בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אוסטרליה - מדינת כל מהגריה

לפטריוטים האוסטרלים ההיסטוריה ממעטת להציע תהילה. שכן לאוסטרלים, שעזבו כמעט כל ארץ בעולם, אין אידיאולוגיה קיומית מחייבת. יש בזה משהו כמעט מזכך

95תגובות

כתריסר זאטוטים אוסטרלים התגודדו בשבוע שעבר מול אקרן סימולציה במוזיאון ההגירה במלבורן והכריעו, באמצעות לחיצה על כפתורים צבעוניים, מי מהמהגרים שפניהם הוקרנו על הצג יקבלו אשרות הגירה ומי יידחו. במציאות מגישי בקשות הגירה נדרשים להתייצב לראיונות בוועדות מיון ממשלתיות. הילדים, תלמידי כיתה א', התייחסו אל תפקידם ברצינות מופלגת; מיד לאחר שלחצו על כפתור ראו על האקרן מה היתה הכרעת הוועדה במציאות. הילדים היו הרבה יותר נדיבים. כן, כן, קראו כשנדרשו להכריע בבקשתו של איש מאוקראינה, תנו לו לבוא! אז מה אם הורשע פעם בפריצה - זה היה מזמן; אז מה אם לא עמד במבחן באנגלית - הוא ילמד. במציאות הוועדה דחתה את בקשתו של המועמד הזה.

הילדים עשו קולות של אכזבה. רובם היו לבנים, מקצתם צהובים, ילדה אחת שחורה. מותר להניח שלהיטותם לפתוח את ארצם למהגרים משקפת את מה שהם שומעים בבית. משאלי דעת קהל משקפים אמנם תמיכה ציבורית רחבה ב"פתרון הפסיפי", שממשלת אוסטרליה חידשה בימים אלה: פליטים המנסים להסתנן למדינה בדרך הים מגורשים למעצר באי נאורו. אבל ההגירה היא מרכיב מרכזי בין מרכיבי הזהות האוסטרלית; אחד מכל ארבעה מבין 22 מיליון התושבים באוסטרליה לא נולד שם.

מוזיאון ההגירה מלמד את מבקריו שמיליוני בני אדם מ-200 מדינות מצאו באוסטרליה חיים טובים. עד 1978 עוד נטו האוסטרלים למנוע את כניסתם של מהגרים לא לבנים, אך ילדי אוסטרליה לא יידרשו בדרך כלל להתמודד עם המדיניות הזאת: בבתי הספר רק ינחו אותם להפנים את ערכי הרב-תרבותיות שאוסטרליה מכבדת היום ואף אלה אמורים להיות בין מרכיבי זהותה הלאומית.

הנס פין / לע"מ

במשדר טלוויזיה השבוע השתבחה ראש עיריית סידני, קלובר מור, בהצלחתה לכבד 200 קבוצות-זהות שונות. זה נשמע כמו משימה פרגמטית שמוטלת עליה כחלק מניהול העיר, לא כביטוי לאידיאולוגיה הליברלית שלה. לאוסטרלים אין אידיאולוגיה קיומית מחייבת. יש בזה משהו מרגיע מאוד, כמעט מזכך. הם עזבו כל ארץ בעולם, בדרך כלל מסיבות טובות. הם רוצים שהחיים באוסטרליה יהיו אחרים, וטובים יותר. בלא אידיאולוגיה לאומית הם מרבים מאוד להתלבט בהגדרת זהותם ומתקשים בכך. לא ממש משוכנעים הם אומרים "מהוגנות", "חברות", "שוויוניות". קשה להיות פטריוט אוסטרלי; גם ההיסטוריה המקומית ממעטת להציע להם תהילה.

במרכז מלבורן ניצב מבנה אבן גדול, המוגדר מקדש זיכרון. ספק מקדש יווני ספק כנסייה ביזנטית, המבנה מכבד בעיקר את הלוחמים האוסטרלים שהשתתפו במלחמת העולם הראשונה, בכוחות אנז"ק, יחד עם לוחמים מניו זילנד. בתולדות המלחמה, לרבות כיבושה של ארץ ישראל, אנז"ק לא מקבל בדרך כלל יותר מהערת שוליים; באוסטרליה אנז"ק אמור להזין מיתוס לאומי. כיבוש באר שבע מתואר כניצחון עטור תהילה. יש כמה ספרים על הקרב הזה. הם מתפארים גם בחלקם בקרב על חצי האי גליפולי, שהחל באפריל 1915. זה היה כישלון גדול, שעלה להם ב-8,000 הרוגים. מקדש הזיכרון חקק על אחד מקירותיו את לקחה של התבוסה הזאת: אנז"ק זה לא רק הפסדים, אלא גם אומץ, ואהבת הארץ, וחברות והומור טוב. זה נשמע ישראלי מאוד, ממש כמו העננה המוסרית התלויה מעל תולדותיהם.

הבריטים, שהתיישבו באוסטרליה בסוף המאה ה-18, ביצעו רצח עם בתושבים האבוריג'ינים שהתיישבו באוסטרליה כמעט 50 אלף שנה קודם לכן. באוסטרליה אין מדברים בהקשר זה על ג'נוסייד, כשם שבישראל אין מדברים בדרך כלל על גירוש. השמדת האוכלוסייה האבוריג'ינית היתה מלווה בגזענות, שראתה בילידים תת אדם; לא פעם צדו אותם כחיות. רבבות ילדים שנולדו מנישואים מעורבים נלקחו בכוח מהוריהם, כדי להצילם מתרבותם האבוריג'ינית. קרה שילדים "מעורבים" נדרשו לענוד קולרי כלבים, שעליהם צוינה מידת "מעורבותם".

כל זה הסתיים בפברואר 2008 בהתנצלות לאומית שנויה במחלוקת, ובהנהגת יום זיכרון שנקרא תחילה יום ההתנצלות; אחר כך שונה שמו ליום הפיוס. במקרים אחדים הוחזרו לאבוריג'ינים קרקעות שנגזלו מהם. אוסטרליה הרשמית מנסה להחיל על בני הקהילה האבוריג'ינית את עיקרי הרב-תרבותיות ובתוך כך עושה מאמצים לכבד את מסורתם. במוזיאון העירוני במלבורן יש קיר שלם המתאר בניית סירה אבוריג'ינית. אין רמז להשמדתם. בימים אלה בונים במוזיאון תצוגה אבוריג'ינית חדשה. רבים מבני האבוריג'ינים שרויים במצב כלכלי וחברתי ירוד ביותר; יעברו שנות דור לפני שיחלצו ממנו, אך לראשונה בתולדותיה אוסטרליה היתה לכאורה למדינת כל אזרחיה.

ראש עיריית סידני אמרה השבוע בטלוויזיה, שהיא מזהה את גורל האבוריג'ינים עם גורל הפלסטינים. ככל הנראה התכוונה להגיד משהו אופטימי. רומן מאת אלכס מילר, "מסע אל ארץ האבן", מתאר סיפור אהבה בין אשה לבנה שסבה חולל טבח באבוריג'ינים לבין נכדו של אחד משורדי הטבח; לא קל להם ביחד, אבל בסוף אהבתם מנצחת. במדינה חפה מאידיאולוגיה זה אפשרי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו