בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההבטחה הגדולה והטרגדיה של ירון סגל

תלמיד מחונן בתיכון אלון ברמת השרון, מדען אהוד בעל כושר מנהיגות ב-MIT, ללא עבר פלילי, מסיים את חייו בהתאבדות כחשוד בפדופיליה בבית המעצר הפדרלי אינגלווד, קולורדו. מסלול חייו המבטיח, ומותו הטרגי והבלתי צפוי של ירון סגל

233תגובות

הרגע שבו אזקו הסוכנים הפדרליים את ידיו של ירון סגל, בעומדו ליד אזור המטען בשדה התעופה בעיר גרנד ג’נקשן שבמדינת קולורדו, היה כנראה הרגע שבו המציאות הכתה בו במלוא העוצמה. בשעת ערב ב–28 במארס השנה, נשמע אקורד הסיום במערכת יחסים חולנית ומוטרפת שניהל סגל בצ’אט, בדואר האלקטרוני ובכמה שיחות טלפון עם סוכנת סמויה, שאותה חשב לצעירה ואם לשתיים. ייתכן שרק באותו רגע הצטרפו יחד ונחשפו בפניו כל צדדי אישיותו, ומלוא המשמעות של כוונותיו ניחתה עליו באופן שלא היה יכול לשאתו.


ביום שישי, 13 באפריל, כמה שעות לפני ערב החג, שביעי של פסח, תלה סגל את עצמו בתאו שבבית המעצר הפדרלי “אינגלווד”, מתקן שרמת האבטחה שלו נמוכה, ובו מוחזקים עצירים לפני הבאתם למשפט. כמה ימים אחר כך, ב–18 באפריל, פורסמה באמצעי התקשורת הידיעה על התאבדותו של הפיזיקאי בן ה–30, חוקר ישראלי ב–MIT ‏(המכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס‏), הנחשב לאחת האוניברסיטאות הטובות בעולם.


בידיעה נמסר שסגל נחשד בפדופיליה והופל בתרגיל עוקץ על ידי סוכנת פדרלית מהמחלקה לביטחון המולדת של ארצות הברית. לאחר פרסום פרטי האסון באמצעי התקשורת, נכתב על כך בלשון עובדתית גם באתר של MIT, בתוספת המלצה: “חברי קהילת MIT שמרגישים שהמוות משפיע עליהם לרעה יכולים לפנות לשירותי בריאות הנפש באוניברסיטה”.


חקירה של אף.בי.איי על נסיבות ההתאבדות נפתחה מיד, אך עד כה לא נחשפו מסקנותיה. דובר הארגון, דייב ס. ג’ולי, השיב בדואר האלקטרוני שאין בכוונתו לאשש או להכחיש את קיומה של חקירה בדבר נסיבות מותו של סגל. גם ריק קורנפלד, עורך־דינו של סגל מדנבר, קולורדו, עדיין שרוי בערפל. “הגשנו בקשה לקבל מידע על החקירה של אף.בי.איי על סמך חוק חופש המידע וזה בתהליך”, אמר.


סודות מגיל 15


הניסיונות לברר את פרטיה של הדרמה הזאת מותירים בעינם סימני שאלה רבים, ונראה שעיקרה יישאר כלוא לנצח בראשו של סגל. איך ייתכן, למשל, שסגל, ששירת בצה”ל ביחידה 8200, והיה גאון מחשבים ומומחה באבטחת מידע, נפל כך ברשת? חבר לתיכון, שמעדיף להישאר בעילום שם, מעיד שסגל היה בעל ידע רב במחשבים ברמת הפיתוח ולא רק ברמת המשתמש. עצם הכניסה לחדר צ’אט “ילדים אונס התאכזרות עבדי מין”, שנושאו כה חמור וגלוי, הזמין ציד על ידי סוכנים סמויים. מדוע אפוא נסחף סגל אחרי הסוכנת הסמויה לשורה של מהלכים מטורפים? ומדוע, למרות שידע כמה קל לאתר אדם שפותח חשבון דואר אלקטרוני, הוא פתח את החשבון ruthlessmale@hotmail.com ‏(“זכר אכזרי”‏), מה שהוביל לגילוי זהותו וכתובתו בבוסטון.


שאלה משמעותית נוספת היא האם היתה זו הפעם הראשונה שסגל נסחף לנסות לממש את הפנטזיה המינית שלו, ובאיזו מידה הסוכנת הסמויה ונסה היפס תרמה להתגבשותה של הפנטזיה עצמה? ‏(ראו מסגרת‏) האם המהלכים המגושמים שלו ברשת שיקפו רצון לא מודע להיתפס? כל זאת כבר לא נדע באופן חד משמעי.


עורך־דינו של סגל, ששוחח עמו בבית המעצר, אומר שמרשו ביטא את הפנטזיות המיניות שלו ברשת ולא התכוון לבצע פשע, ובטח לא מהסוג הזה. ונסה היפס, הסוכנת הסמויה שהביאה למעצרו, אמרה בשיחה טלפונית: “לא ידוע לי מה עשה מר סגל לפני שצ’וטט איתי לראשונה ב–2 בפברואר. אין לנו עדויות על פעילויות קודמות שלו, אבל הוא הרגיש שהוא יכול לחלוק את הזהות המסוימת שלו עם הזהות הסמויה שלי. ייתכן שזו היתה הפעם הראשונה שהוא החליט לפעול בהתאם לתשוקות שלו, אבל זה לא אומר שהתשוקות הללו לא היו שם. בשיחה איתי הוא סיפר שהתשוקות הללו קיימות בו יותר מ–15 שנה, שהוא גילה את משיכתו לילדים כשהיה כבן 15”.


היפס הציגה את עצמה בחדר הצ’אט ‏(בפרוטוקול Internet Relay Chat ,IRC, בחדר פומבי‏) כאם לבת 12 ובת 16. לדבריה, סגל מיד הציע לקיים יחסי מין איתה ועם הילדות ומנקודה זו הקשר ביניהם התהדק. “סגל החל לצ’וטט איתי ב–2 בפברואר 2012. התחלנו לדבר והחלפנו אינפורמציה - הוא על עצמו ואני על הפרסונה שלי כסמויה והוא אמר מיד שיש לו עניין בילדים”.


ככה, מיד, בלי שהוא ידע בוודאות עם מי הוא מדבר?


“לפדופילים יש מאפיינים משותפים והבולט בהם הוא שיש רגע שמשהו גורם להם לפעול. עלייך לזכור שהוא נכנס מרצונו לחדר צ’אט מאוד מסוים, והציע לקיים יחסי מין עם קטינים. לדעתי, הדחף היה קיים בו ומרגע שהוא חשב שיש סיכוי סביר שאני, אם לשתיים, מוכנה להתיר לו לקיים יחסי מין עם בנותי, הוא פעל.


lindberghfoundation.org

“ברקע היתה הקריירה המוצלחת שלו וחייו המוגנים, וזהו אחד המאפיינים של פדופילים - הם מתקדמים בסולם החברתי והמקצועי. לא פעם חייהם החברתיים מחוץ לעבודה אינם מפותחים, והם נוטים להיכנס לאינטרנט כי שם הם יכולים לברוח אל התשוקות המיניות הכי נסתרות שלהם ולזכות בחסינות”.


כמעט חודשיים חלפו מאז שהחלו שיחות הצ’אט ובאחד מסופי השבוע, סיפר סגל לחבריו במעבדה שהוא יוצא לקמפינג. בפועל, הוא עלה על מטוס במסצ’וסטס ונחת בשדה התעופה בגרנד ג’נקשן, קולורדו במטרה לפגוש את היפס. התצהיר המשפטי של היפס ‏(ראו מסגרת‏) לא הותיר מקום לספק. נגד סגל הוגש כתב אישום פדרלי, שלפיו חצה אלפי קילומטרים במטרה לקיים יחסי מין עם קטינות, ועשה שימוש בדואר אלקטרוני כדי לפתות קטינות בניגוד לחוק.


לפי הדיווחים, בדיון הראשון על מעצרו, שנערך ב–3 באפריל, ויתר סגל על השלב שבו התביעה מציגה את הראיות התומכות בכתבי האישום. ביומיים הראשונים הוא לא דיווח לאיש במעבדה שבה עבד על מעצרו, ונמנע גם מלדווח למישהו מקרובי משפחתו. ב–MIT התפלאו על כך שהוא נעדר מהעבודה ולא הודיע.


ביום השלישי למעצרו הוא צילצל לאחותו שירלי, שנשואה לעובד השגרירות הישראלית בוושינגטון, וסיפר לה שהוא עצור. היא התקשרה בבהילות לקונסוליה הישראלית בדנבר וביקשה שיבררו מה אירע לאחיה ומדוע הוא נעצר. “מיד יצרנו איתו קשר. הוא נשמע המום ומבוהל. אנשי הקהילה היהודית המליצו על עו”ד ריק קורנפלד, ידיד ישראל שביקר הרבה פעמים בארץ”, סיפר אחד מעובדי הקונסוליה. “מדי כמה ימים היינו מתקשרים למתקן הכליאה והם איפשרו לנו לשוחח איתו. לא שאלנו אותו על נסיבות המעצר, רק ביקשנו לדעת אם התנאים שבהם הוא מוחזק סבירים. חיזקנו אותו ככל יכולתנו ואיחלנו לו שיצליח להתמודד בחקירה ועם המעצר. בדרך כלל, ישראלי שנעצר בחו”ל יכול לפנות לקונסוליה ולבקש סיוע. סגל לא עשה זאת. בינתיים שמענו על נסיבות מעצרו ועשינו אחד ועוד אחד והבנו שעשו לו תרגיל עוקץ.


“לא היו לו מבקרים במתקן הכליאה לבד מעורך־דינו. כדי לבקר נדרש תיאום עם בית הכליאה ולאחות שמתגוררת בוושינגטון יש ילדים קטנים. היא תיכננה לבקר ולא הספיקה”. לדבריו של עובד הקונסוליה בדנבר, השכיל סגל לטעת את הרושם בקרב עורך־דינו, בני משפחתו ואנשי הקונסוליה, שהוא מחזיק מעמד ומתמודד עם המצב. הם לא העלו על הדעת שיתאבד. “נציג הקונסוליה הישראלית מבקר אסיר ישראלי רק לאחר שהוא נשפט ונידון למאסר. במקרה הזה קיבלנו אישור ליצור קשר עם סגל לאחר שעו”ד קורנפלד החל לייצג אותו, ולאחר שסגל שיתף פעולה עם חוקריו. אחותו סיפרה לנו שהוא בדיכאון ושבור. נסיבות מעצרו היו כתם נורא מבחינת המשפחה והם התקשו להבין מאיפה זה נפל עליו ועליהם. אחיותיו אמרו שמזל שהוריהם לא בחיים כי זה היה הורס אותם. ירון היה ילד אהוב ומוערך, ונתלו בו תקוות גדולות”, אמר אותו נציג.


יום לפני ההתאבדות, שוחח נציג של הקונסוליה עם סגל והתרשם שהוא מתכוון לא לוותר ולהילחם על צדקתו בבית המשפט. “הוא אמר שהכל בסדר ואמרתי לו שאני מקווה שהוא יהיה חזק. הוא השיב ‘יהיה בסדר’”.


מן הסתם, כבר לאחר הפגישה הראשונה עם המערכת המשפטית האמריקאית, הבין סגל שהעבירה שבה הואשם עלולה לעלות לו ב–30 שנה בכלא ובקנס כספי גבוה. אבל הצעד הקיצוני שאליו נדחף נבע כנראה מהחשיפה של אותו חלק מוצפן באישיותו, שמחק, או יותר נכון כתב מחדש, את הדמות שבבנייתה השקיע את כל חייו. בשעות הבוקר המאוחרות הוא תלה את עצמו באמצעות חגורה שאילתר בתאו. הוא לא השאיר פתק ולא חש צורך להיפרד מאיש לפני שיצא מהעולם.


שבעה מאופקת


ירון סגל נולד ב–81’, בן הזקונים במשפחה שנולדו לה כבר שתי בנות, שרון ‏(כיום גנות‏) ושירלי. ככל שצוללים לתוך הביוגרפיה שלו עמוק יותר, מצטיירת תמונה של אדם שהיה קצת עוף מוזר, אבל בהחלט לא מתבודד; אדם שכנראה לא עיבד כהלכה את האובדן הגדול של הוריו, ויחד עם זה היה חברותי, נעים הליכות ובעל חוש הומור. אף על פי כן הוא היה חידתי בשביל מכריו, ונותר כזה לאחר מותו.


כבר בגיל הגן ובבית הספר היסודי ברמת השרון היה ברור שסגל הוא בעל כישורים יוצאי דופן. “הגאונות שלו בלטה בכיתה א’. הוא היה הכי חכם, אבל נותר צנוע”, אמר חבר שלמד איתו בבית הספר היסודי ובתיכון. אמו של סגל היתה אשת חינוך והיה זה אך טבעי שהוא ייקח חלק בחוגים של נוער שוחר מדע באוניברסיטת תל אביב.


“שיחקנו הרבה כדורגל, אחר כך התחילו המחשבים והעתקנו משחקי מחשב”, מספר אותו חבר ילדות. “היה לו בבית חדר משלו, אבל המחשב של המשפחה היה בחדר העבודה של אביו, שם היתה גם הספרייה ושם עשינו שיעורים. כבר ביסודי הוא קרא המון והשתתף בחידונים כלל ארציים בנושאים כמו פיזיקה ואסטרונומיה. בתחילת לימודינו בתיכון ייסדנו מגזין מחשבים וקומיקס בשם ‘באג’ והוא היה מהכותבים”.


בן כיתה אחר מהתיכון המקיף למדעים ואמנויות על שם יגאל אלון ברמת השרון, שבו למד סגל, מאפיין אותו כאינטלקטואל וסקרן: “מגיל 16 הוא נהג להגיע מדי יום לספרייה. אין יצירה קלאסית שהוא החמיץ. מהאפוסים ‘איליאדה’ ו’אודיסיאה’ להומרוס וכלה ב’הנסיך’ של מקיאוולי, לצד כתביו של הפילוסוף תומס הובס. הוא הקפיד לקרוא את הספרים במלואם; הוא לא אהב קיצורי דרך. הוא אף נהג לרוץ למרחקים ולרכוב על אופני כושר, כמובן, תוך כדי קריאה. ירון לא צפה בטלוויזיה. כשאנחנו היינו מכורים ל’זינה הנסיכה הלוחמת’, הוא קרא. הוא לא היה צריך להשקיע בשיעורי בית, כך שמדי יום אחרי הלימודים הוא בילה בספרייה”.


כך עשה גם שנים אחר כך, כשהגיע לביקורים בארץ בזמן שלמד באוניברסיטת ייל. לדברי חבריו מכיתת המחוננים של תיכון אלון, הוא אמנם נפגש עמם, אבל בילה שעות בספרייה. בהמשך לכך, ושלא במפתיע, חבריו אומרים שקשה היה לנהל איתו שיחות אינטימיות. “הוא לא היה אדם פתוח”, סיכם אחד מחבריו. “יש שלב בתקופת התיכון שמדברים על בנות, אבל הוא לא שיתף ולא רמז אם מישהי מצאה חן בעיניו. הוא היה בעצם בוגר מאיתנו. לא היינו משתמשים במילים מסוימות בנוכחותו, כמו למשל במילה ‘כוסית’ לתיאור של בחורה מושכת. הוא היה פרטי וסגור ומעולם לא לקח חלק בשיחות מהסוג הזה. הוא בעצם שידר א־מיניות. לא נמשך לבנים ולא לבנות”, אמר חבר אחר.


“הוא לא היה נגיש. היה משהו במבט שלו, ברמה של העיניים, שנתן לך הרגשה שהוא לא פה. הוא היה כה חכם שחשת שהוא נוכח–לא נוכח. לא חשוב מה תגידי, הוא תמיד ידע ארבעה צעדים קדימה”, אמרה חברה נוספת לספסל הלימודים. “היינו כיתה של חנונים מחוננים, כיתה רב תחומית שנחשבה בזמנו לחדשנית בגלל אמצעי ההוראה. נדרשנו, למשל, לעשות פעמיים בגרות מלאה ופעמיים חמש יחידות, כי חשבו שאם אנחנו כה חכמים, מן הראוי שנצא עוד יותר חכמים. ירון שידר סוג של יהירות, אבל היו שוויצרים גדולים ממנו. הוא לא עשה רעש, אבל הקרין סוג של אליטיזם, והוא תמיד עקף את המורים בכל פרמטר אפשרי”, אומרת אותה חברה.


חבר נוסף מהתיכון מאפיין אותו כאדם שאפתן ומחושב מאוד: “שוחחנו על פיזיקה ועל לימודי השפה הערבית. הוא ידע שהוא רוצה להתקבל לחיל המודיעין, ואחר כך תיכנן לקדם קריירה אקדמית ולעשות תואר ועוד תואר. היה לו דרייב לנסוע ללמוד בייל ולהמשיך למוסדות הכי יוקרתיים בארצות הברית”.


וסגל אכן הלך בנתיב הצפוי והכריע בגיל צעיר שיפסע במסלול האקדמי והמחקרי, כנראה בעקבות אביו, ד”ר ישעיהו סגל, איש אקדמיה שעסק בטכנולוגיות לחקלאות והיה מנהל המכון להנדסה חקלאית בישראל, עד מותו ב–96’. “כשירון התייתם מאביו היינו בני 14, אולי 15. הוא לא התייחס למות אביו. הוא היה בדרך כלל מתבודד - כך שאפילו חבריו מהיסודי ידעו שיש דברים שירון לא נוגע בהם”, אמר אחד מחבריו לתיכון.


חבר אחר נזכר: “באנו לשבעה. אביו מת ביום הנורא של הפיגוע בדיזנגוף סנטר בפורים. היינו ילדים, אז לא שאלנו יותר מדי שאלות על מה הוא מרגיש. נאמר לנו בבית הספר שרצוי שנחזיר אותו לתלם של הלימודים, אז הבאנו לו את שיעורי הבית. בשבעה, בני המשפחה שלו היו מאופקים. הוא לא דיבר יותר על אביו”.


מצטיין מדור ב-8200


כיתום מאב, היו לסגל הקלות בתנאי השירות בצבא. אבל השכול הכה במשפחה שוב: במהלך השירות, שבמרוצתו הגיע ליחידת 8200, חלתה אמו בסרטן ומתה. “הלכנו להלוויה. הוא היה מאופק. כשהוא חזר מהשבעה הוא לא דיבר עליה. גם כשהיינו בשבעה היתה הרגשה שהכל שם מאוד פרטי וסגור. אף אחד לא היה מקורב אליו ברמה האישית”, אמר חבר ששירת איתו ביחידה.


ל–8200 הגיע סגל רק בשלהי 2000, לאחר שכבר שירת שנה בצבא כחשב. מישהו המליץ עליו וסיפר על כישוריו המיוחדים, ומי שהיה באותה עת קצין במדור וראש צוות בממר”ם מספר שהוא וקצין בכיר נוסף הלכו לשוחח עם סגל, שמאוד הרשים אותם ואז נעשה מאמץ להעביר אותו לשורותיהם.


“הוא הגיע למדור תקשורת ואבטחת מידע. בשבילו זו היתה הגשמה של חלום לשרת באחד הענפים הבולטים בצבא. הוא היה מבריק. המדור שלנו היה מאוד טכני והורכב רובו ככולו מתוכניתנים בעלי תואר ראשון, ואילו הוא הגיע מרקע שונה. היכולת שלו ללמוד דברים חדשים, היצירתיות שלו ברמה הטכנית - הוא היה בן אדם עם יכולות מדהימות. לא נתקלים במישהו כה מרשים בהיבט הזה וגם ברמה האישית”, סיפר קצין בכיר ששירת ביחידה.


ורד כהן ואלעד לבקוביץ, כיום מנהלי צוות בבנק דיסקונט, ששירתו אז עם סגל, מספרים: “לא ציפינו למשהו מיוחד, אבל הוא הגיע למדור ומיד דילג על תקופת הכשרה כי הבינו שהוא עתיר ידע. הבן אדם היה חנון מכור למחשבים ותוך שנה הוא קיבל מצטיין מדור. הוא היה נחמד, לא פתוח - אבל ידענו שלמדור מגיעים חנונים שרוטים, שטובים בלתקשר עם מחשב ופחות עם אנשים. עבדנו בשלישות ברמת גן משמונה בבוקר עד אחר הצהריים. הוא לא בלט חברתית, כי הוא היה מופנם ושקט, אבל היה לו חוש הומור ארסי וציני. הוא כל הזמן חייך וצחק”, אמרה כהן.


לדבריה, “הוא היה עילוי - חד משמעית. במשך שנתיים רצוף הוא קיבל מצטיין מדור, וזה לא קרה קודם שמישהו יקבל שנה אחרי שנה”. החברים לשירות הצבאי זוכרים איך בזמן הצבא, לאחר ששני הוריו מתו, התגורר לבד בבית ברמת השרון. בין השאר, הם מזכירים פרטים משונים, כמו העובדה שמיקם את ארגז החול של החתולים באמצע הסלון ושעשה קעקוע סיני. הם זוכרים לטובה את המסיבה ל”הריסת הבית” שעשה לפני שבית ההורים נמכר.


גם על התקופה שלאחר השירות הצבאי מדברים עליו חבריו בחום. “הוא היה טוב ונדיב”, אמר חבר מהתיכון ששמר עמו על קשר. “כשעשיתי בזמנו את העבודה הראשונה כמהנדס, הוא עבד כמהנדס תוכנה בחברת קסור ‏(XOR‏) בתל אביב, והוא עזר לי”.


אותו חבר ממשיך ומספר: “כשגרתי בניו יורק והוא התגורר בקונטיקט ולמד בייל, הוא לקח רכבת ובא לבקר. אני ובת זוגי דאז הלכנו איתו למומה ‏(המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק‏) ולהפתעתי הוא גילה בקיאות מעוררת השתאות ביחס לכל יצירת אמנות שראינו. היה לו ידע לא רק מבחינת הסגנון והתקופה, אלא בקיאות בהשפעתו של אותו אמן על עולם האמנות. שאלתי מאין הידע הזה והוא אמר שהוא מבקר במוזיאונים וקורא ספרי אמנות. מה שהוא קרא פעם אחת, נחרת בזיכרונו”.


הלם וקונספירציה


כשהגיעו החדשות הנוראות לישראל, חבריו של סגל בארץ נתקפו אימה למשמע נסיבות מותו. אחותו הבכורה, שרון גנות, נשנקה מבכי במהלך שיחת הטלפון שקיימנו בנושא. “היה לי אח יקר, מקסים ונהדר והרגו לי אותו”, אמרה. היא ואחותה הצעירה ממנה, שירלי, שידעו אובדן רב בשנים האחרונות, התקשו להתראיין לכתבה. הכאב היה גדול מדי.


שניים מחבריו ההמומים אף מגייסים תיאוריית קונספירציה כדי להסביר את הפער בין מי שהכירו לאדם שהתאבד שם בקולורדו. “הוא עסק באנרגיה חלופית ב–MIT. אולי מישהו היה מעוניין לנפנף אותו מהשטח. הוא הרי התרכז בחלופות לחברות הנפט, עניין שכרוך בסכומים של מיליארדי דולרים”, הרהר אחד מהם בקול.


לא כל הניסיונות לדובב ישראלים שהיו בשלב זה או אחר מעורבים בחייו של סגל צלחו. בתיכון אלון ברמת השרון “לא זכרו אותו”, וכמה מאנשי הצוות טענו שאין להם מה לתרום לכתבה. פרופ’ דוד אנדלמן, ראש בית הספר לפיזיקה ולאסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב, אסר על אנשי החוג לספק כל מידע על סגל, אף לא פרטים טריוויאליים כמו הישגיו הלימודיים או העובדה שהיה מצטיין דיקן במשך שלוש שנות לימודיו, וכי סיים את לימודי התואר הראשון ב–2006 בהצטיינות יתרה. דוברת האוניברסיטה נימקה "מטעמי הגנה על הפרטיות".


יוצא דופן מבחינת הנכונות לשוחח על סגל הוא פרופסור צבי מזא”ה, מהמחלקה לאסטרופיזיקה בתל אביב. מזא”ה שמח לדבר על מי ששימש עוזר מחקר במחלקה שלו במשך שלוש שנים, במקביל ללימודי התואר הראשון. מזא”ה מעיד על עצמו שהוא בוחר רק תלמידים מצטיינים כעוזרי מחקר. “המרצה אמנם קצת מרוחק מתלמידי התואר הראשון, ובכל זאת עלי לומר שלא הבחנתי בשום דבר יוצא דופן. סגל היה מאוד שקט ועדין ועשה עבודה מצוינת. כתבתי לו מכתבי המלצה שבזכותם הוא התקבל לייל.


“כעוזר מחקר הוא הצטיין עד כדי כך שבאחת הנסיעות שלי לארצות הברית הזמנתי אותו להרווארד לעבוד איתי ועם השותף שלי, וזאת למרות שהוא כבר למד בייל אז. עלי לומר שמאוד הצטערתי שהוא לא המשיך ללימודי תואר שני אצלנו בתל אביב כי הוא היה יכול להמשיך במחקר. הוא בא ליום אחד ושיתוף הפעולה הוליד מאמר מדעי. הוא היה אסיר תודה שהזכרנו אותו כשותף למאמר”.


מזא”ה אינו מעוניין לשפוט את סגל. “אני איש עם כיפה ומדי פעם אני חוזר וקורא במקורות. הלל אומר: ‘אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להישמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה’. מי יודע לאיפה בן אדם יכול להתגלגל. יש סיטואציות ודבר מוביל לדבר. הבן אדם הוא יצור שביר והרבה דברים הם תוצאה של נסיבות.


“בהכירי את החיים האמריקאיים, אנשים יכולים להיות שם מאוד בודדים. תלוי בקבוצת המחקר שאתה נופל אליה, אבל אנשים באים והולכים ויותר לא תראה אותם. בבוסטון אנשים יכולים לעבור דרכך ולא לראות אותך בכלל. זו היתה ההרגשה שלי כשבאתי בפעם הראשונה להרווארד. יכול להיות שהוא היה כה בודד שהוא נפל לאתרים הללו. אני לא שופט אף אדם”.


גם ב–MIT היו מי שהתקשו להתמודד עם לכתו של סגל. מעט אחרי מותו, עמיתת מחקר שלו, שחתמה בראשי התיבות “TJ”, כתבה בבלוג שלה, TJ Does Stuff, תחת הכותרת “הרהורים על ירון סגל”, קריאה לחברי “MIT היקרים”: “אלה מאיתנו שלא יודעים עדיין ‏(אתם חיים תחת סלע או בבועה של MIT?‏), סגל היה חוקר פוסט דוקטורט ב–Photovoltaics Research Laboratory‏ (PVL, מעבדה העוסקת בטכנולוגיות סולריות להפקת אנרגיה‏) שבחודש מארס היה בקשר עם מי שהוא חשב שהיא אם מקולורדו, ויחד איתה הוא זמם לכאורה לקיים יחסי מין איתה ועם בנותיה הקטינות. הוא נעצר במבצע עוקץ באשמה שטס במטרה לקיים יחסי מין עם קטינים... על כך היה צפוי למאסר של 30 שנה ולקנס של כרבע מיליון דולר. הוא נמצא תלוי על לולאה מעשה ידיו בתאו בקולורדו. כקהילה, ביכינו שני מקרי התאבדות שאירעו השנה, אך את זה של סגל הסטנו לעבר האשמה ‘אלוהים, הגיע לו. פדופיל אחד פחות בעולם’”.


TJ מדגישה שהיא לא מצדדת בפדופיליה, אבל קובעת כי “מותו של סגל לא הניב עוד צדק. הוא סילק פדופיל לכאורה מהעולם, אבל הוא גם גזל מנהיג ומנטור. היו לו הרבה שדים שקשה לי לקבל, אבל הוא היה זקוק לעזרה”. המסר שלה קורא לעמיתיה להיות טובים יותר איש לרעהו: “בקשו עזרה, או לחלופין סייעו לחבריכם”.


סגל, בעל תואר דוקטור בפיזיקה יישומית באוניברסיטת ייל, עבד השנה כחוקר ב–MIT במסגרת הפוסט דוקטורט שלו בפיזיקה יישומית במעבדה המפתחת תאי אנרגיה סולרית והיה שקוע כל כולו במהלכו של ייצור תאי האבטיפוס הראשונים. המנחה שלו, פרופסור טוניו בונאסיסי, תיאר אותו, במכתב שהוגש לבית המשפט, כמדען אהוד בעל כושר מנהיגות, שהוביל בכישרון קבוצה של סטודנטים בוגרי המוסד ואף גייס תרומות בסך 1.8 מיליון דולר לפרויקט מחקרי במעבדה בה שימש כחוקר ראשי. בונאסיסי לא השיב לפניותינו באמצעות הדואר האלקטרוני, כמו רוב המרצים והמנחים משני המוסדות היוקרתיים ייל ו–MIT ועמיתיו לספסל הלימודים והמחקר.


פרופסור אריך אלטמן מבית הספר להנדסה ומדע יישומי באוניברסיטת ייל סיפר שסגל היה סטודנט מצטיין ומשקיע. “סגל לקח חלק במחקר שבו היינו שותפים ואשר הוליד מאמר מדעי. הוא היה מאוד אדיב ונעים, והסתדרנו היטב כשעבדנו יחד. רשימת המאמרים שהוא היה מעורב בהם - מהם ארבעה שעליהם הוא חתום כחוקר ראשון - מרשימה ביותר ומספרם רב יחסית לאדם בגילו. לא הבחנתי בשום דבר חריג ומאוד הזדעזעתי מהפרשה. בשבילי זה היה הלם”.


ד”ר אבי שפורר, פיזיקאי, פוסט־דוקטורנט במכון הטכנולוגי של קליפורניה, שפגש את סגל כשהיה סטודנט מצטיין לתואר ראשון בבית הספר לפיזיקה ולאסטרונומיה בפקולטה למדעים מדויקים באוניברסיטת תל אביב, אומר: “סגל היה שקט ומבריק, אדם שרעיונות חדשים כל הזמן רצו לו בראש ואז הוא קיבל ברק בעיניים. כשפגשתי אותו, הוא היה בסך הכל בשנה האחרונה של לימודי התואר הראשון, אבל כבר אז התבלט. היתה לו שאיפה, בגילו הצעיר, לנסוע ללמוד לתואר דוקטור במדינה זרה והוא התקבל, שזה כלל לא פשוט. מרתיח אותי שלא שמרו עליו במעצר. לא צריך להיות איש מקצוע כדי לזהות שאדם במצבו, ועוד במדינה זרה, היה במצוקה. אני לא מבין איך נתנו לזה לקרות ועוד אצל האמריקאים שהכל אצלם ‘ביי דה בוק’”.


“הוא היה מטורפ"


ההתחקות אחר סגל מתעתעת - סימנים לנורמליות, לצד רמזים למה שיכול להתפרש בדיעבד כחריגות וכמאבק בבדידות גדולה - אבל דווקא פרשנות פסיכולוגית לא מעמיקה לצדדים מסוימים של תחביב הקומיקס שלו יכולה לספק תובנה מסוימת. כשהיה חייל ביחידת 8200, סגל אהב את דמותו של דילברט, הגיבור הראשי ברצועת קומיקס שיצר ב–89’ הסופר והקריקטוריסט סקוט אדמס. ביצירות הקומיקס שלו, אדמס השתמש בחוויותיו כמנכ”ל של חברת מזון. דילברט, שאין לו פה וגם לא עיניים, הוא מהנדס בוגר MIT, ציניקן, בעל חוש הומור, רווק מושבע וחסר כל כישרון כשמדובר במיומנויות חברתיות.


הבוסים של דילברט מתקשים לפענח את הרעיונות המהפכניים שלו; נטייתו לקשור במהופך את העניבה היא ביטוי לסלידה עצמית וגם דרכו לבשר לעולם אם וכאשר הוא יאבד את בתוליו - אז העניבה תתיישר. אם מחפשים עקבות של עיסוק במיניות, או מיניות לא פתורה אצל סגל, אפשר, אולי, למצוא אותה בזיקה שלו לגיבור הקומיקס.


במקרה אחר, לקראת חגיגת הסיום שלו בתיכון אלון, סגל התבקש להכין טקסט כתוב או מאויר לספר המחזור 96’–99’. בעמוד שלו מודפס קומיקס בחתימתו, ובסצינה נראית בובת ברבי חטובה מכה על חטא על שחיסלה דמות בשם סגל. “אל תייסרי את עצמך בגלל סגל.. הוא היה מטורפ ‏(כך במקור‏). היית חייבת לעצור אותו... עשית זאת. לפעמים הדברים פשוטים מאוד”, אומר מי ששיגר אותה למשימה. “אני יודעת”, היא ממלמלת בתגובה. ייתכן שוונסה היפס, הגם שהיא אשת מקצוע לא רגשנית, תוכל למצוא נחמה מסוימת דווקא במקור המוזר הזה.


בשעה 10:00 בבוקרו של ה-19 במאי, יום השואה, התכנסו בני משפחה וחברים בבית הקברות ברמת השרון. בהישמע הצפירה הם עמדו דום. לאחריה, הובא ארונו של סגל והחל מסע ההלוויה. קרובת משפחה הספידה אותו ואמרה שהוא היה בודד שם באמריקה, ובני המשפחה שלו כל כך קיוו שהוא ימצא אהבה. אבל הוא, כך סיפרה, תמיד הרגיע את כולם ואמר שהכל אצלו בסדר. 




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו