סמול טוק

היי-טק? אתם מתכוונים לעבדות

יריב בן יהודה העלה אופרת רוק שמפוצצת את הבועה

עידו קינן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עידו קינן

מה זה “שכיר”?

“ההרפתקה הכי גדולה בחיים שלי, כנראה. זו אופרת רוק שכתבתי עם המוזיקאי ארז כהן, עוסקת בשכירים בהיי־טק ומנתחת סיטואציות כמו עבודה עם המון שעות מעל לרצוי, הפיכתו של מקום העבודה לשלוחה של האגו שלך, הזדהות מוחלטת עם מקום העבודה, והאשליה שתצליח לעשות אקזיט, למרות שרק אחד מ–300 סטארט־אפים זוכה להגיע לשנה השלישית”.

מה הניסיון שלך בתחום?

“אינספור התנסויות מרגשות ומסעירות שלא היתה להן תוחלת אמיתית, כי לא הצלחתי לעשות את האקזיט המיוחל. ראיתי את המחיר הכבד של המרדף אחרי הסטטוס והגאדג’טים שמשאירים אותנו באוויר עד שנקבל את הכסף הגדול. האיש שאני מגלם ב’שכיר’ מנסה לקיים חיי משפחה, אבל חי בעבודה, כולל אוכל ושינה, ובסופו של דבר גם מזיין בעבודה. זה גם מחיר”.

צילום: שי שקולניק

אילו תובנות הבאת משם לתפקידך כמנכ”ל חברת היי־טק?

“יש לי עשרות עובדים, והם לא נמצאים פה אחרי השעה שש. מי שכן, אני בודק איתו למה. אני עובד ארבעה ימים בשבוע, וגם עובדים אחרים יכולים לעבוד כך. יש לי עובד שעבר לשלושה ימים, ובשניים האחרים הוא מפעיל סטודיו לעיצוב. בסוף היום אני מקבל עובד מרוצה ומאושר שלא הולך לעזוב אותי. זה הופך להיות יתרון תחרותי שלי מול חברות אחרות. בזכות התנאים, רוב העובדים בחברה נשארו פה יותר מעשר שנים”.

“שכיר” תוביל מהפכה?

“חבר טוב שלי, סמנכ”ל שיווק של חברת היי־טק, התפטר שבועיים אחרי שראה את ההופעה. אחרי שפתח בית קפה, הוא מאוד מאושר בחייו החדשים. העובדה שאנחנו על במה היא כדי שיהיו לנו ניצחונות קטנים מול 300 אנשים שצופים בנו, הרי קשה להאמין שטקסטים כאלו ישודרו בטלוויזיה ושמישהו יקנה שם פרסומות. המחאה משתמשת באמנות, אבל לא האמנות תוביל את המהלך. אני לא קורא למרי אזרחי”.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ