בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוגר שהפך לאימת האדמו"רים

העיתונאי החרדי חיים שאולזן מנהל בלוג שהוא מהמדוברים ביותר בברוקלין, לונדון, אנטוורפן ובני ברק. הוא לא מהסס לקרוא לבכירי הרבנים "צבועים" ו"רשעים" - הכל למען הדמוקרטיזציה של החרדים

56תגובות

בשנת 1996, אחרי שהצית עוד בערה בניו יורק החרדית והסתכסך עם קהילה חסידית נוספת, הופצו בריכוזים החרדיים בעיר פשקווילים נגד חיים שאולזון. לצד דיוקנו של החרדי העבדקן, שהיה המו"ל, העורך, הכתב והצלם של הטבלואיד "פנים חדשות", נכתב כי שאולזון ועיתונו הם "סרטן שניתן לחסל". שאולזון, כהרגלו, הזדרז לצלם את כתב הנאצה נגדו ולפרסמו בעיתונו שלו, נהנה מכל רגע.

זה לא היה הניסיון הראשון ולא האחרון לקבור את הקריירה של העיתונאי החרדי, שנאלץ לברוח מישראל ב-1984 בגלל סכסוך דומה. שאולזון, שחי מאז בפרבר ניו יורקי, אומר כי מלבד אינספור נאצות שספג וחרמות שהוטלו עליו במרוצת השנים, ב-1989 עשתה כנופיה של חסידי סאטמר ניסיון ממשי להתנקש בחייו. לטענתו, בין המתנקשים היה יהודה משי זהב, ממנהיגי הקנאים (ארגון זק"א, שמשי זהב עומד בראשו, הוקם שנים אחר כך). בשני פוסטים שהעלה לאחרונה תיאר שאולזון את התקרית ההיא. בגלל זיהוי שגוי, למארב נקלע מכר של שאולזון שספג 11 פצעי דקירה (בשיחה עם "הארץ" הכחיש משי זהב כל קשר למעשה ואמר: "זה חלק מהפנטזיות של שאולזון, שמתפרסמות כבר שנים בעיתונים שלו").

שאולזון, שבגיל למעלה מ-60 היה לבלוגר, חווה רנסנס מרשים. השימוש באינטרנט מעניק לו הזדמנות לבטא את דעותיו באופן שמעולם לא התנסה בו בעבר ולזכות בהשפעה שבה חפץ ב-35 שנות כתיבה. הוא מנהל את אחד הבלוגים המדוברים ביותר בבורו פארק, בוויליאמסבורג, בלונדון, באנטוורפן, בבני ברק ובאשדוד.

את "בעולמם של חרדים" הוא מפעיל מביתו בבורו פארק. בכל יום הוא מעלה שישה-שמונה פוסטים, קצב רצחני לבלוגר יחיד. רוב הטקסטים כוללים סקופים חדשותיים ומאמרים המותחים ביקורת בוטה על אדמו"רים ורבנים ויוצאים נגד המוסדות החזקים ביותר בעולם החרדי.

דן קינן

הוא לא מהסס להצמיד לבכירי הרבנים שמות תואר כמו "טיפש", "צבוע" או "רשע". אבל התחביב העיקרי שלו הוא לחשוף את קרבי הקהילות המסוגרות ביותר. לאחרונה התמקד בחסידות גור, החצר החסידית הגדולה בישראל, ששום גוף תקשורת חרדי אינו מעז לצאת נגדה.

הוא נוגע בעצבים הרגישים ביותר של החסידות, ובפרט במחנאות המושתקת בתוכה. שאולזון מספר, למשל, כי רב נערץ בגור, קרוב משפחה של האדמו"ר, נמנע בראש השנה מללחוץ את ידי תלמידיו מחשש שייפגע, כחלק מ"הטרור" המופעל נגדו. הוא עוסק במצב בריאותם של האדמו"ר ואשתו, מפרסם כתב תביעה הטוען לשחיתות באיחוד מוסדות גור, חופר בפרטיהן של הוראות שנויות במחלוקת שניתנות לחסידים ומשתלח באופן קבוע באיש סודו של הרבי, סגן שר הבריאות יעקב ליצמן.

שאולזון לא נמנע מעיסוק באדמו"ר מוויז'ניץ, הרב ישראל הגר, וביחסיו הסבוכים עם אחיו הרב מנחם מנדל הגר, שגם הוא משמש אדמו"ר. את ארגון "אתרא קדישא" הביך לא פעם בפרסום ידיעות על אופן פעילותו ואת התככים שהובילו לאחרונה לפילוג במחנה הליטאי סיקר בקדחתנות. כמנהגו זה שנים, הוא ממשיך לפרסם ידיעות מביכות על המתחולל בחסידות סאטמר.

תנו לי בשיניים

גם בעידן שבו התקשורת החרדית העצמאית פורחת, ואתרי אינטרנט המתרכזים בחברה החרדית קובעים סדר יום, הבלוג של שאולזון הוא עדיין הכלב הנשכני ביותר בשכונה. אף שמעריציו מוכנים להודות שלא תמיד הוא מדייק בפרטים, ולא תמיד מבקש את תגובתם של נפגעים מפרסום, שאולזון מסתמך על מקורות מצוינים ועד היום לא ידוע על מעידות משמעותיות שלו.

בהתייחס לטענות על הימנעותו מקבלת תגובות אומר שאולזון: "אין דבר כזה בעולם שמי שהסכים להגיב, לא הבאתי את דבריו. לא פניתי לאחר שטרקו טלפונים. כל מי שדיבר אתי נתתי לו במה. ההוכחה הכי גדולה הם הבלוגים שלי, שהם פתוחים לכל. אין אף בלוג או אתר חרדי שנותן כזה חופש בתגובות יותר ממני".

כוחו של "בעולמם של חרדים" מתבלט במיוחד על רקע השקיעה של "בחדרי חרדים". הפורטל הוותיק מצנזר בשנים האחרונות מידע שלילי וביקורת על קהילות חרדיות בעלות עוצמה וממון, ובראשן חסידות גור. הצנזורה נמשכת גם לאחר שנחשפו, באפריל השנה, חשדות לסחיטה שיטתית של מושאי סיקור, בתמורה להימנעות מפרסום שלילי עליהם.

"בעולמם של חרדים" פעיל פחות משנה, מאז נובמבר 2011. לדברי שאולזון, בכל יום נכנסים לבלוג שלו רבע מיליון גולשים (את הנתונים אי אפשר לאשר באופן עצמאי, כי "בעולמם של חרדים" פועל בתשתית משותפת עם בלוגים אחרים). לגולשים הסביר כי הבלוג נחוץ משום ש"בעיית הבעיות של הציבור החרדי היא שעשרות שנים אנו מטאטאים, לא רוצים לעסוק בפומבי בנושאים ציבוריים רציניים. הגיעו הדברים לידי כך שיחידים השתלטו על הציבור והובילו אותו למצב הזה. כאן אני נכנס, לחשוף את המציאות הזו, שהציבור יידע מה קורה באמת ויבין כי אין מנוס, חייבים לשנות דברים..."

בלי מודעות

שאולזון אימץ מודל עסקי רדיקלי. זה נעשה לפני שנים, עוד כשנמנה עם עורכי המהדורה האמריקאית של מעריב, ובה בעת הדפיס עיתונים דלי תפוצה בירושלים ובניו יורק. כבר אז החליט לא להרוויח מעיתונות. הסיבה העיקרית לכך, לדבריו, היתה הלחץ שהפעילו יריביו על המפרסמים כדי שיחרימו את העיתון, עד שהתברר לו שתוכני העיתונים שלו הם בני ערובה בידי מפרסמים שחשופים לאיומי יריביו. דוכני עיתונים גם ספגו התנכלויות ואיומים כדי שיפסיקו להפיץ את העיתון של שאולזון, "פנים חדשות". המעבר לבלוג, בשנה שעברה, היה צעד טבעי מבחינתו. "בעולמם של חרדים" הוא מפעל קטן ונשכני של איש אחד.

"אני לא רוצה לשמוע על כסף", אמר שאולזון. "אם מישהו מדבר אתי על זה, גוד ביי. לבלוג יש מטרה ולמענה אתן את חיי. מעולם לא התפרנסתי מהעיתונים שלי. כסף עשיתי במעריב ובבית הכנסת שלי, פרנסה עשיתי מדברים אחרים. הבלוג הוא למען מטרה, וכשאני פותח במלחמות – למשל עכשיו, על זה שמחרימים את הפלג של חסידות ויז'ניץ בראשות רבי מנד'לה, כסף הוא נקודת תורפה. העיתונים מפחדים, הם צריכים כסף. יש אתרים שמתים לספר סיפורים, אבל מכיוון שהם יודעים שיסגרו אותם, הם שותקים. אני הפוך. אספר לך, ב'פנים חדשות' היו בהתחלה מודעות וזו היתה הדרך להילחם בי. הכרזתי: אין עוד מודעות. התקיימתי בלי מודעות כל השנים ואז גמרתי אותם, לא היה להם במה להילחם".

איך בכל זאת מימן את העיתון? לדבריו, הוצאות ההפקה היו זניחות והוא כיסה אותן בכיסו שלו או בעזרת תרומות. בעבר גם הועלו נגדו טענות שלא נמצא להן בסיס. ב-1990 נעצר שאולזון והואשם בניסיון לסחוט 50 אלף דולר מהאדמו"ר מסאטמר, בתמורה להימנעות מפרסומים מביכים עליו. שאולזון זוכה מכל אשמה.

כרטיס בכיוון אחד

הוא נולד בירושלים למשפחה ותיקה מהיישוב הישן, המקורבת לחוגי חב"ד. אביו, שמואל שאולזון, היה סגן ראש עיריית ירושלים ומראשי אגודת ישראל. חיים שאולזון פנה לעיתונות באמצע שנות ה-70, אז גם פעל כעסקן לצד אביו. הוא הקים עיתון קטן בשם "צופר", שקדם לכל העיתונים החרדיים העצמאיים, דוגמת "יום השישי" המנוח וממשיכיו.
"צופר" הצעקני והצהוב התיימר להיות חלופה ל"המודיע", ביטאונה של אגודת ישראל. שאולזון לא חשש לפרסם ידיעות ומאמרים שתקפו רבנים בכירים, ובעיקר את "גדול הדור" הליטאי הרב אליעזר מנחם שך, ששלט בתוכני "המודיע" ורדף את חב"ד וחוגים נוספים.

כשהרבנים הבחינו שהחומר של שאולזון מפרנס את השיחות בספסלים האחוריים בבתי הכנסת, הם הורו להחרים את "צופר". בו ביום שינה שאולזון את שם עיתונו ל"צוהר". כשהתעצמו העימותים הוא נאלץ לשנות שוב את שם העיתון, הפעם ל"פנים חדשות". ב-1984, לדבריו לאחר שאיומי הליטאים הצליחו לפגוע בעסקים שהיו בבעלותו, קנה כרטיס בכיוון אחד – ארצות הברית. הוא השתקע בניו יורק עם אשתו האמריקאית וילדיהם ופרסם שם את עיתונו, בעברית וביידיש. בד בבד טיפח קריירה כרב בית כנסת בפלטבוש. לפני ארבע שנים שינה את שם העיתון ל"בעולמם של חרדים" ולפני שנה הפסיק להדפיס אותו והחל להפעיל את הבלוג.

"זה התחיל כמשהו קטנצ'יק. חשבתי שאעשה פוסט אחד או שניים ביום, שזה ייקח לי חמש דקות. פתאום היתה התעניינות אדירה, ומה שהתחיל ב-50 פוסטים בחודש הגיע ל-200. באחד הימים נרשמו 12 אלף פעולות בדף שלי, רק הורדות או הדפסות, לא כולל גלישה רגילה. אני המום מזה. אין ספק שהבלוג משפיע פי אלף. העיתון לא היה מגיע לכל מקום, וכאן זו תפוצה מיידית בכל העולם".

מה סדר היום שלך?

"אני קם בבוקר, הולך להתפלל. אני קודם כל רב של בית כנסת, יש לי קהילה נהדרת של אמריקאים, רופאים, עורכי דין. לא חרדים, אבל כמובן אורתודוקסים, יהודים נאמנים. תכננתי להתעסק בבלוג שעה ביום, לא יותר, אבל יוצא ככה שאני מקדיש לזה שעות. אני מקבל בערך 300 מיילים ביום מאנשים שמספרים לי סיפורים. רק הקריאה גוזלת ממני שעות בכל יום".

כוח הרתעה

האם אתה לא מזהה בציבור, לאורך השנים, תהליכים של דמוקרטיזציה?

"היום יש הרבה פחות טרור ואלימות אצל החרדים, עשירית ממה שהיה פעם. גמרנו, הם יודעים שהכל חשוף. כל עוד לא היה חשוף, רצחו אנשים. היום, כשיודעים שאי אפשר עוד להשתיק, חושבים מיליון פעם לפני שעושים מעשה".

למה מצב בריאותם של רבנים הוא חומר ראוי לפרסום? למה רכילות משפחתית היא חומר לגיטימי?

"אתה יודע ש-95 אחוזים מהחומר שאני מקבל הולכים לזבל? אסור לעשות בריונות מאינפורמציה, אבל אם יש סיפור של מריבה בין רבנית ובין הכלה שלה, ומזה מתפלגת חסידות, וכבר הופכים את זה לעניין עקרוני של חסידות – אנשים צריכים לדעת. את האמת צריך לדעת, כדי שזה לא יקרה שוב. אם אדמו"ר מסוים נעלם פתאום, הציבור צריך לדעת למה. הוא כמו ראש ממשלה. אני יודע שיש לי היום כוח הרתעה, בחסידויות מסוימות חושבים פעמיים לפני שנוקטים צעד טרוריסטי נגד חסידים, שמא זה ידלוף אלי. אין לי עניין לפגוע בכבוד של רבנים, יש לי עניין לעצור טרור ואלימות. נגד אלימות וטרור אלחם עד הסוף, נגד המשתלטים על הציבור".

האם יש עליך איומים?

"קודם כל, איומים תלויים בפרנסה, וכמו שאמרתי לך אני מתפרנס כרב. אני ברוך השם מסודר לכל החיים. חיתנתי כבר את כל הילדים, כסף לא צריך. לכן אני יושב בשקט וכותב. זה הבעיה שלהם. הם מתמודדים פה עם בעיה רצינית. אדם לחוץ – אפשר לקנות אותו. אני לא צריך שום דבר. אני מקבל הרבה איומים, ובעולם הזה אין דבר כזה בטוח. אבל אני בטוח במה שאני עושה. המצפון שלם. אני יודע מה המטרה שלי בחיים. ככל שמקללים אותי יותר אני מצליח יותר. ככל שמקללים אותי בפורומים, אני מודה לה'. אני יודע שאני עושה טוב ונכון. האמת כואבת, תדע לך".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו