בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרופיל פסיכולוגי


2תגובות

פרופסור נתנאל לאור הוא פסיכיאטר ופילוסוף, מנהל המרכז לבריאות הנפש ברמת חן והמרכז לטראומה ואסון המוני, מרצה לפסיכיאטריה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. לאור מדגיש שפדופיליה נחשבת לפגיעה חמורה בילדים. “אם בעבר, בחברות מסוימות, זה לא נחשב לפגיעה, זה משום שזה הופנם כטבעי ואנשים ראו בזה אפילו ביטוי של אהבה. הפסיכולוגיה הראתה שהחשיפה של ילדים למיניות של מבוגרים טרם זמנם מציפה אותם בעולמות תוכן שמרסקים גבולות מיניים ומייצרים נזק שהוא לא הפיך בקלות”.


לאור מצביע על הצד המוסרי של הסטייה, שנובע מן העובדה “שאין הסכמה ואין מישהו מהצד השני שכורת ברית עם הצד האחר. מין בין שני מבוגרים הוא אפשרי עד גבול מסוים אם כי גם זה לא לגמרי נכון, ראי המקרה בגרמניה של קניבל שסיכם עם בן זוגו שהוא יאכל אותו, ובית דין של מדינה מסוימת זיכה אותו והוגש ערעור וכו’. במקרה של פדופיליה, אין הסכמה מצד הילד. הוא לא יכול לכרות חוזה עם המבוגר, כך שמבחינה מוסרית אין תשתית לקיום יחסי מין עם קטינים”.


לאור מוסיף שלפי הפסיכולוגיה, מבוגר שבוחר בילד כבן זוג ניחן במיניות ילדית ומבטא חשש ממפגש עם מבוגר. הבחירה הזאת מבטאת צורך בהתמסרות מלאה של הקטין ללא הגבלות ובלא התנגדות למאוויי המבוגר.


האם טיפול נפשי יכול לעזור לאדם שאומר שהוא חושק רק בילדים?


“כשזה אובליגטורי, כלומר שהאדם אומר לי שהוא לא מסוגל ליהנות אלא מיחסים עם ילדים, האדם הזה הוא חולה, מוגבל ויש לו הפרעה נפשית. אצל אלה שהדחף הוא בלתי נשלט ומביא אותם לפשיעה זה לא בר טיפול ואחד הפתרונות הוא הסירוס הכימי, שנועד למנוע פשיעה או אונס.


“כאשר מדובר באדם שיש לו פנטזיה לקיים יחסים עם ילדים, או כשהגירוי המיני שלו נובע מאונס, אבל הוא מסוגל לשמור את זה במחשבותיו ולא להגיע לכלל מימוש, זה מקרה אחר והוא בר טיפול. יש להסיר כל ספק, שכאשר מדובר בפגיעה בילדים זה פשע. הפדופיל האובססיבי, שחייב לאנוס, זה מקרה אחר לגמרי מאדם שפנטזיית האוננות שלו היא קיום יחסי מין עם ילדים. עקרונית זה אותו דבר, אבל מעשית זה מאוד שונה”.


משמע שאם סגל היה הולך לטיפול היה לו סיכוי לוותר על נטיותיו, לכאורה?


“אנחנו לא יודעים עליו מאומה מלבד שייתכן שהיתה לו משיכה לילדים ויום אחד הוא החליט להגשים אותה בסודי סודות ויצא מזה משהו ילדותי, מרושל, ומאוד לא ברמה של איש כמותו. הוא נתן אמון במישהי מחדר צ’אט, טס אלפי קילומטרים. זה נשמע הזוי. ניתן להניח שהיו לו פנטזיות, שהביאו לו סיפוק ברמה האישית, וייתכן שהוא התאפק במשך שנים. קשה לדעת. האם טיפול נפשי היה עוזר לאדם כמותו? זה מחזיר אותנו לדיון בפסיכולוגיה של המיניות. כאמור, חלק מהאנשים הללו הם אובליגטורים, ולחלק מהם יש תגובות נוירוטיות ואפשר לעזור להם להתפתח”.


האם סגל בחר להיות קורבן של תשוקותיו האסורות לכאורה?


“זו הבושה. הוא היה אדם מכובד והוא חי חיים חיצוניים שוודאי היו חשובים לו מהבחינה הפנימית. כל זה חוסל. את אומרת שהוא לא השאיר מכתב. מה יש להגיד. הכל ברור. לא היה טעם לחייו. זה לא גזר הדין של 30 שנה בכלא שהיה צפוי לו. הוא איבד את עצמו. במשך שנים הוא הצליח לבודד את הפן המיני הזה בעצמו, כך שהוא לא הזדהה עמו.


“רואים את זה אצל ילדים שמתבגרים ומגלים בעצמם פנטזיות אוננות קשות. מוזס לאופר, פסיכואנליטיקאי בריטי, כתב על זה ב’דה אדולסנט ברייקדאון’. יש ילדים שנכנסים למשברים פסיכוטיים ויש כאלה שנושאים את לבם בכפם מהטרגדיה שפוקדת אותם כשהם מגלים שתוכם אינו כברם. יש אחרים שזה מבודד להם בראש וזה לא מעניין אותם, ויש כאלה שמפתחים קריירה קשה ואלימה.


“אני משער שסגל השכיל לבודד את זה באופן שהעצמי שלו לא נחדר לחלוטין על ידי הפנטזיה הזאת. ברגע שהיא חדרה והשתלטה על כל העצמי שלו ומצאה לכך ביטוי חיצוני, ההרס חדר פנימה וגמר אותו. אני לא יודע איזה צורך בחיים העלה את זה לקדמת התודעה אצלו, כך שהוא לא היה יכול להתאפק. הסוכנת הביאה את זה לכך שלא היתה לו שום אפשרות, אלא לראות את עצמו. אני משער שאם הוא היה עושה את זה במקום מסוים באופן חד פעמי, וחוזר הביתה ושם את זה בצד, הוא לא היה מתאבד. ייתכן שהוא היה נכנס ללבטים והולך לטיפול. 


“הסוכנת הציעה לו פרברסיה. הרי ילדים זה מספיק, אבל היא, בתפקיד האם, סיפקה לו מעין הרשאה לקיים יחסים עם בנותיה. אולי היתה לו פנטזיה כזאת כשהוא היה ילד. את אומרת שכנראה זו היתה הפעם הראשונה שלו, כך התרשמה גם הסוכנת. אם כן, המקרה הייחודי הזה איתה איפשר לו לחצות את הקו.


האם הסוכנת הסמויה מנעה פשע, או יזמה והניעה אותו?


“בבדיקות לב הקרדיולוג אומר לך תעלי על ההליכון ורוצי ונראה איפה הדופק שלך עולה. הצ’אט רום עם הסמויה הוא מעין הליכון. יש כאלה שבאים לבדיקה כבר עם התקף הלב, אלא שהם לא יודעים זאת. פתאום מישהו הציע לו להציץ. האם לא יציץ? 


“מה הוא עשה מלכתחילה בצ’אט רום ההוא? לכן כתוב ‘לא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם...’ ‏(במדבר ט”ו‏). ייתכן שזה היה אירוע חד פעמי. לאדם יש נפילות. ‘כל הגדול מחברו - יצרו גדול ממנו’".


היסטריית המונים


סטיבן רייזנר, פסיכולוג קליני ואקטיביסט בארגון רופאים לזכויות אדם, היה בין הפעילים שלחמו לשינוי המדיניות של איגוד הפסיכולוגים האמריקאים, שתמך עד 2006 בהשתתפותם של פסיכולוגים בחקירות עצירים במתקני מעצר ככלא אבו גרייב וגואנטנמו. רייזנר לא טיפל בפדופילים, אבל התנסה בעבודה עם קורבנות של התעללות מינית. הליך ה”אנטרפמנט” מוכר לו.


“היו לא מעט מקרים באמריקה שכאשר צעיר מוסלמי מביע עניין בפונדמנטליזם או בטרור הוא הופך ליעד, וסוכן סמוי מציע לו את האמצעים כדי לממש את הפנטזיה ואף דוחף אותו לעשות זאת ואז עוצר אותו. עד כה נלכדו בהליך הזה, שלא מעט אנשים באמריקה מצדיקים אותו, דגים קטנים מאוד. זה חלק מהיסטריית המונים.


“המקרה של סגל שונה. הוא ככל הנראה חיפש הזדמנות לקיים יחסי מין עם קטינים וההזדמנות נבנתה עבורו על ידי סוכנת סמויה. אני משער שאם זה היה אירוע מציאותי, הוא היה משתכנע באותה מידה, להבדיל מהטרוריסט הפוטנציאלי, שלא היה מבצע בכוחות עצמו אקט של טרור. מין עם ילדים הוא לא חוקי וככל שהצעיר הזה היה מופרע, הוא ידע זאת היטב.


“יש לעצור אנשים מסוימים, אבל עדיין צריך לנהוג בנושאים המשפטיים האלה באופן הומני. רווחת כיום השקפה קיצונית ביחס של החברה כלפי פדופיליה. כל מי שעושה משהו שמתקרב ולו באופן מרוחק להתעללות בילדים, זוכה להתייחסות כמו לפושע קיצוני. סגל מסתמן לכאורה כצעיר די חולה. יחד עם זאת, זה מקרה מטריד. כמה בקלות הוא הפך לחלק מאותה היסטריה המונית ביחס לפדופילים.


“הנושא של הכמרים מהמסדר הישועי של הכנסייה הקתולית בארצות הברית שנחשדו כפדופילים קיבל תשומת לב בצורה אחרת. לא נשמעה קריאה נגדם. זאת היתה העבירה הראשונה של סגל. הוא היה זקוק לעזרה גדולה, אבל בגלל ההיסטריה במדינה הזאת בנוגע לכל מחשבה על קיום יחסי מין עם ילדים, לא היה מקום לאפשרות טיפולית, או להבנה, בהתאם להשקפה שלי. הוא חש כה מושפל ולכוד שהוא הרגיש שהוא חייב להרוג את עצמו”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו