בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סטנלי פישר חולם להיות שר החוץ

נגיד בנק ישראל כבר מתכנן את הטוויסט הבא בקריירה. הוא עשוי להיות דיפלומט מצויין, אך איזה ראש ממשלה ימנה שר שעלול להאפיל עליו?

51תגובות

בקריירה הבינלאומית העשירה שלו בבנק העולמי, בקרן המטבע הבינלאומית ובאקדמיה, הספיק פרופ' סטנלי פישר להתחכך במספיק אנשים גדולים, חשובים ומשפיעים. אבל מקור הגאווה והסיפוק העיקריים שלו בשנים האחרונות הוא הימנותו עם הסגל הישראלי הבכיר, הכולל את הרמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה, נשיא בית המשפט העליון ושאר האנשים המשפיעים במדינה. זהו הסגל שיושב בשורה הראשונה בימי שמחה וזיכרון, זהו הסגל של אנשים שנמצאים במרכז קבלת ההחלטות – הביטחוניות, הכלכליות, החברתיות והמשפטיות. זהו הסגל שגורלה של המדינה מופקד בידיו לכמה שנים. וגורלה, שתמיד מעניין, אף פעם אינו מובן מאליו.

פישר הוא הישראלי הכי אמריקאי והאמריקאי הכי ישראלי, והוא נמצא כאן כנגיד כבר שבע שנים וחצי. לפני שנה לרגע אחד הוא כמעט עזב, כשעלתה האפשרות שימונה למנכ"ל קרן המטבע הבינלאומית, אך מועמדותו נדחתה מפאת גילו (69). ייתכן שבמישור הבינלאומי הוא כבר לא יזכה לג'וב המתאים לשיעור קומתו, אבל הוא מספיק גמיש מחשבתית כדי לפעול בזירה הבינלאומית בדרכים אחרות. כעת חלומו הוא לשמש שר החוץ של מדינת היהודים.

הצלחתו כשר החוץ של המדיניות הכלכלית של ישראל בכמה רגעי משבר בשנים האחרונות אולי חיזקה בו את האמונה שהוא יכול לתרום לא רק בכלכלה אלא גם בדיאלוג עם המדינות השכנות ובזירה העולמית. ניסיונו, קשריו, חוכמתו והיכרותו עם הזירה העולמית הם נכסים גדולים, אם מי שיעמוד בראש הממשלה הבאה ירצה שר חוץ משמעותי ומוצלח. האפשרות שפישר יאפיל על ראש הממשלה שימנה אותו לתפקיד כזה מפחיתה מסיכוייו להגשים את החלום הזה.

תומר אפלבאום

בכל שנותיו כאן, פישר שמר על ממלכתיות ומיעט לתקוף את הממשלה כפי שעשו כמה מקודמיו. קשה לדעת אם בשל אסירות תודה למי שמינו אותו (אריאל שרון בקדנציה הראשונה ונתניהו בקדנציה השנייה), כובד האחריות המוטל עליו או סתם סגנון אישי. למעשה, הסיבות המרכזיות לקטטות רחוב בין בנק ישראל לבין הממשלה ובעיקר האוצר הן אופן ניהול המדיניות הכלכלית של הממשלה ועמידתה במשמעת תקציבית.

בשנים הללו לא היו פערים גדולים בין מה שפישר רצה שיקרה ובין מה שקרה בפועל, וכשנקודת ההתייחסות שלו היא בינלאומית, בתקופה שבה כלכלות המערב מתמודדות עם גירעונות ענק, אבטלה גואה ומערכות פיננסיות קורסות – אין לו יותר מדי סיבות להתלונן.
אבל בחודשים האחרונים המצב משתנה. סימני השאלה סביב עתידה של הכלכלה הישראלית הולכים ונערמים. המחאה הציבורית אמנם לא הצליחה להתרומם בקיץ, אבל הגורמים שהתניעו אותה בקיץ 2011 לא נעלמו: מחירי הדיור עדיין גבוהים (כן, גם באשמת הריבית הנמוכה של פישר), יוקר המחיה עולה בהתמדה (גם בשל עליית מחירי הנפט והסחורות בעולם, אך גם בגלל מבנה המשק), שוק ההון חלש, כמה מהלווים הגדולים במשק קרסו והותירו חובות עתק לבנקים ולציבור המשקיעים בבורסה, ותקציב המדינה לשנת 2013 רחוק מלהיות סגור. ברור שהוא יכלול גזירות חדשות, ברור שכדי לעמוד בגירעון שעליו הכריזה הממשלה (שלושה אחוזים מהתוצר) יידרשו העלאת מסים ופגיעה בשירותים חברתיים.

פישר ממלכתי, אבל הוא לא משאיר מקום לתהיות. בערב החג הבהיר בראיון ל"TheMarker", שאם הממשלה לא תצליח להציג הצעת תקציב ל-2013 עד סוף אוקטובר בהתאם לדרישת החוק, עליה ללכת לבחירות וכמה שיותר מהר. פישר נמנע בדרך כלל מעיסוק בשאלות פוליטיות, אבל הבחירות אינן רק עניין פוליטי – זו עננה שמרחפת מעל יכולתה של הממשלה הנוכחית להוביל כאן מדיניות כלכלית אחראית.
פישר מחכה לבחירות לא רק כאן אלא גם בארצות הברית. שם, הוא סבור, לאחר הבחירות ייאלץ מי שייבחר לנשיא להעביר במהירות תקציב אחראי וקשה – תנאי הכרחי להיחלצות סופית של אמריקה מהמשבר של 2008, שספיחיו נראים בכל העולם עד היום.
הציפייה הזו לבחירות כאן ושם נובעת מהכרה בחשיבותן של ההחלטות הכלכליות הקשות שצריכים לקבל מנהיגי ארה"ב וישראל, וכמובן אירופה. האופציות המתבקשות הן להגדיל את המסים ולספק פחות שירותים לציבור, אבל השאלה היא, על מי ייפול הנטל. ממי לקחת, למי לתת. זה סוג הדיון שמתנהל ויתנהל בשנה-שנתיים הקרובות וגם אחריהן. זה ויכוח שבו משתתפים כלכלנים מובילים ומוערכים כמו פישר, אבל לא רק. מרגע שחלחלו לשיח המושגים צדק חברתי ו-1% (המאיון העליון) נגד 99% (הציבור), זה כבר לא דיון כלכלי טהור, אלא דיון פוליטי-חברתי.

פישר נע במהלך הקריירה שלו על הציר שבין אקדמיה לעולם העסקים והממשל, והמיליה שלו הוא של נגידים, כלכלנים ופיננסיירים. יש לו מספיק קילומטראז' כדי להשתתף בעיצוב פני הכלכלה והחברה הישראליות. הוא מספיק מנוסה, מספיק ערכי ומספיק אמיץ כדי להוביל את הדיון הזה. השאלה היא אם זה מספיק מעניין אותו, או שעיניו נשואות לתפקיד פוליטי במשרד החוץ, שאמנם גם בו אפשר לעצב את פניה של מדינת ישראל, אבל בקלות אפשר גם ללכת בו לאיבוד.

מה שברור הוא שמצבה הביטחוני והכלכלי של ישראל עדיין מצריך שר חוץ כלכלי במשרה מלאה, וגם אם נוכחותו של פישר במשרה הנוכחית קצת נרגעה לאחרונה, הוא עשוי לצאת מהר מאוד מהתרדמת היחסית ולעבוד שעות נוספות כדי להרגיע משקיעים זרים ולשווק את ישראל. זה יכול לקרות די בקרוב.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו