בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ריח של בחירות

הגירושים המאוחרים של נתניהו וברק

מקורבי ראש הממשלה מאשימים את ברק, עד אתמול שר המחמד של נתניהו, שהוא חותר תחתיו. מקורבי ברק טוענים שהוא הוא המבוגר האחראי בממשלה

133תגובות

יו"ר הכנסת ראובן ריבלין פנה שלשום ללשכת ראש הממשלה וביקש על נפשו. יותר נכון, על נפשה של הכנסת. "אם אתם מתכוונים ללכת לבחירות, אנא עשו זאת בתחילת המושב (ב-15 בחודש)", הפציר ריבלין. הוא חושש שאם הכנסת תיכנס לשגרה של חקיקה פרטית בימי ד', היא תהפוך לקרקס פרוע שבו יוגשו הצעות חוק הזויות, פופוליסטיות וקיצוניות, בענייני תקציב, או בתחום דת ומדינה, או בסוגיות של יהודים וערבים, חילונים וחרדים ומה לא. העיקר לפוצץ, לשלהב, להבעיר בעירות ולקושש קולות.

ריבלין הציע למקורבי נתניהו להגיע מיד עם פתיחת המושב להסכמה רחבה עם הסיעות, שהכנסת תמשיך לפעול עוד כשבועיים לפני שתתפזר רשמית, אך ללא הצעות חוק פרטיות אלא רק לאישור חקיקה שאין עליה מחלוקת ולצורך ניקוי שולחן.

בלשכת רה"מ שבו והבטיחו אתמול כי ההכרעה, וההודעה אם הולכים על תקציב בכל זאת או על בחירות מוקדמות, תגיע כבר בשבוע הבא, עוד לפני פתיחת המושב. עוד פגישה או שתיים או שלוש, וראש הממשלה יקבל את ההכרעה. נדמה שהיא כבר התקבלה. אתמול נפגש נתניהו עם ליברמן. ביום שלישי נפגש עם אלי ישי יו"ר ש"ס. מלשכת ראש הממשלה נמסר שהפגישה נועדה לבדוק אם יש הסכמה על התקציב.

בתום הפגישה ישי עשה לנתניהו תרגיל: הוא רץ לאולפן הטלוויזיה והודיע כי ש"ס תתמוך בתקציב, אבל רק אם הוא יהיה תקציב "של חמלה". ישי חזר על הביטוי "תקציב של חמלה" חמש פעמים. נראה אותו מעז להתנות את תמיכתו בהצעת התקציב שתוגש לו לחתימה אחרי הבחירות כתנאי לצירופו לממשלה הבאה, בכך שזה יהיה תקציב חמלתי. אחרי הבחירות הוא יתמוך גם בגזירות חמלניצקי כלכליות בתמורה לשובו לתיק הפנים.

חרב פיפיות

צריך היה לראות ולשמוע את שרי הליכוד מתנפלים השבוע בציפורניים שלופות על אהוד ברק כדי להבין עד כמה הבחירות כבר כאן. הם עטו עליו כמו הזקנות בסרט "זורבה היווני" שפושטות על הבית של בובולינה ומתחילות לרוקן אותו עוד לפני שהמסכנה נפחה את נשמתה. ברק ומפלגת עצמאות אינם מאיימים על הליכוד כהוא זה. גם אם עצמאות תעבור את אחוז החסימה, המנדטים שלה לא ייגרעו מהליכוד. לעומת זאת, התשואה הפנים-מפלגתית שההשתלחות בברק עשויה להניב לליכודניקים שעומדים בפתחה של מערכת בחירות מקדימות (פריימריז) אכזרית היא בלתי מבוטלת.

ברק הוא מטרה קלה ונוחה לנבחרים וסדין אדום למתפקדים. בעיני אלה וגם אלה, הוא השמאלן שתמרן וניהל וניווט וגרר את מנהיגם בנימין נתניהו לאפיקים בלתי רצויים ובלתי לאומיים, כמו למשל הקפאת הבנייה בשטחים ב-2009. הוא אויב ההתנחלויות והמתנחלים, האיש שדחף לפינוי שכונת האולפנה, השועל בכרמים, הסוס הטרויאני. מה שח"כ דני דנון מן הקצה הימני בסיעת הליכוד אומר על ברק שלוש שנים וחצי (שהוא חותר תחת ראש הממשלה בארצות הברית) נהפך השבוע לטקסט שגור בפיהם של שרי הליכוד. הכל כמובן, ברשות ובסמכות האיש שיושב ספון בחדר מאחורי שתי הדלתות הכבדות בלשכת ראש הממשלה. נתניהו המיר, לפי שעה, את המתקפה המתוכננת באיראן במתקפה על שר הביטחון.

ברור מה מרוויחים שרי הליכוד מכך שהם עולבים בברק ומציגים אותו כחתרן בלתי נלאה, אבל מה יוצא לנתניהו מהקטטה המכוערת עם שר הביטחון שלו? מה הדיווידנד שלו? יש מי שחושב שככל שנתניהו יתקוף את ברק הפופולריות שלו בימין תגדל. אבל זה יכול להיות גם חרב פיפיות. יאמרו מי שיאמרו לנתניהו: אם ברק הוא כזה טיפוס בוגדני, מדוע מינית אותו מלכתחילה? לא הכרת אותו? ומדוע הפכת אותו לשר הכי משפיע, הכי אינטימי והכי מקורב? מדוע שיגרת אותו לעשרות נסיעות חשובות לארצות הים, לבית הלבן, לפנטגון, למחלקת המדינה?

בסביבתו של ראש הממשלה אומרים שברק התנהג כמו צ'רלי צ'פלין, הזגג הנווד שניפץ חלונות בערים שבהן עבר כדי שיוכל לתקנם ולעשות כמה דולרים. בלקסיקון הרפואי ישנה תופעה הקרויה "תסמונת מינכהאוזן" ושלוחה שלה: "מינכהאוזן ביי פרוקסי (בידי שליח)". בראשונה אדם גורם נזק גופני לעצמו על מנת לזכות בטיפול ובתשומת לב. בשנייה, אדם גורם נזק לבן משפחה, לאהוב או למכר, כדי שיוכל לטפל בחולה ולהמחיש לעין כל את מסירותו לקורבן. ככל הידוע, זוהי הפעם הראשונה שפוליטיקאי בכיר מואשם בתרגום התופעה הרפואית המוכרת להתנהלות פוליטית מדינית ודיפלומטית.

עצמאי בשטח

מה קרה דווקא השבוע שגרם לפיצוץ הגדול בין השניים שנחשבו עד לא מכבר כאנדי ויוני של הפוליטיקה הישראלית המודרנית? ובכן, לאחר שובו של נתניהו מביקורו באו"ם בניו יורק, הגיע ללשכתו מידע מסווג ולפיו ברק מתכנן התפטרות מתריסה מהממשלה, כדי לבדל עצמו מנתניהו ולהכין את מפלגתו לבחירות. עוד דווח לנתניהו שברק וציפי לבני סעדו ארוחת בוקר במלון בניו יורק לפני כשבועיים – מעשה שבלשכת נתניהו נחשב ללא פחות מבגידה בעת מלחמה – ושברק שיגר את מקורבו, השר שלום שמחון, לגשש אצל ידידתו יו"ר העבודה שלי יחימוביץ', אם היא תסכים לקבל את ברק כמועמד לשר ביטחון בממשלה עתידית בראשותה (מלשכת ברק נמסר שהפגישה עם לבני התקיימה לבקשתה וכי לא נאמר בה שום דבר מיוחד).

אמיל סלמן

נתניהו שאוהב להיות מוביל ולא מובל, יוזם ולא נגרר, החליט להנחית מכת מנע. ביום שלישי בערב נפתחו שתי מהדורות החדשות בערוצים המסחריים במטח אייטמים אנטי-ברק: נדב פרי בערוץ 10 דיווח שברק שבר מנתניהו לאחר שנדחתה בקשתו להתמנות לשר ביטחון גם בקדנציה הבאה. רינה מצליח בערוץ 2 ציטטה דברים שאמר נתניהו לשר האוצר יובל שטיניץ: "הוא (ברק) נסע לארה"ב כדי ללבות את הסכסוך בינינו לבין האמריקאים".

מחול שדים גדול נפתח. ברק מצא עצמו בלב זירת מטענים, מופצץ מכל עבר על ידי כמעט כל בכירי הליכוד: גדעון סער תקף אותו בסרקזם אופייני, לימור לבנת נזפה בו באופן מעט פחות מעודן, ישראל כץ, מהסוכה הענקית שלו במושב כפר אחים שגם השנה ניקזה אליה אלפי חברי ליכוד, השתלח בו בסגנונו החקלאי. סילבן שלום והמצטרף החדש צחי הנגבי היו מתונים יחסית. גלעד ארדן, בחופשתו המשפחתית באירופה, הסתער במלוא העוצמה, ויולי אדלשטיין התגאה בכך שהוא מזהיר את ביבי כבר שלוש שנים מהדבר הזה. גם בוגי יעלון שמרגיש עצמו קרוב מתמיד למשרד הביטחון תרם ציטוט. אגב, יש עוד בכיר בליכוד שרואה עצמו מועמד ריאלי לתפקיד: שטייניץ. יובל שטייניץ.

ההאשמה שאהוד ברק הוא הוא הגורם ליחסים העכורים עם ארה"ב היא מגוחכת. יכול להיות שברק עשה סיבוב על גבו של נתניהו, אבל הוא בוודאי לא הסיבה למתיחות וליחסים המקולקלים בין ביבי לברק אובמה ובין לשכת רה"מ בירושלים לבית הלבן בוושינגטון. בגזרה הזאת נתניהו עשה עבודה לא רעה בעצמו.

בסביבת נתניהו אומרים שראש הממשלה הבליג ושתק, ספג ובלע את חתרנותו של ברק, עד שנשבר לו. הקרע ביניהם התרחב לפני כמה שבועות כאשר נתניהו, במסיבת עיתונאים לצד ראש ממשלת בולגריה, קרא לאמריקאים ולעולם להציב בפני איראן "קווים אדומים". שעה לאחר מכן, יצאה הודעה מלשכת שר הביטחון, שנזפה במרומז בנתניהו, ובה נאמר כי הדיון על הקווים האדומים חייב להיעשות בחדרים סגורים ובתיאום מוחלט עם ארה"ב.

נתניהו התפוצץ מזעם. הפתיל שלו נחרך. הוא ראה בכך חבלה של ממש וצעד לא לויאלי. ברק, מצדו, ראה בכך גילוי של אחריות מדינית. מקורביו אומרים כי הוא נאלץ לפרסם את ההודעה לעיתונות כדי להרגיע את הכעס בוושינגטון, וכי הוא עשה זאת בפומבי, לאחר שניסה לשכנע את נתניהו בחדרים סגורים יותר מפעם אחת להנמיך את הטון, אך העלה חרס בידו.

הטענות ההדדיות והשלכת הבוץ והרפש בין מקורביהם של שני האישים לא פסקו עד לרדת גיליון זה לדפוס. נתניהו אפילו שקל השבוע ברצינות לפטר את ברק, אבל התקרר. בשלהי הקדנציה הראשונה שלו, ערב בחירות 1999, הוא פיטר את שר הביטחון יצחק מרדכי. זה נגמר רע, בעיקר לנתניהו. בחוגיו של ראש הממשלה שיחזרו כיצד דווקא הוא נאלץ בשבועות האחרונים, פעם אחר פעם, לנקות את הלכלוך שהשאיר אחריו ברק, שפיזר הצהרות, ראיונות ותדרוכים לוחמניים בעניין האיראני. הראיון עם "מקבל ההחלטות" שפורסם ב"הארץ" למשל לא היה על דעתו ולא בידיעתו של ראש הממשלה. לאחר שהדברים פורסמו נתניהו קיבל שיחות טלפון מהאמריקאים ששאלו בבהלה מה קורה, למה ההקצנה הזו? במקביל, שרים בשמינייה היו באים אליו ואומרים לו: תשמע, ברק מתפרע, תרגיע אותו.

"האסקלציה הזו שברק היה אחראי לה הטריפה את נתניהו", אומרים בסביבתו. "זה הפך לחתירה שיטתית, בין אם באופן פרטי מול האמריקאים או באופן פומבי, כמו באותה הודעה לעיתונות בעניין הקווים האדומים. ואז הגיעה הנסיעה האחרונה לארה"ב, והפגישה עם רם עמנואל, ראש עיריית שיקגו וחברו הקרוב של הנשיא אובמה, מאחורי גבו של ראש הממשלה. בשבועיים האלה התברר לנו מעל לכל ספק שברק עושה שופינג פוליטי, שהוא גורם נזק, שהוא מנהל סדר יום מדיני ופוליטי משלו, שהוא עצמאי בשטח".

אריאל חרמוני / משרד הביטחון

מראה, מראה

בסביבתו של ברק מציירים תמונה שונה בתכלית. "ברק מכיר את רם עמנואל 20 שנה, עוד מימי ממשל קלינטון. הוא נוהג לפגוש אותו מדי פעם וכך היה גם בנסיעה האחרונה", אומרים מקורבי שר הביטחון, "כל הפגישות שלו בארה"ב נועדו לקדם שתי מטרות: לרכך את היחסים הגרועים בין נתניהו לאובמה ולדאוג לשמירת שיתוף הפעולה הביטחוני והאסטרטגי בין ארה"ב לישראל".

לדברי המקורבים, "זה נכון שנתניהו נפגע מההודעה לעיתונות שהוציא ברק בעניין ההתנהלות הפומבית סביב הקווים האדומים, אבל גם שר החוץ ליברמן אמר דברים דומים מאוד. מה לעשות, זה נכון: ברק חושב אחרת מנתניהו. ברק משוכנע שישראל חייבת לשמור על תיאום מקסימלי עם ארה"ב. שהדיבור על הצבת קווים אדומים חייב להיעשות באופן דיסקרטי. אם ממילא ברור מנאומו של נתניהו באו"ם שלא תהיה תקיפה לפני הבחירות בארה"ב, אלא רק באביב או בקיץ, למה למהר ולהעלות את הנושא בפומבי?

"מי שלוקה בפעילות המונעת מאינטרסים פוליטיים הוא נתניהו. מי שטוען בסביבתו של ראש הממשלה שאהוד ברק הוא שחרבש את היחסים עם האמריקאים, שהוא האחראי לטעויות הרבות שנעשו, שיתכבד ויביט במראה. מי שחושב שמצבנו בזירה האמריקאית (בסוגיה האיראנית) לא היה שונה אם הממשלה הזו היתה מתנהלת ברצינות מול הפלסטינים משקר לעצמו.

"האם מישהו מעלה על דעתו שאפשר לתקוף באיראן בלי האמריקאים?", המקורבים מקשים, "בשלוש וחצי השנים האחרונות הגענו ליחסי ביטחון חסרי תקדים עם ארה"ב. כל נושא הגנת היירוט החד-שכבתית, זו ארה"ב. אם יהיה עימות מתמשך וניאלץ לחדש מלאים – למי נפנה אם לא לארה"ב? התרגיל הענק שעומד להתקיים להגנה על העורף, עם מי אנו עורכים אותו אם לא עם ארה"ב? כל נושא הקיו-אמ-אי (שמירת היתרון הצבאי האיכותי), זו ארה"ב. ועם מי אנו מתייעצים לקראת אפשרות שהמצב בסוריה יידרדר והנשק הכימי יזלוג לידיים טרוריסטיות? עם ארה"ב. ולמי פנינו באותו ערב מתוח כאשר השגרירות שלנו בקהיר הותקפה? ברק מדבר עם האמריקאים באופן ענייני לגמרי. מי שמנסה לצייר היום את שר הביטחון כאדם בעייתי פועל ממניעים פוליטיים ברורים. כל אדם חד שכל יבין זאת. צריך להיות עיוור או שוטה כדי לא לראות את המניע והעיתוי.

"אומרים שברק ביקש הבטחה לתפקיד שר הביטחון בממשלה הבאה – שטות, קשקוש מוחלט. להפך, ברק הוא שהבהיר לנתניהו באילו מצבים הוא לעולם לא יסכים לכהן כשר ביטחון (למשל שר ביטחון 'מקצועי' מחוץ לכנסת וללא מפלגה). ואומרים ששרי עצמאות התכוונו להתנגד לתקציב – גם זה לא נכון. ברק אמר לנתניהו שאם התקציב יהיה מקובל על ליברמן ואלי ישי, עצמאות לא תהיה המחסום לאישורו. אבל אי אפשר מצד אחד להבטיח מתקפה בקיץ ובאותה נשימה לדבר על קיצוצים בתקציב הביטחון".

נתניהו הכניס את ברק ומפלגת העבודה לממשלה כדי לרכך את הדימוי הימני-חרדי-לוחמני שלה בזירה הבינלאומית. זהו הלקח המרכזי שהוא למד מכהונתו הראשונה, אז הוא עמד בראש ממשלה ימנית וחרדית, שהורידה אותו ביגון שאולה. בקדנציה הזאת נתניהו נעזר רבות בשירותי היח"צנות, ההלבנה והריכוך בחו"ל של ברק, של הנשיא שמעון פרס, שהוא הנכס הגדול והנשק הלא קונבנציונלי של מדינת ישראל, ובמידה פחותה גם של סגן ראש הממשלה השר דן מרידור המתון, שמקובל ואהוד מאוד על האמריקאים והאירופים.

מה יישאר מהארסנל הזה לנתניהו בקדנציה הבאה, אם תהיה לו כזו? הוא ופרס כבר לא. לגמרי לא. פרס יעדיף להאזין לנאומי השטנה של מנחם בגין או לשירי השטנה של חיים חפר מאשר לנדוד בין מנהיגי עולם ולהבטיח להם שביבי השתנה ואו-טו-טו הוא יוצא במהלך מדיני נועז ופורץ דרך. מרידור לא חזק בתוך הליכוד. הוא מתון מדי בעיני החברים וגם אם יתמודד בפריימריז הקרובים, לא בטוח שיצליח להיבחר. וכעת גם היחסים עם ברק עלו על שרטון. אז את מי נתניהו ישגר לארה"ב כשהחמיצות תשוב ותעלה על גדותיה? את השר יאיר לפיד? את השרה שלי יחימוביץ'? נו, באמת. שיגידו תודה אם יאפשרו להם להיכנס לבית הלבן בכניסת המבקרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו