שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בג"ץ נותן תקווה לעובדים המבוגרים

פס"ד תקדימי עשוי להשפיע על אלפי עובדים שהוצאו לפנסיה מוקדמת. התארגנות של מלצרים, שליחים וטבחים, מלמדת שגם לצעירים יש סיבות להיאבק

אור קשתי
אור קשתי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור קשתי
אור קשתי

באפריל 2009, כשהיתה בת 57 וחודשיים, כמה חודשים לאחר שהגיעה ל"גיל הפרישה לסוהר", החליט שירות בתי הסוהר (שב"ס) להוציא לגמלאות את לאה זוזל, לאחר 23 שנות עבודה. בניגוד לעובדים מבוגרים רבים, זוזל החליטה להיאבק בהחלטה, בטענה כי מדובר באפליה על בסיס גיל בהשוואה לעובדי מדינה אחרים, המחויבים לפרוש רק בגיל 67. לפני כשבועיים, בפסק דין עקרוני, קיבלו שבעה שופטי בג"ץ את העתירה שלה וביטלו את הסדרי הפרישה הנהוגים בשב"ס.

זוזל, הנמצאת כעת בחופשה בחוץ לארץ, חוגגת מן הסתם החלטה נוספת של השופטים, קונקרטית ופרטית יותר מהאמירות העקרוניות. אחרי שלוש שנים וחצי שבהן היתה גמלאית, קבע בג"ץ כי יש להחזירה לעבודה, בשכר ובדרגה שהיו לה כשאולצה לפרוש. פסק הדין בעניין זוזל, לפי ההערכות, עשוי להשפיע על אלפי עובדים בשב"ס וגם במשטרה, שבה נהוג נוהל פרישה דומה.

"לא הבנתי למה אני צריך לצאת לפנסיה בגיל 57, כשיש לי עוד כוח ורצון להמשיך לעבוד", אומר ד"ר יורי רוזנבאום, שזכה ב-2006 בעתירה הראשונה שהוגשה לבג"ץ נגד שב"ס בעניין זה. "לא היתה שום סיבה עניינית שאפרוש. יש כאלה שפורשים ונוסעים כל הזמן לחו"ל, ויש כאלה, כמוני, שלא יודעים להפסיק לעבוד. אני לא יכול לחשוב על החיים שלי בלי עבודה".

רוזנבאום יצא לגמלאות, מיוזמתו, לפני שלוש שנים, בגיל 64. מאז הוא עובד כרופא בבית חולים בירושלים, במשרה חלקית. הוא מתכוון להמשיך ולעבוד "עד שהבריאות לא תאפשר לי יותר".

עורך הדין מאיר אבירם, שייצג את רוזנבאום בבג"ץ, ייצג גם את זוזל. פסק הדין האחרון היה בשבילו מעין מתנה לכבוד יום הולדתו ה-75, שחל כמה ימים קודם לכן. "בשב"ס ובמשטרה לא הפנימו שדור המבוגרים הנוכחי הרבה יותר בריא וחזק מבעבר, שתוחלת החיים ארוכה יותר", הוא אומר. "התפישה שם היא שמרגע שהעובד הגיע לגיל 57, הוא זקן. אף אחד לא רוצה להרגיש זקן. אני במלוא אוני וכוחי, ואעבוד כל זמן שאוכל להביא עוד הישגים". זוזל לא התראיינה לכתבה, אך אבירם אומר עליה: "מעולם לא היה לי לקוח כל כך לוחמני. בשום שלב היא לא היתה מוכנה לוותר לשב"ס".

אין בסיס להנחה שמכוחה פועלים מעסיקים רבים, כי עובד מבוגר הוא עובד פחות טוב. אבל בשוק העבודה כמעט תמיד מעדיפים עובדים צעירים על פני מבוגרים. לעתים קרובות הרצון להוציא לגמלאות עובדים ותיקים נובע מסיבה כלכלית: עובדים מבוגרים וותיקים צברו גמולים וזכויות שונות, והם יקרים יותר מעובדים שזה עתה החל לעבוד.

ד"ר רוזנבאום סבור שזהו חישוב שגוי, קצר ראות: אין תחליף לניסיון שמביא עמו עובד מבוגר, והנאמנות והמחויבות שלו למקום העבודה גדולות יותר. זה נכון במגזר הפרטי, ולא פחות בשירות הציבורי. "זה טמטום מצד המדינה להוציא לפנסיה סוהרים ושוטרים עשר שנים לפני כל האחרים", הוא אומר.

בהחלטה בעניין זוזל כתב השופט סלים ג'ובראן כי אפליה בשל גיל "פוגעת בכבוד האדם, וגורמת להשפלה. תופעה זו אף פוגעת פגיעה חמורה במשק, המאבד עובדים טובים ומוכשרים רק על בסיס סטריאוטיפים שאינם מבוססים. יתר על כן, פגיעה זו לרוב חמורה במיוחד בקרב עובדים מוחלשים ממילא, המתקשים לעמוד על זכויותיהם".

ד"ר יורי רוזנבאום, שזכה ב-2006 בעתירה הראשונה נגד שב"סצילום: מיכל פתאל

בעוד שבראש מוסדות הציבור ורשויות המדינה ישנם עובדים רבים שעברו את גיל 60, הוסיף ג'ובראן, "מוצאים עצמם מבוגרים לא מעטים מחוץ לשוק העבודה בשיאם, רק בשל גילם". מבחינת העובדים המבוגרים, אפליה על בסיס גיל מבטלת את יכולותיהם ואת ערכו של הניסיון שצברו. מתאריך תפוגה כזה קשה מאוד להשתחרר.

פנסיה מזערית

ב-2002 עתר לבג"ץ ד"ר רוזנבאום, שעבד אז כרופא בשב"ס, נגד ההחלטה לקבוע את גיל 55 כגיל פרישה אחיד לסוהרים ולשוטרים. לצד רצונו האישי להמשיך בעבודתו, רוזנבאום מספר כי חשש לצאת לגמלאות עם פנסיה מינימלית, מכיוון שצבר ותק של עשר שנים בלבד. לדבריו, "הפנסיה שהייתי אמור לקבל היתה משהו מזערי, שאי אפשר להתקיים ממנה. באותה תקופה הגיעו לארץ הרבה רופאים שעלו מברית המועצות לשעבר, ובכלל לא הייתי בטוח שאמצא עבודה. במצב כזה, איזו סיבה יש לי לוותר על העבודה שלי?"

בשנת 2004 תוקן בכנסת חוק הגמלאות, שהעלה את גיל הפרישה המחייב של שוטרים וסוהרים ל-57, עשר שנים לפני עובדים אחרים בשירות הציבורי. ב-2006 קיבל בג"ץ את העתירה של רוזנבאום. הרכב שופטים בראשות הנשיא אז, אהרן ברק, קבע כי מדיניות המשטרה ושירות בתי הסוהר נגועה באפליה על בסיס גיל, והורה לשב"ס לגבש נוהל פרישה חדש. רוזנבאום ועובדי שב"ס אחרים שהצטרפו בינתיים לעתירה, לא אולצו לפרוש.

על פי הנוהל החדש שגובש, עובד שב"ס שאינו מעוניין לצאת לגמלאות בגיל 57, צריך להגיש בקשה מיוחדת, שנידונה בכמה ועדות פנימיות, עד שהיא מובאת להחלטתו הסופית והבלתי ניתנת לערעור של נציב שירות בתי הסוהר. במקרה הטוב יזכה העובד להארכה של שנה. את התהליך הזה צריך לעבור מדי שנה, עד שלוש שנים. "זהו הסדר מבזה, מכיוון שהוא מכריח את העובדים לרדת על הברכיים ולהתחנן לאפשרות שייתנו להם להמשיך לעבוד", אומר עו"ד אבירם. הנוהל הזה עמד במוקד העתירה של זוזל.

זוזל החלה לעבוד בשב"ס ב-1986. בתפקידה הראשון היתה עובדת סוציאלית-קצינה בבתי הכלא מגן ומעשיהו. בשנת 2005, לאחר שסיימה לימודי המשפטים, הועברה ללשכה המשפטית של שב"ס ושם עבדה עד שהוצאה לגמלאות. באמצע 2008, לקראת גיל 57, קיבלה הודעה כי היא "בת פרישה". מסיבות אישיות ביקשה זוזל להאריך את שירותה. בדיוני הוועדה לשקילת הארכת שירות ציין היועץ המשפטי של שב"ס, כי היא "מבצעת תפקידה בחריצות". הוועדה המליצה להעניק לה 12 חודשים של חסד, אבל נציב שב"ס הורה על הארכת השירות רק בחצי שנה. ההחלטה לא נומקה, וניסיונותיה לערער עליה נדחו. זוזל הוכרחה לצאת לגמלאות באפריל 2009.

שופטי בית המשפט העליון לא חוסכים בביקורת על נוהל הפרישה שגיבש שב"ס. "ההסדרים הקבועים פוגעים בעקרון השוויון באופן בלתי סביר ובלתי מידתי", כתבה בפסק הדין השופטת אסתר חיות. יתרה מזאת, הם סותרים את ההחלטה שכבר התקבלה בעניינו של ד"ר רוזנבאום. גם אם הנוהל, המכונה בלשון השירות "פקודה לשקילת הארכת שירות", מפרט את התנאים שבהם ניתן, אולי, להמשיך את העסקתו של העובד שהגיע לגיל 57, עדיין "רב הפער הבלתי מוצדק בינו לבין זה של כלל עובדי המדינה", הוסיפה השופטת חיות. "מגבלות אלה (ובראשן האפשרות לדחות את הפרישה בשלוש שנים לכל היותר, א"ק) מפלות את הסוהרים המשמשים בתפקידים מקצועיים, מינהליים או בתפקידי מטה, לעומת עובדי מדינה בתפקידים מקבילים".

השופטים האחרים בהרכב הצטרפו לדעתה של חיות. "'נוהל שקילת הארכת שירות' לוקה בכך שברירת המחדל בו היא פרישה בגיל 57, דהיינו עשר שנים לפני גיל הפרישה משירות המדינה. עוד לוקה הנוהל בכך שלפיו מוטל הנטל על העובד להוכיח טעם טוב להארכת השירות, ולא להיפך, כפי הנהוג בשירות המדינה", כתבה השופטת מרים נאור. "לאה זוזל חויבה לצאת לגמלאות בגיל 57 שנה וחודשיים ללא הצדקה עניינית, בהתחשב באופיו של תפקידה", הוסיף השופט ניל הנדל. בית המשפט הקציב לשב"ס שנה לגבש נוהל פרישה חדש.

השופטים גם לא התרשמו מההתפארות של שירות בתי הסוהר בכך שרוב הבקשות של עובדים להאריך את שירותם אושרו. התעמקות בפרטים מגלה כי מספר הבקשות האלה קטן יחסית. בשנים האחרונות אף פחת מספר הבקשות מ-55 ב-2008 ל-22 ב-2010. "השאלה לה אין כל תשובה היא כמה בקשות להארכת שירות כלל לא הוגשו, לנוכח מדיניות גלויה או סמויה המבהירה לעובדים את סיכוייהן הנמוכים של הבקשות להתקבל", ציין השופט ג'ובראן. אולי זו הסיבה מדוע רק שני עובדים מעל גיל 60 מועסקים בשב"ס.

משירות בתי הסוהר לא נמסרה תגובה.

ברמנים על בריקדות

השבוע נערכה ישיבת ראשונה של איגוד ראשון מסוגו – איגוד ארצי למלצרים. בישיבה השתתפו כ-15 מלצריות ומלצרים צעירים ממקומות שונים בארץ, ובתוך כמה ימים ביקשו להצטרף להתארגנות החדשה כ-140 בני אדם. רובם עובדים בבתי קפה, אך יש נציגות קטנה גם לברמנים, שליחים וטבחים.

לאיגוד החדש יש גם תוכנית עבודה: להרחיב את שורותיו, להצטרף לארגון עובדים גדול ולפעול מול התאחדות המסעדנים ומשרד התמ"ת כדי להבטיח לחבריו תנאים סוציאליים בסיסיים כמו תשלום מוגדל עבור שעות נוספות ועבודה בשבת ובחג.

אחד היוזמים של האיגוד החדש הוא אלון-לי גרין, שהקים את ועד הפעולה של מלצרי רשת "קופי בין" ב-2007, ובשנה האחרונה היה פעיל במחאה החברתית. "רבים מהמלצרים עובדים בתחום שלוש-ארבע שנים. חלק מהעניין הוא לשנות את התפישה העצמית של המלצרים: להתחיל להתייחס אל עצמנו בכבוד ולדרוש תנאים. זהו מהלך של הרמת ראש נגד ניצול", הוא אומר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ