביל הכיף. אני טס בסך הכל ארבע פעמים בשבוע, אבל לאשתי יש הטבות בטיסות ויוצא לי להגיע להרבה מקומות מעניינים. אתה מביא זוגות לחתונה, אנשים לחגים, עולים חדשים, אנשי עסקים. כל פעם אתה פוגש 400 איש, שלכל אחד מהם יש סיפור אחר.

איך היתה הטיסה היום?

בטיסה לתל אביב יש קהל מאוד מאתגר בשבילנו. לא צריך לשכוח שזו טיסה ארוכה וקשה. גם ככה דלתא היא חברה אמריקאית לחלוטין עם מנטליות דרומית. דלתא באמת רוצה ומעוניינת לשפר את השירות, אז משתדלים היום שיהיו על כל טיסה לארץ לפחות שלושה דיילים או דיילות דוברי עברית כדי שנוכל לתקשר באופן ישיר יותר עם הנוסעים.

אשתך לא מודאגת מכל הנסיעות האלה?

מתי יצא לך בפעם האחרונה להתגעגע לאשתך? זה מאוד כיף, זה משפר את הזוגיות. לא משעמם לנו אף פעם. אין לנו שגרה.

 

פאני גיטלמן ‏(25‏) סטודנטית לחינוך מיוחד ורקדנית בטן, ממטולה. טסה לארגנטינה

שלום, אפשר לשאול לאן את נוסעת?

לארגנטינה לחודש.

לטיול תרמילים?

ממש לא. לבקר את המשפחה. נולדתי בארגנטינה. אני עולה חדשה.

מתי עלית?

עליתי בגיל 20, לפני חמש שנים.

ממש לפני מלחמת לבנון.

האמת שהגעתי לארץ כמה ימים לפני מלחמת לבנון. יומיים אחרי שהגעתי נפל קסאם בקיבוץ רעים, שבו התארחתי אצל המשפחה שלי. ההורים רצו להחזיר אותי ואמרתי להם שאין סיכוי.

את יהודייה?

אמא שלי ברזילאית ואבא שלי ארגנטיני. שניהם יהודים. מהצד של אבא שלי יש לי פה המון משפחה, יש לי דודים ובני דודים בירושלים, בחיפה, בתל אביב ובקיבוץ רעים. זה קיבוץ של הרבה דרום אמריקאים.

היית הרבה זמן בקיבוץ?

בהתחלה הגעתי לאולפן בקיבוץ מעגן מיכאל לפרק זמן לפני העלייה, וכבר שם ידעתי. הרגשתי פה בבית כמו שלא הרגשתי אף פעם בארגנטינה. יש פה נוכחות אלוהית חזקה שאין במקומות אחרים בעולם. הרגשתי שכל השנים האלה ביזבזתי את הזמן שלי ובכל פעם שאני נוסעת מכאן, קשה לי לעזוב. עוד מעט אני אבכה במטוס קצת.

מה את עושה מאז?

עשיתי תואר בחינוך מיוחד במכללת תל חי. עשיתי גם תעודת הוראה לגיל הרך. אני מקווה לשלב את מה שלמדתי עם טיפול בתנועה ולטפל באנשים. קצת גננת, קצת טיפול, קצת ריקודי בטן.

את רקדנית בטן?

אני עובדת כרקדנית בטן וזומבה. זו אחלה עבודה. אני אפילו מצליחה להתפרנס. יש לי שיעור שאני מלמדת נשים לרקוד בקרית שמונה.

למדת ריקודי בטן בארץ?

לא. אני רוקדת ריקודי בטן כבר 11 שנה והתחלתי בארגנטינה. כמו שיש סלסה בישראל ככה יש ריקודי בטן שם.

טוב, בכל מקרה ברזילאיות אמורות לרקוד, לא?

הן גם אמורות להיות גבוהות ובלונדיניות, אבל תרשי לי לומר לך שהבלונד לא טבעי.

והבלונד של הישראליות טבעי?

הישראליות הרבה יותר אמיתיות, פחות פלסטיק ובכלל עם כל העגלגלות והשומנים הן בעיני הרבה יותר בנשיות האמיתית. אני מתעסקת הרבה בדימוי הגוף ונשיות. ריקודי בטן זה אמצעי שמקדם נשים.

הרבה אנשים חושבים בדיוק ההפך.

זה ריקוד שנשים המציאו והוא מתאים ומותאם לגוף הנשי ומאפשר לאשה ליהנות מהחלקים הנשיים שלה. יש נשים שלא מכירות את היכולות הגופניות שלהן, אז זה ריקוד שמאפשר להן להתחבר לגוף ולאהוב אותו. זה ריקוד שהוא טבעי לאשה, לא צריך בטן או ציצים, רק להיות אשה.

ולא הדביקו לך אף פעם שטרות?

זה קרה לי רק פעם אחת באירוע של צד”לניקים וזרמתי עם זה כי זה היה משהו אחר, לא מיני, וכולם הדביקו - גם הנשים.

איך הגבר הישראלי לעומת הגבר הארגנטיני?

הבחורים הישראלים הם אחת הסיבות שבחרתי לבוא לפה. אין מה לחפש בארגנטינה - הגברים גאים בעצמם ולא מנומסים.

חשבתי שהארגנטינים אנשים חמים.

זה יותר כלפי חוץ. הארגנטינים הם מאוד ממורמרים. ובכלל, אני נולדתי וגדלתי בבואנוס איירס ויש שם אנרגיה של בלגן. זה גם מסוכן להסתובב שם. יש גנבים ושודדים והורגים אותך על שעון שנראה מזהב.

אז עברת ממקום מסוכן אחד לאחר.

יותר קל לי להתמודד עם הסכנה בארץ כי אני מרגישה שכולנו עם אחד וזה לא אני מול שודד מסוים אחד ארגנטיני. זה גם קטע של אמונה. אני מתחברת לנבואות על ישראל וחושבת שיהיה בסדר, ובעיקר אני מאמינה שאני צריכה להיות פה.

למה באמת החלטת לעלות לארץ?

הייתי די תקועה בשגרה שלי, באינרציה של חיי התיכון והאוניברסיטה, בלי לעשות חקירה עצמית. בשלב כלשהו תפסתי אומץ והחלטתי להפסיק עם זה. אז עליתי בגלל הציונות, הצורך בעצמאות, בהתקדשות, בחיפוש עצמי ובחיפוש אחר אלוהים.

ומצאת אותו?

כן.

איפה?

בתוכי. בעולם. בתוך כולם. בישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו